כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כמה רחוק ללכת?

    האישי הוא הפוליטי, ולהיפך. אני אתייחס כאן לרעיונות והתהליכים, החברתיים, הסביבתיים והבין-אישיים, שמשפיעים על כולנו.

    0

    חברה רעה

    2 תגובות   יום חמישי, 8/12/11, 11:56

    עוד מאמר מעולה של ברם ספירו שתרגמתי עבור התנועה הירוקה:

     

    תפישתנו לגבי מהות חברות ותאגידים רוויה כולה בקלישאות ובתפישות מוטעות. "העסק של ארה"ב הוא עסקים", אמירה זו מיוחסת לנשיא קלווין קוליג', אולם הוא מעולם לא השמיע אותה. יותר מכל דבר אחר, שלושת העשורים האחרונים עסקו בסיפורים על מקומם של התאגידים בחיים ובחברה שלנו. אנשי עסקים מובילים הפכו לסלבריטאים, מג'ק וולש ועד דונלד טרמפ, עליהם מרעיפים שבחים על תרומתם לחברה, על יכולתם לעשות דברים ולקבל החלטות קשות. אך עצם טבעם של התאגידים ושל ראשיהם, במיוחד כשמדובר בחברות שנסחרות ציבורית, הם שהביא אותנו אל סף התהום. מצאו כל תקופה בהסטוריה בה צבירת הון הפכה לערך העליון, בה אנשי עסקים הפכו למודל לחיקוי בתיעול שאיפותיהם של בני האדם, ובעקבותיה תגיע תסיסה חברתית. מהי הבעיה עם תיאוריות עסקיות מודרניות ועם הדרכים שבהן מתנהלות חברות, המשסעת את החברה שלנו? הנה כמה ממחשבותי.

     

    חברות קיימות לשם הפקת רווחים. אם עשיית הדבר הטוב משתלמת – נהדר. אם עשיית הדבר הרע משתלמת יותר –עוד יותר טוב. רק ההשלכות השליליות של היתפסות בעת עבירה על החוק או עשיית מעשים בלתי מוסריים, מונעות חברות מלהתנהג כך, וגם אז רק בתנאי שההשפעה השלילית של העונשים והפרסום הרע גוברת על הרווח הפוטנציאלי. אתיקה של עסקים קיימת כי היא טובה לעסקים, לא כי היא טובה לאתיקה.

     

    חובתה הנאמנה של הנהלת חברה כלפי בעלי המניות היא למקסם את התשואה על השקעתם. בעשורים האחרונים התעסקו תיאורטיקניים של עולם העסקים בחובה זו והפכו אותה לעמוד התווך של תיאוריית הניהול המודרנית. התייחסות לטובתם של העובדים, הקהילה או אפילו התאגיד עצמו הפכה להיות משנית לעומת הדרישה לרווחים. למרות הצהרות הפוכות המופצות על ידי חברות השיווק בזכות בעלי החברות, בעלי המניות בחברות ציבוריות הם הלקוחות האמיתיים היחידים, לא האנשים הקונים את מוצריהן ושרותיהן של החברות.

     

    יותר ויותר חברות חיות רק מרבעון לרבעון, כששום השקעה ממשית לטווח ארוך לא נעשית, מתוך פחד להראות ירידה ברווחיות לטווח קצר. הדרך בה הפיצויים לעובד השתנו, נועדה להבטיח שרודנות זו תימשך. פחות ופחות פיצויים הם התוצאה של עבודה המשולמת דרך משכורת, ככל שיותר ויותר מהרווחיות מתבטאת במחירי המניות, כשהפיצוי על כך ניתן דרך אופציות על אותן מניות.

     

    ישנה מערכת שלמה של חוקים ותקנות הדואגת להראות לנו את התנהגותם של התאגידים כמוסרית. אין לשפוט אותם על התנהגותם בגלל שהם אינם בני אדם (חוץ מהמקרה בו תאגיד רוצה להשפיע על בחירות, אז הוא יכול להיחשב כאדם, על פי ביהמ"ש העליון בארה"ב). אם למדנו לצפות ממנהלים לחשוב רק על טובתם של בעלי המניות, ואנו מביעים את התפעלותנו מהמנהלים הטובים בכך, על ידי הפיכתם לסלבריטאים ולסמלי תרבות, איננו יכולים לצפות מתאגידים לעשות טוב. חברות ימקרו את העבודה, אם יוכלו, לכל הממעיט במחיר, גם אם משמעות הדבר היא להשתמש בעבדות של ילדים. תאגידים יהרסו כל משאב טבע שיבטיח להם רווח. אפילו הישרדות עצמית לא תמנע מהם הרס עצמי ארוך טווח, כי הסכנה נמצאת במרחק יותר מדי רבעונים כלכליים.

     

    זה תמיד היה כך. עם התקנות המתאימות עסקים היו שותפים טובים בחברה. נחוץ, בכל מקרה, לקבוע מראש מהן המגבלות על החופש של תאגיד ברדיפתו אחר רווחיות. המרוץ הנמהר להסרת ההגבלות במהלך שלושת העשורים האחרונים הוא שהוביל להפרזה שאיפשרה את המשבר הפיננסי של 2008, ושעדיין מאפשרת לוול סטריט ולעסקים הגדולים להציג רווחים בשעה שהעולם בעיצומה של קריסה, וארצות רבות, כולל ארצות הברית, כורעות תחת רמות הרסניות של אבטלה.

     

    לא יוצא דופן לשמוע מישהו אומר, כשהוא נתקל בחוסר היכולת ובצרות הדעת של פוליטיקאים, שמה שאנחנו צריכים הוא יותר אנשים מעולם העסקים כמנהיגים פוליטיים. אנשי עסקים מונעים על פי תוצאות, והם יודעים איך לעשות דברים, הדמגוגיה ממשיכה. אבל האין העובדה שהפכנו את עולם העסקים למודל, שגרמה לפוליטיקאים לחוסר יכולת לתכנון ארוך-טווח? האם לא בגלל שלמדנו לקבל את נציגינו כשהם מדברים איתנו במקטעים של 30 שניות ופחות, בפרסומות למעשה, שאיש מהם לא אומר שום דבר חכם או מעמיק? אולי בגלל שהלוביסטים הם העקביים ביותר בדרישתם לתוצאות על בסיס יומיומי, סוקרים בקביעות את ההשפעה הפוליטית על הסחר במניות, שפוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית רוקדים לחלילם? אנחנו לא צריכים לרצות שאנשי עסקים יצילו את הפוליטיקה, הם כבר עסוקים בלדרדר אותה אל התהום.

     

    לא אנשי עסקים חסרים בפוליטיקה, אלא פוליטיקאים. העסק של הממשלה הוא להבטיח את רווחתם של האזרחים, לא לעשות רווחים. אנחנו זקוקים לפוליטיקאים היכולים להתנגד לקריאת הסירנה הקטלנית של אינטרסנטים, שיכולים להגות ולבצע תכנון ארוך טווח, שמאמינים ברעיונותיהם ועסוקים ביישומם, במקום לעסוק באובססיביות בנסיונם להיבחר. רק כשפוליטיקאים יישפטו על פי עמדותיהם והתוכניות שהם מציעים, במקום על פי הימנעותם מלומר דברים ולתמוך בהם, יהיו לנו אפשרויות בחירה אמיתיות בין דרכים שונות להנהיג את המדינה, במקום בין פנים שונים שיהרסו אותה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/12/11 09:49:
        8/12/11 21:41:
      קראתי וניסיתי להחכים. אני רחוקה מהכתוב מרחק רב. הכלכלן המשפחתי הוא בעלי.

      ארכיון

      פרופיל

      אסתי הורן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין