כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החמץ טור

    החמץ טור עוסק בכל דבר, חושב על כל דבר, כועס על כל דבר ומשתדל לעמוד ביעדים.

    מי הזיז את הבלוג שלי

    15 תגובות   יום חמישי, 29/3/07, 01:06

    כבר הרבה זמן אני שם לב לכרמל וייסמן,

    ד"ר בלוג, חוקרת באוניברסיטת ירושלים שעוקבת וחוקרת מזה כמה שנים את תופעת הבלוגים בעיקר אצל נערות מתבגרות. כרמל מייצגת צד מסוים של הבלוגספריה זה של ראשוני התחום, ששיתוף ופתיחות הם המנוע העיקרי שלו. והנה טקסט מהבלוג של כרמל ברשימות שפורסם לפני חמשה ימים

    . איבדתי תחושת מטרה. אולי אין ליקום טאלוס. נכנעתי והצטרפתי לקפה דה מרקר וכמות הטרפיק שם מייצרת לי עוד רבע משרה, וזה עוד בלי לפתוח עוד בלוג. למה אני עושה את זה? זה מעניין לדבר עם אנשים? לענות על הודעות זה נקרא לדבר עם אנשים? אנחנו חיים תחת מטח אנרגטי יומיומי של רצונות ותביעות שמופנות כלפינו. כמה חברים יש באמת וכמה ספם? אני עייפה מכל השפע, עודף אלטרנטיבות מעודד בהייה. לא בא לי לדבר עם אף אחד, לכתוב על כלום, כל מה שכתבתי אי פעם נראה לי מטומטם ובא לי למחוק את כל הבלוג, הכול פה מגעיל אותי

    אישית אינני יודע אם ליקום אין או יש טאלוס, (למען האמת לא ידעתי מה זה טאלוס וכשחיפשתי גיליתי שזה גם עצם בקרסול גם אל יווני וגם משחק מחשב די מטורף אבל לא הצלחתי לקשר אף אחד למשפט של כרמל ואשמח אם מישהו יוכל להאיר את עיני). מה שכן הדברים שכרמל כתבה התחברו לכמה דברים שחשבתי עליהם באחרונה בהקשר של הצפת המידע שעוברת עלינו, ועל הכורח והנטל האישי והנפשי שמייצרת כתיבת בלוג. כרמל וייסמן היא ללא ספק כותבת מוכשרת ומובילת דעה ולא פעם אפשר למצוא אצלה ואצל כותבים אחרים מסוגה את ניצניה של מגמות רחבות בהרבה.

    חרדת כתיבה מהסוג שהיא מתארת עברה לאחרונה גם על יובל דרור בעל הבלוג הפופולארי הגלוב, ולפתע מכל כיוון נשמעים הדי המה אנחנו עושים כאן בכלל. יש לדעתי קשר בין הצלחת הקפה והתבססות ז'אנר הבלוגים בקרב קהל רחב יותר לבין התחושה הלא נוחה אצל כמה מראשוני ומובילי התחום.

    אבל לא על זה רציתי לדבר. המיינסטרימיזציה שעוברת תופעת השיתוף והכתיבה יצרה מצב בו יש המון מידע ופחות ידע. התחושה שאתה חש כשאתה מוצא את עצמך בחדר השינה של מישהו שאתה לא מכיר ולא רוצה להכיר, לא תורמת לאווירה הכללית וגם העובדה שכל אחד מלך וכולם שווים בפני הבלוג, מרתיעה רבים במיוחד את אלו שהם בעלי ידע רחב בתחומם. כל הדברים הללו שנשמעים כמו משבר זהות בלוגספרי, פותחים לטעמי דלת ליציאת הבלוגים מעולמם הסגור ומעניקים הזדמנות למה שמכונה קורפורייט 2.0. מנהלים, מהנדסים בעלי מקצוע בעלי ניסיון וידע מוכח שיעשו את צעדיהם אל תוך ההמולה הגועשת מסביב יזכו באופן מיידי לתשומת לב אחרת ויסללו את דרכם מהר מאוד אל מחוץ לקהילה הסגורה. עד היום בלוגים היו בשביל בלוגרים, אלו שכתבו גם קראו והגיבו ויצרו בעצם רשתות פנימיות וקהילות מוגדרות מצומצמות ומבודלות מהאתרים הגדולים וכמעט שלא נגישות לקהל הרחב. כעת נראה כי כמו בארה"ב נוצרה גם בישראל מאסה קריטית בתחום שמניע בלוגרים מסוימים אל החזית ויוצרת טראפיק והד ראוי לדבריהם.

    לאנשי מקצוע בעלי ניסיון יש כעת הזדמנות לרכב על הגל הזה, לקחת איתם נכס מהעולם הישן וליצוק לו ערך אינטרנטי בן לילה. מהנדס מזון בכיר, רופא, עורך דין מפירמה גדולה או מהנדס בעל שם בחברת היי טק מוכרת, שיקפצו למים עם גג של מותג מוכר מעליהם, יעשו צעד חשוב מבחינתם ומבחינת הארגון שהם מיצגים ויוכלו להפוך את הבלוג לכלי תקשורת מקצועי המונע מי היה מאמין מיעדים עסקיים בלבד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/4/07 23:44:
      הי שגיא :) הגעתי לפה קצת באיחור, רק רציתי לעדכן שהגועל עבר לי ולמדתי מזה שלא כדאי לשפוך רגשות לבלוג בכל פעם שהם עולים. זה מאד לא "בלוגי" אבל הייתי רוצה לכתוב רק כשבאמת משהו שעברתי עשוי לתרום משהו לאחרים ובכל פעם שלא כתבתי ממקום כזה יש בזה משהו שגורם לי להרגיש לא נוח לגבי זה כנראה. בשבילי הכתיבה אינה קשורה למוניטין כלשהו וגם לא לעצם הכתיבה עצמה. אני באמת מאמינה בהתפתחות ולמידה ואפילו שינוי דרך כתיבה והיה לי קצת משבר עם זה.
        6/4/07 23:38:

      ואם כבר מדברים על תוגבות באיוחרו אז הנה שלי מגיע באיחור רב. (יש לי תירוץ אבל ברוח הפוסט אני יחסוך אותו מהליבור). דוניצה טוב לראות אותך אם לא בריל לייב אז בקפה. מה שאני נתקל בו זה דווקא לא בלוגרים בעלי תפקידים וניסיון שחשבו לקפוץ למיים האלו ועכשיו קצת חוששים בגלל כל הרעש שמסביב.

       

      YELLOW לצערי לא יהיו עוד מאות אלפים של רופאים עו"ד דין וכו"... יהיו אולי עוד כמה וכמה עשרות. אבל מה שיקרה לדעתי זה פריצה של מעגל הבלוגרים קוראים בלוגרים כותבים לבלוגרים ומטקבקים איש את אחיו למעגל. בלוג של רופא או עו"ד יקודם אחרת יגיע לקהל אחר וישמש לדברים אחרים, הוא עשוי להיות החלק הדינאמי שיציל את האתר של משרד עורכי הדין או המרכז הרפואי משיממונו.

       

      עדן, גם אני בעד מדריך השפיות לבלוגרים. הנה אני כמעט חצות ביום שישי מגיב באיחור של שבוע למשהו שאני כתבתי.

       

      ולא גפן תודה לך ידידי

        4/4/07 20:20:

      הגעתי לפוסט של שגיא בעקבות הגלוב, הלא הוא הבלוג של יובל דרור, וזה נותן רוח חיים נוסף לפוסט הנוכחי, וזה בתגובה לנושא פקיעת תוקף לתגובה של דוניצה.

      ולענייננו. אני קוראת די בעקביות את הגלוב, והוא אפילו מופיע לי ברשימת הרסס בגוגל רידר, מה שקשה להאמין יקרה לאחד הבלוגים הלוגמים אספרסו קצר בקפה של המרקר.

      עודף המידע יוצר לטעמי הרבה מאותו הדבר, ולכן הקריאה של הבלוגים במרקר מייגעת במקצת ולא ממש מחדשת. אולם, אי אפשר להתווכח עם המספרים, ולקפה אכן יש את זה (את המספרים). נראה שכולם כבר כאן, מה שמגביר את יצר המציצנות, מי כתב מה, מתי ולמה. אפילו אני כותבת תגובה, כדי ליצוק קצת תוכן לעמוד שלי בקפה.

      מה שקרה כאן הוא מה שקרה להרבה אמצעי תקשורת, הוא הגיע להמונים, ומישהו חשב למה לא לעשות מזה כסף. מקורי זה לא. אבל לא כמו ברדיו למשל, שם התחנות של המאמצים המוקדמים נעלמו בגלל חוסר בתדרים, באינטרנט יש מקום לכולללםםם. מי שישרוד הוא מי שיספק תכנים שיעניינו מספיק אנשים.

        4/4/07 15:02:

      כרמל וייסמן מדהימה. דבר ראשון

       

      אכן עולם וירטואלי קשה ומכאיב

      ומי שיכתוב את מדריך השפיות לבלוגרים

      יהפוך לסופר רב מכר. נסו את זה

        4/4/07 00:18:

      מקןןה שיסולח לי על האיחור בכניסה, הייתי עסוק בנקיונות חג. בעצם, שאלת ביניים, יש מועד פקיעת תוקף לתגובה לפוסט? משהו כמו תאריך התפוגה של החלב? תמהתני. בכל מקרה, אני דווקא רוצה להסיט את הדיון לכיוון אחר: הבלוגרים ה'ישנים' מול הבלוגרים ה'חדשים'. כי, בעצם, מה שקרה כאן, ובעיקר כאן, במקומות כמו ה'קפה', הוא שקמו פתאום בלוגרים שמעולם לא חלמו להיות בלוגרים ושאפילו היום לא רואים את עצמם כאלה... ואילו הבלוגרים של פעם, אלה הוותיקים, מסתכלים על החדשים שזה מקרוב באו במין תחושת זלזול קלה, תיעוב מסויים, של מי שמישהו לא ממש מוכר בא והשתין להם על המדשאה בחזית הבית. יוצא לי לא מעט לשוחח, כן, לשוחח, ולא ברשת, עם כמה וכמה בלוגרים ותיקים ואני לא יכול שלא לשמוע בקולם - וזה משהו שברשת, יהיה לך קשה לזהות, מעין נימה כועסת, אפילו נעלבת. מה לכל הרוחות אתה מחפש אצלנו, הבלוגרים האמיתיים, אינטרסנט שכמוך???

       

        3/4/07 18:28:

      "התחושה שאתה חש כשאתה מוצא את עצמך בחדר השינה של מישהו שאתה לא מכיר ולא רוצה להכיר"

      משפט מבריק. היה שווה את כל הפוסט.

      תודה :))

       

        3/4/07 17:53:

      תודה על פוסט מצוין.

      רציתי רק להעיר, לגבי "המון מידע ומעט ידע", שזו אבחנה נאה מהצד הלוגי של העניין. לנוכחות הרשתית יש אספטקים נוספים שאינם נוגעים לידע, לפחות אצל חלקנו, אני מניחה. לרגע רציתי לקפוץ ולאמר שבצד הזה יש גידול חיובי, אבל אחרי בחינה של המשוואה שלך, אני רוצה להציע את: יש המון אינטראקציה אבל מעט אינטימיות.

        1/4/07 23:31:

      נייט פרובלמה במערכת

      אבולוציה בריאה

      ומה זה משנה אם 95% מהתכנים הם אישיים או לא מעניינים

      בררי לך את הבלוג או השלושה שבשבילם שווה להיות פה

      ואת החמשיה חברים שראויים לך

      וכבר הרווחת

      המערכת לא אשמה בתכנים ולא אמורה לווסת אותם.

      אני למשל לא מוצא עניין לקדם בלוג אישי

      אלא ביקורתי-מקצועי, ומי שמוצא בו עניין שיבורך

      ומי שלא? - גם יבורך

      בסך הכל מערכת נהדרת בחינם ויופי של אינטרקציות בין אנשים

      חג שמח!!

        29/3/07 17:51:

      הבעיה נעוצה במערכת שמארחת את הבלוגים.

      ניקח את הקפה כדוגמא - הוא התחיל בהכרזה של רשת עסקית ואכן בהתחלה היו הרבה בלוגים שעסקו בתחומים מקצועיים, רחבים יותר או פחות. עם פתיחת הקפה לקהל הרחב, השתנתה מהותו, הוא כבר לא רשת עסקית, אלא רשת חברתית מצויה שנמצאים בה גם אנשי עסקים.

      במקום כזה, המסה הקריטית של הגולשים היא זו שקובעת מה הוא תוכן מעניין ולצערי, לרוב מדובר בהעדפה למציצנות אל עולמם של אנשים אחרים ולא ברכישת ידע.

        29/3/07 16:47:
      טאלוס = תכלית (מיוונית)
        29/3/07 08:54:

      מעורר הרבה מחשבות, בעיקר מעורר את אלו שהיו קיימות ממילא :)

      אבל היי, אינטרנט, באמת, אני אולי לא חוקרת-בלוגים אבל הצפת המידע נראית לי טרוויאלית, לא רק נערות מתבגרות שופכות מלל כמים, כולנו ככה.

       

      "עבודת" הגולש באינטרנט נעשתה קשה יותר, בוודאי, אבל רק בגלל שהתרגלנו לשבת אחורה בכסא, זה לא אומר שאי אפשר לקדם אותו קצת מדי פעם, להתכופף למסך ולהתחיל לעבוד..

       

      אגב - כשרק התחלתי להבין שיש אינטרנט בעולם, לא רציתי להיכנס לשם, אני מכירה את עצמי, הייתי נעשית מתוסכלת מחוסר היכולת להקיף הכל - זה עבר לי וקיבל פנים אחרות, אני עדיין מנסה להקיף הכל :-P אבל כבר ברור לי שאין לי סיכוי :) 

        29/3/07 08:53:

      מעניין מה שאתה כותב, וגם בהצטרפות מקרים לא מפתיעה בכלל מתקשר להרהורים נוגים שפקדו אותי בימים האחרונים עת גיליתי שהתמכרתי למקום הזה. לקפה דה מארקר.

       

      ואני בכלל מעולם לא קראתי בלוגים, למרות לינקים שקיבלתי חדשות לבקרים מחברי שמאיישים את הבלוגריה הבאמת מצויינת "רשימות".

       

      ותהיתי מה הקטע.

      ומה אני מוצאת את עצמי יושבת שעות אל מול הגיגי אנשים שחלקם אני בכלל לא מכירה ולא ממש בטוחה שרוצה (להכיר) ומנסה לארח אותם בנימוס ול"שוחח" איתם אל מול פוסט ששירבטתי.....

       

      והרי באתי לכאן במחשבה שזאת פלטפורמה עסקית להכרת לקוחות חדשים ואולי לקבלת תקציבים חדשים. התייצבתי במיטב מחלצותי והמייק-אפ והבושם כדי לעשות עבודה. לפגוש מנהלי שיווק ופרסום למיניהם, מנכ"לים וסמנכלי"ם שממש, אבל ממש משתוקקים להכיר ארטדיירקטור כה מוכשרת, בעלת נסיון ומבריקה שכמוני...

       

      והנה אני מוצאת את עצמי נושאת נאומים לאומה בעניין מה שקרוי "המצב", מהגגת על הלקאות עצמיות ודפיקה קולקטיווית על החזה ומצפון העם, מבכה את דלות החומר התרבותי הקיומי, וקוראת למהפכות חדשות לבקרים...

       

      כאילו הלוווווו, מה נהיה, מה?

      מישו בכלל זוכר שאני ארטדיירקטור. מהפרסום?

      אני זוכרת את זה?

       

      ולדעתי החוויה הזו חוצה את רוב המתחילים והמתמכרים לעניין הכתיבה הבלוגרית (ברשת חברתית כמו הקפה). וזה יקח זמן, ואז יגיע השלב המקצועי באמת. זה שעליו אתה מדבר בסוף הפוסט.

       

      וחוץ מזה שמחתי להתארח. אחלה ספה. אחלה קפה. תודה.

        29/3/07 08:27:

      אנשים לא כותבים בלוגים לשם הכתיבה בואו לא נהייה נאיבים, אנשים כותבים בלוגים כדי שיקשיבו להם, כל אחד מסיבותיו הוא אבל הבסיס הוא רצון להקשבה והרבה פעמים נסיון לפתיחת שיחה.

       

      שגיא מסכים איתך שאנחנו אחרי המסה הקריטית וגופים מסחריים יכולים להשתמש בבלוג כפורמט ידוע ומוכר ליצירת שיחה ולתקשורת עם הלקוחות בגובה העיניים אבל על פי חזונך כשבנוסף לבלוגרים "הרגילים" יהיו גם מאות אלפי רופאים, עורכי דין, מהנדסים, סמנכלים ומנכלים שיציפו אותנו במידע שיווקי אינטרסנטי מקצועי, בעיית הצפת המידע רק תגדל ואולי העומס הזה של תוכן יגרום לזילות המילה וחוסר התייחסות מצידנו מלכתחילה, קצת כמו מה שקרה עם תמונות בשנים האחרונות.

       

       

       

        29/3/07 08:08:
      נראה לי שיש הבדל מהותי גם בין בלוג מקצועי לבין בלוג שחושף את סודות המקצוע וההתמחות. חוץ מזה, בלוג הוא לא רק עניין למטרת שיווק עצמי. פה בקפה אולי לא כל כך רואים את זה, אבל יש בלוגרים שממש כותבים לשם הכתיבה, ולא יותר מזה.
        29/3/07 01:30:

       

      זה מעורר בי תחושת פלטפורמת "קפה נולד 2.0".

       

      אני בהחלט מסכים איתך שהקפה יכול לייצר חשיפה מהירה למומחים. כשהייתי מזמן בקורס ליזמים, הציעו לנו לנסות ולכתוב טור מקצועי בלוחות המודעות המודפסים (נו, הזמנים השתנו והלוחות התקווננו - ד"ש מנוני מוזס)...   

       

       

       

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      sagi c
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין