כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החיים בארגון הגדול

    חיים בארגון גדול הם מעניינים ומתסכלים. יש יציבות ופרנסה, אך יש חרדות טפשיות, פחדים לא ברורים ובעיקר תסכול עצום ושחיקה.

    0

    הפוסט השלושים ושש - סוף שהוא התחלה, פתיחת דרכי נשימה

    18 תגובות   יום שני, 5/11/07, 22:19

    זה קרה בין שישי לשבת בלילה. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, לקחתי חברה אחת, הדלקתי אותה וישבתי במרפסת מול הגן. לא היה לי אוויר, ניסיתי ליהנות ככל שניתן כי היה ברור לי, הפעם זו האחרונה.

    תופעה מספר 1 - עייפות פתאומית בלתי נסבלת.

    שבת בבוקר, עדיין ההשפעה לא משמעותית, לקחתי את הילדה שלי ונסענו לראות הצגה, כמעט איחרנו, הלחץ קצת עלה אבל הגענו בזמן, נרגעתי. הבנתי שתהליך הגמילה עדיין לא ממש התחיל. ההצגה התחילה, רעש בקהל, מלא ילדים והורים, הילדים צועקים בלי הפסקה, ההצגה בסדר גמור. פתאום, נוחתת עלי עייפות בלתי נסבלת. אני נרדם בכיסא. הבת שלי מעירה אותי. היא רוצה שגם אני איהנה מההצגה.

    תופעה מספר 2 - רגישות עצומה. הרגישות מגיעה בפתאומיות ובלי שום הכנה. כשהיא מגיעה, היא כבר מוצאת לבד את הסיבה שבגללה צריך להתאמץ על מנת לעצור את הדמעות.

    אותה ההצגה, האריה הגדול, שהומלך למלך החיות בזכות שאגותיו הרמות, על סף הדחה. החיות לא אוהבות שהוא שואג תמיד בלי סיבה מתאימה. הוא בטוח שאחיו הקטן רקם מזימה. בשלב כל שהוא, האריה הגדול נישבר ואומר לאחיו הקטן שהוא מוותר על הכתר בשבילו. האח הקטן, אומר שזו ממש לא הייתה כוונתו, וכל רצונו הוא שאחיו הגדול ילמד איך לשאוג כמו חתול ובכך לזכות באהבת החיות וביציבות המלוכה.

    אני שומע את זה, מתרגש, ומתחיל לבכות כמו ילד קטן. אין לי ספק שאני היחיד במצב הזה בכל האולם. אני מנגב את הדמעות, חושב על דברים שמחים ומתפלל שחס וחלילה ההצגה לא תיגמר באותו הרגע וידלקו האורות שבאולם.

    תופעה מספר 3 - רעב וצמא בלתי נשלטים. תופעה ידועה, זו הסיבה שמי שמפסיק לעשן בדרך כלל משמין. מניסיוני, התופעה עוברת לחלוטין אחרי כשבוע. צריך לא להתרגל לאכול בלי הפסקה!

    במקרה הזה אני בעל ניסיון רב, אני לא מוותר לעצמי, אני מכיר את זה, במקום לאכול כמו סוס ולהרגיע את עצמי לזמן קצר, אני שותה המון, לועס מסטיקים, אוכל פירות וירקות. זה קצת מרגיע.

    תופעה מספר 4 - לחץ חזק על הראש. זה הסיוט האמיתי. ההרגשה היא כאילו מישהו מצמיד מלקחיים לשני צידי המצח ולוחץ. חזק, יותר חזק, יותר חזק....אני מתפוצץ!!!

    שבת בערב, האקסית שלי מגיעה לאסוף את הילדה. היא מתלוננת על משהו קטן ולא משמעותי. הלחץ על המצח מגיע לשיא העוצמה. אני מבין - עכשיו באמת התחיל תהליך הגמילה!! אני מספר לה שאני בתהליך גמילה ומבקש ממנה לא לבוא בטענות על שום דבר. היא לא מפנימה, אני מבקש שוב, היא ממשיכה, אני יושב בצד ומתחיל לנשום עמוק על מנת לנסות ולהירגע. זה לא כל כך הולך, אני מדבר בשקט (הילדה בסביבה) ומסביר לה בקול חלש אבל בנחרצות, ארסיות, בוטות, וכו' עד כמה היא טועה ועד כמה עכשיו זה ממש לא הזמן. היא מבינה ושותקת.

    איזון הלחץ - מוצאי שבת, אני נפגש עם החברה, הלחץ עדיין חזק, היא מבינה, מנסה להזדהות איתי, מנסה להרגיע, לא כל כך מצליחה, ואז, בחניה מתחת לביתה, היא מתחילה לעשות לי מסז' במצח ובחלק העליון של הגו. זה מדהים, הכול נרגע, אני בזרועותיה, מחבק אותה חזק, מבין שרק איתה אוכל לעבור את הימים האלו בלי שבירה. תודה לך.

    ראשון בערב, שיחה עם החברה, היא אומרת שלא כל כך ברור לה מה היא עושה איתי, ולא כל כך ברור לה איך היא תוכל לגשר על הפער המרכזי בינינו (אני "עתיק משומש" והיא "מודרנית חדשה").

    הגמילה יוצרת שילוב קטלני: לחץ בלתי נסבל במצח ורגישות נפשית עצומה. אני מנסה בכוח לעצור את הדמעות ולהישמע הגיוני ומשכנע, הדמעות יורדות והמלחציים שבמצח עוזרים לא להסגיר בקולי את הבכי.

    אני נושם בלי הפסקה, מנסה לא לאבד את העשתונות, מנסה להסביר שאני רק שלה, ושאם באמת נרצה אז שום דבר לא יעמוד בדרכינו. אני אומר לה שאני די בשוק, ולא כל כך מאמין שזה הנושא של השיחה. היא לא כל כך בטוחה, אני על סף שבירה. בסוף, לא כל כך ברור לי למה, היא אומרת שהיא ממשיכה איתי (בינתיים). אני סוגר את הטלפון. יושב על הספה, קצת נרגע ומתחיל לבכות כמו ילד קטן. תהליך הגמילה בעיצומו - אני מאבד שליטה!!

    ראשון ושני בעבודה. מצב נורא, אני מנסה להתחמק מכל מי שרק אפשר, ברור לי, שום דבר טוב לא יצא מכאן, צריך להרוויח זמן, לנסות לעבור עם כמה שפחות נזקים את תהליך הגמילה. למזלי לא קורה משהו חריג, אף אחד לא ממש מעצבן אותי (מישהו עושה את זה בקטנה, השיחה בטלפון, אני מצליח לסגור את השיחה בלי ניתוק בפנים - תאמינו לי, זה לא היה קל).

    עכשיו שני בערב, התהליך עבר את השיא, אני מתחיל להירגע. הדבר השונה מתמיד הוא שהפעם נראה לי שהרצון להפסקה הרבה יותר חזק. בכל שלושת הימים הקשים ביותר של הגמילה, היה ברור לי - אין סיכוי שאני נישבר.

    אני מכיר את עצמי, מחר בבוקר זה יהיה הרבה יותר קל, היום הרביעי להפסקה הוא היום שבו ההשפעה הפיזית נגמרת, המצח משתחרר, הרגישות הנפשית מתמתנת, הרעב נרגע והשקט הנפשי מתחיל לחזור. עוד שבועיים יתחילו גם היתרונות החדשים/ישנים  להגיע. היצירתיות, שתעלם לחלוטין בשבועיים הראשונים (הפוסט היחיד שאני מסוגל לכתוב הוא על הפסקת העישון, אין סיכוי שיהיה לי רעיון לפוסט אחר!) תחזור, הכושר הגופני יעלה, הערנות והריכוז יחזרו, החיוך והסימפטיה יתעצמו מיום ליום והחיים יהפכו להיות הרבה יותר יפים.

    ובעוד חודשיים, כשאשכח את הסיוט שבעישון, וכשאחשוב שאין סיכוי שאני אחזור, אז אקח אחת בלבד, רק בשביל הכיף, רק אחת, ואז, לאט לאט אבל באופן בטוח, אגדיל את הקצב, עד שבמהרה, אמצא את המצית בכיס ואת הקופסא בתיק. אילו חיי.


    הפעם זה קצת שונה - אני עושה את זה אחרי קריאה של ספר שמאוד חיזק אותי. משום מה יש לי תחושה שהפעם זה באמת קצת שונה. עד עכשיו, למרות הקושי, לא היה לי שום הרהורי חרטה. ג'ו - בהצלחה!

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/11/07 10:08:

       

      צטט: עט להשכיר 2007-11-08 02:42:09

      הצטרפתי במיוחד כדי לומר לך שאני מאוד מעריכה את המאמץ האישי הכבד הזה. אני יודעת שרבים אשר קראו את הספר נגמלו, גם כאן כתבה על כך טל אלוף, בלוגרית מדהימה ומי שעומדת בראש קהילת הביטוח בקפה. תמצא אצלה מספר פוסטים בנושא מהעבר. היא כל הזמן כתבה וחיזקה את עצמה ואנחנו אותה. אז בינתיים אני שולחת מסר של מחיאות כפיים. כרגע... אצלי תמיד זה כך.. כרגע זה לא זמן טוב בשבילי להיגמל, אני לא יכולה לפנות לכך כוח אבל בעתיד אבוא ללמוד ממך . אנא ממך, האם תיאות ותהיה לי מורה טוב?

      ניצה

      ניצה היקרה.

       

      המצב קשה, אבל, אני מחזיק מעמד. עוד שבוע (אלא אם חס וחלילה אשבר) המצב יהיה הרבה יותר קל (יש לי ניסיון, אני מכיר את זה).

       

      תודה רבה על העידוד ועל מחיאות הכפיים. מקווה שביום מהימים תמצאי את הכוחות להפסיק. אם וכאשר תרצי, אשמח לעזור.

       

      להתראות.

      הצטרפתי במיוחד כדי לומר לך שאני מאוד מעריכה את המאמץ האישי הכבד הזה. אני יודעת שרבים אשר קראו את הספר נגמלו, גם כאן כתבה על כך טל אלוף, בלוגרית מדהימה ומי שעומדת בראש קהילת הביטוח בקפה. תמצא אצלה מספר פוסטים בנושא מהעבר. היא כל הזמן כתבה וחיזקה את עצמה ואנחנו אותה. אז בינתיים אני שולחת מסר של מחיאות כפיים. כרגע... אצלי תמיד זה כך.. כרגע זה לא זמן טוב בשבילי להיגמל, אני לא יכולה לפנות לכך כוח אבל בעתיד אבוא ללמוד ממך . אנא ממך, האם תיאות ותהיה לי מורה טוב?

      ניצה

        6/11/07 09:28:

       

      צטט: בת יוסף 2007-11-06 07:12:26

      אוי. לא תיארתי לי שזה תהליך כל כך קשה.

      נשמע לי כמו סיוט אמיתי.

      תופעות של קריז ממש.

      ואיך אתה מתמודד! ומחזיק מעמד ולא נכנע.

      שאפו!

      בת יוסף - עכשיו הרבה יותר טוב. הלחץ על המצח כמעט ונגמר, אין עייפות ואני מרגיש שהכל מתחיל להיות צלול וברור כמו פעם.

       

      למרות הכל אני מתמודד בסדר וממש לא ניכנע.

       

      תודה רבה.

        6/11/07 09:26:

       

      צטט: ziv..s 2007-11-06 01:35:44

      כתבת יפה .... אמיתי ....

      הייתי מזמין אותך לכוסית יין טוב על הבלקון עם בריזת ים ....

      אבל אני לא יכול ....

      תחשוב על זה ....

      רוח ים צוננת ...

      כוסית יין....

      מוסיקה שקטה ... רחש גלים...

      תגיד לא מתאים איזה סיגריה עכשיו???

      תחזיק מעמד

      אני יודע מה אתה עובר

      ואם אתה נשבר

      תזכור יש גם את מחר ....

      זיו

      זיו - הייתי בסיטואציות שאתה מדבר עליהן, עם ובלי סיגריה (בלי סיגריה בתקופה שבה אני לא מעשן).

       

      אין ספק שזה נשמע מפתה אבל, מניסיון, גם בלי זה בסדר גמור!

       

      והבעיה הגדולה (שלי) היא שזה לא יכול להיות רק סיגריה אחת במצב מושלם. זה הכל או כלום.

       

      אני בנתיים לא נישבר (המצב עכשיו הרבה יותר קל) וגם אם אשבר, לא אכנע. כמו שכתבת תמיד יש גם את מחר.

       

      תודה רבה.

        6/11/07 09:21:

       

      צטט: אופיר007 2007-11-06 00:10:10

      כן גם לי היו חברות כאלו פעם

      כבר שנתיים הן לא(-:

      בהצלחה ג'ו..חזק ואמץ..

      אה  ואל תבדוק את עצמך עוד חודשיים

      לא כדאי..כמו שאמרת בדיוק..

      שנתיים!!! זה נשמע רציני.

       

      כל הכבוד! עוד חודשיים, שרגע השבירה יגיע, אזכור את מה שכתבת.

       

      תודה רבה.

        6/11/07 09:20:

       

      צטט: levana feldman 2007-11-05 23:48:50

      ג'ו מ

      אני לא מעשנת ולכן לא יכולה לדעת איך אמורה להיות הגמילה מ"החברות" שלך...

      אני מקווה שהחלטת, ואם החלטת, אתה גם תחזיק מעמד !

      לא פשוט, אבל אני מחזיקה לך אצבעות ומחכה לעידכונים...

      תודה על פוסט כתוב מעולה !

      לבנה - כיף לך שאת לא מעשנת ולא יודעת במה מדובר. מסוג החוויות שרצוי לא להכיר כלל.

       

      תודה שאת מחזיקה לי אצבעות, ותודה שחשבת שהפוסט כתוב מעולה.

       

      המצב עכשיו הרבה יותר קל. תודה רבה.

        6/11/07 09:16:

       

      צטט: shining 2007-11-05 22:53:27

      מחזיקה לך אצבעות.

       

      לימור תודה רבה.

        6/11/07 09:15:

       

      צטט: אורדן, חגי אורדן 2007-11-05 22:47:13


       

      בהצלחה איש . 

      חגי - תודה רבה.

        6/11/07 09:15:

       

      צטט: natural blues 2007-11-05 22:38:53

      כתבת יפה ג'ו. אני עוברת את אותו הסיוט בעצמי, אך ללא הצלחה מרובה....

      מייבשת את עצמי חצאי ימים ושוב שולפת סיגריה...לפחות הפחתתי משמעותית את הכמות, גם זו נחמה...:-)

      מחזיקה לך אצבעות!!!

      עמית - הייבוש הזה הוא בלתי ניסבל, עברתי אותו המון, ברור לי שאין דרך ביניים, זה או שכן או שלא. גם למדתי שההפחתות הן תמיד זמניות, בסוף חוזרים לכמות הקבועה.

       

      תודה שאת מחזיקה לי אצבעות (היום המצב הרבה יותר קל).

       

      ולך - אם רק תרצי, בהצלחה!!

        6/11/07 09:13:

       

      צטט: המיתולוגית 2007-11-05 22:22:40

      אחחחחחח

      ג'ו

      ענוג צרוף איתך.

      כל כך מדוייק שאתה...

      ולקרוא אותך

      פיקחון גדול.

      תודה...

      מיתולוגית - תודה רבה.

      אם הפעם משהו יהיה שונה ואצליח, אז ברור לך שזה בזכות הספר = בזכותך.

       

      תודה רבה.

        6/11/07 07:12:

      אוי. לא תיארתי לי שזה תהליך כל כך קשה.

      נשמע לי כמו סיוט אמיתי.

      תופעות של קריז ממש.

      ואיך אתה מתמודד! ומחזיק מעמד ולא נכנע.

      שאפו!

        6/11/07 01:35:

      כתבת יפה .... אמיתי ....

      הייתי מזמין אותך לכוסית יין טוב על הבלקון עם בריזת ים ....

      אבל אני לא יכול ....

      תחשוב על זה ....

      רוח ים צוננת ...

      כוסית יין....

      מוסיקה שקטה ... רחש גלים...

      תגיד לא מתאים איזה סיגריה עכשיו???

      תחזיק מעמד

      אני יודע מה אתה עובר

      ואם אתה נשבר

      תזכור יש גם את מחר ....

      זיו

        6/11/07 00:10:

      כן גם לי היו חברות כאלו פעם

      כבר שנתיים הן לא(-:

      בהצלחה ג'ו..חזק ואמץ..

      אה  ואל תבדוק את עצמך עוד חודשיים

      לא כדאי..כמו שאמרת בדיוק..

        5/11/07 23:48:

      ג'ו מ

      אני לא מעשנת ולכן לא יכולה לדעת איך אמורה להיות הגמילה מ"החברות" שלך...

      אני מקווה שהחלטת, ואם החלטת, אתה גם תחזיק מעמד !

      לא פשוט, אבל אני מחזיקה לך אצבעות ומחכה לעידכונים...

      תודה על פוסט כתוב מעולה !

        5/11/07 22:53:

      מחזיקה לך אצבעות.

       


       

      בהצלחה איש . 

        5/11/07 22:38:

      כתבת יפה ג'ו. אני עוברת את אותו הסיוט בעצמי, אך ללא הצלחה מרובה....

      מייבשת את עצמי חצאי ימים ושוב שולפת סיגריה...לפחות הפחתתי משמעותית את הכמות, גם זו נחמה...:-)

      מחזיקה לך אצבעות!!!

        5/11/07 22:22:

      אחחחחחח

      ג'ו

      ענוג צרוף איתך.

      כל כך מדוייק שאתה...

      ולקרוא אותך

      פיקחון גדול.

      תודה...

      ארכיון

      פרופיל

      ג'ו מ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין