כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כן, רובינסון, מילים כדרבנות

    3 תגובות   יום שלישי, 13/12/11, 09:23

    להלן ציטוטים מספר שמציע לנו כיוון חינוכי הפוך משל שר החינוך גדעון סער:

     

    "תפיסתנו את כישורינו עלולה להיות מוגבלת בגלל קבוצת השווים שלנו, בגלל התרבות שבה גדלנו או בגלל הציפיות שלנו מעצמנו. אך גורם מהותי אחד משפיע על כולנו – החינוך הבית ספרי." (עמ' 23).

     

    "תלמידים רבים מסיימים את בית הספר או עוזבים אותו בטרם עת מבלי לדעת מה הם כישרונותיהם האמיתיים ובאיזה כיוון כדאי להם לפנות; רבים חשים שהתחום שהם מוכשרים בו לא זוכה להערכה בבתי הספר, ורבים סבורים שהם אינם מוכשרים בשום תחום." (26).

     

    "שלושה מאפיינים בולטים יש למרבית מערכות החינוך במיוחד: הראשון הוא שימת דגש על סוגים מסויימים של למידה עיונית; [...] השני הוא מדרג מקצועות הלימוד. בראשו נמצאים המתמטיקה, המדעים וכישורי השפה; באמצעו נמצאים המקצועות ההומניים למיניהם; ובתחתיתו – האמנויות השונות. [...] המאפיין השלישי הוא הסתמכות הולכת וגוברת על סוגי הערכה מסויימים. ילדים בכל רחבי העולם נתונים ללחץ עצום להוכיח ביצועים טובים יותר ויותר במגוון מצומצם של מבחנים מתוקננים

    (standardized)".  (עמ' 27-8).

     

    "מערכות החינוך שלנו מעודדות את המורים ללמד בצורה אחידה. הגישות החינוכיות האלה חונקות גם את אחת היכולות החשובות ביותר שצעירים בני ימינו זקוקים לה כדי לפלס את דרכם בעולמה התובעני של המעה העשרים ואחת – הן חונקות את החשיבה היצירתית. [...] הן תוכניות שמתעקשות לכפות אמות מידה אחידות על ילדים מכל חלקי הארץ ושמות דגש חזק מתמיד בקונפורמיות ובמציאת 'התשובות הנכונות'." (29).

     

    "אנו מעניקים חשיבות עצומה למבחנים מתוקננים, אנו מקצצים את המימון לתוכניות שנחשבות 'בלתי חיוניות', ואחר כך אנו תוהים מדוע ילדינו נראים חסרי דמיון וחסרי השראה. כך מערכת החינוך הנוכחית מייבשת בשיטתיות את היצירתיות של ילדינו."

    (30).

     

    "במאה העשרים ואחת, המשרות והתחרותיות תלויות תלות מוחלטת דווקא בתכונות המדוכאות במערכות החינוך, ומועלות על נס בספר הזה. גופים עסקיים בכל העולם אומרים שהם זקוקים לאנשים יצירתיים שמסוגלים לחשיבה עצמאית. אך הטיעון הזה אינו נוגע לעסקים בלבד, אלא לכך שחיינו צריכים להיות חדורי מטרה ומשמעות בכל עבודה שאנו מבצעים." (31).

     

    "בתקופה מסויימת בהיסטוריה, מנוע הקיטור הוא שמלך בכיפה. הוא היה חזק, יעיל ומוצלח הרבה יותר ממערכת ההנעה שקדמה לו. אך בסופו של דבר הוא לא ענה על צורכיהם של בני האדם, ומנוע הבערה הפנימית הציג פרדיגמה חדשה. מבחינות רבות, מערכת החינוך הנוכחית שלנו היא כמו מנוע הקיטור; והקיטור שלה הולך ואוזל במהירות." (31).

     

    "המקום הנכון הוא נקודת המפגש בין כישרוננו הטבעי למושא תשוקתנו. המכנה המשותף של האנשים שפגשנו בספר זה ושל רוב האנשים שנפגוש בעמודים הבאים הוא העובדה, שהם עוסקים במה שהם אוהבים, ולכן הם מרגישים שהגיעו לאני האמיתי ביותר שלהם. כשהם שקועים בעיסוקם, הם מגלים שהזמן עובר עליהם בצורה שונה, והם מלאי חיוניות, ממוקדים יותר ונמרצים יותר מבכל זמן אחר." (36).

     

    "החינוך הציבורי מפעיל על הלמידים לחץ בלתי פוסק לשמור על קונפורמיות. לא זו בלבד שבתי הספר הציבוריים נוצרו למען החברה התעשייתית – הם נוצרו בצלמה ובדמותה של החברה התעשייתית. מבחינות רבות הם משקפים את תרבות בתי החרושת שבה נועדו לתמוך. הדבר נכון במיוחד בתיכונים, שבהם המערכת הבית-ספרית מבססת את החינוך על עקרונות של קו ייצור וחלוקת עבודה יעילה." (250).

     

    "בהתחשב באתגרים העומדים לפנינו, מערכת החינוך אינה זקוקה לרפורמה אלא לבנייה מחדש. הבנייה מחודשת אינה כרוכה בתיקנון מערכת החינוך אלא בהכשרתה להתמודד עם הפרט הייחודי, לבסס את ההישגים על גילוי כישרונותיו האישיים של כל ילד, וליצור אווירה שבה הילדים ירצו ללמוד ויוכלו לגלות את תשובותיהם האמיתיות." (257-8).

     

    [קן רובינסון (2011), המקום הנכון – למה חשוב לעשות את מה שאוהבים. הוצאת כתר. מומלץ].

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/12/11 16:56:
      הבאת את: במאה העשרים ואחת, המשרות והתחרותיות תלויות תלות מוחלטת דווקא בתכונות המדוכאות במערכות החינוך, ומועלות על נס בספר הזה. גופים עסקיים בכל העולם אומרים שהם זקוקים לאנשים יצירתיים שמסוגלים לחשיבה עצמאית. אך הטיעון הזה אינו נוגע לעסקים בלבד, אלא לכך שחיינו צריכים להיות חדורי מטרה ומשמעות בכל עבודה שאנו מבצעים." (31). זה מזכיר לי תופעה מעניינת שעומדים עליה חוקרים רבים: שדוקא התלמידים הבינוניים והחלשים הם הלוחמיםפ הכי טובים, המפקדים הכי טובים, אנשי העסקים. ואילו התלמידים הטובים אינם בולטים כאשר הם "יוצאים אל החיים האמיתיים". יש כאן דבר והיפוכו: האם ההצלחה בחברה המודרנית לא מבוססת על ערכים שביה"ס אפילו מתנגד להם? ערכים כמו תחרותיות, אגואיסטיות, קומבינות, האלהת סמלי סטאטוס חיצוניים (=-פאר), וכד'?
        15/12/11 00:57:
      כל כך נכון.
        14/12/11 11:50:
      מסכים בהחלט!!!

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין