כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    האם הרחבת סמכות מפחיתה אלימות?

    11 תגובות   יום חמישי, 23/12/10, 12:32

     

     

    האם הרחבת סמכות מפחיתה אלימות?

     

    ראו,

    הוועדה נגד אלימות בוחנת את המודל של אילת: יותר סמכות להורים ולמורים     

     

    "...הבסיס האידיאולוגי של התוכנית באילת מושתת על השבת סמכויות. "סמכות היא לא מלה גסה", אומרת ד"ר אורלי אינס-קניג, מרצה לעבודה סוציאלית וממקימות התוכנית...מבחינתנו, האלימות היא עצמה הבעיה. ילד שגדל באווירה שמאפשרת אלימות יסבול ממצוקות".  

    הנחת העבודה של ועדת עזרא היא שהפתרון המרכזי לבעיית האלימות טמון בהחזרת סמכות - של הורים כלפי ילדים, של מורים כלפי תלמידים ושל גורמי אכיפת החוק כלפי עבריינים פוטנציאליים..." 

     

     

    חוק וסדר: יסודות המשמעת.

     

    בממשל, כמו בבתי הספר, לעתים קרובות אנשים חושבים שסמכות דיקטטורית יכולה לשמור על הסדר יותר ביעילות מאשר סמכות בעלת בסיס עממי. מתברר שזו אשליה הן לממשלים והן לבתי ספר כאחד.

    למעשה, שמירה על הסדר הציבורי בבית ספר דמוקרטי היא קלה יותר ויעילה יותר מאשר בכל מקום אחר. זה כך בעיקר כיוון שהתקנות והכללים השונים נעשו על ידי הקהילה בכללותה.

     

    כללים נעשים רק כאשר הקהילה מרגישה צורך בהם, לא כאשר מישהו חושב שלבית הספר צריך להיות כלל זה או אחר, ולא כאשר קבוצה קטנה מרגישה זאת; אלא כאשר רוב הקהילה מסכימה שיש צורך בו. קיים סיכוי קטן לחקיקה "תאורטית", אשר עונה על דפוס מופשט כלשהו, ואשר משרתת את ההנחה שהדבר יביא לטוב איזשהו. נוסף לכך, אפשר לשנות כללים או לדחותם לחלוטין כאשר הקהילה מוצאת שהם אינם נחוצים לה עוד, או שאולי הם פשוט מוטעים. אין צורך במצעד מחאה המוני, או בשביתת שבת או בשביתה רגילה; במקום זאת, נחוצה פעילות פוליטית מעשית מסוימת כדי להשיג רוב קולות למען השינוי. האווירה כולה היא של שכנוע ושל משא ומתן, במקום עימות. פשוט אין עם מי להתעמת!

     

    הניסיון בבתי הספר הדמוקרטיים מראה שניתן לשפר את יעילותו של המנגנון החקיקתי בהרבה דרכים קטנות אך מועילות. אספות של קהילת בית הספר תשמורנה על הנימוס ועל כללי דיון מקובלים, כדי שניתן יהיה למצות את הדיון בסוגיות ללא הסחת הדעת כתוצאה מהפרעות או תוהו ובוהו. אפשר להפיץ מראש בכתב את החוקים המוצעים, ולתת אפשרות לשקול, לבדוק ולהוסיף תוספות. על ידי כך, ניתן למנוע את התופעות אשר גורמות לאי יציבות ואשר נגרמות כתוצאה מאשרור כללים פרי הדחף הרגעי.

    אין דבר העולה בחשיבותו על כתיבה קפדנית של הכללים, וניסוחם בבירור. משמעויות כפולות או אי בהירויות הן הארס של כל מערכת משפטית. על כל אחד לדעת בדיוק מה מצופה ממנו בקרב קהילת בית הספר.

    בית ספר בעל חוקים ברורים, המאושרים באופן דמוקרטי וצודק על ידי קהילת בית הספר כולה, ובעל מערכת שיפוט טובה לאכיפתם של חוקים אלה, יהיה בית ספר בו תשרור משמעת קהילתית, ובו יכול להתפתח בצורה נבונה, שגדלה והולכת, המושג של חוק וסדר.


    עד כה, הדיון התרכז רובו ככולו בהיבטים החיצוניים של הסדר. יותר חשובה היא השאלה: מה הם המקורות של המשמעת העצמית הפנימית? כיצד בן אדם מצליח לפתח את הכוח הפנימי שלו ואת אופיו אשר יכולים להעניק סדר והגיון לחייו?

     

    השאלה עצמה מרמזת על חלק גדול מהתשובה. מה שאנחנו מחפשים הוא פיתוחה של משמעת עצמית בתוך כל פרט. הדבר מרמז על כושר לעמוד בגפנו, להיות עצמאיים מבחינה מוסרית, להיות הגיוניים מבחינה אינטלקטואלית; בקיצור, את היכולת למצוא הגיון בחיינו, ליצור זהות שהיא שלמה ומהווה יחידה. אנחנו מדברים על דמות של אדם המתאים לקהילה חופשית של אזרחים שווים ביחסי הגומלין שביניהם – אדם המסוגל לקבל החלטות בתוך מסגרת הגיונית ועקבית עם עקרונותיה, אדם המסוגל להתייחס, ושיתייחסו אליו, בכבוד.

    סוג האופי אותו אנחנו מחפשים איננו נחוץ בכל סוג אחר של חברה. היכן שהמדינה שולטת עליונה, נחוצים אנשים אשר מסוגלים מעל הכול לציית, להטביע את העצמי הייחודי שלהם בדפוס גדול יותר. תלות ולא עצמאות, היא התכונה המתאימה ביותר למדינות סמכותיות.

    אנחנו, מאידך, מחפשים עצמאות. האדם העצמאי הוא האידאל שלנו.

    סימן ההיכר של האדם העצמאי הוא יכולתו לשאת באחריות. להיות אחראי ולמסור דין וחשבון בעבור מעשיו. לעשות, ולעמוד מאחורי מעשיו. לא להסתתר מאחורי "פקודות מגבוה", לא לחפש מקלט מאחורי החלטות הקבוצה, לא לאזור כוח מאיזושהי דמות של גיבור, אלא להיות גיבורים של עצמנו.

    אין דרך ללמד או להכשיר אדם אחר לעצמאות, אין טכניקה כדי להשיג או להעביר תכונות אלו. הדרך היחידה שבן אדם הופך אחראי על עצמו היא להיות אחראי על עצמו בעצמו, ללא סייגים או תנאים.

    בבית הספר, כל המלכודות של תמיכה חיצונית אשר מהוות מקום מבטחים לחלש, כל המלכודות של סמכות חיצונית אשר מהווה תחליף להכוונה העצמית הפנימית, כל המלכודות של לחץ מוסרי חיצוני אשר מהוות תחליף להתפתחות המוסרית הפנימית, כל הכוונות הטובות של האביזרים אשר מחלישים ולעתים משתקים את הרצון האינדיבידואלי של תלמידים ומורים כאחד, חייבות להיעלם לגמרי.

    יחידת הבניה הבסיסית בבית הספר, חייבת להיות האדם האחראי אשר תחושת החיים שלו נגזרת מהעובדה שהוא התגבר בכוחות עצמו על המכשולים הענקיים הטעויות והפיתויים אשר נזרעו בדרכו, ואשר קיומו קיבל צורה כתוצאה ממאמציו היצירתיים.

     

     

    -------------------

    תגיות:

    חוק, סדר, סדר ציבורי, משמעת, אלימות, בית ספר, משמעת עצמית, סמכות הורית, סמכות המורים, סמכות של מנהיגים, סמכותיות, דיקטטורה, דמוקרטיה, זכויות, זכויות אדם, זכויות הפרט, חקיקה, האדם העצמאי, האדם האחראי, בית ספר דמוקרטי, דגם סדברי, בית הספר סדברי ואלי, סאדברי, sudbury school, עיר ללא אלימות

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/12/11 21:03:

      צטט: חיים יפים 2011-09-14 01:38:30

      השלב הראשון מתחיל מהיוולדו של הילד עד גיל שבע. בשלב זה נבנה הבסיס הגופני והנפשי להתפתחות הילד, הכולל הליכה, דיבור וחשיבה בסיסית. בשנים אלו הילד לומד בעיקר על ידי חיקוי הסביבה. מהשנה הרביעית ועד השביעית, הדמיון מאפיין מאוד את עולמו הפנימי של הילד. לכן בגן אנטרופוסופי יוצרים סביבה פעילה הכוללת משחקים לפיתוח הדמיון, תנועה ופעילויות חושיות אחרות, ואין התמקדות בלמידה קוגנטיבית. השלב השני מתקיים בגילאים 14-7. בשלב זה הילד חי את העולם דרך תמונות ודימויים. השפה והדיבור הופכים להיות חלק חשוב להתפתחותו ולעיצובו הפנימי. דרכם ודרך הסיפורים הילד חווה את העולם דרך תמונות פנימיות. בשנים אלו בתי ספר אנטרופוסופים מרבים בהקראת סיפורים, דקלומים ושירים. השלב השלישי מתחיל בגיל 14 ואילך. בשלב זה המתבגר מגבש את זהותו ומשכלל את חשיבתו. תקופה זו מלווה בבלבול רב ובקשיים. המתבגר זקוק להדרכה של בוגר שיתייחס אליו מתוך הכרה לעצמאותו המתעוררת ותוך כבוד לעולמו הפנימי.

       

       

      כמו בבתי-ספר וולדורף (בית ספר אנטרופוסופי), כך בבתי-ספר סדברי (בתי-ספר דמוקרטיים) תשומת הלב מופנית אל הלילד השלם. אנחנו מעוניינים לא רק בהצלחה אקדמית, אלא באושר ובפוטנציאל אנושי מלא של כל יחיד. כמו בבתי-ספר וולדורף (בית ספר אנטרופוסופי), גם אנחנו איננו דוחפים את הילדים לקרוא מוקדם, כמו שבתי-הספר המסורתיים עושים זאת. גם אנחנו וגם הם מעריכים את המשחק, משחק "לעומק" (מעורבות נלהטת ונמרצת), במיוחד, כמכריע להתפתחותו השכלית, גופנית ונפשית של האני של הילד, למעשה כ"עבודתם" הבסיסית של ילדים. גם הם וגם אנחנו מכבדים את התבונה האינטואיטיבית של הילדים, ומתיחסים די ברצינות להשקפות עולמם ולתחומי התעניינותם. אולם המודל סדברי (בית-ספר דמוקרטי) איננו תומך בנתיב של צמיחה רוחנית או ריגשית מסויים כלשהו. במקום להקשיב לילדים על מנת להדריך אותם טוב יותר, אנחנו מקשיבים להם כדי לתת תשובה לצרכים אשר הם קבעו לעצמם. בשונה לחינוך וולדורף (בית ספר אנטרופוסופי), לנו אין תכנית לימודים קבועה מראש, אנחנו סומכים על הילדים שיעשו את טעויותיהם, יפתרו את בעיותיהם. ויגיעו לפתרונות שלהם עצמם, עם הסיוע, כאשר נחוצה, אולם בלי ההנחה שאנחנו יודעים מה תהיה התוצאה הטובה ביותר. מחנכי וולדורף (בית ספר אנטרופוסופי) משתדלים ומתאמצים להצעיד את הילדים, והחברה בכלל, בכיוון מסויים, ומבקשים לכונן סביבה אשר מצמיחה שינוי חברתי כגון זה. בניגוד לזה, בתי-ספר סדברי (בתי-ספר דמוקרטיים) משתדלים ומתאמצים ליצור סביבה בה ילדים יכולים לזהות ולעבוד על סדר היום שלהם עצמם. ילדים ומבוגרים ביחד מעריכים ומשנים את תרבות בית-הספר באמצעות אסיפת בית-הספר. התהליך הדמוקרטי בבית-ספר סדברי (בית-ספר דמוקרטי) יכול להיות קולני ופולמוסי, מערב קבוצות בעלי אינטרסים מיוחדים העוסקות בפוליטיקה, מצביעים אשר מפעילים שיפוט, נאשמים אשר מורשעים. הוא "מציאותי" ולא בהכרח נאור (אמנם תמיד רוחש כבוד). המודל סדברי (בית-ספר דמוקרטי) פשוט מכוון ושואף לתת לילדים גישה למורכבותם המלאים של החיים, והסקרנות, ביטחון, ויכולת להשתתף בחברה בהתאם לאינטרסים, ניסיון, ידע, ומטרותיהם שלהם עצמם -- ואולי לשנותה.

       


        20/12/11 16:26:

      צטט: shabat shalom 2010-12-24 08:52:33


      כתבת כסיכום:
      יחידת הבניה הבסיסית בבית הספר, חייבת להיות האדם האחראי אשר תחושת החיים שלו נגזרת מהעובדה שהוא התגבר בכוחות עצמו על המכשולים הענקיים הטעויות והפיתויים אשר נזרעו בדרכו, ואשר קיומו קיבל צורה כתוצאה ממאמציו היצירתיים.
      את היחידה הזו צריך לבנות בתלמיד. הוא לא בא עם זה built in.

       

       

      אכן, הוא לא בא עם זה built in, אם כי לא בונים אותה בתלמיד. התלמיד בונה אותה בעצמו בסביבת בית ספר ידידותית ומתאימה לכך. היינו, סביבת בית ספר בנויה כראוי. 

       

       

        14/9/11 01:38:
      השלב הראשון מתחיל מהיוולדו של הילד עד גיל שבע. בשלב זה נבנה הבסיס הגופני והנפשי להתפתחות הילד, הכולל הליכה, דיבור וחשיבה בסיסית. בשנים אלו הילד לומד בעיקר על ידי חיקוי הסביבה. מהשנה הרביעית ועד השביעית, הדמיון מאפיין מאוד את עולמו הפנימי של הילד. לכן בגן אנטרופוסופי יוצרים סביבה פעילה הכוללת משחקים לפיתוח הדמיון, תנועה ופעילויות חושיות אחרות, ואין התמקדות בלמידה קוגנטיבית. השלב השני מתקיים בגילאים 14-7. בשלב זה הילד חי את העולם דרך תמונות ודימויים. השפה והדיבור הופכים להיות חלק חשוב להתפתחותו ולעיצובו הפנימי. דרכם ודרך הסיפורים הילד חווה את העולם דרך תמונות פנימיות. בשנים אלו בתי ספר אנטרופוסופים מרבים בהקראת סיפורים, דקלומים ושירים. השלב השלישי מתחיל בגיל 14 ואילך. בשלב זה המתבגר מגבש את זהותו ומשכלל את חשיבתו. תקופה זו מלווה בבלבול רב ובקשיים. המתבגר זקוק להדרכה של בוגר שיתייחס אליו מתוך הכרה לעצמאותו המתעוררת ותוך כבוד לעולמו הפנימי.
        25/2/11 11:46:

      מה  שכתבת  הוא  אמת  לאמיתה

      "בית ספר בעל חוקים ברורים, המאושרים באופן דמוקרטי וצודק על ידי קהילת בית הספר כולה, ובעל מערכת שיפוט טובה לאכיפתם של חוקים אלה, יהיה בית ספר בו תשרור משמעת קהילתית, ובו יכול להתפתח בצורה נבונה, שגדלה והולכת, המושג של חוק וסדר."

      זו  בדיוק  נקודת  המפתח  של  הפתרון (דייקת)

      לעומת  המשפטים  של  ד"ר  א. שמצלצלים  כמו  דמגוגיה, (סמכות היא לא  מילה  גסה ) נראים  כך,  וכיוון  שאילת לא  פתרה את  בעיית  האלימות,נשמעים  כבדיחה  בתחפושת.

        שאלת  המפתח  הינה  איזון  המשוואה  בין  סמכות  ,אחריות,ידע ויכולת.....  

      יש  כאן  3  מעגלים  של  משוואות  (הורים,מורים,תלמידים)

       

      כיום סרסו  את  ההורים  בנושא  סמכות, אבל  האחריות הינה  עליהם.

      המורים  מסורסים  מזמן  בנושא.....(שרק  יעזו  להרים  קול  או  מילה  לא  נאותה ..) 

      לא  צריך  להיות  נביא  להבין  לאן  "תיפול"  המשוואה...............

      "חוסך  שבטו  שונא  בנו,ואוהבו  שיחרו  מוסר"  בויקרא פרק יט  קיבלנו  את  הפתרון  המנחה.

      ההרתעה,  ומקרים  קיצוניים מחייבים  את  האפשרות  הלא חביבה..

      אבל  הדרך  הנכונה  היא  באהבה..ומוסר...(נא לשים  לב  למילה שיחרו...כלומר  להקדים  ..)

      ואני  שב  ומדגיש דברייך:  "באופן דמוקרטי..ע"י קהילת בית הספר.".......פגעת בדיוק  במוקד הבעיה.

      כי עד  שלא  תהא  הסכמה  מוחלטת....הקרבות  ימנעו  כל  פעולה  יעילה

      שמעון

      http://cafe.themarker.com/image/1699968/

       

        20/1/11 16:04:

      צטט: levana feldman 2011-01-19 21:46:00

      דוד
      הגעתי לתת כוכב לפוסט החשוב הזה.

       

       

      תודה, לבנה.

       

       

        19/1/11 21:46:
      דוד
      הגעתי לתת כוכב לפוסט החשוב הזה.
        30/12/10 18:58:

      צטט: חנה סקרה 2010-12-29 19:06:56

      בסוגיה זו יש לדון במסגרת דיון רחב ומהותי על מכלול מצבה של מערכת החינוך, היאך הגענו עד הלום...לעברי פי פחת בכל תחום של המערכת, וכיצד ניתן לעצב ולבנות חזון של שינוי מהותי ,מהמסד עד הטפחות.
      כיוון שהירעה רחבה ורבת קפלים, לא אתייחס אליה כאן.
      אשר לדידקטורה- היא הפיתרון של הטוטאליטריות המאמינה בהשתקה ובהפחדה, ואני סולדת ממנה בכל הקשר שהוא.

       

       

      שלום חנה,

      אפשר להרחיב את הדיון כמה שרוצים. לי ברורה התמונה:

       

      אנחנו מקבלים כמובן מאליו שעל בתי הספר לטפח אזרחות טובה. החינוך האוניברסלי, תמיד שמר על עין אחת פקוחה הממוקדת בחדות במטרה: לעשות מכולנו אזרחים טובים.


      כולנו יודעים מה המדינה מייצגת. העקרונות המנחים נרשמו, ושוכללו בהתמדה מאז.


      מדינה זו הנה קהילה דמוקרטית. אין מלך, אין מלכות, אין אצולה, אין היררכיה טבעית, אין רודן. ממשל של העם, על די העם, עבור העם. בענייני מדיניות, שלטון הרוב. אין מיסוי ללא ייצוג.


      מדינה זו היא מדינת חוק. אין סמכות שרירותית, אין ממשל גחמן (קפריזי) פעם נותן, פעם לוקח. צדק ראוי. 


      מדינה זו היא אנשים עם זכויות. זכויות טבעיות. זכויות כל כך יקרות לנו שהייתה צריכה להיות לנו חוקה -- ומגילת זכויות מצורפת בכתב, ומיד.

       

      לפחות כך צריך להיות.

       


      ביודענו כל זאת, היינו מצפים -- לא, היינו עומדים על כך (ניתן היה לחשוב) -- שעל בתי הספר, בהכשירם את תלמידיהם לתרומה יצרנית ליציבות הפוליטית ולצמיחתה של המדינה --


      -- להיות דמוקרטיים ולא אוטוקרטיים;

      -- להיות מנוהלים באמצעות כללים ברורים וצדק ראוי;

      -- להיות שומרי זכויות הפרט של התלמידים.


      תלמיד הגדל בבית ספר בעל אפיונים אלה יהיה מוכן להיכנס הישר לתוך החברה בכללותה.


      אולם בתי הספר מצטיינים, למעשה, בהיעדרותם המוחלטת של כל אחד מהערכים העיקריים אשר צוינו ברשימה.


      -- הם אוטוקרטיים -- כולם, אפילו בתי ספר "ניסויים".

      -- אין להם קווים מנחים ברורים והם תמימים לחלוטין במה שנוגע לצדק ראוי כפי שמתבקש להחילו על עבריינים מועדים.

      -- הם אינם מכירים בזכויות הקטינים.


      כולם למעט בית הספר הדמוקרטי, אשר נוסד על ברכי שלשת העקרונות האלו.


      חושבני שאפשר לומר בבטחה שזכויות האדם אשר אותן כל כך אנחנו מעריצים, לעולם לא תהיינה באמת מובטחות עד אשר הילדים והנוער שלנו, במשך השנים הגורליות המעצבות את מוחם ונפשם, יהיו מוזנים בסביבת בית ספר אשר תכלול את האמיתות הבסיסיות האלו.


      פלא שבבתי ספר שלנו יש אלימות ?...

       

       

        29/12/10 19:06:
      בסוגיה זו יש לדון במסגרת דיון רחב ומהותי על מכלול מצבה של מערכת החינוך, היאך הגענו עד הלום...לעברי פי פחת בכל תחום של המערכת, וכיצד ניתן לעצב ולבנות חזון של שינוי מהותי ,מהמסד עד הטפחות.
      כיוון שהירעה רחבה ורבת קפלים, לא אתייחס אליה כאן.
      אשר לדידקטורה- היא הפיתרון של הטוטאליטריות המאמינה בהשתקה ובהפחדה, ואני סולדת ממנה בכל הקשר שהוא.
        24/12/10 11:35:

      צטט: shabat shalom 2010-12-24 08:52:33


      כתבת כסיכום:
      יחידת הבניה הבסיסית בבית הספר, חייבת להיות האדם האחראי אשר תחושת החיים שלו נגזרת מהעובדה שהוא התגבר בכוחות עצמו על המכשולים הענקיים הטעויות והפיתויים אשר נזרעו בדרכו, ואשר קיומו קיבל צורה כתוצאה ממאמציו היצירתיים.
      את היחידה הזו צריך לבנות בתלמיד. הוא לא בא עם זה built in.

       

      אכן יוסי, את היחידה הזו צריך לבנות התלמיד. הוא לא בא עם זה built in. לכן, על בית הספר להיות בנוי כהלכה: "בבית הספר, כל המלכודות של תמיכה חיצונית אשר מהוות מקום מבטחים לחלש, כל המלכודות של סמכות חיצונית אשר מהווה תחליף להכוונה העצמית הפנימית, כל המלכודות של לחץ מוסרי חיצוני אשר מהוות תחליף להתפתחות המוסרית הפנימית, כל הכוונות הטובות של האביזרים אשר מחלישים ולעתים משתקים את הרצון האינדיבידואלי של תלמידים ומורים כאחד, חייבות להיעלם לגמרי."

      אגב, נ.ב. כל פעם שאני חוזר לדף שלך אני מאזין לה. היא נהדרת !

        24/12/10 08:52:

      כתבת כסיכום:
      יחידת הבניה הבסיסית בבית הספר, חייבת להיות האדם האחראי אשר תחושת החיים שלו נגזרת מהעובדה שהוא התגבר בכוחות עצמו על המכשולים הענקיים הטעויות והפיתויים אשר נזרעו בדרכו, ואשר קיומו קיבל צורה כתוצאה ממאמציו היצירתיים.
      את היחידה הזו צריך לבנות בתלמיד. הוא לא בא עם זה built in.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      זכויות הפרט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין