כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בלוגיזם

    אדרלריזם, קומוניזם, שוביניזם ועכשיו בלוגיזם.

    4/11/95 לא נשכח ולא נסלח מי רצח ומי נרצח.

    170 תגובות   יום ראשון, 21/10/07, 14:06

    לעולם – ושאני אומרת לעולם אני מתכוונת – לא אשכח את הדרך האיומה מכיכר מלכי ישראל (דאז) לבית הורי. חבורה המומה ומיואשת, של כמה חברים ואמי, צועדת ברגלים כושלות לעבר הבית (בדרך חלק הלכו לאיכילוב).

     

    כחצי שעה קודם בסיום הפגנה מרגשת ביותר, נקטעו ריקודים ספונטניים (לצלילי ארץ טרופית יפה) באיבחה בלתי מוסברת. כ – 5 לוחמי מגב חצו את הכיכר בריצה – ומיד הבנתי שקרה משהו. רצתי אחריהם. הם נעו לכיוון בלוך. שם ראיתי את ירון דקל, כתב המפלגות של קול ישראל (דאז), עומד ליד החנות הפינתית ומשדר.

    אקשן תמיד דיבר אליי וכמובן התחלתי לחפש מידע. ככל שעברו הדקות התמונה החלה להתבהר.

    מה שהפתיע אותי בדיעבד היתה העובדה שהיה לי ברור מהרגע הראשון שהמתנקש (אז עדין לא היה ברור עד כמה המצב חמור) הוא יהודי. בנוסף – לרגע לא חשבתי שהאירוע יסתיים ברצח אלא בפציעה או זעזוע לאומי מניסיון פגיעה.

     ככל שחלפו הדקות התמונה התבהרה. עד שהגענו הביתה, כל הרשתות כבר שידרו. אם אני זוכרת נכון בערוץ 1 היה עדין גלעד עדין שהתחלף מאוחר יותר בחיים יבין.

    ברגע ההודעה נשמע גל מהבתים של לללללאאאאאאאאא.

     


    למחרת מצאתי את עצמי ניצבת בפניה שמאלה אל הכנסת, מתחת למשרד בו עבדתי (במשרדי הממשלה בירושלים) ממתינה לארון שיחלוף על פניי. באותו ערב לא מצאתי כוח ללכת הביתה, וישבתי שעות ארוכות במשרד צופה בשידורים הבלתי נגמרים. בסביבות 22:00 יצאתי מהמשרד ולפתע מצאתי את עצמי בתוך נחילים אין סופיים של אנשים שהגיעו לכנסת לעבור על פני הארון. דקות ארוכות ניווטתי את ריכבי בין אלפי אנשים המומים, כועסים וחרדים.  

     


    האנשים האלו היו כולנו. מציעה לא לשכוח את התחושה הנוראית מאותם ימים. היא צריכה להמשיך ללוות את כל הדור שעבר את הטראומה המזעזעת הזו, ועלינו להנחיל אותה הלאה. 

    למרות שהשנים חולפות ועוצמת הרגשות מתעמעמת, צריך כל אחד מאיתנו לחוש כאילו הוא שומע עכשיו את חיים יבין מודיע את ההודעה.

    ועניין נוסף - אין לי בחיים הרבה הצהרות דרמטיות – דבר אחד ידעתי אז ואני יודעת גם היום – את המורשת של האירוע הזה אנחיל לבנותיי.

     

      

    וכן. אני חושבת שבימים אלו הקפה צריך לעסוק באופן יומיומי ומקיף בנושא הזה. 

     

    וכן. שהקפה יהיה מלא פוסטים תחת הכותרת - 4/11/95 לא נשכח ולא נסלח. מי רצח ומי נרצח.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (161)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/11/08 08:32:

      אני חושבת שחשוב לא רק לזכור את הרצח

      אלא את ההסתה שקדמה לו

      את בכירי הפוליטיקה שהיום מועמדים לראשות הממשלה הולכים כאשר מאחוריהם שלטים של רבין עם כפיה ואנשים שצועקים מוות לרבין.

      להם אני גם לא סולחת

      לעולם


      נכון מאוד.
        3/11/07 12:29:

      מצטרפת לקריאה- כולם לכיכר היום בערב!!!

       

       

      צטט: מיכל גזית 2007-11-03 04:29:12

      טל נפלאה

       

      זו בדיוק הדרך לזכור ולהזכיר,

       

      לחבר לנימים הרגשיים של הלילה ההוא, שאף אחד שחי בו, לא ישכח לעולם,

       

      תודה

      תודה רבה. והערב לכיכר.

        3/11/07 04:29:

      טל נפלאה

       

      זו בדיוק הדרך לזכור ולהזכיר,

       

      לחבר לנימים הרגשיים של הלילה ההוא, שאף אחד שחי בו, לא ישכח לעולם,

       

      תודה

       

      צטט: הילה קורן nlp 2007-10-31 20:37:34

      טלוש:

      חזרתי לככב וגם להזכיר לכל המעוניין- יום שבת עצרת בכיכר

      נראה לי חשוב בעיקר לאור חגיגות הרוצח הבלתי הגיוניות האלה...

      תודה. כמו כל שבת לפני העצרת ישנו מתח האם העצרת עשין תהיה מלאה וראוייה. אני מקווה שכן. כולם לכיכר !

       

      צטט: קלועת צמה 2007-10-28 12:15:10

      טוב עשית שהעלית את הנושא, והדגשת. לשכוח אסור, ויותר מזה - צריך להשתמש בארוע כמנוף, כנקודת ציר למעשים שיגבירו את הדרך של הדמוקרטיה, השיח החברתי, השפיות, כזו המוליכה להתמודדות עם בעיות.

      באשר לסליחה, אני מסכימה עם דברי המגיב לפני - "משורר77". סליחה מפנה מקום של כעסים לטובת מקום של עומק שמטרתו להבין - מה הביא ואיך למנוע בעתיד.

      נכון. היום הזה ראוי שיונוצל לא להפוך ליום שבו חצי עם מוכיח חצי עם אחר אלא בסיס לקיום שלנו כאן ולשמירה על ערכי הדמוקרטיה.

       

      צטט: משורר77 2007-10-27 00:32:08

      באופן עקרוני אני מסכים עם מה שאת אומרת. האסון כבד והטראומה קשה והלוואי שלא תחזור. אבל המשפט לא נשכח ולא נסלח הוא טעות וחרב פיפיות. אמנם אסור לשכוח אבל חייבים לסלוח כי בעצם הסליחה היא לא לרוצח אלה לחצי עם שלא תמך ברבין ומעשיו. אם לא תבוא הסליחה לא יבוא המרפא לקרע בעם

      כל אחד מפרש ומבין אחרת את המשפט. לפעמים בהקשר הזה על ראש הגנב בוער הכובע. בעניין הזה הרוצח לעולם - אבל לעולם - לא יקבל מחילה או זכות לבוא בקרב בני האדם.

        31/10/07 20:37:

      טלוש:

      חזרתי לככב וגם להזכיר לכל המעוניין- יום שבת עצרת בכיכר

      נראה לי חשוב בעיקר לאור חגיגות הרוצח הבלתי הגיוניות האלה...

        28/10/07 12:15:

      טוב עשית שהעלית את הנושא, והדגשת. לשכוח אסור, ויותר מזה - צריך להשתמש בארוע כמנוף, כנקודת ציר למעשים שיגבירו את הדרך של הדמוקרטיה, השיח החברתי, השפיות, כזו המוליכה להתמודדות עם בעיות.

      באשר לסליחה, אני מסכימה עם דברי המגיב לפני - "משורר77". סליחה מפנה מקום של כעסים לטובת מקום של עומק שמטרתו להבין - מה הביא ואיך למנוע בעתיד.

        27/10/07 00:32:
      באופן עקרוני אני מסכים עם מה שאת אומרת. האסון כבד והטראומה קשה והלוואי שלא תחזור. אבל המשפט לא נשכח ולא נסלח הוא טעות וחרב פיפיות. אמנם אסור לשכוח אבל חייבים לסלוח כי בעצם הסליחה היא לא לרוצח אלה לחצי עם שלא תמך ברבין ומעשיו. אם לא תבוא הסליחה לא יבוא המרפא לקרע בעם

       

      צטט: יש בי 2007-10-24 19:09:14

       

      צטט: יש בי 2007-10-23 12:57:51

      את יודעת טל, כמעט תמיד אני סולחת אבל כאן לא.

      הרוצח מעולם לא התחרט על הרצח אלא להפך.

      יגעל אמיר לקח את חייו של רבין על מנת לעצור את תהליך השלום.

      יגאל אמיר רצח ראש ממשלה, בעל, אב ,סב, חבר.

      ועל כן לעולם לא אשכח ולא אסלח!

       חזרתי כי שכחתי להודות לך על פוסט. לרבין יש המון משמעויות לגבי. כל חיי חלמתי על שלום,

      אבי נהרג כיומיים לפני מלחמת ששת הימים

      וחלמתי שלום עוד לפני שהחלו לדבר עליו. ולרצח הייתה הרגשה של עצב,כאב, אבדן.

      לעולם לא אשכח. ושוב תודה. 

      תודה שחזרת וכן אובדן פרטי מתחבר כאן עם אובדן ציבורי.

       

      צטט: פלורה לוין 2007-10-24 17:50:51

      אני לא רוצה שנזכור את הרוצח. הוא סתם רוצח וכל התעסקות בו מאדירה אותו וקושרת לו כתרים (גם אם הם כתרים של קוצים).

       

      אני רוצה שנזכור את הרצח. את כמויות השנאה והעצמת השנאה, שיכולות להביא למעשה שכזה.

      אני רוצה שנזכור את יצחק רבין. את האיש, והמעשים שלו.

      ואת התקופה והתקווה והלך הרוח שהוא יצר לנו אז.

      את כל זה.  

      כמה שאת צודקת ומביא לי ת'פיוז עד כמה עוסקים ברוצח הזה

       

      צטט: mania-nim 2007-10-24 14:43:58

      פחות, אך עדיין כואב.

      מדהים איך במדינה כמו שלנו,

      יכול להתרחש מן אירוע שכזה.

      בהחלט לא נשכח ולא נסלח

      אתה רואה בימים האלו את התמונות מחדש והזעזוע חוזר במלוא העוצמה

        24/10/07 19:09:

       

      צטט: יש בי 2007-10-23 12:57:51

      את יודעת טל, כמעט תמיד אני סולחת אבל כאן לא.

      הרוצח מעולם לא התחרט על הרצח אלא להפך.

      יגעל אמיר לקח את חייו של רבין על מנת לעצור את תהליך השלום.

      יגאל אמיר רצח ראש ממשלה, בעל, אב ,סב, חבר.

      ועל כן לעולם לא אשכח ולא אסלח!

       חזרתי כי שכחתי להודות לך על פוסט. לרבין יש המון משמעויות לגבי. כל חיי חלמתי על שלום,

      אבי נהרג כיומיים לפני מלחמת ששת הימים

      וחלמתי שלום עוד לפני שהחלו לדבר עליו. ולרצח הייתה הרגשה של עצב,כאב, אבדן.

      לעולם לא אשכח. ושוב תודה. 

       

      צטט: צפורת 2007-10-24 11:13:40

      אהובתי,

      כרגיל,

       יש לך את היכולת להעלות על הכתב בדיוק את מה שמרגישים. את הלילה הנורא.

      את הצפייה האינסופית בשידורים שבעצם שידרו שוב ושוב אותו הדבר.

      את הלילה שלא נגמר ופתאום בוקר וצריך ללכת לעבודה.

      את ההמתנה הארוכה לעבור על פני הארון.

      את המעבר על פני הארון - והעובדה כי בעצם קשה להרגיש ולחוש כאב ברגע הגדול הזה - כי לא ייתכן שבפנים שוכב האיש הגדול הזה.

      את הבכי עם ההספד של נועה.

      לא נשכח ולא נסלח!!

       

       

      קרועה עליך מלכה

        24/10/07 17:50:

      אני לא רוצה שנזכור את הרוצח. הוא סתם רוצח וכל התעסקות בו מאדירה אותו וקושרת לו כתרים (גם אם הם כתרים של קוצים).

       

      אני רוצה שנזכור את הרצח. את כמויות השנאה והעצמת השנאה, שיכולות להביא למעשה שכזה.

      אני רוצה שנזכור את יצחק רבין. את האיש, והמעשים שלו.

      ואת התקופה והתקווה והלך הרוח שהוא יצר לנו אז.

      את כל זה.  

        24/10/07 14:43:

      פחות, אך עדיין כואב.

      מדהים איך במדינה כמו שלנו,

      יכול להתרחש מן אירוע שכזה.

      בהחלט לא נשכח ולא נסלח

        24/10/07 11:13:

      אהובתי,

      כרגיל,

       יש לך את היכולת להעלות על הכתב בדיוק את מה שמרגישים. את הלילה הנורא.

      את הצפייה האינסופית בשידורים שבעצם שידרו שוב ושוב אותו הדבר.

      את הלילה שלא נגמר ופתאום בוקר וצריך ללכת לעבודה.

      את ההמתנה הארוכה לעבור על פני הארון.

      את המעבר על פני הארון - והעובדה כי בעצם קשה להרגיש ולחוש כאב ברגע הגדול הזה - כי לא ייתכן שבפנים שוכב האיש הגדול הזה.

      את הבכי עם ההספד של נועה.

      לא נשכח ולא נסלח!!

       

       

       

      צטט: אילן שריף 2007-10-23 21:07:29

      על רציחתו ועל שכיחתו:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=186722

       

      ורק דרך אגב, מסתבר שלא כולנו היינו באבל, בתדהמה, בכעס.

       

      הגבתי שם. תודה.

       

      צטט: יניב אלטרס 2007-10-23 19:17:18

       

      מצטרף...

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=187475

       

       

      תודה

       

      צטט: _yuli_ 2007-10-23 18:55:37

      מה שהכי עצוב, זה שיש דברים מעניינים יותר וככל שהזמן יעבור, אנחנו נשכח, ועוד איך נשכח.

      זה אכן חשש אמיתי אבל זה גם תלוי בכל אחד מאיתנו במקום בו הוא נמצא

       

      צטט: yaniv druker 2007-10-23 14:10:29

      טל תודה על הפוסט

      וכמעט הכל נאמר

      גם אותי החזרת לאותו יום ולתחושות שליוו את כולנו

      איש מדהים- אחרון המנהיגים האמיתיים

      לא נשכח 

      כן חסרון המנהיגות מורגש. דור הנפילים. רבין. פרס. שרון. בגין. איפה הם ?

       

      צטט: יש בי 2007-10-23 12:57:51

      את יודעת טל, כמעט תמיד אני סולחת  אבל כאן לא.

      הרוצח מעולם לא התחרט על הרצח אלא להפך.

      יגעל אמיר לקח את חייו של רבין על מנת לעצור את תהליך השלום.

      יגאל אמיר רצח ראש ממשלה, בעל, אב ,סב, חבר.

      ועל כן לעולם לא אשכח ולא אסלח! 

      אין סיבה לסלוח והאיש הזה צריך להנמק בכלא עד מותו. וכולנו צריכים להפסיק להתעסק בו ובכל ספין שהוא ומשפחתו מוציאים.

        23/10/07 21:07:

      על רציחתו ועל שכיחתו:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=186722

       

      ורק דרך אגב, מסתבר שלא כולנו היינו באבל, בתדהמה, בכעס.

       

        23/10/07 19:17:
        23/10/07 18:55:
      מה שהכי עצוב, זה שיש דברים מעניינים יותר וככל שהזמן יעבור, אנחנו נשכח, ועוד איך נשכח.
        23/10/07 18:48:

       

      מה שעצוב בכל העניין הוא שהמסר מסרב להיקלט, מסרב להילמד...

       

      ואני לא מדבר על הפארסה המגוחכת הזו עם יגאל עמיר, בנו, חתונתו, וחבריו.

       

      אני מדבר על ציבור במדינה שחוזר ותוקף באלימות את שלטון החוק ואת החופש במדינה, ממלא את כולנו ברעל של אלימות מחשבתית ופוליטית, ומסכן את חיינו במדינתנו החופשית והדמוקרטית.

       

      ועל זה לא אסלח !

       

      תודה על עוד אזכור מרגש מהלילה ההוא...

       

       

       

        23/10/07 14:10:

      טל תודה על הפוסט

      וכמעט הכל נאמר

      גם אותי החזרת לאותו יום ולתחושות שליוו את כולנו

      איש מדהים- אחרון המנהיגים האמיתיים

      לא נשכח 

        23/10/07 12:57:

      את יודעת טל, כמעט תמיד אני סולחת  אבל כאן לא.

      הרוצח מעולם לא התחרט על הרצח אלא להפך.

      יגעל אמיר לקח את חייו של רבין על מנת לעצור את תהליך השלום.

      יגאל אמיר רצח ראש ממשלה, בעל, אב ,סב, חבר.

      ועל כן לעולם לא אשכח ולא אסלח! 

       

      צטט: casiopea_s 2007-10-23 08:00:18

      תודה, טל, על פוסט חשוב כל כך.

      בימים האלה אני עסוקה בנושא הזה בלי הפסקה. זה לא נותן לי מנוח.

      הפחד.

      האימה.

      היגאל עמיר הזה שלא נותן מנוח.

      האביגדור אסקין בתשדיר התעמולה לשחרורו, ואמא שלו, הגאולה עמיר הזו, הגננת הזאת, שאלוהים ישמור את ילדי הגן, מספרת על "גלי שלה" שכשנולד, קראו לו יגאל כי הוא יגאל את עם ישראל.

       

      ובסוף התשדיר, הקריין בקול רך ודרמטי בעת ובעונה אחת, אומר: "בפסח הקרוב, יגאל עמיר בבית."

       

      להקיא.

       

      לא נשכח. לא נסלח. ולא ניתן לו בגופנו, לצאת מהבור השחור שהוא כלוא בו, לנצח.

      מעצבן אותי שאני כ"כ מתעצבנת. כל פעם מופתעת מהמקום שנותנים לאנשים האלו. כל הסיקור נראה לי שטחי. מתלהם. מייצר עוד מחלוקות ועוד מקום לרייטינג וגימיקים נוראיים.

       

      צטט: רוינירי 2007-10-23 06:59:52

      חייבת להוסיף לגבי חינוך הילדים.

      אני רואה באמת את הבכור, שאיך שהוא "נולד" עם הידיעה שהנושא חשוב.

      כן, אני מדברת על התקופה והוא גם יודע שהוא קשור פיזית לזכרונות, כי הוא באמת היה איתי שם, אבל רוב ההבנה באה לו באופן אינטואיטיבי.

      והנה, אחיו שקטן ממנו בשלוש שנים, כבר רחוק הרבה יותר מהנושא.

      המון ריחוק שנובע מכך שיום הזכרון לרבין הוא רק עוד יום זכרון בין כל מיני ארועים שמציינים בבית ספר

      (הוא בא למשל וסיפר לי בהתלהבות שהחודש יש הרבה אירועים כמו ציון יום השנה לנפילתו בשבי של רון ארד, ויום שמזכירים בו את מותו של עוזי חיטמן...), ואני רואה איך השנים מוחקות את הרגש הצורב שהרגשנו אז.

      פתאום אנחנו כבר נעשים חלק מההיסטוריה. כמו שההורים שלנו היו מספרים לנו על דברים רחוקים שקרו אז.... ונורא עצוב לי. לכן אני מודה לך שהחזרת אותי לשם, לאותו ערב, לאותה תקופה.

      זו הבעיה עם הזמן. לכן הדור שלנו שחווה והרגיש צריך לספר. וכן נגזר עלינו יהיה להביט בימי חיינו איך הנושא מאבד מעוצמתו.

       

      צטט: !kapish 2007-10-23 01:07:08

      .

      גם בשתיקות שלנו, אפילו היום, אנחנו שותפים לכירסום יסודות הדמוקרטיה.

      לצערי אתה צודק. כל השיח בעניין שטחי. מתלהם. רייטינגי.

       

      צטט: מור/ס 2007-10-22 22:06:47

      צמרמורת בכל הגוף. ריגשת. ואני מאוד מאוד אהבתי אותו.

      תגובה מרגשת. תודה.

       

      צטט: datnyc 2007-10-22 21:24:31

      נזכור, נזכיר, נזכיר שוב ושוב ושוב

      לגמרי

        23/10/07 08:00:

      תודה, טל, על פוסט חשוב כל כך.

      בימים האלה אני עסוקה בנושא הזה בלי הפסקה. זה לא נותן לי מנוח.

      הפחד.

      האימה.

      היגאל עמיר הזה שלא נותן מנוח.

      האביגדור אסקין בתשדיר התעמולה לשחרורו, ואמא שלו, הגאולה עמיר הזו, הגננת הזאת, שאלוהים ישמור את ילדי הגן, מספרת על "גלי שלה" שכשנולד, קראו לו יגאל כי הוא יגאל את עם ישראל.

       

      ובסוף התשדיר, הקריין בקול רך ודרמטי בעת ובעונה אחת, אומר: "בפסח הקרוב, יגאל עמיר בבית."

       

      להקיא.

       

      לא נשכח. לא נסלח. ולא ניתן לו בגופנו, לצאת מהבור השחור שהוא כלוא בו, לנצח.

        23/10/07 06:59:

      חייבת להוסיף לגבי חינוך הילדים.

      אני רואה באמת את הבכור, שאיך שהוא "נולד" עם הידיעה שהנושא חשוב.

      כן, אני מדברת על התקופה והוא גם יודע שהוא קשור פיזית לזכרונות, כי הוא באמת היה איתי שם, אבל רוב ההבנה באה לו באופן אינטואיטיבי.

      והנה, אחיו שקטן ממנו בשלוש שנים, כבר רחוק הרבה יותר מהנושא.

      המון ריחוק שנובע מכך שיום הזכרון לרבין הוא רק עוד יום זכרון בין כל מיני ארועים שמציינים בבית ספר

      (הוא בא למשל וסיפר לי בהתלהבות שהחודש יש הרבה אירועים כמו ציון יום השנה לנפילתו בשבי של רון ארד, ויום שמזכירים בו את מותו של עוזי חיטמן...), ואני רואה איך השנים מוחקות את הרגש הצורב שהרגשנו אז.

      פתאום אנחנו כבר נעשים חלק מההיסטוריה. כמו שההורים שלנו היו מספרים לנו על דברים רחוקים שקרו אז.... ונורא עצוב לי. לכן אני מודה לך שהחזרת אותי לשם, לאותו ערב, לאותה תקופה.

        23/10/07 01:07:

      .

      גם בשתיקות שלנו, אפילו היום, אנחנו שותפים לכירסום יסודות הדמוקרטיה.

        22/10/07 22:06:
      צמרמורת בכל הגוף. ריגשת. ואני מאוד מאוד אהבתי אותו.
        22/10/07 21:24:

      נזכור, נזכיר, נזכיר שוב ושוב ושוב

       

      צטט: edna41 2007-10-22 19:59:50

      טל יקרה

      כתבת מרגש!

      לא נשכח ולא נסלח!

       

      עדנה תודה רבה.

       

      צטט: תו השעה 2007-10-22 19:41:17

      לא נשכח ולא נסלח !!! פשוט לא !!!

       

      יקירתי, העברת בי צמרמורת אדירה,
      היום והתקופה הזו חקוקים בי עד היום

      וסביר שעד עולם.

       

      יומיים לפני הרצח חזרתי מטיול ארוך בארה"ב,

      הנחיתה היתה מהירה אחר כך........

      חיכיתי לך... וזה לא נחיתה זאת התרסקות.

       

      צטט: ranforce 2007-10-22 19:02:28

      התיאורים שלך מחזירים לי את הצמרמורות של אותו יום.הזכרת לי גם רגעים ששכחתי.

      הזמן לא העלים את הכאב והעצב, ורעידת האדמה שאחרי.

      יש לנו מחויבות לא לשכוח ולא לתת לתומכי הרצח שנותרו מאז להרים ראש.

      (כוכב) ראי מה שכתבתי בפוסט מהיום בנושא:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=185874

      אחלה פוסט. הגבתי שם.

       

      צטט: נמרוד הלוי 2007-10-22 14:17:05

      מצטרף בחרדה ובזעזוע! לא נשכח!

      תודה נמרוד

        22/10/07 19:59:

      טל יקרה

      כתבת מרגש!

      לא נשכח ולא נסלח!

       

        22/10/07 19:41:

      לא נשכח ולא נסלח !!! פשוט לא !!!

       

      יקירתי, העברת בי צמרמורת אדירה,
      היום והתקופה הזו חקוקים בי עד היום

      וסביר שעד עולם.

       

      יומיים לפני הרצח חזרתי מטיול ארוך בארה"ב,

      הנחיתה היתה מהירה אחר כך........

        22/10/07 19:02:

      התיאורים שלך מחזירים לי את הצמרמורות של אותו יום.הזכרת לי גם רגעים ששכחתי.

      הזמן לא העלים את הכאב והעצב, ורעידת האדמה שאחרי.

      יש לנו מחויבות לא לשכוח ולא לתת לתומכי הרצח שנותרו מאז להרים ראש.

      (כוכב) ראי מה שכתבתי בפוסט מהיום בנושא:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=185874

        22/10/07 17:18:

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-10-22 13:30:29

       

      צטט: ד פ נ ה 2007-10-22 12:33:12

       

       ביום השנה (הלועזי).

      ועוד משהו - גם אני מקפידה לציין את היום הלועזי. העברי, שייך בעיני - רגשית - למרצח.

       

       

      אני חייב לראות ולצטט כדי להאמין.

       

      * מדהים.

       

        22/10/07 14:17:
      מצטרף בחרדה ובזעזוע! לא נשכח!
        22/10/07 13:30:

       

      צטט: ד פ נ ה 2007-10-22 12:33:12

       

       ביום השנה (הלועזי).

      ועוד משהו - גם אני מקפידה לציין את היום הלועזי. העברי, שייך בעיני - רגשית - למרצח.

        22/10/07 13:29:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-22 12:51:06

       

      צטט: ד פ נ ה 2007-10-22 12:33:12

      טל,

      צמרמורת עברה בי כשקראתי את תיאור הערב ההוא

      החזיר אותי אחורה, איפה הייתי אני

      ולא, לא הייתי בכיכר, צפיתי בטלויזיה בעודי מערסלת את התינוק שלי

      בין זרועותי, לא מאמינה

      ולמחרת סרטים שחורים קשרתי במרפסת ועל המכונית

      ולבשתי שחור, זה אני זוכרת.

      הבת הקטנה שלי יודעת, כמו גם האחים שלה, בדיוק מדוע קוראים לה רעות.

       

      וכמו בכל שנה אקח אותם לכיכר ביום השנה (הלועזי). ובוודאי אכתוב על כך.

      אסור לשכוח.

      אסור.

       

      אני איתך, דפנה

      מדהים. ראי תגובתי לרוינירי.

      ואני רוצה להוסיף:

      הבן שלי, שהיה איתי בככר, בתוך בטני (ראו לינק איפהשהו למעלה) - שמו עומר. הבת שלי, שנולדה כמעט 6 שנים אחריו, קרויה רעות. בדיעבד הסתבר לי שגם לבנות של יובל רבין (שקטנות משלי, בהתאמה) קוראים עומר ורעות.

       

      צטט: ד פ נ ה 2007-10-22 12:33:12

      טל,

      צמרמורת עברה בי כשקראתי את תיאור הערב ההוא

      החזיר אותי אחורה, איפה הייתי אני

      ולא, לא הייתי בכיכר, צפיתי בטלויזיה בעודי מערסלת את התינוק שלי

      בין זרועותי, לא מאמינה

      ולמחרת סרטים שחורים קשרתי במרפסת ועל המכונית

      ולבשתי שחור, זה אני זוכרת.

      הבת הקטנה שלי יודעת, כמו גם האחים שלה, בדיוק מדוע קוראים לה רעות.

       

      וכמו בכל שנה אקח אותם לכיכר ביום השנה (הלועזי). ובוודאי אכתוב על כך.

      אסור לשכוח.

      אסור.

       

      אני איתך, דפנה

      מדהים. ראי תגובתי לרוינירי.

       

      צטט: רוינירי 2007-10-22 11:22:30

      הייתי בחודש השביעי להריון הראשון שלי.

      הלכנו הביתה בעלי אבי (שישן אצלנו באותו הלילה, במקרה) ואני לפני ששרו התקווה (רגליי המבוצקות משהו כבר כאבו ולא היה מקום לשבת...)

      בבית התחלנו לשמוע ידיעות כאלו ואחרות.

      את הבשורה קיבלתי במטבח, אמרו שמדווחים בבי.בי.סי שרבין כבר איננו, נפטר.

      נפלתי על הרצפה בבכי נוראי.

      לא הפסקתי לבכות שבוע.

      בני יהיה בינואר בן 12. כשהוא שומע את השם רבין, עיניו מתמלאות דמעות. הוא היה איתי שם, הוא מרגיש.

      תודה טל. פוסט חשוב וחזק.

      מדהים כמה העניין הזה מתחבר אצלי לעניין חינוך הילדים על הנושא. הילדות שלי יותר קטנות, ומה שנקרא עוד לא היו בתכנון, בתקופה ההיא. האינסטינקט הראשוני שלי והתגובה המיידית שלי היתה את ילדי אחנך על הנושא הזה (ותאמיני לי זה לא משהו שאני מרבה לומר).

      וזה שהילד שלך כבר גדול רק מראה כמה זמן ומה עברנו מאז.

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-10-22 10:17:03

      לגבי טראקבקים: יש פוסט מצויין של יגאל2 בנושא + הפוסט שלי + נוספים. אני ניסיתי להעלות טראקבק לכאן - הוא לא עולה לי משום מה. Help - אולי הקפה ילנקקו אוטומטית או "מגבוה" כדי ליצור חזית רחבה של איזכור ויזכור?

      מצאת את מי לשאול...

       

      צטט: צורי מור 2007-10-22 08:13:30

      ניסיתי לכתוב פוסט כטראקבק, אבל לא יצא לי,

      אז הינה הלינק לפוסט שלי ולדעתי.

      למי שמתעניין.

      הגבתי בפוסט

        22/10/07 12:34:

       

      צטט: רוינירי 2007-10-22 11:22:30

      הייתי בחודש השביעי להריון הראשון שלי.

      הלכנו הביתה בעלי אבי (שישן אצלנו באותו הלילה, במקרה) ואני לפני ששרו התקווה (רגליי המבוצקות משהו כבר כאבו ולא היה מקום לשבת...)

      בבית התחלנו לשמוע ידיעות כאלו ואחרות.

      את הבשורה קיבלתי במטבח, אמרו שמדווחים בבי.בי.סי שרבין כבר איננו, נפטר.

      נפלתי על הרצפה בבכי נוראי.

      לא הפסקתי לבכות שבוע.

      בני יהיה בינואר בן 12. כשהוא שומע את השם רבין, עיניו מתמלאות דמעות. הוא היה איתי שם, הוא מרגיש.

      תודה טל. פוסט חשוב וחזק.

      אוי, גם אני....הבן שלי נולד ב- 10 בינואר. מתי שלך?

      כתבתי על זה אצלי בפוסט שלא מצליחה לטראקבק

      מוזמנת להגיב שם, באחוות זיכרון עם מימד אישי משותף.

       

      צטט: levanas 2007-10-21 23:09:57

      לא נשכח.

      לא נסלח.

      תודה על פוסט חשוב.

      עצוב

      תודה לך. גם ביקרתי אצלך.

       

      צטט: בתיה בכר 2007-10-21 22:09:04

      טל,

       

      חזרתי וקראתי את כל התגובות, בעיקר את שלך. באופן מוזר (או לא) את וסנייק (ואני) מדברים על דברים דומים. מרגיזה אותי העובדה שבכל שנה, סביב התאריך הנורא, הכל גועש במקום הלא נכון. במקום להזכיר את פעולו, במקום לשבח את דרכו, לציין את הדברים שעשה וניסה, אנחנו מתעסקים בהאם מגיע לרוצח להיות אב (כן, לצערי), בהתפלגות העם, במלחמות הימין, במות הדמוקרטיה. זו לא הדרך שרבין שאני זוכרת היה רוצה.

      אסתי כתבה כמה פוסטים מצוינים בעניין, בהם היא הזכירה את פועלו, את האיש. לא רוצה להפוך את האיש המטורף לנושא. הוא ודומים לו לא ישברו אותי ולצערנו, קיצוניים תמיד היו ותמיד יהיו. הסליחה היא לא על הרצח. אני לא מתכוונת לסלוח לרוצח, אני כן מתכוונת לא להפוך אותו לעניין ויותר מהכל, אשמח לקרוא יותר דיונים שמשבחים את רבין ופחות דיונים על כמה הרצח נתעב.

      בתיה יקרה.

      אני הראשונה שלא מזכירה את שמו של הרוצח ובטוח לא דנה במשפחתו. הדבר החכם ביותר מצד כולנו היה להפסיק לעסוק בהם, בכל מאורע, גחמה או טמטום שיש להם לומר.

      בטוח לא לתת לשיח הציבורי ללכת לכיוון הזה או לקמפיין מכוער ובלתי לגיטימי בעניין האיש השפל. גם כלי התקשורת לחייבים להתגבר על ייצרם ולא לתת במה לתועבה הזו.

      כן להתרכז בחוויה האישית הנוראה (לפחות שלי), כן להתרכז במפעל החיים של רבין (שהיה גם כביש 6 והגדלת תקציב החינוך) ובטוח לא לשכוח ולא לחשוב לרגע שאני הולכת מתישהוא לסלוח לאיש הנתעב.

        22/10/07 12:33:

      טל,

      צמרמורת עברה בי כשקראתי את תיאור הערב ההוא

      החזיר אותי אחורה, איפה הייתי אני

      ולא, לא הייתי בכיכר, צפיתי בטלויזיה בעודי מערסלת את התינוק שלי

      בין זרועותי, לא מאמינה

      ולמחרת סרטים שחורים קשרתי במרפסת ועל המכונית

      ולבשתי שחור, זה אני זוכרת.

      הבת הקטנה שלי יודעת, כמו גם האחים שלה, בדיוק מדוע קוראים לה רעות.

       

      וכמו בכל שנה אקח אותם לכיכר ביום השנה (הלועזי). ובוודאי אכתוב על כך.

      אסור לשכוח.

      אסור.

       

      אני איתך, דפנה

       

      צטט: 1noga 2007-10-21 22:06:40

      לא הייתי בכיכר

      באותו ערב נמהר

      כי השתתפתי באירוע משפחתי

      בת מצווה של בת דודתי,

      ובאמצע ארוחת הערב החגיגית

      קיבלנו את הידיעה הזוועתית,

      כולנו בני המשפחה והחברים

      היינו מפוחדים

      ממשמעות הדברים העתידיים,

      וכל כך קיוינו שישאר בחיים,

      ותקוותנו נכזבה ונגוזה... 

      ולא אשכח את הסכם השלום עם ירדן,

      במקרה שהינו במלון מוריה באילת

      כשרבין הגיע לבשר את הבשורה

      הקשבנו מרותקים לנאום ההסכמה

      התמלינו שמחה וגאוה שהיינו עדים

      למאורע שמסמל שינוי ותקוה

      והנה ברגע אחד של מאורע רב משתתפים

      נרצח האיש שהביא איתו חלום

      ותקוות לעתיד נגוזו,

      ואת האדם שהביא לכך,

      ישפטו השופטים וההסטוריה..

      והמאורע העצוב ישאר לדראון

      תודה שהעלית את את הנושא,

      אסור לשכוח!

       

      תודה על החוויה האישית. לא לשכוח וגם לדאוג שילדינו יבינו.

       

      צטט: סיג 2007-10-21 15:44:18

      לי קשה עם זה מאד.

       

      הזכרונות לא משים ממוחי

      ביום יום.

       

      אני מבקרת בבית הקברות

      פעמים רבות בשנה.

      לא צריכה יום מיוחד כדי לזכור.

       

      לא אוכל לכתוב כאן

      את הזכרונות

      כואבים מדי

      חיים איתי כל הזמן.

        

      אולי בבוא היום.

      היום עוד לא בא.

       

      כך זה מועבר לחבריי בכל העולם,

      לילדיי, למכריי, לשכניי ולכל מי

      שיש לו אוזן קשבת וגם אם לא.

       

      אין לזה מחילה.

      אין לזה אח ורע.

      לעולם לא אשכח ולעולם לא אסלח.

      כואב נורא.

      תודה.

       

      איך פספסתי התגובה המרגשת הזאת. וכן לספר. לכל מי שרוצה לשמוע בעיקר לאלו שלא היו. שלא חוו.

        22/10/07 11:22:

      הייתי בחודש השביעי להריון הראשון שלי.

      הלכנו הביתה בעלי אבי (שישן אצלנו באותו הלילה, במקרה) ואני לפני ששרו התקווה (רגליי המבוצקות משהו כבר כאבו ולא היה מקום לשבת...)

      בבית התחלנו לשמוע ידיעות כאלו ואחרות.

      את הבשורה קיבלתי במטבח, אמרו שמדווחים בבי.בי.סי שרבין כבר איננו, נפטר.

      נפלתי על הרצפה בבכי נוראי.

      לא הפסקתי לבכות שבוע.

      בני יהיה בינואר בן 12. כשהוא שומע את השם רבין, עיניו מתמלאות דמעות. הוא היה איתי שם, הוא מרגיש.

      תודה טל. פוסט חשוב וחזק.

        22/10/07 11:15:

      הנה הפוסט של יגאל שתיים

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=170061

        22/10/07 10:18:
      ואני רואה שגם צורי ניסה ולא הצליח. תקלה בקפה?
        22/10/07 10:17:
      לגבי טראקבקים: יש פוסט מצויין של יגאל2 בנושא + הפוסט שלי + נוספים. אני ניסיתי להעלות טראקבק לכאן - הוא לא עולה לי משום מה. Help - אולי הקפה ילנקקו אוטומטית או "מגבוה" כדי ליצור חזית רחבה של איזכור ויזכור?
        22/10/07 08:22:

       

      צטט: בתיה בכר 2007-10-21 22:09:04

      טל,

       

      חזרתי וקראתי את כל התגובות, בעיקר את שלך. באופן מוזר (או לא) את וסנייק (ואני) מדברים על דברים דומים. מרגיזה אותי העובדה שבכל שנה, סביב התאריך הנורא, הכל גועש במקום הלא נכון. במקום להזכיר את פעולו, במקום לשבח את דרכו, לציין את הדברים שעשה וניסה, אנחנו מתעסקים בהאם מגיע לרוצח להיות אב (כן, לצערי), בהתפלגות העם, במלחמות הימין, במות הדמוקרטיה. זו לא הדרך שרבין שאני זוכרת היה רוצה.

      אסתי כתבה כמה פוסטים מצוינים בעניין, בהם היא הזכירה את פועלו, את האיש. לא רוצה להפוך את האיש המטורף לנושא. הוא ודומים לו לא ישברו אותי ולצערנו, קיצוניים תמיד היו ותמיד יהיו. הסליחה היא לא על הרצח. אני לא מתכוונת לסלוח לרוצח, אני כן מתכוונת לא להפוך אותו לעניין ויותר מהכל, אשמח לקרוא יותר דיונים שמשבחים את רבין ופחות דיונים על כמה הרצח נתעב.

       

      יש המון בדברייך.

       

        22/10/07 08:13:

      ניסיתי לכתוב פוסט כטראקבק, אבל לא יצא לי,

      אז הינה הלינק לפוסט שלי ולדעתי.

      למי שמתעניין.

        22/10/07 03:38:

      מסכים לרוב דבריך.

      כבר כתוב בכל מני מקומות (אין לי כוח לחפש בדיוק - אביא לך אם תרצה) שביאת המשיח לא תשנה סדרי עולם. רק תעשה את העולם הזה טוב יותר.

      בנוגע לחזרת התמימות - הדרך ארוכה, והתקשורת לוחצת.....

       

      לילהטוב

        22/10/07 03:16:
      אין כל ספק בכך שתם עידן התמימות,
      ולא רק בנושא זה...
      אולם בכל זאת, חלק מהציבור גם נעשה אטום יותר , לא רוצה להסתכל יותר, לא יודע אם מיואש יותר, אבל אין ספק שהעידן החדש, התחיל לפני רצח רבין ז"ל, האקט הפך רק לסמן.
      וחבל, אך זו דרכו של עולם.
      מזל שלפחות חלק מאיתנו זכה קצת להנות מהתמימות כשעוד היתה קיימת.
      לילדינו זה יגמר מהר מאד וחבל.
      אבל, אלו החיים.
      ואם נחזור כולנו בתשובה מלאה, יבוא המשיח? - לדעתי לא!
      לדעתי זו מטאפורה לחיים טובים יותר, עם פרופורציות נכונות יותר, ואז אולי לא תהיה פה תמימות, אבל ערכים יהיו ובנות 12 לא יסתובבו חצי ערומות ברחוב, ואולי רק אז תחלחל חלק מן התמימות חזרה לנוער.
      אבל זה אולי לנכדינו יקרה.
      הכותב אינו דתי ואינו חוזר בתשובה.
      ואנא ללא השתלחויות
      תודה
        22/10/07 00:46:

       

      צטט: kobi345 2007-10-21 23:25:12

      סליחה על דעתי הסותרת.
      אין לי נטיות פוליטיות (ממילא היום הכל היום אותו דבר)
      רצח זה רצח, לכל דבר ועניין.
      יסלחו לי המכובדים כאן, אך גם במסגרת הדמוקרטיה והטירוף, אין מה להתפלא שנרצח עוד מיהו אפילו הוא ראש ממשלה.
      נהפוך הוא, אולי זה צריך לתת פרופורציות שאין איפה ואיפה וגם ה"מושחתים נמאסתם" כל הקשתות הפוליטיות אינם חסינים.
      כשרבין דיבר על קורבנות השלום בזמן הפיגועים, גם הוא הפך לקורבן השלום, במה ההדם של שונה משל כל אחד מאיתנו.
      נכון הוא אדם עתיר זכויות  מלח הארץ וכו'.
      יחד עם זאת סבי ז"ל סבל בשואה ואיבד את כל משפחתו, זה עניין את מלח הארץ.
      יצרנו לנו קדוש מעונה וסמל , יופי לנו, הרי צריך להתלות במשהו...
      וכדאי גם לשנוא מישהו את הרוצח - נורא נוח. אפילו להוציא חק על שמוץ.
      עוד סמל מנוגד.
      סמל הרוע מול סמל המורשת.
      אגב, אני עד עכשיו לא הצלחתי להבין מהי מורשתו לכל העם..
      זהו.
      אני מצטער על מותו כמו על כל אדם אחר שמת, בכל נסיבה טראגית אחרת.
      וכן חשוב לציין את יום השנה, כי זה בהחלט חשוב לנו כעם להזכיר לנו קצת פרופורציות, אבל מכאן ועד לקטינים ותלימידי בי"ס שמתייפחים ליד המצבה בכיכר, אני חושב שזה קצת יותר מידי.
      מה לעשות זה אני וזו דעתי, ואין לי רצון לפתח על זה דיון אז אנא המנעו מהשתלחות.
      תודה

      ללא השתלחות:

      דבריך נכונים, אך ניתן להעמיק קמעה ולחדד ולהדגיש שמדובר ברצח פוליטי, שפעל רבות - תם עידן התמימות.

      מה גם שהוא נגע בתחומים מגדריים והשפיע משפיע (ראה בלוגו של סנייק).

        21/10/07 23:25:
      סליחה על דעתי הסותרת.
      אין לי נטיות פוליטיות (ממילא היום הכל היום אותו דבר)
      רצח זה רצח, לכל דבר ועניין.
      יסלחו לי המכובדים כאן, אך גם במסגרת הדמוקרטיה והטירוף, אין מה להתפלא שנרצח עוד מיהו אפילו הוא ראש ממשלה.
      נהפוך הוא, אולי זה צריך לתת פרופורציות שאין איפה ואיפה וגם ה"מושחתים נמאסתם" כל הקשתות הפוליטיות אינם חסינים.
      כשרבין דיבר על קורבנות השלום בזמן הפיגועים, גם הוא הפך לקורבן השלום, במה ההדם של שונה משל כל אחד מאיתנו.
      נכון הוא אדם עתיר זכויות  מלח הארץ וכו'.
      יחד עם זאת סבי ז"ל סבל בשואה ואיבד את כל משפחתו, זה עניין את מלח הארץ.
      יצרנו לנו קדוש מעונה וסמל , יופי לנו, הרי צריך להתלות במשהו...
      וכדאי גם לשנוא מישהו את הרוצח - נורא נוח. אפילו להוציא חק על שמוץ.
      עוד סמל מנוגד.
      סמל הרוע מול סמל המורשת.
      אגב, אני עד עכשיו לא הצלחתי להבין מהי מורשתו לכל העם..
      זהו.
      אני מצטער על מותו כמו על כל אדם אחר שמת, בכל נסיבה טראגית אחרת.
      וכן חשוב לציין את יום השנה, כי זה בהחלט חשוב לנו כעם להזכיר לנו קצת פרופורציות, אבל מכאן ועד לקטינים ותלימידי בי"ס שמתייפחים ליד המצבה בכיכר, אני חושב שזה קצת יותר מידי.
      מה לעשות זה אני וזו דעתי, ואין לי רצון לפתח על זה דיון אז אנא המנעו מהשתלחות.
      תודה

      לא נשכח.

      לא נסלח.

      תודה על פוסט חשוב.

      עצוב

        21/10/07 22:09:

      טל,

       

      חזרתי וקראתי את כל התגובות, בעיקר את שלך. באופן מוזר (או לא) את וסנייק (ואני) מדברים על דברים דומים. מרגיזה אותי העובדה שבכל שנה, סביב התאריך הנורא, הכל גועש במקום הלא נכון. במקום להזכיר את פעולו, במקום לשבח את דרכו, לציין את הדברים שעשה וניסה, אנחנו מתעסקים בהאם מגיע לרוצח להיות אב (כן, לצערי), בהתפלגות העם, במלחמות הימין, במות הדמוקרטיה. זו לא הדרך שרבין שאני זוכרת היה רוצה.

      אסתי כתבה כמה פוסטים מצוינים בעניין, בהם היא הזכירה את פועלו, את האיש. לא רוצה להפוך את האיש המטורף לנושא. הוא ודומים לו לא ישברו אותי ולצערנו, קיצוניים תמיד היו ותמיד יהיו. הסליחה היא לא על הרצח. אני לא מתכוונת לסלוח לרוצח, אני כן מתכוונת לא להפוך אותו לעניין ויותר מהכל, אשמח לקרוא יותר דיונים שמשבחים את רבין ופחות דיונים על כמה הרצח נתעב.

        21/10/07 22:06:

      לא הייתי בכיכר

      באותו ערב נמהר

      כי השתתפתי באירוע משפחתי

      בת מצווה של בת דודתי,

      ובאמצע ארוחת הערב החגיגית

      קיבלנו את הידיעה הזוועתית,

      כולנו בני המשפחה והחברים

      היינו מפוחדים

      ממשמעות הדברים העתידיים,

      וכל כך קיוינו שישאר בחיים,

      ותקוותנו נכזבה ונגוזה... 

      ולא אשכח את הסכם השלום עם ירדן,

      במקרה שהינו במלון מוריה באילת

      כשרבין הגיע לבשר את הבשורה

      הקשבנו מרותקים לנאום ההסכמה

      התמלינו שמחה וגאוה שהיינו עדים

      למאורע שמסמל שינוי ותקוה

      והנה ברגע אחד של מאורע רב משתתפים

      נרצח האיש שהביא איתו חלום

      ותקוות לעתיד נגוזו,

      ואת האדם שהביא לכך,

      ישפטו השופטים וההסטוריה..

      והמאורע העצוב ישאר לדראון

      תודה שהעלית את את הנושא,

      אסור לשכוח!

       

       

      צטט: יוספה 2007-10-21 21:18:48

      טל, גרתי בירושלים באותם הימים. עד היום אני זוכרת את כל הפרטים של האירוע ומה שהיה אחרי. אני זוכרת את עצמי ועוד אלפי אנשים הולכים לקבר של רבין, בוכים ומצדיעים לו. היה הלם, עצב והרגשה של חוסר אונים. אני שמחה שהעלת את הנושא שוב. צריך כל שנה לספר ולהסביר.

      גם אני גרתי בירושלים אז ויתכן שחלפת על פניי בדרך לכנסת שאני חזרתי מעבודתי באותו לילה. זה היה מראה סוריאליסטי. אלפי אלפי אנשים זורמים בשקט מוחלט לכיוון הכנסת.

       

      צטט: taya1 2007-10-21 21:06:35

      לא לסלוח- למסיתים, למוציאי דין רודף, לפוגעים בדמוקרטיה וליגעל עמיר.

      אם נסלח- נשכח. אם נסלח זה יחזור. גם ללא הסליחה יש סיכוי שיחזור. ולא, לא מדובר בשנאת חינם ממש לא. מדובר באיום על הבית מבית.

      אז בבקשה....

      טל אני לא בעד הכללות כי הן אלו שהביאו אותנו עד הלום. אבל כן ובהחלט למצות את הדין ולא לשכוח עם כל מי שהיה לו חלק ביד שלחצה על ההדק.

       

      צטט: אלונה בר יוסף 2007-10-21 21:06:28

       

      תודה טל,

      שאת מאפשרת לזכור, להזכיר, לנסות להבין, להתדיין.

      מצאתי דברים נוספים שנכתבו היום במקום אחר:

       

      בשבת הוא לא היה רוצח/ אורי אורבך

      פעמים הרבה אני מוצאת טעם בדברים שאורי אורבך כותב הגם שרחוק מאד אורח חיי משלו. 

      גם באלה הדברים יש בעיניי טעם. ורגישות.

      אני מבינה את דבריו בעיקר כאומרים - כי רוצח הוא רוצח.

      וכי לא משנה מה הוא או המריעים לו חושבים שמצדיק את הרצח.

      וכי רצוי שלא הרוצח ולא מריעיו - יתלו יהבם בדת.

      כי אין כך.

      קראתי את הטקסט בזכותך. האמת יש דברים שכנראה רק איש דתי מעז ויכול לבטא. דברים אמיצי ונוקבים.

       

      צטט: אבי יריב 2007-10-21 21:05:49

      טל,לפי כמות התגובות והן רבות את צודקת כל מילה שלך בפוסט  שמבחינתי הלוואי ולא הינו צריכים לכתוב כאלו דברים,כל מילה חצובה בסלע, גם אני מרגיש כמוך ואף אז באותו ערב כאילו נחרב העולם, טוב שכתבת את אשר נכתב.

      מבחינתי אין כאן עניין של צדק אלא של רגש. הלוואי הלוואי שלא היינו מגיעים לזה. אני זוכרת את הרגע כרגע שבו חרב העולם. אחרי זה לא ממשיכים לחיות. הכל נעצר.  והנה השנים עוברות. הבות שלי שלא היו אז בתכנון כבר קיימות. בשבילן זה יהיה סיפור מורשת ולא בוקס מטורף לבטן.

       

      צטט: מר אמסטל-י"ם! 2007-10-21 21:04:34

      לפני שאחשוף בפנייך כמה צומררתי כאשר קראתי את הפוסט הזה שלך, במיוחד ברגעים השחורים שלו, הבהרה: הפוסט שלך מיי דיר צמרר אותי כי הוא באופן די מובהק נתן לי כאן בוקס חזק ביותר לתוך תא הזכרונות הקודרים ביותר שלי שאני מנסה בכל יכולתי וככל יכולתי לא לתת להם להיפתח, אפילו שאת צודקת בזה ואני לא, שדווקא כן צריכים לחטט בפצעים האלה עד בלי די, אבל אני, אני פשוט לא יכול, אני מתפרק מול זה, וכשאני כותב לך עכשיו שהגרון שלי נעשה כולו גוש אחד גדול שאם יקבל מעט חופש הוא ימשוך אחריו בכי גדול אני לא צוחק איתך עכשיו, ולכן... לכן אסתפק בזה!

      ובעוד הצדעה וכוכב לגדולה מכולם! 

      אמסטל היקר אין עליך. רק אתה מסביר את עצמך כ"כ ברור ואמיתי. והמועקה בגרון גם אצלי ככל שמתקרב היום.

       

      ולנושא עצמו. לא נשכח את האיש - רבין.

       

      לא נשכח את המעשה - רצח.

       

      לא נשכח את העושה - יגאל אמיר.

       

      לעולם גם לא אשכח את הרגע בו שמעתי על מה שהתרחש. זה מסוג הדברים שאף פעם לא שוכחים.

       

      בדיוק כך. זה המרכז של העניין.

        21/10/07 21:18:

      טל, גרתי בירושלים באותם הימים. עד היום אני זוכרת את כל הפרטים של האירוע ומה שהיה אחרי. אני זוכרת את עצמי ועוד אלפי אנשים הולכים לקבר של רבין, בוכים ומצדיעים לו. היה הלם, עצב והרגשה של חוסר אונים. אני שמחה שהעלת את הנושא שוב. צריך כל שנה לספר ולהסביר.

        21/10/07 21:06:

      לא לסלוח- למסיתים, למוציאי דין רודף, לפוגעים בדמוקרטיה וליגעל עמיר.

      אם נסלח- נשכח. אם נסלח זה יחזור. גם ללא הסליחה יש סיכוי שיחזור. ולא, לא מדובר בשנאת חינם ממש לא. מדובר באיום על הבית מבית.

      אז בבקשה....

        21/10/07 21:06:

       

      תודה טל,

      שאת מאפשרת לזכור, להזכיר, לנסות להבין, להתדיין.

      מצאתי דברים נוספים שנכתבו היום במקום אחר:

       

      בשבת הוא לא היה רוצח/ אורי אורבך

      פעמים הרבה אני מוצאת טעם בדברים שאורי אורבך כותב הגם שרחוק מאד אורח חיי משלו. 

      גם באלה הדברים יש בעיניי טעם. ורגישות.

      אני מבינה את דבריו בעיקר כאומרים - כי רוצח הוא רוצח.

      וכי לא משנה מה הוא או המריעים לו חושבים שמצדיק את הרצח.

      וכי רצוי שלא הרוצח ולא מריעיו - יתלו יהבם בדת.

      כי אין כך.

        21/10/07 21:05:
      טל,לפי כמות התגובות והן רבות את צודקת כל מילה שלך בפוסט  שמבחינתי הלוואי ולא הינו צריכים לכתוב כאלו דברים,כל מילה חצובה בסלע, גם אני מרגיש כמוך ואף אז באותו ערב כאילו נחרב העולם, טוב שכתבת את אשר נכתב.
        21/10/07 21:04:

      לפני שאחשוף בפנייך כמה צומררתי כאשר קראתי את הפוסט הזה שלך, במיוחד ברגעים השחורים שלו, הבהרה: הפוסט שלך מיי דיר צמרר אותי כי הוא באופן די מובהק נתן לי כאן בוקס חזק ביותר לתוך תא הזכרונות הקודרים ביותר שלי שאני מנסה בכל יכולתי וככל יכולתי לא לתת להם להיפתח, אפילו שאת צודקת בזה ואני לא, שדווקא כן צריכים לחטט בפצעים האלה עד בלי די, אבל אני, אני פשוט לא יכול, אני מתפרק מול זה, וכשאני כותב לך עכשיו שהגרון שלי נעשה כולו גוש אחד גדול שאם יקבל מעט חופש הוא ימשוך אחריו בכי גדול אני לא צוחק איתך עכשיו, ולכן... לכן אסתפק בזה!

      ובעוד הצדעה וכוכב לגדולה מכולם! 

        21/10/07 20:46:

       

      צטט: בתיה בכר 2007-10-21 20:24:04

       

      צטט: mai7@ 2007-10-21 20:12:24

       

      צטט: בתיה בכר 2007-10-21 20:06:09

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 16:02:35

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 15:11:09

       

      צטט: cg91 2007-10-21 14:51:12

      עדיין מזעזע אותי שנתנו לרוצח זכות להיות אבא

      זה פשוט לא מובן ונורא

      וזה שיש אנשים שחושבים שצריך לשחרר אותו

      הוא צריך להרקב בכלא

      על מה שהוא עשה לרבין ולכולנו

      מאסר עולם. פשוטו כמשמעו.

      אותי מפחידה ההפיכה של יגאל עמיר ללא אנושי.

      להגיד שאין לו זכות ללדת ילדים זה לקחת ממנו זכות אנושית בסיסית.

      להפוך אותו ללא אנושי זה לנתק את עצמנו מהאפשרות שזה יכול לקרות שוב.

       

      הרצח שהוא ביצע הוא מתועב, הרצח שביצע רעי חורב, לצורך העניין, מתועב לא פחות אם לא יותר. יגאל עמיר לפחות האמין שיש סיבה טובה למעשיו.

      אפשר באמצעות חקיקה להחליט שרוצחים אינם ראויים להתרבות, זה נושא לדיון אחר.

       

      אסור לנו להפוך את יגאל עמיר לרוצח מסוג אחר. לא כי אני חסה עליו. ממש לא. כי ההפיכה שלו לשטן, ההוקעה שלו כבן אנוש לא מאפשרת לנו להבין  לעומק את מניעיו ולמנוע בכך את הרצח הבא.

       

      בדיוק.

       

      אבל מה על ילד שבא לעולם כבן לאבא כזה.

      במה חטא הוא ??

       

       

      סליחה כן. אבל ביום שנאלץ להוציא רישיון הורות דברי איתי.

       

      את יודעת כמה הורים אונסים את ילדיהם?

      כמה הורים מכים?

      כמה הורים נוטשים?

      מסוממים? מטורפים? ועוד ועוד

       

      לא זכור לי שעליהם מפקחים. מי אנחנו שנקבע אם מותר לו להביא ילדים לעולם, נו באמת.

       

       

      סלחתי.

      וכן, יודעת יותר מידי על ילדים כאלו.. יותר מידי.

      מהמקום הזה אני כותבת.

       

        21/10/07 20:39:

       

      צטט: mai7@ 2007-10-21 20:12:24

       

      צטט: בתיה בכר 2007-10-21 20:06:09

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 16:02:35

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 15:11:09

       

      צטט: cg91 2007-10-21 14:51:12

      עדיין מזעזע אותי שנתנו לרוצח זכות להיות אבא

      זה פשוט לא מובן ונורא

      וזה שיש אנשים שחושבים שצריך לשחרר אותו

      הוא צריך להרקב בכלא

      על מה שהוא עשה לרבין ולכולנו

      מאסר עולם. פשוטו כמשמעו.

      אותי מפחידה ההפיכה של יגאל עמיר ללא אנושי.

      להגיד שאין לו זכות ללדת ילדים זה לקחת ממנו זכות אנושית בסיסית.

      להפוך אותו ללא אנושי זה לנתק את עצמנו מהאפשרות שזה יכול לקרות שוב.

       

      הרצח שהוא ביצע הוא מתועב, הרצח שביצע רעי חורב, לצורך העניין, מתועב לא פחות אם לא יותר. יגאל עמיר לפחות האמין שיש סיבה טובה למעשיו.

      אפשר באמצעות חקיקה להחליט שרוצחים אינם ראויים להתרבות, זה נושא לדיון אחר.

       

      אסור לנו להפוך את יגאל עמיר לרוצח מסוג אחר. לא כי אני חסה עליו. ממש לא. כי ההפיכה שלו לשטן, ההוקעה שלו כבן אנוש לא מאפשרת לנו להבין  לעומק את מניעיו ולמנוע בכך את הרצח הבא.

       

      בדיוק.

       

      אבל מה על ילד שבא לעולם כבן לאבא כזה.

      במה חטא הוא ??

       

       

      זה כבר בינו לבין הוריו. לצערי הם לא היחידים שעדיף היה שלא.

       

      ולנושא עצמו. לא נשכח את האיש - רבין.

       

      לא נשכח את המעשה - רצח.

       

      לא נשכח את העושה - יגאל אמיר.

       

      לעולם גם לא אשכח את הרגע בו שמעתי על מה שהתרחש. זה מסוג הדברים שאף פעם לא שוכחים.

       

        21/10/07 20:24:

       

      צטט: mai7@ 2007-10-21 20:12:24

       

      צטט: בתיה בכר 2007-10-21 20:06:09

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 16:02:35

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 15:11:09

       

      צטט: cg91 2007-10-21 14:51:12

      עדיין מזעזע אותי שנתנו לרוצח זכות להיות אבא

      זה פשוט לא מובן ונורא

      וזה שיש אנשים שחושבים שצריך לשחרר אותו

      הוא צריך להרקב בכלא

      על מה שהוא עשה לרבין ולכולנו

      מאסר עולם. פשוטו כמשמעו.

      אותי מפחידה ההפיכה של יגאל עמיר ללא אנושי.

      להגיד שאין לו זכות ללדת ילדים זה לקחת ממנו זכות אנושית בסיסית.

      להפוך אותו ללא אנושי זה לנתק את עצמנו מהאפשרות שזה יכול לקרות שוב.

       

      הרצח שהוא ביצע הוא מתועב, הרצח שביצע רעי חורב, לצורך העניין, מתועב לא פחות אם לא יותר. יגאל עמיר לפחות האמין שיש סיבה טובה למעשיו.

      אפשר באמצעות חקיקה להחליט שרוצחים אינם ראויים להתרבות, זה נושא לדיון אחר.

       

      אסור לנו להפוך את יגאל עמיר לרוצח מסוג אחר. לא כי אני חסה עליו. ממש לא. כי ההפיכה שלו לשטן, ההוקעה שלו כבן אנוש לא מאפשרת לנו להבין  לעומק את מניעיו ולמנוע בכך את הרצח הבא.

       

      בדיוק.

       

      אבל מה על ילד שבא לעולם כבן לאבא כזה.

      במה חטא הוא ??

       

       

      סליחה כן. אבל ביום שנאלץ להוציא רישיון הורות דברי איתי.

       

      את יודעת כמה הורים אונסים את ילדיהם?

      כמה הורים מכים?

      כמה הורים נוטשים?

      מסוממים? מטורפים? ועוד ועוד

       

      לא זכור לי שעליהם מפקחים. מי אנחנו שנקבע אם מותר לו להביא ילדים לעולם, נו באמת.

       

       

      צטט: עינבוש 2007-10-21 20:03:00

      אוי כמה שחסרים לי לי הטקס לזכר יצחק רבין ז"ל

      כמה בכיתי

      כל שנה מחדש בוכה

      בצדק

       

      צטט: mai7@ 2007-10-21 20:02:34

       

      מקום של אבלות. אישית ולאומית.

      אבל כבד, קשה ונוקב. כמו על קרוב יקר כמו על עצמך.

       

      צטט: הילרי 2007-10-21 19:21:08

      טל

       קראתי  כל הגוף עבר צמרמורת עמוקה של כאב

       אני זוכרת שהייתי בצבא אז

       וכל אותו סופ"ש קיבלנו אין ספור התרעות על המעשה

      רבין ידע אך לא האמין כולנו לא האמנו

      ולצערי המדינה מאז  כשלה .

       ואין מנהיג  אחד שיכול להחזיר אותנו

      לדרך של רבין

       אסור לשכוח ובטח לא לסלוח

      הילה

      גם אני לא האמנתי. בניגוד לתחושות של חנה אני לא חשתי איום בהפגנה. בעיניי היתה דווקא תחושת התרוממות רוח. כמובן לא ראיתי את הכתובת על הקיר.

       

      צטט: כש-רונית 2007-10-21 19:02:32

      טל הנהדרת

       

      צמרמורת העברת בי עם הפוסט הזה, איך אפשר לשכוח את היום הארור הזה, לעולם!!!

      תודה ומחמם לב שאת זוכרת גם מרחוק

       

      צטט: mai7@ 2007-10-21 20:12:24

       

      צטט: בתיה בכר 2007-10-21 20:06:09

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 16:02:35

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 15:11:09

       

      צטט: cg91 2007-10-21 14:51:12

      עדיין מזעזע אותי שנתנו לרוצח זכות להיות אבא

      זה פשוט לא מובן ונורא

      וזה שיש אנשים שחושבים שצריך לשחרר אותו

      הוא צריך להרקב בכלא

      על מה שהוא עשה לרבין ולכולנו

      מאסר עולם. פשוטו כמשמעו.

      אותי מפחידה ההפיכה של יגאל עמיר ללא אנושי.

      להגיד שאין לו זכות ללדת ילדים זה לקחת ממנו זכות אנושית בסיסית.

      להפוך אותו ללא אנושי זה לנתק את עצמנו מהאפשרות שזה יכול לקרות שוב.

       

      הרצח שהוא ביצע הוא מתועב, הרצח שביצע רעי חורב, לצורך העניין, מתועב לא פחות אם לא יותר. יגאל עמיר לפחות האמין שיש סיבה טובה למעשיו.

      אפשר באמצעות חקיקה להחליט שרוצחים אינם ראויים להתרבות, זה נושא לדיון אחר.

       

      אסור לנו להפוך את יגאל עמיר לרוצח מסוג אחר. לא כי אני חסה עליו. ממש לא. כי ההפיכה שלו לשטן, ההוקעה שלו כבן אנוש לא מאפשרת לנו להבין  לעומק את מניעיו ולמנוע בכך את הרצח הבא.

       

      בדיוק.

       

      אבל מה על ילד שבא לעולם כבן לאבא כזה.

      במה חטא הוא ??

       

      רגע לפני שנסחף לדיון על הרוצח הנאלח מבקשת להזכיר שלפחות בעיניי הוא לא הנושא אלא מה שהרצח עשה לכולנו (ובעיניי זה ממש לא "עוד רצח" - אם בכלל להשתמש בביטוי הרע הזה).

       

      לדעתי היינו צריכים להפסיק לעסוק ברוצח (בעיקר בתקשורת). הוא לא סלבריטאי. אין מה לקרוא לו עמיר אלא הרוצח. ובכל רגע נתון לזכור שהוא פעל נגד כל אחד מאיתנו באופן ישיר - בלי קשר לדעות הפוליטיות של כל אחד מאיתנו.

       

        21/10/07 20:12:

       

      צטט: בתיה בכר 2007-10-21 20:06:09

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 16:02:35

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 15:11:09

       

      צטט: cg91 2007-10-21 14:51:12

      עדיין מזעזע אותי שנתנו לרוצח זכות להיות אבא

      זה פשוט לא מובן ונורא

      וזה שיש אנשים שחושבים שצריך לשחרר אותו

      הוא צריך להרקב בכלא

      על מה שהוא עשה לרבין ולכולנו

      מאסר עולם. פשוטו כמשמעו.

      אותי מפחידה ההפיכה של יגאל עמיר ללא אנושי.

      להגיד שאין לו זכות ללדת ילדים זה לקחת ממנו זכות אנושית בסיסית.

      להפוך אותו ללא אנושי זה לנתק את עצמנו מהאפשרות שזה יכול לקרות שוב.

       

      הרצח שהוא ביצע הוא מתועב, הרצח שביצע רעי חורב, לצורך העניין, מתועב לא פחות אם לא יותר. יגאל עמיר לפחות האמין שיש סיבה טובה למעשיו.

      אפשר באמצעות חקיקה להחליט שרוצחים אינם ראויים להתרבות, זה נושא לדיון אחר.

       

      אסור לנו להפוך את יגאל עמיר לרוצח מסוג אחר. לא כי אני חסה עליו. ממש לא. כי ההפיכה שלו לשטן, ההוקעה שלו כבן אנוש לא מאפשרת לנו להבין  לעומק את מניעיו ולמנוע בכך את הרצח הבא.

       

      בדיוק.

       

      אבל מה על ילד שבא לעולם כבן לאבא כזה.

      במה חטא הוא ??

       

        21/10/07 20:06:

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 16:02:35

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 15:11:09

       

      צטט: cg91 2007-10-21 14:51:12

      עדיין מזעזע אותי שנתנו לרוצח זכות להיות אבא

      זה פשוט לא מובן ונורא

      וזה שיש אנשים שחושבים שצריך לשחרר אותו

      הוא צריך להרקב בכלא

      על מה שהוא עשה לרבין ולכולנו

      מאסר עולם. פשוטו כמשמעו.

      אותי מפחידה ההפיכה של יגאל עמיר ללא אנושי.

      להגיד שאין לו זכות ללדת ילדים זה לקחת ממנו זכות אנושית בסיסית.

      להפוך אותו ללא אנושי זה לנתק את עצמנו מהאפשרות שזה יכול לקרות שוב.

       

      הרצח שהוא ביצע הוא מתועב, הרצח שביצע רעי חורב, לצורך העניין, מתועב לא פחות אם לא יותר. יגאל עמיר לפחות האמין שיש סיבה טובה למעשיו.

      אפשר באמצעות חקיקה להחליט שרוצחים אינם ראויים להתרבות, זה נושא לדיון אחר.

       

      אסור לנו להפוך את יגאל עמיר לרוצח מסוג אחר. לא כי אני חסה עליו. ממש לא. כי ההפיכה שלו לשטן, ההוקעה שלו כבן אנוש לא מאפשרת לנו להבין  לעומק את מניעיו ולמנוע בכך את הרצח הבא.

       

      בדיוק.

        21/10/07 20:03:

      אוי כמה שחסרים לי לי הטקס לזכר יצחק רבין ז"ל

      כמה בכיתי

      כל שנה מחדש בוכה

        21/10/07 20:02:

       

      רגע נורא. תקופה נוראית. תקופה ששינתה את המדינה שלנו. ואת החברה שלנו.

      אני לא שוכחת את היום הנורא ההוא.. מה גם שהוא קטע את השמחה האישית שלי,

      ולקח אותי אל מקום של אבלות. אישית ולאומית. אני זוכרת את השאלות הגדולות שבאו אח"כ.

      תהיות על הערכים ואיך. איך נבל אחד לקח לנו אותם ברגע אחד !

       

      והכי מכעיס. הכי - הכי. שהנבל הזה יביא ילד לעולם.

      ועל הילד יחול המשפט: אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה.

      להורים כאלו אסור לתת רישיון להביא ילדים לעולם ! אסור !!

       

       

        21/10/07 19:21:

      טל

       קראתי  כל הגוף עבר צמרמורת עמוקה של כאב

       אני זוכרת שהייתי בצבא אז

       וכל אותו סופ"ש קיבלנו אין ספור התרעות על המעשה

      רבין ידע אך לא האמין כולנו לא האמנו

      ולצערי המדינה מאז  כשלה .

       ואין מנהיג  אחד שיכול להחזיר אותנו

      לדרך של רבין

       אסור לשכוח ובטח לא לסלוח

      הילה

        21/10/07 19:03:
      קצת קשה לתת כוכב בנושא כזה, אבל מגיע
        21/10/07 19:02:

      טל הנהדרת

       

      צמרמורת העברת בי עם הפוסט הזה, איך אפשר לשכוח את היום הארור הזה, לעולם!!!

        21/10/07 18:33:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 18:13:32

       

      צטט: סנייק 2007-10-21 17:47:09

      טל,

       

      צריך לסלוח !

       

      אין תקומה לעם שלנו, בשנאה.

      לא לרוצח. 

       

      ואני האחרונה לקרוא לשנאה לציבור כלשהוא. הפוסט נכתב מתוך הכאב הפרטי שלי ומתוך העובדה שהטראומה הזו אסור שתשכל וכך גם הלקחים ממנה.

       

       

      אף אחד לא מתכוון להוציא את אמיר מהכלא - שם מקומו, וזה עונשו.

       

      ברגע שאת מדגישה זאת בראש חוצות, את מודיעה לכל העולם ואישתו,

      "ראו, אני איש שילם ונקם."

      ומתוך שאין סליחה, יש שנאה.

      והשנאה, זורמת לה, ומחלחלת, לסדקים בלתי נודעים.

      ילדנו גדלים איתה, מפרשים אותה - להקל או להחמיר.

      ודומה כי יום יום כמות השנאה תלך ותגבר.

       

      אין כאן בקשה, להקל, ולהודות באיזה שהיא כפרה.

      הסליחה, היא הפסקת השנאה.

       

       

       

      צטט: סנייק 2007-10-21 17:47:09

      טל,

       

      צריך לסלוח !

       

      אין תקומה לעם שלנו, בשנאה.

      לא לרוצח. 

       

      ואני האחרונה לקרוא לשנאה לציבור כלשהוא. הפוסט נכתב מתוך הכאב הפרטי שלי ומתוך העובדה שהטראומה הזו אסור שתשכל וכך גם הלקחים ממנה.

       

      צטט: עדנוש 2007-10-21 17:20:36

      כוכב בעבור היוזמה וכתיבה

      החיים ממשיכים וזורמים להם

      ויש דברים שבאמת היו לפצע בליבנו

      ואחד מהם הוא מותו של רבין.

      לעולם לא נשכח.

      תודה עדנוש

       

      צטט: noam tepper 2007-10-21 17:11:32

      הבעיה הגדולה שלי היא כיצד אנו צריכים להתמודד עם השיכחה שאותה מנסים כל האשמים ברצח להנחיל - מאסת השיכחה מובלת על ידי רבים מאוד כיום שמנסים להקהות את הרצח.

       

      אני מאשים ברצח רבין את לימור ליבנת, אריק שרון ובנימין נתניהו.

      אני מאשים בו את כל הנהגת המתנחלים שמגלגלת עד היום את עיניה.

      אני מאשים את כל אותם גזענים וגזעני משנה שחיים חיי אדנות בשטחים.

       (ואני ממש חושב שיש להם זכות לחיות שם )

      אני מאשים ברצח רבין את כל אלפי השקרנים והמסיתים שידעו היטב לאן דבריהם מכוונים.

      אני מאשים ברצח את כל המנוולים שחיים כיום בתקווה שכל זה ישכח.

       

      נעם.

       

      השאלה היחידה היא כיצד ניתן לשמור רצח פוליטי ברמת מודעות שהיא מעבר לשטחיות הפוליטית.

      מסכימה, המבחן של כולנו להלחם בשיכחה. לא מסכימה וחוששת שאמירות של מאשימים ומואשמים מאיימת על שימור הזכרון כזכרון קולקטיבי.

        21/10/07 18:04:

       

      צטט: chen_d 2007-10-21 18:01:06

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 16:10:23

       

      צטט: chen_d 2007-10-21 15:45:11

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 15:02:06

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 14:52:57

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 14:24:00

      רקדנו יחד יקירתי.

       

      חייבת להודות שאני בהחלט בעד הלא לשכוח,

      בקונסטלציה מסוימת אני מוכנה לסלוח.

      הרגשתי שהכרנו. ואני ממש לא סולחת. ומפחדת שנשכח את העוצמות של אז ואת התחושה שחייבים לשנות ולעשות את הדברים אחרת.

      לטעמי, בשביל לחזור להיות עם אחד.

      בשביל שדברים מסוג זה לא יקרו שוב, צריך גם לסלוח.

       

      הזכרון, כמו שאמרת, מיטשטש עם השנים.

      הערכים והאחדות הם אלו שימנעו את הרצח הבא.

       

      לא לסלוח שומר על טינה, על ריחוק, על הפרדה.

      לא לסלוח משאיר בעירה של כעס, שנאה...

      משם, חלילה, עוד עלולה להגיעה הטרגדיה הבאה.

      אני חולקת יוקה

      יש דברים שאסור לשכוח ואסור לסלוח (לסלוח משמעו להבין ולוותר )

      ורצח אינו דבר שניתן לסלוח עליו!

      ועל זה ספציפית אני לא אוסיפ לפרט

       

      כן יש מקום להתפייסות וכמובן לא לנטור,

      אולם סליחה לטעמי בהקשר זה  (רצח) אינה לגיטימית .

       

      לא אשכח ולא אסלח

      אין שום צורך בסליחה ליגאל עמיר עצמו.

      לציבור, שלפחות מבחינתו ומבחינת רבים מאיתנו, הוא מייצג

      לדעתי, אין לנו ברירה אחרת.

      מצטערת 

      מעולם לא עשיתי הכללה שכזו - לציבור , אולי זה מקור האי הבנה

      ו אפרט

      אקט של רצח (לא הריגה ) באשר הוא בעיני אינו נסלח . 

      וסליחה עבורי היא תוצאה של הבנה ואהדה .

      בקיצור נפלנו על סמנטיקה

       

      צו פיוס ??

      לגמרי :-)

       

      צטט: רנון 2007-10-21 16:50:54

      אשר יגורתי בא.

      יגאל אמיר אינו מייצג ציבור. אולי יש קומץ אנשים שתומכים בו. אבל מכאן ועד להכפיש ציבור כלשהו (ימנים?דתיים?תימנים?סטודנטים?למשפטים?בר-אילן?כולםיחד?) הדרך ארוכה ולא לגיטימית.

      אם לא נעשה שלום בעם? עם מי נעשה שלום?

       

      למען הסר ספק - אין כאן תמיכה ולו מועטה ברוצח, בדרכו או ברצח בכלל.

      אין כל הכללה, והוא אכן אינו מייצג ציבור.

       ואני שמחה על ההבהרה.

        21/10/07 18:01:

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 16:10:23

       

      צטט: chen_d 2007-10-21 15:45:11

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 15:02:06

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 14:52:57

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 14:24:00

      רקדנו יחד יקירתי.

       

      חייבת להודות שאני בהחלט בעד הלא לשכוח,

      בקונסטלציה מסוימת אני מוכנה לסלוח.

      הרגשתי שהכרנו. ואני ממש לא סולחת. ומפחדת שנשכח את העוצמות של אז ואת התחושה שחייבים לשנות ולעשות את הדברים אחרת.

      לטעמי, בשביל לחזור להיות עם אחד.

      בשביל שדברים מסוג זה לא יקרו שוב, צריך גם לסלוח.

       

      הזכרון, כמו שאמרת, מיטשטש עם השנים.

      הערכים והאחדות הם אלו שימנעו את הרצח הבא.

       

      לא לסלוח שומר על טינה, על ריחוק, על הפרדה.

      לא לסלוח משאיר בעירה של כעס, שנאה...

      משם, חלילה, עוד עלולה להגיעה הטרגדיה הבאה.

      אני חולקת יוקה

      יש דברים שאסור לשכוח ואסור לסלוח (לסלוח משמעו להבין ולוותר )

      ורצח אינו דבר שניתן לסלוח עליו!

      ועל זה ספציפית אני לא אוסיפ לפרט

       

      כן יש מקום להתפייסות וכמובן לא לנטור,

      אולם סליחה לטעמי בהקשר זה  (רצח) אינה לגיטימית .

       

      לא אשכח ולא אסלח

      אין שום צורך בסליחה ליגאל עמיר עצמו.

      לציבור, שלפחות מבחינתו ומבחינת רבים מאיתנו, הוא מייצג

      לדעתי, אין לנו ברירה אחרת.

      מצטערת 

      מעולם לא עשיתי הכללה שכזו - לציבור , אולי זה מקור האי הבנה

      ו אפרט

      אקט של רצח (לא הריגה ) באשר הוא בעיני אינו נסלח . 

      וסליחה עבורי היא תוצאה של הבנה ואהדה .

      בקיצור נפלנו על סמנטיקה

       

      צו פיוס ??

       

       

       

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 16:10:23

       

      צטט: chen_d 2007-10-21 15:45:11

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 15:02:06

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 14:52:57

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 14:24:00

      רקדנו יחד יקירתי.

       

      חייבת להודות שאני בהחלט בעד הלא לשכוח,

      בקונסטלציה מסוימת אני מוכנה לסלוח.

      הרגשתי שהכרנו. ואני ממש לא סולחת. ומפחדת שנשכח את העוצמות של אז ואת התחושה שחייבים לשנות ולעשות את הדברים אחרת.

      לטעמי, בשביל לחזור להיות עם אחד.

      בשביל שדברים מסוג זה לא יקרו שוב, צריך גם לסלוח.

       

      הזכרון, כמו שאמרת, מיטשטש עם השנים.

      הערכים והאחדות הם אלו שימנעו את הרצח הבא.

       

      לא לסלוח שומר על טינה, על ריחוק, על הפרדה.

      לא לסלוח משאיר בעירה של כעס, שנאה...

      משם, חלילה, עוד עלולה להגיעה הטרגדיה הבאה.

      אני חולקת יוקה

      יש דברים שאסור לשכוח ואסור לסלוח (לסלוח משמעו להבין ולוותר )

      ורצח אינו דבר שניתן לסלוח עליו!

      ועל זה ספציפית אני לא אוסיפ לפרט

       

      כן יש מקום להתפייסות וכמובן לא לנטור,

      אולם סליחה לטעמי בהקשר זה  (רצח) אינה לגיטימית .

       

      לא אשכח ולא אסלח

      אין שום צורך בסליחה ליגאל עמיר עצמו.

      לציבור, שלפחות מבחינתו ומבחינת רבים מאיתנו, הוא מייצג

      לדעתי, אין לנו ברירה אחרת.

      לא מדברת על ציבור ולא מכלילה. הרוצח השפל לא זכאי לכל מחילה ולנצח.

       

      צטט: millo a 2007-10-21 15:47:41

      לסלוח לסלוח ושוב לסלוח.

      לא סולחת לרוצח. האיש פעל נגד כל אחד מאיתנו - ימין ושמאל.

        21/10/07 17:47:

      טל,

       

      צריך לסלוח !

       

      אין תקומה לעם שלנו, בשנאה.

        21/10/07 17:33:

       

      צטט: noam tepper 2007-10-21 17:11:32

      הבעיה הגדולה שלי היא כיצד אנו צריכים להתמודד עם השיכחה שאותה מנסים כל האשמים ברצח להנחיל - מאסת השיכחה מובלת על ידי רבים מאוד כיום שמנסים להקהות את הרצח.

       

      אני מאשים ברצח רבין את לימור ליבנת, אריק שרון ובנימין נתניהו.

      אני מאשים בו את כל הנהגת המתנחלים שמגלגלת עד היום את עיניה.

      אני מאשים את כל אותם גזענים וגזעני משנה שחיים חיי אדנות בשטחים.

       (ואני ממש חושב שיש להם זכות לחיות שם )

      אני מאשים ברצח רבין את כל אלפי השקרנים והמסיתים שידעו היטב לאן דבריהם מכוונים.

      אני מאשים ברצח את כל המנוולים שחיים כיום בתקווה שכל זה ישכח.

       

      נעם.

       

      השאלה היחידה היא כיצד ניתן לשמור רצח פוליטי ברמת מודעות שהיא מעבר לשטחיות הפוליטית.

      כיצד לשמר?

      - לא להאשים קבוצות שלמות בלי לבדוק עובדות קודם - זאת הכללה.

      - לא להוריד את השימור לדרגת פסטיבל.

       

        21/10/07 17:20:

      כוכב בעבור היוזמה וכתיבה

      החיים ממשיכים וזורמים להם

      ויש דברים שבאמת היו לפצע בליבנו

      ואחד מהם הוא מותו של רבין.

      לעולם לא נשכח.

        21/10/07 17:11:

      הבעיה הגדולה שלי היא כיצד אנו צריכים להתמודד עם השיכחה שאותה מנסים כל האשמים ברצח להנחיל - מאסת השיכחה מובלת על ידי רבים מאוד כיום שמנסים להקהות את הרצח.

       

      אני מאשים ברצח רבין את לימור ליבנת, אריק שרון ובנימין נתניהו.

      אני מאשים בו את כל הנהגת המתנחלים שמגלגלת עד היום את עיניה.

      אני מאשים את כל אותם גזענים וגזעני משנה שחיים חיי אדנות בשטחים.

       (ואני ממש חושב שיש להם זכות לחיות שם )

      אני מאשים ברצח רבין את כל אלפי השקרנים והמסיתים שידעו היטב לאן דבריהם מכוונים.

      אני מאשים ברצח את כל המנוולים שחיים כיום בתקווה שכל זה ישכח.

       

      נעם.

       

      השאלה היחידה היא כיצד ניתן לשמור רצח פוליטי ברמת מודעות שהיא מעבר לשטחיות הפוליטית.

        21/10/07 17:01:
      לא נשכח ולא נסלח
        21/10/07 16:57:

       

      צטט: רנון 2007-10-21 16:50:54

      אשר יגורתי בא.

      יגאל אמיר אינו מייצג ציבור. אולי יש קומץ אנשים שתומכים בו. אבל מכאן ועד להכפיש ציבור כלשהו (ימנים?דתיים?תימנים?סטודנטים?למשפטים?בר-אילן?כולםיחד?) הדרך ארוכה ולא לגיטימית.

      אם לא נעשה שלום בעם? עם מי נעשה שלום?

       

      למען הסר ספק - אין כאן תמיכה ולו מועטה ברוצח, בדרכו או ברצח בכלל.

       לאחר עיון נוסף בים(?) התגובות:

      אם הבנתי משו לא נכון - ראו תגבה זו כמבוטלת...

        21/10/07 16:54:

       

       

       

      הצביעו כן! ל -

       

       

       

       

      חוק פירוק הדתות

       

       כי לא לזה מוחמד, משה וישו התכוונו!

        21/10/07 16:50:

      אשר יגורתי בא.

      יגאל אמיר אינו מייצג ציבור. אולי יש קומץ אנשים שתומכים בו. אבל מכאן ועד להכפיש ציבור כלשהו (ימנים?דתיים?תימנים?סטודנטים?למשפטים?בר-אילן?כולםיחד?) הדרך ארוכה ולא לגיטימית.

      אם לא נעשה שלום בעם? עם מי נעשה שלום?

       

      למען הסר ספק - אין כאן תמיכה ולו מועטה ברוצח, בדרכו או ברצח בכלל.

        21/10/07 16:10:

       

      צטט: chen_d 2007-10-21 15:45:11

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 15:02:06

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 14:52:57

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 14:24:00

      רקדנו יחד יקירתי.

       

      חייבת להודות שאני בהחלט בעד הלא לשכוח,

      בקונסטלציה מסוימת אני מוכנה לסלוח.

      הרגשתי שהכרנו. ואני ממש לא סולחת. ומפחדת שנשכח את העוצמות של אז ואת התחושה שחייבים לשנות ולעשות את הדברים אחרת.

      לטעמי, בשביל לחזור להיות עם אחד.

      בשביל שדברים מסוג זה לא יקרו שוב, צריך גם לסלוח.

       

      הזכרון, כמו שאמרת, מיטשטש עם השנים.

      הערכים והאחדות הם אלו שימנעו את הרצח הבא.

       

      לא לסלוח שומר על טינה, על ריחוק, על הפרדה.

      לא לסלוח משאיר בעירה של כעס, שנאה...

      משם, חלילה, עוד עלולה להגיעה הטרגדיה הבאה.

      אני חולקת יוקה

      יש דברים שאסור לשכוח ואסור לסלוח (לסלוח משמעו להבין ולוותר )

      ורצח אינו דבר שניתן לסלוח עליו!

      ועל זה ספציפית אני לא אוסיפ לפרט

       

      כן יש מקום להתפייסות וכמובן לא לנטור,

      אולם סליחה לטעמי בהקשר זה  (רצח) אינה לגיטימית .

       

      לא אשכח ולא אסלח

      אין שום צורך בסליחה ליגאל עמיר עצמו.

      לציבור, שלפחות מבחינתו ומבחינת רבים מאיתנו, הוא מייצג

      לדעתי, אין לנו ברירה אחרת.

        21/10/07 16:02:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 15:11:09

       

      צטט: cg91 2007-10-21 14:51:12

      עדיין מזעזע אותי שנתנו לרוצח זכות להיות אבא

      זה פשוט לא מובן ונורא

      וזה שיש אנשים שחושבים שצריך לשחרר אותו

      הוא צריך להרקב בכלא

      על מה שהוא עשה לרבין ולכולנו

      מאסר עולם. פשוטו כמשמעו.

      אותי מפחידה ההפיכה של יגאל עמיר ללא אנושי.

      להגיד שאין לו זכות ללדת ילדים זה לקחת ממנו זכות אנושית בסיסית.

      להפוך אותו ללא אנושי זה לנתק את עצמנו מהאפשרות שזה יכול לקרות שוב.

       

      הרצח שהוא ביצע הוא מתועב, הרצח שביצע רעי חורב, לצורך העניין, מתועב לא פחות אם לא יותר. יגאל עמיר לפחות האמין שיש סיבה טובה למעשיו.

      אפשר באמצעות חקיקה להחליט שרוצחים אינם ראויים להתרבות, זה נושא לדיון אחר.

       

      אסור לנו להפוך את יגאל עמיר לרוצח מסוג אחר. לא כי אני חסה עליו. ממש לא. כי ההפיכה שלו לשטן, ההוקעה שלו כבן אנוש לא מאפשרת לנו להבין  לעומק את מניעיו ולמנוע בכך את הרצח הבא.

       

        21/10/07 15:47:
      לסלוח לסלוח ושוב לסלוח.
        21/10/07 15:45:

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 15:02:06

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 14:52:57

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 14:24:00

      רקדנו יחד יקירתי.

       

      חייבת להודות שאני בהחלט בעד הלא לשכוח,

      בקונסטלציה מסוימת אני מוכנה לסלוח.

      הרגשתי שהכרנו. ואני ממש לא סולחת. ומפחדת שנשכח את העוצמות של אז ואת התחושה שחייבים לשנות ולעשות את הדברים אחרת.

      לטעמי, בשביל לחזור להיות עם אחד.

      בשביל שדברים מסוג זה לא יקרו שוב, צריך גם לסלוח.

       

      הזכרון, כמו שאמרת, מיטשטש עם השנים.

      הערכים והאחדות הם אלו שימנעו את הרצח הבא.

       

      לא לסלוח שומר על טינה, על ריחוק, על הפרדה.

      לא לסלוח משאיר בעירה של כעס, שנאה...

      משם, חלילה, עוד עלולה להגיעה הטרגדיה הבאה.

      אני חולקת יוקה

      יש דברים שאסור לשכוח ואסור לסלוח (לסלוח משמעו להבין ולוותר )

      ורצח אינו דבר שניתן לסלוח עליו!

      ועל זה ספציפית אני לא אוסיפ לפרט

       

      כן יש מקום להתפייסות וכמובן לא לנטור,

      אולם סליחה לטעמי בהקשר זה  (רצח) אינה לגיטימית .

       

      לא אשכח ולא אסלח

        21/10/07 15:44:

      לי קשה עם זה מאד.

       

      הזכרונות לא משים ממוחי

      ביום יום.

       

      אני מבקרת בבית הקברות

      פעמים רבות בשנה.

      לא צריכה יום מיוחד כדי לזכור.

       

      לא אוכל לכתוב כאן

      את הזכרונות

      כואבים מדי

      חיים איתי כל הזמן.

        

      אולי בבוא היום.

      היום עוד לא בא.

       

      כך זה מועבר לחבריי בכל העולם,

      לילדיי, למכריי, לשכניי ולכל מי

      שיש לו אוזן קשבת וגם אם לא.

       

      אין לזה מחילה.

      אין לזה אח ורע.

      לעולם לא אשכח ולעולם לא אסלח.

      כואב נורא.

      תודה.

       

        21/10/07 15:41:

      ואני רק נזכרת ולא יכולה לקרוא מבעד לדמעות

      תודה שכתבת גם בשם מי שלא יודע איך להביע את הכעס והצער

       

      צטט: איירבוס-max 2007-10-21 15:06:31

      קורא אתך, טל.

      קורא אותך, והכל חוזר.

      קורא אותך, הכל חוזר, וחוזר גם הפיק בברכיים.

       

      לא הייתי בכיכר אז.

      משמרת ערב במשרד נסיעות.

      טלפון מהבית:

      ירו ברבין, מצבו קשה!

       

      סוגר את המשרד.

      טס הביתה.

      כולם שותקים

      חוץ מהטלביזיה.

      פני כולם - אפורים.

       

      כששומעים את איתן הבר

      כווולנו צועקים

      לללללאאאאאאאאאא!

       

      (עכשיו אני בוכה, ורועדות לי הידיים).

      זה בהחלט מסוג הארועים ההסיטוריים שכל אחד זוכר איפה הוא היה ומה הוא הרגיש שנפלו השמיים. החשש שלי ככל שהשנים נוקפות בתחושות והרעד פחות מוחשיים. צריך לשמור אותם כאלו כדי לשמור על עצמנו מעצמנו.

       

      צטט: apololove 2007-10-21 15:04:38

      הפוסט הזה זקף את ליבי שוב.

      יפה שהעלת אותו.

      אני מסכים עם דברייך

      ומבקש לומר לך שוב -

      תודה !!

      על העלאת הנושא הכל כך

      חשוב הזה "רצח רבין ".

       

       

      תודה לך !!!

       

      צטט: גלוש 2007-10-21 15:01:53

      אני מזדהה איתך בכל מילה. גם אני זוכרת את היום הזה כאילו היה רק אתמול. זכור לי איפה הייתי ומה עשיתי ושיום לאחר מכן הגעתי לכיכר ולא יכולתי ללכת משם. וכשכבר הלכתי, אחרי שעה מצאתי את עצמי שוב עומדת בכיכר, המומה.

      מה שמתסכל אותי יותר מכל הוא שכל שהשנים עוברות, זה כבר לא נראה מופרך שדבר כזה יכול לקרות כאן, שוב.

      כלום לא מופרך וגם שזה קרה הופתעתי ולא הופתעתי. אני רק אומרת שצריך לזכור, להזכיר ולספר. תודה.

       

      צטט: אלונה בר יוסף 2007-10-21 15:00:31

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 14:57:38

       

      צטט: אפור הזקן 2007-10-21 14:42:02

      על  עקרון  הלא  לשכוח  ולא  לסלוח  אין ויכוח

       

      מה  שמפריע לי הוא שאנו מייחדים ימי זיכרון ,או יום ללא עישון  וללא השמנה...

      מדברים כמה ימים  לפני ואולי גם אחרי

      אך  במהלך  השנה והשנים

      השב"ס  פישל  ואיפשר  את  הנישואין  ע"י  שליח

      וכעת   ההריון  לקראת  סיום  ובאופן מפלצתי  בסמוך ליום השנה.

      ויש  הטוענים  שזה  עוד  רצח  ולפי  זכויות הפרט  יש  לקצוב  עונש  וכו.

       

      תפילתי  האזרחית   שהמערכון  של  החמישיה הקאמרית לא יתממש.

       

      בוכה

      אני מסרבת לתת מקום ולעסוק ברוצח זה רק מביא לי ת'פיוז ברמות קיצוניות. וכן המערכון של החמישיה נמצא לי חזק חזק בראש. ולצערי כמו הרבה מערכונים שלהם הוא לא רחוק מהמציאות.

       

       

      תודה על הפוסט, טל.

      ועל התוספות האלה שכאן.

       

      תודה לך.

       

      צטט: נ ו ע ם 2007-10-21 14:51:35

      תמיד את מטיבה לבטא את תחושותייך במילים.

      אני בטוח שהצלחת לבטא את תחושותיהם של רובנו.

      את שלי הצלחת.

      איזה תגובה מקסימה. תודה רבה.

       

      צטט: cg91 2007-10-21 14:51:12

      עדיין מזעזע אותי שנתנו לרוצח זכות להיות אבא

      זה פשוט לא מובן ונורא

      וזה שיש אנשים שחושבים שצריך לשחרר אותו

      הוא צריך להרקב בכלא

      על מה שהוא עשה לרבין ולכולנו

      מאסר עולם. פשוטו כמשמעו.

        21/10/07 15:11:

       

      צטט: רנון 2007-10-21 14:58:33

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-10-21 14:50:00

      אין סיכוי שנשכח - שום סיכוי שנסלח

       

      מי בדיוק מועמד לסליחה פה?

      אמנם אני לא צרכן חדשות קטן אפילו, אבל חשבתי שנעשה פה דין...

       לא חסרים בארץ אנשים, שלא לאמר: תנועות ממומנות - החושבות להפוך את הדין שנעשה לבר- שינוי.

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-10-21 14:50:00

      אין סיכוי שנשכח - שום סיכוי שנסלח

       

      אסור לשכוח. צריך להזכיר.


       

        21/10/07 15:06:

      קורא אתך, טל.

      קורא אותך, והכל חוזר.

      קורא אותך, הכל חוזר, וחוזר גם הפיק בברכיים.

       

      לא הייתי בכיכר אז.

      משמרת ערב במשרד נסיעות.

      טלפון מהבית:

      ירו ברבין, מצבו קשה!

       

      סוגר את המשרד.

      טס הביתה.

      כולם שותקים

      חוץ מהטלביזיה.

      פני כולם - אפורים.

       

      כששומעים את איתן הבר

      כווולנו צועקים

      לללללאאאאאאאאאא!

       

      (עכשיו אני בוכה, ורועדות לי הידיים).

        21/10/07 15:04:

      הפוסט הזה זקף את ליבי שוב.

      יפה שהעלת אותו.

      אני מסכים עם דברייך

      ומבקש לומר לך שוב -

      תודה !!

      על העלאת הנושא הכל כך

      חשוב הזה "רצח רבין ".

       

       

       

      צטט: עדיאיתן 2007-10-21 14:48:27

      העדות האישית שלך מצמררת.

      עדויות אישיות הן הזכרון הטוב ביותר.

      כל כך הרבה עדויות אישיות אנחנו שומעים וקוראים.

      ככה לא ניתן לשכוח.

      ואני אספר את זה למי שיהיה מוכן לשמוע. ביתי הקטנה בת 5.5 כבר שמעה משהו (כמובן מותאם לגילה) ואני מבטיחה לא להפסיק לספר.

        21/10/07 15:02:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 14:52:57

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 14:24:00

      רקדנו יחד יקירתי.

       

      חייבת להודות שאני בהחלט בעד הלא לשכוח,

      בקונסטלציה מסוימת אני מוכנה לסלוח.

      הרגשתי שהכרנו. ואני ממש לא סולחת. ומפחדת שנשכח את העוצמות של אז ואת התחושה שחייבים לשנות ולעשות את הדברים אחרת.

      לטעמי, בשביל לחזור להיות עם אחד.

      בשביל שדברים מסוג זה לא יקרו שוב, צריך גם לסלוח.

       

      הזכרון, כמו שאמרת, מיטשטש עם השנים.

      הערכים והאחדות הם אלו שימנעו את הרצח הבא.

       

      לא לסלוח שומר על טינה, על ריחוק, על הפרדה.

      לא לסלוח משאיר בעירה של כעס, שנאה...

      משם, חלילה, עוד עלולה להגיעה הטרגדיה הבאה.

        21/10/07 15:01:

      אני מזדהה איתך בכל מילה. גם אני זוכרת את היום הזה כאילו היה רק אתמול. זכור לי איפה הייתי ומה עשיתי ושיום לאחר מכן הגעתי לכיכר ולא יכולתי ללכת משם. וכשכבר הלכתי, אחרי שעה מצאתי את עצמי שוב עומדת בכיכר, המומה.

      מה שמתסכל אותי יותר מכל הוא שכל שהשנים עוברות, זה כבר לא נראה מופרך שדבר כזה יכול לקרות כאן, שוב.

       

      צטט: אורית גפני 2007-10-21 14:46:36

      גזלו מאדם יקר את חייו -

      גזלו ממשפחתו את האבא, הבעל והסבא -

      וגזלו מאתנו מנהיג - ואת חופש הבחירה !

       

      לא נשכח ולא נסלח !

      לא נשכח ולא נסלח !

       

      צטט: gil kerbs 2007-10-21 14:24:29

      מסכים. לא צריך לתת לעניין לחמוק ללא התייחסות.

      לא לשכוח. 

      תודה גיל

        21/10/07 15:00:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-21 14:57:38

       

      צטט: אפור הזקן 2007-10-21 14:42:02

      על  עקרון  הלא  לשכוח  ולא  לסלוח  אין ויכוח

       

      מה  שמפריע לי הוא שאנו מייחדים ימי זיכרון ,או יום ללא עישון  וללא השמנה...

      מדברים כמה ימים  לפני ואולי גם אחרי

      אך  במהלך  השנה והשנים

      השב"ס  פישל  ואיפשר  את  הנישואין  ע"י  שליח

      וכעת   ההריון  לקראת  סיום  ובאופן מפלצתי  בסמוך ליום השנה.

      ויש  הטוענים  שזה  עוד  רצח  ולפי  זכויות הפרט  יש  לקצוב  עונש  וכו.

       

      תפילתי  האזרחית   שהמערכון  של  החמישיה הקאמרית לא יתממש.

       

      בוכה

      אני מסרבת לתת מקום ולעסוק ברוצח זה רק מביא לי ת'פיוז ברמות קיצוניות. וכן המערכון של החמישיה נמצא לי חזק חזק בראש. ולצערי כמו הרבה מערכונים שלהם הוא לא רחוק מהמציאות.

       

       

      תודה על הפוסט, טל.

      ועל התוספות האלה שכאן.

       

       

      צטט: ארז יעקבי 2007-10-21 14:37:03

      השבוע שוחחתי עם מארגנת הטקס האלטרנטיבי של יום הזכרון אני כמעט רצחתי אותה לאחר שהיא אמרה לי שרבין נהרג, מת..

      אמרת לה נרצח נרצח

      והיא בשלה נהרג ...

      כוס אמא של כל המטורפים האלה

      אכן. כוס אימם.

        21/10/07 14:58:

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-10-21 14:50:00

      אין סיכוי שנשכח - שום סיכוי שנסלח

       

      מי בדיוק מועמד לסליחה פה?

      אמנם אני לא צרכן חדשות קטן אפילו, אבל חשבתי שנעשה פה דין...

       

      צטט: אפור הזקן 2007-10-21 14:42:02

      על  עקרון  הלא  לשכוח  ולא  לסלוח  אין ויכוח

       

      מה  שמפריע לי הוא שאנו מייחדים ימי זיכרון ,או יום ללא עישון  וללא השמנה...

      מדברים כמה ימים  לפני ואולי גם אחרי

      אך  במהלך  השנה והשנים

      השב"ס  פישל  ואיפשר  את  הנישואין  ע"י  שליח

      וכעת   ההריון  לקראת  סיום  ובאופן מפלצתי  בסמוך ליום השנה.

      ויש  הטוענים  שזה  עוד  רצח  ולפי  זכויות הפרט  יש  לקצוב  עונש  וכו.

       

      תפילתי  האזרחית   שהמערכון  של  החמישיה הקאמרית לא יתממש.

       

      בוכה

      אני מסרבת לתת מקום ולעסוק ברוצח זה רק מביא לי ת'פיוז ברמות קיצוניות. וכן המערכון של החמישיה נמצא לי חזק חזק בראש. ולצערי כמו הרבה מערכונים שלהם הוא לא רחוק מהמציאות.

       

      צטט: nymiria 2007-10-21 14:25:14

       

      כמו אלפים אחרים , הייתי בעצרת הזו אבל הלכנו לפני ההתפזרות. כשחזרנו הביתה ראינו שקית מלאה בדברים חשודים מונחת ליד תחנת האוטובוס. התקשרנו למשטרה ואי אפשר היה להשיג אותם. אחרי 40 דקות שאנחנו שומרים על "המטען" ומנסים להשיג את המשטרה עונה מוקדנית בקול מבוהל. אני מסבירה לה מה הבעיה והיא מגמגמת שאי אפשר עכשיו ואין את מי לשלוח. כעסתי עליה ואמרתי דברים קשים. עוברים ושבים ששמעו את הרמת הקול נעצרו לידנו וסיפרו לנו מה קרה ולמה אין שוטר שיכול להגיע. הצצנו בשקית. ראינו שהכל סתם זבל. זרקנו לפח והלכנו לבכות בבית.

      מדהים איזה סיפורים ואיזה חוויות נלקחו ע"י כל אחד מאיתנו מהערב המטורף ההוא.

       

      צטט: מירב שובל 2007-10-21 14:36:01

      אני איתך. לא שוכחת ואני לא סולחת. חושבת שזה נושא חשוב מאין כמוהו, בהחלט נושא שראוי לאזכור והתייחסות רבה. אני לא אשכח את הימים ההם, את התחושות ההן. אני באופן אישי לא צריכה יום זכרון כדי לזכור...

      נכון ועדיין. הנושא הזה חייב להמשיך לבעור ועלינו לשחזר לעצמנו (גם אם באופן מאולץ) את התחושות של ההלם וסוף העולם שהיו חלק מהחוויה. אם לא נשכח נשאד גם לשמור. ותודה.

       

      צטט: ננס אדום 2007-10-21 14:20:44

      את נפלאה!

      מה שכתבת, מצליח לחבר את החוויה האישית שלך לכאב שרוב העם חווה.

      והשיר... אני יושב ורוקד איתו. נותן תחושה חזקה של כל מה שחשוב לשמר או לשחזר. איזה ביצוע חי ונושם. אפילו התפאורה רוקדת.

      תודה ננס יקר. אני ממש שומעת את קטיעת השיר באוזן עד עכשיו.

       

      צטט: יוקה 2007-10-21 14:24:00

      רקדנו יחד יקירתי.

       

      חייבת להודות שאני בהחלט בעד הלא לשכוח,

      בקונסטלציה מסוימת אני מוכנה לסלוח.

      הרגשתי שהכרנו. ואני ממש לא סולחת. ומפחדת שנשכח את העוצמות של אז ואת התחושה שחייבים לשנות ולעשות את הדברים אחרת.

        21/10/07 14:51:

      תמיד את מטיבה לבטא את תחושותייך במילים.

      אני בטוח שהצלחת לבטא את תחושותיהם של רובנו.

      את שלי הצלחת.

        21/10/07 14:51:

      עדיין מזעזע אותי שנתנו לרוצח זכות להיות אבא

      זה פשוט לא מובן ונורא

      וזה שיש אנשים שחושבים שצריך לשחרר אותו

      הוא צריך להרקב בכלא

      על מה שהוא עשה לרבין ולכולנו

        21/10/07 14:50:
      אין סיכוי שנשכח - שום סיכוי שנסלח
        21/10/07 14:48:

      העדות האישית שלך מצמררת.

      עדויות אישיות הן הזכרון הטוב ביותר.

      כל כך הרבה עדויות אישיות אנחנו שומעים וקוראים.

      ככה לא ניתן לשכוח.

       

      צטט: רנון 2007-10-21 14:13:45

      אני מסכים

      תודה

        21/10/07 14:46:

      גזלו מאדם יקר את חייו -

      גזלו ממשפחתו את האבא, הבעל והסבא -

      וגזלו מאתנו מנהיג - ואת חופש הבחירה !

       

      לא נשכח ולא נסלח !

        21/10/07 14:42:

      על  עקרון  הלא  לשכוח  ולא  לסלוח  אין ויכוח

       

      מה  שמפריע לי הוא שאנו מייחדים ימי זיכרון ,או יום ללא עישון  וללא השמנה...

      מדברים כמה ימים  לפני ואולי גם אחרי

      אך  במהלך  השנה והשנים

      השב"ס  פישל  ואיפשר  את  הנישואין  ע"י  שליח

      וכעת   ההריון  לקראת  סיום  ובאופן מפלצתי  בסמוך ליום השנה.

      ויש  הטוענים  שזה  עוד  רצח  ולפי  זכויות הפרט  יש  לקצוב  עונש  וכו.

       

      תפילתי  האזרחית   שהמערכון  של  החמישיה הקאמרית לא יתממש.

       

      בוכה

        21/10/07 14:37:

      השבוע שוחחתי עם מארגנת הטקס האלטרנטיבי של יום הזכרון אני כמעט רצחתי אותה לאחר שהיא אמרה לי שרבין נהרג, מת..

      אמרת לה נרצח נרצח

      והיא בשלה נהרג ...

      כוס אמא של כל המטורפים האלה

        21/10/07 14:36:
      אני איתך. לא שוכחת ואני לא סולחת. חושבת שזה נושא חשוב מאין כמוהו, בהחלט נושא שראוי לאזכור והתייחסות רבה. אני לא אשכח את הימים ההם, את התחושות ההן. אני באופן אישי לא צריכה יום זכרון כדי לזכור...
        21/10/07 14:25:

       

      כמו אלפים אחרים , הייתי בעצרת הזו אבל הלכנו לפני ההתפזרות. כשחזרנו הביתה ראינו שקית מלאה בדברים חשודים מונחת ליד תחנת האוטובוס. התקשרנו למשטרה ואי אפשר היה להשיג אותם. אחרי 40 דקות שאנחנו שומרים על "המטען" ומנסים להשיג את המשטרה עונה מוקדנית בקול מבוהל. אני מסבירה לה מה הבעיה והיא מגמגמת שאי אפשר עכשיו ואין את מי לשלוח. כעסתי עליה ואמרתי דברים קשים. עוברים ושבים ששמעו את הרמת הקול נעצרו לידנו וסיפרו לנו מה קרה ולמה אין שוטר שיכול להגיע. הצצנו בשקית. ראינו שהכל סתם זבל. זרקנו לפח והלכנו לבכות בבית.

        21/10/07 14:24:

      מסכים. לא צריך לתת לעניין לחמוק ללא התייחסות.

      לא לשכוח. 

        21/10/07 14:24:

      רקדנו יחד יקירתי.

       

      חייבת להודות שאני בהחלט בעד הלא לשכוח,

      בקונסטלציה מסוימת אני מוכנה לסלוח.

        21/10/07 14:20:

      את נפלאה!

      מה שכתבת, מצליח לחבר את החוויה האישית שלך לכאב שרוב העם חווה.

      והשיר... אני יושב ורוקד איתו. נותן תחושה חזקה של כל מה שחשוב לשמר או לשחזר. איזה ביצוע חי ונושם. אפילו התפאורה רוקדת.

        21/10/07 14:13:

      אני מסכים

      וראי זה-פלא: אנשי שמאל נאוריםמשתלחיםבצורה משולחת רסן תוך כיוניי נאצים, מתנחלים, יודונאצים וכו' וכל זאת רק כי מישהו לא הסדים עימם.

       

      חלק מהתגובות נמחקו על ידי אותם פושעים שידעו טוב מאד מה זאת הסתה, ושכחו...

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=180890

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=183357

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל