כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כיצד זה עובד: הפרטה ופערים בחינוך

    0 תגובות   יום שלישי, 9/8/11, 11:07

    הגישה הרווחת היא, לייחס הפרטה ופערים בחינוך להקצאות כספים בלתי-שוויוניות. בראייה ארוכת-טווח זה ודאי נכון, אבל בשנים האחרונות אלו אינן הסיבות העיקריות. ישנן סיבות חשובות מכך, שעבור מבט בלתי מקצועי הן אולי סמויות מן העין. המאמר הנוכחי יעסוק בהן.

     

    סיבה 1 – פתיחת אזורי רישום. בהדרגה הולכים ונפתחים בישראל אזורי הרישום, בכדי לרצות הורים (בעלי יכולת והשפעה בדר"כ) ולאפשר להם להעביר את ילדיהם לבתי-ספר "טובים" יותר. סוגיית בית-הספר הטוב היא מורכבת, ובמידה רבה השיווק והשם הם שעושים את בית-הספר ל"טוב". אין פרמטרים ממשיים לקבוע את איכות בית-הספר, וגם אין לדעת מה עושה את בית-הספר "טוב" עבור ילד מסויים כלשהו. אבל פתיחת אזורי הרישום מחוללת תחרות עזה על משאבים, כלומר על תלמידים. אלה מביאים איתם לבית-הספר תקציבים ממשרד החינוך ומהוריהם. בית-ספר "יוקרתי" באזור מבוסס יהיה בעל אמצעים רבים לצמצם קבוצות לימוד ולהעשיר את תכניות הלימוד והפעילויות החינוכיות, בהשוואה לבית-ספר במקום אחר.

     

    סיבה 2 – תחרות על הישגים.  הרפורמות החינוכיות של שני העשורים האחרונים בעולם המערבי מבוססות על מדידת הישגים בבחינות סטנדרטיות, והשוואות בין מדינות. מערכת החינוך הישראלית היא עתירת סטנדרטים במיוחד: בגרויות רבות ב-י'-י"ב; מיצ"בים ב-ב', ה' ו-ח'; מבחני מפמ"ר בחטה"ב; מבחנים בין-לאומיים; ותכנית ליבה הכוללת כ-14 מקצועות. כל מי שעיניו בראשו יודע, שמרבית הכסף שהוזרם למערכת בשנתיים האחרונות כוון לשיפור תוצאות הבחינות – הבגרויות והבין-לאומיות.

     

    בכדי להמריץ את בתי-הספר להצטיין מכניסים אותם לתחרות על מידת ההצלחה בבחינות הסטנדרטיות הללו, מה שנקרא "הישגים": שיעור הזכאות לבגרות והצלחה בבחינות המיצ"ב. התחרות נעשית אגרסיבית במיוחד כאשר מתחילים לפרסם את ה"הישגים" של כל בית-ספר. מכנים זאת "טבלאות ליגה", שעושות את הלמידה מכוונת כולה להצלחה במבחנים, והתוצאה היא – מה שאינו נבחן אינו נלמד. טבלאות הליגה מתפרסמות במקומונים אבל גם בתקשורת הארצית, וברור מי עומד בראש המצליחים ומי עומד בראש הנכשלים. התדמית הנוצרת לבית-הספר בנסיבות האלה מעלה את הביקוש למבוססים-מצליחים, ומבריחה תלמידים מבתי-הספר שמלכתחילה היו פריפריאליים וחלשים.

     

    סיבה 3 – פדגוגיה מאוסה. כאמור, הנסיבות הללו דוחפות את בתי-הספר ללמידה-לקראת-מבחנים. מאחר וחוזר מנכ"ל קובע שלא יהיו לתלמיד יותר משלוש בחינות בשבוע, יש למרבית התלמידים במרבית השבועות שלוש בחינות בשבוע. חוויית הלמידה הדומיננטית עבור התלמידים בישראל היא דילוג סתמי מבחינה-לבחינה-לבחינה: משננים, נבחנים ושוכחים. הפדגוגיה הזאת אינה מעניינת את הלומדים, והם כידוע מגיבים על כך במרי משמעתי, אבל היא דוחפת הורים רבים לפנות לבתי-ספר "פרטיים", או ליתר דיוק, בתי-ספר פרטיים-למחצה: יש להם אוטונומיה חינוכית רחבה אבל הם מקבלים בכל-זאת מימון מן המדינה. ההורים מבקשים לילדיהם חוויה אחרת מזו שמזמן להם משרד החינוך. בתהליך שיצר – בחינות-הישגים-תחרות – משרד החינוך הוא האחראי העיקרי להפרטת החינוך בישראל. הוא גם הגורם לפערים, שאינם הולכים להיסגר.

     

    מה לעשות? כל עוד תנהל הדינאמיקה של בחינות-הישגים-תחרות את מערכת החינוך תתעצם ההפרטה ויגדלו הפערים. התשובה לכך היא – אוטונומיה בית-ספרית רבה מאד. נתאר לעצמנו מצב היפותטי, שבחינות הבגרות הארציות מצטמצמות לשתיים בלבד: עברית ואנגלית (וערבית לערבים), שהן מיומנויות יסוד דרושות לכולם. בתי-הספר יפנו כל אחד לכיוונו, יכולת ההשוואה והתחרות ביניהם תפחת מאד ויגבר השוויון. שוויון בין שונים. הרמה תרד? נו תגידו אתם: יש לה לאן?

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין