כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    זכרונות של עו"ד מזדקן

    תגובות (10)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      7/2/11 18:46:

    צטט: עורך דין שי וקנין 2011-02-07 17:35:10

    סיפור מרתק. אכן האמת לרוב היא בין הגרסאות, או כמו שנוח לומר, אצל מומחה בימ"ש צוחק

    אני טרם נחשפתי לאדם שהוא חושף שחיתות במשרה מלאה. אם מדובר באדם שכל התעסקותו ביום יום על חשבון עבודתו היא רק חשיפת שחיתות, הרי יש טעם לפגם, וזאת באמירה עדינה.

    אם מדובר באדם שעושה עבודתו נאמנה אך לא חושש לסכן את מקור פרנסתו בשל חשיפת שחיתות, הרי שזה דבר אחר ואשרי הארגון שיש לו עובדים שכאלה הנאמנים לחשוף ולבער שורשים רקובים לטובת החלמת המערכת.

    אם אתה לא עובד בארגון או מוסד ציבורי, הסיכוי שלך לפגוש בחושף שחיתויות כלשהו, קטן מאד.

    בארגון פרטי קטן, "החושף המקצועי" יעוף עוד לפני שיגלה משהו - משום איכות עבודתו, וה"חושף תוך כדי" ידע לחבור אל הנפגע על מנת לפעול נגד הגנב בכוחות משותפים. זה ייגמר בתביעה של השותף, כשהחושף נסתר לחלוטין, אלא אם יובא להעיד. 

    סיפור מרתק. אכן האמת לרוב היא בין הגרסאות, או כמו שנוח לומר, אצל מומחה בימ"ש צוחק

    אני טרם נחשפתי לאדם שהוא חושף שחיתות במשרה מלאה. אם מדובר באדם שכל התעסקותו ביום יום על חשבון עבודתו היא רק חשיפת שחיתות, הרי יש טעם לפגם, וזאת באמירה עדינה.

    אם מדובר באדם שעושה עבודתו נאמנה אך לא חושש לסכן את מקור פרנסתו בשל חשיפת שחיתות, הרי שזה דבר אחר ואשרי הארגון שיש לו עובדים שכאלה הנאמנים לחשוף ולבער שורשים רקובים לטובת החלמת המערכת.

      27/12/10 19:28:

    צטט: לואיס קרול 2010-12-27 17:19:45

    עלית  על  נקודה  מעניינת  ,המירוץ  בין  הביצה לתרנגולת.

    בדרך  כלל מי  שמחפש מוצא.  אם מישהוא  יראה  בכל  דבר  זדון

    ויחפש  פשע,  הוא  ימצא  אותו.

    כשאדם  מצביע  עם  האצבע  המורה על  מישהו, 

    שאר  האצבעות  מצביעות  עליו.  ואחת מצביעה למעלה....

    כמו שלפרנואידים יש אויבים,  גם  לשחיתות  יש  בסיס,

    ואולמרט הראה  שיש  כאלו שמרויחים לא  רע  מהסיפור.

        השאלה האמיתית איפה שמים את  הקו. 

        אני מאמין שצריכים  להיות  כתובות  של  אמת

    שמכתב  אליהם , יכול לגלגל את  הבדיקה, בלי מלחמת עולמות.

     אם מבקר המדינה אינו  הכתובת, אז  אולי  וועדת כנסת לחוק ומשפט

    צריכה להיות  כזו, 

    טובים  דברי לואיס  קרול  בנושא, למי  שנלחם נגד  כל  העולם

    שמעון


       'In that direction,' the Cat said, waving its right paw round, 'lives a Hatter:

        and in that direction,' waving the other paw, 'lives a March Hare.

        Visit either you like: they're both mad.'

       'But I don't want to go among mad people,' Alice remarked.

       'Oh, you ca'n't help that,' said the Cat: 'we're all mad here. I'm mad. You're mad.'

       'How do you know I'm mad?' said Alice.

       'You must be,' said the Cat, 'or you wouldn't have come here'.

     

    הכתובת הטבעית לתלונות על עברות פליליות אמורה להיות המשטרה. 

      27/12/10 17:19:

    עלית  על  נקודה  מעניינת  ,המירוץ  בין  הביצה לתרנגולת.

    בדרך  כלל מי  שמחפש מוצא.  אם מישהוא  יראה  בכל  דבר  זדון

    ויחפש  פשע,  הוא  ימצא  אותו.

    כשאדם  מצביע  עם  האצבע  המורה על  מישהו, 

    שאר  האצבעות  מצביעות  עליו.  ואחת מצביעה למעלה....

    כמו שלפרנואידים יש אויבים,  גם  לשחיתות  יש  בסיס,

    ואולמרט הראה  שיש  כאלו שמרויחים לא  רע  מהסיפור.

        השאלה האמיתית איפה שמים את  הקו. 

        אני מאמין שצריכים  להיות  כתובות  של  אמת

    שמכתב  אליהם , יכול לגלגל את  הבדיקה, בלי מלחמת עולמות.

     אם מבקר המדינה אינו  הכתובת, אז  אולי  וועדת כנסת לחוק ומשפט

    צריכה להיות  כזו, 

    טובים  דברי לואיס  קרול  בנושא, למי  שנלחם נגד  כל  העולם

    שמעון


       'In that direction,' the Cat said, waving its right paw round, 'lives a Hatter:

        and in that direction,' waving the other paw, 'lives a March Hare.

        Visit either you like: they're both mad.'

       'But I don't want to go among mad people,' Alice remarked.

       'Oh, you ca'n't help that,' said the Cat: 'we're all mad here. I'm mad. You're mad.'

       'How do you know I'm mad?' said Alice.

       'You must be,' said the Cat, 'or you wouldn't have come here'.

     

    http://cafe.themarker.com/image/1882662/

      18/10/10 13:45:

    צטט: פיני יחזקאלי 2010-10-18 12:49:10

    מסוג הבעיות שלא תיפתרנה לעולם...
    עוד אעשה הרבה שימוש בסיפור הזה...

    רק בריאות ותודה

    פיני

    רק תדאג שה"שימוש" יופיע כאן בקפה, שאוכל לקראו.

    תודה רבה. 

      18/10/10 12:49:
    מסוג הבעיות שלא תיפתרנה לעולם...
    עוד אעשה הרבה שימוש בסיפור הזה...

    רק בריאות ותודה

    פיני
      11/10/10 07:45:

    צטט: אלעד מורג 2010-10-11 01:08:32

    זה קצת מורכב, ועם המסקנה אני לא בטוח שאני מסכים. אפשר להסכים אבל על הנקודה הבאה: יותר נח לזרום עם תכתיבי המעסיק כיתר העובדים מאשר לשחות נגד הזרם. אלה ששוחים, עושים זאת לעיתים כפועל יוצא של מאפיינים הנטועים באישיותם. אני חושב שהסכומים הקבועים בחוק כפיצוי להגנה על חושף שחיתויות (50,000 לחשיפה ללא הוכחת נזק במקכה של פיטורין) אינם מצדיקים "קריירה" כזו, מאחר ובסכום הזה אין כדי לכסות משכורות בין מועד הפיטורין המושחתים ועד למציאת מקום עבודה חדש שיסכים לשכור "טראבל מייקר" כזה.

    ובכלל - לנו עורכי הדין האזרחיים יש נטיה לראות בכל תיאור מציאות שני נרטיבים לגיטימיים מתחרים, אחד לכל צד להליך, ולהניח שהאמת והצדק מונחים איפה שהוא באמצע. לשמחתי כמי שעוסק בתחום, הכלל הזה לא תמיד חל בדיני העבודה.

     

    1. לא הסקתי מסקנה, אבל אכן הראיתי מקרה בו הסיפור מורכב. פסק הדין עמד על כך שהתובע אכן חשף שחיתות, אבל לא כל ההתנכלויות נגרמו לו עקב כך.

    אני גם בדעה שפיצוי צריך לפחות להחזיר את המצב לקדמותו, כלומר, אותם חמישים אלף יכולים להיות רצפה, אך לא תקרה.

    אלא ששוב אנו חוזרים לאותה נקודה: עד כמה הרתיעה להעסיק אדם היא משום שחשף שחיתות, מול עד כמה הרתיעה היא מפני העסקת מי שהוא איש ריב  ומדון באופיו, בלי קשר לגילוי השחיתות.

    2. "אנו, עורכי הדין האזרחיים", נתקלים בכל האפשרויות. החל בצדיק מול רשע - וכלה בצמד נוכלים המסוכסכים בשאלה מי גנב יותר ממשנהו.

    כאשר התעורר מחדש סיפור ה"עסק הביש" ב-1960, עמדו זה מול זה בן גוריון, שעמד על בירור ממצה של השאלה "מי נתן את ההוראה", ולוי אשכול, שטען כי השאלה החשובה היחידה היא "כיצד נחלצים מזה" (הוא שאל זאת ביידיש,כמובן).

    דעתי האישית היתה אז כעתה, שאמת קבורה רק תמשיך לתסוס במחשכים, אבל בעולם האמיתי - אשכול זכה.

    3. ושוב אענה בדוגמה:

    הופעתי במשפט מול מי שטען כי עניינו לא טופל כראוי. מנהלת המחלקה בעניינו היתה מקצוענית, אבל עם קווי אופי שאינם נטולי רוע. הוא טען כי לא קיבל את שביקש.

    היא טענה כי הוא הופיע אצלה כל יום, וכתב מכתבים פעמיים ביום, וכלל לא ביקש את שהוא טוען לו.

    הצעתי להסדיר את מה שרצה ובכך לצאת מן הענין.

    הוא עמד כמובן על הוצאות, והציג מכתב אחד בו כן דרש את שלא קיבל.

    טענתי, כי כאשר כותבים מכתבים רבים וצפופים, מאבד כל אדם את הסבלנות לקראם, ולכן דרישתו, שהופיעה במכתב הששה עשר, בהחלט יכלה לחמוק מעינה של הנמענת - לא הספיקה. חוייבנו בהוצאות.

    מסקנות? - עם אופי אחר, הוא היה מקבל את שלו בזמן ובשקט, וגם חוסך לעצמו את עורכת הדין שעלתה לו יותר מן ההוצאות המתונות להן זכה.

      11/10/10 07:15:

    צטט: shabat shalom 2010-10-11 06:34:15

    אני אוהב חושפי שחיתויות ולו רק כדי שמנהלים (ואני הייתי מנהל עשרות שנים) יחששו מלנצל את כוחם למטרות אישיות או של מקורבים.
    יחד עם זאת אני זוכר שפגשתי ב"חושף שחיתויות" כזה שאתה תארת (אולי הוא זה הוא) במשרד בריאות שסיפר לי בגאווה איך כולם מושחתים, אך כטוב ליבו בשמחתו, גם סיפר לי איך הוא מתפרנס מזה.....

    אני רחוק מלזלזל בתרומתם של חושפי שחיתויות אמיתיים, בוודאי לא במחיר שהגילויים האלה גובים מהם. מאיה קוך בתנובה היא דוגמא קלאסית לאדם כזה.

    אני פשוט לא חושב שזה צריך להפוך לעיסוק עיקרי, אם אינך שייך לכוחות האכיפה. 

      11/10/10 06:34:
    אני אוהב חושפי שחיתויות ולו רק כדי שמנהלים (ואני הייתי מנהל עשרות שנים) יחששו מלנצל את כוחם למטרות אישיות או של מקורבים.
    יחד עם זאת אני זוכר שפגשתי ב"חושף שחיתויות" כזה שאתה תארת (אולי הוא זה הוא) במשרד בריאות שסיפר לי בגאווה איך כולם מושחתים, אך כטוב ליבו בשמחתו, גם סיפר לי איך הוא מתפרנס מזה.....
      11/10/10 01:08:
    זה קצת מורכב, ועם המסקנה אני לא בטוח שאני מסכים. אפשר להסכים אבל על הנקודה הבאה: יותר נח לזרום עם תכתיבי המעסיק כיתר העובדים מאשר לשחות נגד הזרם. אלה ששוחים, עושים זאת לעיתים כפועל יוצא של מאפיינים הנטועים באישיותם. אני חושב שהסכומים הקבועים בחוק כפיצוי להגנה על חושף שחיתויות (50,000 לחשיפה ללא הוכחת נזק במקכה של פיטורין) אינם מצדיקים "קריירה" כזו, מאחר ובסכום הזה אין כדי לכסות משכורות בין מועד הפיטורין המושחתים ועד למציאת מקום עבודה חדש שיסכים לשכור "טראבל מייקר" כזה.

    ובכלל - לנו עורכי הדין האזרחיים יש נטיה לראות בכל תיאור מציאות שני נרטיבים לגיטימיים מתחרים, אחד לכל צד להליך, ולהניח שהאמת והצדק מונחים איפה שהוא באמצע. לשמחתי כמי שעוסק בתחום, הכלל הזה לא תמיד חל בדיני העבודה.

    שני סיפורים מן החיים

    10 תגובות   יום ראשון, 10/10/10, 09:48

    אחד חדש, שהמנויים על פדאור ימצאוהו כאן:

    http://www.lawpubshop.co.il/?CategoryID=266&ArticleID=2910

    ולהלן התמצית כפי שאותו פדאור מביא אותה. מתחתיה ימצא הסיפור שלי, וכמה הרהורים גם.

    תעא 1157/07 בן שמעון נ' מדינת ישראל (אזורי לעבודה - ירושלים, א' אגסי) 15/09/2010

    07/10/2010 15:44:20

    שירות המדינה - עובדי מדינה – זכויות - ביה"ד האזורי לעבודה קיבל תביעת עובד מדינה לפיצויים, בין היתר, בגין התנכלויות מתמשכות מצד הממונים עליו, בעקבות חשיפתו אי סדרים כספיים ושחיתויות, תוך חוסר תום לב והפעלת שיקולים זרים, וחייב המדינה לפצותו בסך 150,000 ₪.

    טענות התובע: מהמועד בו התלונן בפני חשב משרד התיירות על פעילויות כספיות חריגות שהתגלו לו חברו עובדי מדינה בתפקידים בכירים כדי לסלקו מהעבודה. מעשיהם כללו התנכלויות, רדיפות, תחבולות ומוקשים, מתן חוות דעת שליליות, משיכת סמכויותיו, ניסיונות ופעולות להפסקת העסקתו, תלונות סרק, הוצאת לשון הרע ומניעת כניסה למקום העבודה. רשויות המדינה הפרו את הדין ואת החוק, והתנהלו תוך ניצול הכוח שבידן לרמוס את זכויותיו, בשל שהעז להתלונן על אי סדרים כספיים. חוסר תוה"ל של המדינה בהתנהגותה כלפיו היה מובהק וברור, שבא לידי ביטוי בהתנהגות זדונית, נקמנית ומרושעת.

    יש להחיל עליו, כחושף שחיתויות, את חוק הגנה על עובדים בנוסף לעקרונות משפט העבודה הכללי.

    טענות המדינה: במסגרת הפררוגטיבה הניהולית החלה על הצדדים, אין לדרוש ממעביד שישלים עם מצב בו קיימת מערכת יחסים מעורערת ביותר בין עובדים לממונים עליהם, ולזכות המדינה עומדת חזקת תקינות המנהל. כל ההחלטות שהתקבלו בעניינו של התובע לא נבעו בשל היותו חושף שחיתויות ובשל תלונותיו של התובע על ממוניו, אלא בשל התנהגותו לאחר שתלונותיו נבדקו בקפידה ולאור העבירות המשמעתיות שביצע. התובע לא הסכים עם החלטת המדינה, לכן החל להכפיש את שמם של הממונים עליו ושל בכירים בשירות המדינה, למעול בתפקידו ולנסות ליטול לידיו סמכויות, שאינן מצויות במסגרת הגדרת תפקידו.

    בית הדין קבע:

    (1) התובע עמד בתנאים המצטברים שבהוראות חוק הגנה על עובדים: (א) לעניין טענת ההתיישנות וסמיכות הזמנים: ההתנכלות כלפי התובע הייתה התנכלות ממושכת, שנמשכה עד לתקופה קצרה טרם הגשת כתב התביעה דנן. לכן, תביעתו של התובע עומדת בתנאי זה ואין להחיל התיישנות על תביעתו. זאת ועוד, במהלך השנים הגיש התובע בקשות לסעדים זמניים שנסבו סביב התנכלויות כלפיו, כך שיש לראות בבקשות אלה כחלק בלתי נפרד מתביעה זו ואשר הוגשו במועד. (ב) לעניין הוכחת פגיעה לכאורה באופן ברור: מסכת ההתנכלויות כלפי התובע והפגיעה בו החלו על רקע התרעותיו ותלונותיו, בין היתר, כלפי הממונים עליו בטענה לאי סדרים כספיים ולחשיפת שחיתויות. ההחלטות שהתקבלו בעניינו בתקופת היותו במשרד התיירות וביתר שאת, בתקופת עבודתו במשרד התשתיות, התקבלו ע"י המנהלים בחוסר תו"ל ומשיקולים זרים. מערכת היחסים העכורה שהתהוותה בשל תלונותיו של התובע, השפיעה על תפקודו, על תפקודם של העובדים סמוך לו, והיא הלכה והתדרדרה במהלך השנים. מערכת היחסים של התובע עם העובדים והממונים עליו הלכה והקצינה, עת עבר לעבוד במשרד התשתיות תחת ניהולו של החשב בו. הממונים על התובע במשרד התיירות כעסו עליו בגין תלונתו נגדם, רדפוהו, החרימוהו והשמיצוהו. התובע לא זכה בהגנה מהממונים הבכירים למרות ההתנהלות כלפיו. הדברים החריפו בתקופת עבודתו של התובע במשרד התשתיות, כשנמנעה ממנו הכניסה למקום עבודתו וכשננעל בחדרו למשך כל שעות היממה, בידיעה ברורה של הממונים עליו על כך. מעשי ההתנכלות כלפי התובע נעשו בחוסר תו"ל, כדי להמשיך ולהתעמר בו, ולהענישו על שהעז להתלונן על הממונים עליו, ועל שסרב לקבל את החלטתם בעניין. לא זו אף זו, גם לאחר התערבות ביה"ד בסעדים הזמניים שניתנו, המשיכה המדינה בדרכיה, והציבה את התובע במקום עבודה ללא עבודה מעשית בפועל, ותוך איסור כניסתו למשרדי האוצר. (ג) הוכחה לכאורה הטענה, לפיה תפקוד התובע לא הצדיק פגיעה בתנאי עבודתו: תלונותיו של התובע לא נבדקו עד תום, וחמור מכך, החלו בפעולות כנגדו בשל תלונותיו. אף כשעניינו נדון בפני ביה"ד, המדינה כשלה והפרה התחייבויותיה, ולמעשה הותירה את התובע ללא עבודה בפועל. אין נסיבות מקלות כלשהן להתנהלות המדינה כלפי התובע וכמכלול, קשה להצדיק

    התנהלות זו של מעביד כלפי עובדו, ובפרט כשמדובר במדינה. אין כל הצדקה לסביבת העבודה העוינת בלשון המעטה, בה צריך היה התובע לעבוד. אין התובע צריך להוכיח אלא כי המשיך כרגיל בעבודתו, כך שלא הייתה סיבה לפטרו. משהתובע עמד בנטל ההוכחה הלכאורי, עוברת לשכמי המעביד החובה להוכיח את סיבת הפיטורים. אמנם אף התובע נקט בפעולות שלא ממן העניין, כשהכפיש את הממונים עליו באמצעות האינטרנט, ואף הועמד על כך לדין. עם זאת, התנהגות זו של התובע, אין בה כדי להצדיק ולאיין את חומרת ההתנהלות מנהלי הנתבעת כלפיו. (ד) התלונה הוגשה בתו"ל וללא מניעים זרים, ולא ניסה לבוא חשבון עם עובדים אחרים או עם מעסיקו. (2) הסעד הכספי המבוקש: עלה בידי התובע לבסס ולו לכאורה, ספק ממשי ביחס לכשרות שיקוליה של המדינה, ובכך, העביר את הנטל לכתפי המדינה להוכיח כי ההחלטות שהתקבלו בעניינו התקבלו משיקולים עניינים. המדינה לא הצליחה להפריך את טענות התובע, ולא הביאה כל ראייה לסתור את טענות ההתנכלות. טענותיה, כי התנהגותו של התובע היא זו שגרמה להחלטות שהתקבלו לגביו, וכי אין קשר סיבתי בין תלונותיו של התובע לבין ההתנכלות כלפיו, לא הוכחה. המדינה לא הצליחה לנתק את הקשר הסיבתי שבין תלונותיו של התובע להתנכלויות כלפיו. (3) יש להפריד בין ההתנכלות לתובע ע"י חשב משרד התיירות בסמוך לאחר הגשת התלונה למבקר המדינה, לבין ההתנכלות של חשב משרד התשתיות וחשב האוצר בשלבים המאוחרים יותר. באשר להתנכלות הראשון, אין מקרה זה מצדיק פסיקת פיצויים מוגדלים, שכן התובע תרם רבות להתדרדרות מערכת היחסים. מאידך, אין ספק כי ההתנכלות כלפי התובע נבעה אך ורק מחשיפתו את התשלומים החריגים ופנייתו למבקר, על כן יפוצה בסך 50,000 ₪. באשר לאירועי ההתנכלות, עת שובץ התובע למשרדי התשתיות והגמלאות, על אלו זכאי התובע לפיצוי מהמדינה בגין התנכלות מנהליה כלפי התובע, הנובעים ביחס ישיר מהתדמית שנוצרה לתובע במשרדי החשב הכללי במהלך השנים. למרות שהתובע תרם בעיקשותו והתנהלותו כלפי הממונים להסלמה במצב היחסים, כל אלו אין בהם הצדקה להתנכלות שננקטה כלפיו במהלך השנים 2004 עד פיטוריו, והוא יפוצה בסך 100,000 ₪.


    בשם התובע: אמנון מ. שילה; בשם הנתבעת: גרינבוים מיכל.

     

    התמונה העולה מן התמצית דלעיל אינה חד משמעית, וטוב שכך.

    האנשים המחפשים ומוצאים שחיתויות, לא תמיד הם האנשים הנוחים והנעימים בעולם.

    היה לי הכבוד והעונג לעבוד במחיצתו של "חושף שחיתויות" מקצועי.

    בכל ארגון גדול יש רמה מסויימת של אי סדרים. לעתים הם פליליים – לרוב לא.

    כל אדם המבין בדיני בטוח לאומי, למשל, שיקח לידיו תיק מקרי של המל"ל ויעבור על מסמכיו, יראה בו דברים שאינם מסתדרים עם התבונה המקובלת. כלומר, (שוב, למשל) זו שאינה לוקחת בחשבון שהרבה יותר נוח ומהיר לעובד המצוי לקרוא את המסמך האחרון בתיק ולפעול/להגיב לו – מאשר להיכנס לעומק התיק ולעבור מסמך מסמך כדי להבין מה באמת הולך בו.

    ובכן, רוב האנשים המגיעים למשרד כזה וכן עוברים על כל התיק שבטיפולם, יפטרו את מה שהם רואים כעצלות, כתוצאה של עומס עבודה, או כטיפשות סתם. אחרים לא.

    גם לי היה הכבוד והעונג להכיר "חושף שחיתות" שכזה.

    הוא הגיע אלינו עם רקורד מוכח. הוא עבד במוסד כל שהוא, וחשף שם שחיתות שהסתיימה בהרשעה או הרשעות בפלילים.

    מה שהממונים במשרד לא לקחו בחשבון הוא שהאיש לא הגיע כדי לעסוק בעבודה אליה התקבל. הוא הגיע מתוך כוונה לחשוף עוד שחיתות.

    עבודתו לא היתה מאלה שקל לעקוב אחרי רמת ביצוען, אבל אני ראיתי את הרמה כאשר נזקקתי לו כעד.

    האיש היה איש ריב ומדון, והעכיר את האווירה במחלקתו. כל תיק שהעביר אלינו היה גילוי של מעשה נורא של אזרחים כנגד המדינה – עד אשר היה העובד נדרש להעיד. בתיקים בהם נדרשה עדותו – לא זכיתי.

    הוא כמובן רץ להתלונן במשטרה על עובד אחר במחלקתו. ה"שחיתות" שמצא היתה נלעגת למדי. הטענה היתה שהוא טייח חריגה של בית חולים מסויים כי מנהל בית החולים הבטיח לו תרופות כלשהן.

    ובכן, מדובר במחצית שנות השמונים. העובד מבוטח בקופת החולים הכללית, וכדי לקבל תרופה כלשהי, כל שהוא זקוק לו הוא מרשם. אלא שה"חושף" לא נח, הוא מצא עוד ועוד דברים ברמה דומה.

    לא פלא, הרי זה מה שהעסיק אותו בשגרת יומו.

    כשההנהלה הבינה את גודל הברוך, ניסתה לפטרו. אלא שהוא ביקש וקיבל את הגנת מבקר המדינה, שהרי היה לו רקורד מוכח. בעבודתו הקודמת חשף שחיתות שנסתיימה בהרשעה.

    האיש זכה על כן להיות רשום כעובד במחוז אחר, גם שם רק חפר וחיפש, ולאור הרמה והפריון בעבודה אותה נדרש לעשות, המשיך לקבל משכורת בלי שנדרש לעבוד קשה מדי, ואם לא פרש בינתיים לגימלאות – הרי הוא ממשיך לקבל משכורת עד עצם היום הזה.

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אריאל, חיפה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין