כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קוטבוסר טור

    רישומים של ישראלינאי

    0

    איך אומרים פיוז'ן בעברית?

    0 תגובות   יום רביעי, 6/7/11, 13:37

    היתוך.

    ואכן מארגני פסטיבל הענק מצליחים פעם אחר פעם להתיך ביחד אנשים, מוזיקה, אמנות, אווירה.

    בשדה תעופה לשעבר, בסיס אימונים של הצבא הרוסי לשעבר, מצוי בהווה מוזיאון קטנטן, ושטח עצום המשמש למספר פסטיבלים בשנה, אחד מהם הוא הפיוז'ן.

    ''

    באופן רשמי, הפיוז'ן הוא פסטיבל למוזיקה ולאמנות המיצג. בפועל, מדובר בוודסטוק בגרמנית.

    השילוב מתבצע כך: בשטח הגדול פזורות בערך 20 במות, חמש מתוכן פועלות 24 שעות ביממה, השאר בטח 20 שעות. כל העיצוב של הרחבות, הבמות ושטח הפסטיבל - כאן נכנסת האמנות המיצגית, עד הפרטים הקטנים והיפהפיים. הכל צבעוני, הכל שמח, הכל הזוי.

    האווירה היא הוודסטוקית: הרבה אהבה, הרבה שמחה, הרבה התנתקות מהמציאות.

    לרגל יום הולדתי ה-24 שחל ביום רביעי לפני שבוע, החלטתי להירגע בסופ"ש ארוך במיוחד אי שם ליד העיירה הקטנה לארץ, שעה צפונה מברלין, בפסטיבל ההיתוך. ובכך הגשמתי שלוש משאלות ישנות שכמעט והחלנה מעלות אבק:

    1. להיות בפיוז'ן. הגעתי לברלין לפני שנה לראשונה. בראשון ביולי 2010. עד שעזבתיה לראשונה בשלישי באוגוסט, לא הפסקתי לשמוע על הפיוז'ן הזה. בפעם הראשונה הצטערתי שלא הגעתי כמה ימים קודם לכן ויכולתי גם אני להצטרף לחגיגה. בפעם השנייה ששמעתי עליו ממישהו זה כבר היה מעצבן קמעא, ועד עזיבתי ניטעה בלבי ההחלטה לבקר בפיוז'ן, ניטעה והכתה שורשים. עכשיו, אחרי החווייה הזו, אני מודה - אני מבין לחלוטין על מה המהומה.

    את השטח מצאה בשנת 96 באקראיות קבוצת אמנים שנקראה דאז U-Site והיום נקראת Kulturkosmos. הקבוצה הוקסמה מהאפשרויות האמנותיות האינסופיות כמעט הגלומות בשדה התעופה הנטוש הזה, על מבניו, האנגריו ופני השטח שלו המערבבים שטח פתוח רחב עם מיני-יערות קטנטנים ומסתוריים.

    הפוטנציאל היה חייב להיות מנוצל, וב-1997 התקיים פסטיבל הפיוז'ן הראשון. עד היום, הכל באווירה חופשית - לפני מספר שנים קנתה הקבוצה את השטח וכעת מדובר בשטח פרטי. עשרות מתנדבים ועשרות צעירים מהעיירות הקטנטנות באיזור שזוהי עבודתם לקיץ מפיקים כל שנה את המפץ הגדול הזה, ומטרתם הברורה היא שכולם יהיו שמחים, שאר המטרות תהיינה ספקולציות בלבד. כלומר, כמו חסידי ברסלב, רק בלי החלק של לעשות מעצמם צחוק.

    ''

    2. להיות בהופעה של מוגוואי (Mogwai). על הבמה המרכזית, ביום שישי בערב, התקבצו אלפי אם לא עשרות אלפי אנשים לראות את מוגוואי בהופעה. להקת הפוסט-רוק הגלזגואית הזו, שאלבומה האחרון זכה לשם Hardcore will never die, But you will, נתנה בערך שעה וחצי של צלילי-שמים נהדרים, על הבמה גיטרה-בס-תופים-כינור-קלידים ובלב חם, וכל התפאורה והאנשים הופכים את ההופעה לאפילו מרגשת יותר.

    3. להיות בתיקלוט של דיגיטל_מי. הבחור הזה, שהיווה שליש מהמשלחת הישראלית, יחד עם פאנק סינטרה וטרי פויזן, עלה לתקלט באחת בלילה שבין שבת לראשון. אני גיליתי אותו בהיותי כבר באירופה, איפשהו בשלבים המוקדמים של הטיול הגדול, מישהו מחבריי בפייסבוק הגיב למשהו שמישהו כתב בקשר למשהו - על הוול של דיגיטל_מי. התעניינתי, וגיליתי את אחד הדיג'יי'ז המעניינים לדעתי בסצנה התל אביבית.

    מקטעים מקוריים לחלוטין ועד מיקסים לשירים ידועים, הוא ביצע בעיקר קטעים מתוך האלבום "מסיבה ישראלית" וגם את הקטע החדש הזה. את תקלוטיו של החבר ניתן היה לשמוע עד לאחרונה בעונה של "חתול רחובסקי" (לדבריו - "בלי דיבורים, רק שריטות") בתדר.אףאם, ואני בהחלט ממליץ לחפש את המסיבה הבאה שידו בה.

    להקות שגיליתי בהמלצות מחברים \ בטעות (ויש הרבה שבטעות, מכיוון שהגשם שניסה ללא הועיל להרוס את האווירה היפה גרם לנו לא אחת להסתתר באחת מהבמות המקורות ולספוג את מי שמופיע שם):

    ג'ינג'ר (Ginger) - הלהקה משווייץ, מגדירה את עצמה כרוק-בלוז פסיכדלי, נתנו הופעה מדהימה, ולא רק משום שיש להם באסיסטית יפה באופן מיוחד ובולט.

    P:Hon - מיד אחרי מוגוואי, אולי דקה אחרי שנגמרה ההופעה, כאמור, נפתחו שערי השמים ומבול שטף אותנו. ביום ראשון כבר לאף אחד לא היה אכפת לרקוד בגשם ולהשתולל, אבל בשישי עוד נותרו בראש כמה דאגות. מצאנו מחסה בבמת ה"דאטשה" הסגורה, ופשוט "נחתנו" לתוך הופעה נעימה של פוסט רוק איכותי. הסנריו בהחלט מעולם אחר. להגת אינדי פוסט רוק גרמנית, מומלצת בחום.

    דזרט פלנט (Desert Planet) - בהמלצה של חבר נכנסנו לראות את הפלא הלאפי הזה. שלישייה מלפלנד בחליפות לבנות וקסדות ירוקות זוהרות, משתוללים על הבמה לצלילי משחקי 8-ביט של נינטנדו ושאר משחקי מחשב. איזה טירוף אחז את הקהל שהם הגיעו לעירבוב של מורטל קומבט. הזיה.

    באסטי גרוב (Basti Grub) - טכנו, איכותי. טכנו איכותי. נמשך שעה, אבל גם אם היה נמשך 8 שעות היינו נשארים.

    סצנה שאני מוכרח לחלוק:

    בשבת בצהריים נקלענו אני וידידה להופעה של להקת כאילו-קריוקי על במת הקברט. הם ביימו ערב קריוקי, והצליחו לסחוף את כל הקהל בנחישות וברגישות. השיא היה הביצוע של החקיינית לשיר "Total Eclipse of the Heart" של בוני טיילור, כל האנשים שמילאו את החלל עד אפס מקום התיישבנו בבת אחת על הרצפה ושלפו מצתים לנופף בהם.

    איך שמתחיל הפזמון הידוע לשימצה, בחור אחד פשוט זינק, וכל הקהל זינק אחריו. בוני פאקינג טיילור, פיוז'ן 2011.

    ועכשיו, חזרה קשה מאוד למציאות, ואנחנו מתחילים את המשחק הידוע מראש: להעיף מבט על אנשים ברחוב, בתחתית, בקיוסק, ולנסות לנחש - הוא היה שם? היא תדע על מה אני מדבר? ציבור באי הפיוז'ן, אנחנו קהילה.

    יום נעים,

    תומר :)

    http://www.youtube.com/watch?v=fXTy-e5zsos

    ''

    לא כל כך נעים לראות גן סגור

    דרג את התוכן:

    תגובות (0)

    התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    ארכיון

    פרופיל

    tomerdot
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין