כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שירים ועוד שירים...

    "ביקור בליל ירח"
    "עט לאהוב"
    ו"כמו מזכרת".

    בספריי אלה חברו זה אל זה שירי אהבה, נוסטלגיה והגות.

    הספר "כמו מזכרת" - כל כולו נוסטלגי. כל השירים בו
    נושאים ניחוחות וטעמים נוסטלגיים מרגשים ומעוררי געגוע לבית, לשכונה... לימי התום.

    לרכישת הספרים:
    ניתן להשאיר כאן הודעה או לפנות אליי באמצעות לחצן "צור קשר" באתר האינטרנט :-
    http://aurorahadad.wixsite.com/books

    פְּרִידָה

    18 תגובות   יום שני, 9/1/12, 10:15

    בְּדוּמִיַּת הַלַּיִל הַסֹּבֶא וְהַקַּר,

    לְאוֹר הַלְּבָנָה הַחִוֶּרֶת,  

    בָּאתִי חֶרֶשׁ אֶל מוּל מִפְתַּנְךָ

    בְּעֶרְגַּת נַפְשִׁי הַבּוֹעֶרֶת

     

    וְהָרוּחַ שׁוֹרֵק אֶת נִגּוּן עֶרְגָתִי

    כֹּה נֶחְפָּז בִּיְגוֹנִי לְהִתְעַטֵּף,

    בְּחַדְרֵי בְּדִידוּתִי צָמֵא לוֹ הַסְּתָו

    לִבְדָל שֶׁל חִבּוּק מְלַטֵּף

     

    וְקֵרַבְתִּי נַפְשִׁי אֶל בֵּין חֲסָדֶיךָ,

    אֲהוּבִי, הֵן רָחַקְתָּ מִדַּי,

    מִלִּים שֶׁל חִבָּה לְךָ כָּךְ שָׁתַקְתִּי

    בְּלִבִּי הָאוֹהֵב עַד בְּלִי דַּי

     

    וְיָדְךָ אֶת כְּתֵפִי בְּרֹךְ מְלַטֶּפֶת

    בִּרְצוֹתָהּ תַּרְגִיעֵנִי מְעַט,

    אַךְ נוֹקֵב מַגָּעָהּ וְחַד הוּא כְּתַעַר,

    וְזָר עַד כְּאֵב הַמַּבָּט.

     

    כֵּן, לֹא אַחַת יָדַעְתִּי יָמִים כָּאֵלֶּה

    שֶׁהֶחְנִיקוּ בִּי רֶגֶשׁ מַר,

    וְאֶלֶף מִלִּים כָּךְ הוֹתַרְתִּי לְהֶבֶל

    עַל סִפּוֹ שֶׁל לַיְלָה קַר

     

    מָחָר יִהְיֶה שׁוּב אָבִיב וּצְחוֹק,

    וְאָקִיץ, וְאַתָּה בְּלִבִּי,

    נִגּוּן לִי אֶשְׁרֹק בְּחֶדְוָה כֹּה בְּדוּיָה,

    וְאֵלֵךְ מֵעִמְּךָ לְדַרְכִּי...

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/2/12 11:59:
      רוב תודות לך ליאור, תודה על ביקורך.
        27/2/12 20:38:
      ריגשותייך מתוארים כאן כל כך יפה וחד.. שיר מחבר, מרגש, מקסים... אהבתי.. (:
        6/2/12 15:04:
      תודה מקרב לב דן. שבוע נפלא !
        2/2/12 18:36:

      אוהב את הכתיבה והתוכן...

      האביב לפחות גורם לשרוק
      ,
      מעודד, על אף התקווה הבדויה

        26/1/12 09:21:

      יהודית יקירתי, 
      שמחתי על תגובתך ומילותייך החמות.

      השיר לא נכתב על רקע אישי, אך מי מאיתנו לא טעם, כך או אחרת, טעמה של פרידה ?

       

      אכן, סוף השיר הוא בעל נינוח של תקווה ואופטימיות, הגם שהן מלוות בחדווה כה בדויה.

       

       

      גם אני התגעגעתי ושמחה לשובך.

      תודה מקרב לב.

      כֵּן, לֹא אַחַת יָדַעְתִּי יָמִים כָּאֵלֶּה
      שֶׁהֶחְנִיקוּ בִּי רֶגֶשׁ מַר,
      וְאֶלֶף מִלִּים כָּךְ הוֹתַרְתִּי לְהֶבֶל
      עַל סִפּוֹ שֶׁל לַיְלָה קַר
      מה נוגות ועצובות מילותייך אורורה. אך למרות תחושת הריקות הבולטת לאורך השיר מצאתי כאן ניגון סוחף של געגוע. ניגון מתוק של ילדות הסוחף את האישה שבך למחול של מילים. בפרדה יש תמיד כאב,בדידות ועצב,אך שירך מסתיים באופטימיות נבונה שאי אפשר להתווכח איתה, אלא יש רק צו אחד שצריך לעשות אותו להפנים את המילים, כי התקוה היא פתח  להתחלה חדשה.

      אני רואה בפרדה שלך ערגת געגוע ואהבה ליקר ללבך. עם זאת, אני בדעה שכל פרדה היא משמעותית: סוף קשר והתחלה חדשה. אלה החיים ושירך הוא כמו צעידה בדרך הזאת. מבקש להפנים ולהמשיך הלאה.

      ברוכה השבה יקירתי התגעגעתי אליך מאוד.

        12/1/12 14:39:

      צטט: דיוטימה 2012-01-11 18:53:08

      אורורה יקירה,

      רגשי, ענוג  וכאוב הוא שירך.

      הפרידה המשתקפת מבין השורות, אפשר שהיא שלמה מצידו, אבל מצידך - רק פיזית, בלית ברירה...

      אני מוצאת את עצמי בשירך, מהזמן שהייתי בגילך... (:

      תודה אסתר יקרה,

      אכן זה שיר כאוב. הוא לא שיר אישי, אף שנכתב בגוף ראשון.

      אבל, למעשה מי מאיתנו לא חווה פרידה כזו או אחרת, ומי מאיתנו לא מבין את כאבה ?!

      סוף שבוע חמים, ותודה מקרב לב על ביקורך. 

        11/1/12 18:53:

      אורורה יקירה,

      רגשי, ענוג  וכאוב הוא שירך.

      הפרידה המשתקפת מבין השורות, אפשר שהיא שלמה מצידו, אבל מצידך - רק פיזית, בלית ברירה...

      אני מוצאת את עצמי בשירך, מהזמן שהייתי בגילך... (:

        11/1/12 10:33:

      צטט: מיכאל 1 2012-01-10 21:48:17

      וְיָדְךָ אֶת כְּתֵפִי בְּרֹךְ מְלַטֶּפֶת בִּרְצוֹתָהּ תַּרְגִיעֵנִי מְעַט, אַךְ נוֹקֵב מַגָּעָהּ וְחַד הוּא כְּתַעַר, וְזָר עַד כְּאֵב הַמַּבָּט. זה הבית בשירך שאהבתי במיוחד.
      תודה מיכאל, 
      שמחתי על ביקורך ותודה על המשוב.
      יום נעים
        11/1/12 10:25:

      צטט: Mr. Lonely 2012-01-10 21:35:55

      הו...התחושה הזו
      שאולי ניתן בכל זאת
      להיות קרוב
      מרחוק....

      כמה אנו מתאכזבים
      בכל פעם מחדש לגלות
      שלא כך היא....

       

      תודה רבה לונלי על משובך.

      יום נעים!

        10/1/12 21:48:
      וְיָדְךָ אֶת כְּתֵפִי בְּרֹךְ מְלַטֶּפֶת בִּרְצוֹתָהּ תַּרְגִיעֵנִי מְעַט, אַךְ נוֹקֵב מַגָּעָהּ וְחַד הוּא כְּתַעַר, וְזָר עַד כְּאֵב הַמַּבָּט. זה הבית בשירך שאהבתי במיוחד.
        10/1/12 21:35:

      הו...התחושה הזו
      שאולי ניתן בכל זאת
      להיות קרוב
      מרחוק....

      כמה אנו מתאכזבים
      בכל פעם מחדש לגלות
      שלא כך היא....

        10/1/12 19:00:
      תודה לך יוכיפ, נהניתי אף אני מתגובתך ומביקורך.
        10/1/12 00:32:

      שיר עם חריזה "ותיקה". אני נהניתי.

      נשארתי תוהה באשר למושא השיר.

      באשר לפרידה, אני מבינה מהבית האחרון, "אביב וצחוק", שבסיכומו של דבר טובה היא.

      תודה

        9/1/12 19:56:

      צטט: rachely111 2012-01-09 19:40:13

      וואוו התגעגעתי לשירייך, איזה יופי של כתיבה שבכל מילה טון של רגש והשורות מתחברות לגעש של רגשות.

       

      אכן, נעדרתי לזמן מה.

       

      טיבן של פרידות, שהן עמוסות בהרבה רגש, ואת זה ניסיתי להעביר בשירי...

      המון תודות, רחלי, על ביקורך ועל מילותייך.

       

      ערב נעים,

      אורורה

        9/1/12 19:50:

      תודה רבה ג.ע. יקרה, על ניתוח השיר המעמיק.

       

      היטבת לפרש את השיר וניתחת אותו בצורה די מדויקת, אם כי העלית בדברייך גם זוויות ראייה שונות ומעניינות, שלא חשבתי עליהן כשכתבתי את השיר, ולא כיוונתי אליהן מבחירה (פרידה מאדם על ערש דווי), אך שמחתי מאוד לקרוא את דברייך.

       

      זה למעשה מה שיפה בשיר... שיש מי שמתחבר אליו בדרך אחרת ומפרש אותו כראות עיניו.

       

      תודה מקרב לב גם על מילותייך החמות. 

       

      ערב נעים,

      אורורה

       

       

        9/1/12 19:40:
      וואוו התגעגעתי לשירייך, איזה יופי של כתיבה שבכל מילה טון של רגש והשורות מתחברות לגעש של רגשות.
        9/1/12 13:49:

      אורורוה יקרה,

       

       

       

      איזה כיף לראות סוף סוף שיר שלך אחרי תקופה ארוכה.

       

       

      ברשותך, אנסה לנתח את השיר, ואכנס לשם כך בין השורות.

       

       

       

      כמו תמיד בשירי פרידה, עולות בי תחושות מעורבות, בין שמדובר בפרידה מאהוב חי, לבין שמדובר בפרידה מאהוב שנפטר (לא רק בן זוג, אלא יכול להיות גם הורה או בן משפחה אחר), וכך אנתח את השיר.

       

       

      בְּדוּמִיַּת הַלַּיִל הַסֹּבֶא וְהַקַּר,

      לְאוֹר הַלְּבָנָה הַחִוֶּרֶת,  

      בָּאתִי חֶרֶשׁ אֶל מוּל מִפְתַּנְךָ

      בְּעֶרְגַּת נַפְשִׁי הַבּוֹעֶרֶת

       

      בערגת נפשה הבוערת, לא רק שהדוברת באה אליו חרש, לאור לבנה שאף היא חיוורת (משמשעות מתהפכת, כי לבנה הרי צריכה להיות לבנה-מאירה, ולבן וחיוור ביחד, זה לבן שאינו מאיר, אולי חשוך), אלא שהיא מצאה את דרכה לעשות זאת בדומיית הליל הסובא והקר - גם דומיית הלילה, גם ליל סובא - היא היתה צריכה את השיכרות (שלה או שלו) וגם מתארת את הקור השורר ביניהם. צירוף רב סמלים הבא לתאר את המצב הבעייתי בו היא שרויה מול המושא.

      אם זה בין זוג אז מול קשר שהולך ונפרם, ואם זה מבן משפחה יקר, גם אז הסמילם האלה שמוזכרים כאן מעבירים את מלוא משמעותם.

       

       

       

       

       

      וְהָרוּחַ שׁוֹרֵק אֶת נִגּוּן עֶרְגָתִי

      כֹּה נֶחְפָּז בִּיְגוֹנִי לְהִתְעַטֵּף,

      בְּחַדְרֵי בְּדִידוּתִי צָמֵא לוֹ הַסְּתָו

      לִבְדָל שֶׁל חִבּוּק מְלַטֵּף

      היא מוצאת שאפילו הרוח מדבר בשמה את ניגון ערגתה, שורק יללות הנעטפות ביגונה, ובדידותה מתוארת כסתיו, כמו עונת השלכת בה העץ נשאר בודד ועירום, ובאה לתאר את ציפייתה לפחות לעוד חיבוק מלטף, אולי חיבוק אחרון ממנו.

       

      וְקֵרַבְתִּי נַפְשִׁי אֶל בֵּין חֲסָדֶיךָ,

      אֲהוּבִי, הֵן רָחַקְתָּ מִדַּי,

      מִלִּים שֶׁל חִבָּה לְךָ כָּךְ שָׁתַקְתִּי

      בְּלִבִּי הָאוֹהֵב עַד בְּלִי דַּי

      בבית לעיל היא כבר מתחילה לערוך חשבון נפש בינה לבין עצמה. היא יודעת שהקריבה את נפשה לזכות בבחסדיו, אך הוא, רחק מדיי, ולכן את מילות השתיקה היא שתקה, למרות שבלבה עוד אהבה אותו עד בלי דיי. שוב ניתן להתייחס לזה בשני הכיוונים אותם הזכרתי, כי אדם על ערש דווי, למשל כברלא תמיד מתקשר (רחק), ולפעמים חשובים שאינו מבין, ולכן לא אומרים לו את מילות האהבה.

       

      וְיָדְךָ אֶת כְּתֵפִי בְּרֹךְ מְלַטֶּפֶת

      בִּרְצוֹתָהּ תַּרְגִיעֵנִי מְעַט,

      אַךְ נוֹקֵב מַגָּעָהּ וְחַד הוּא כְּתַעַר,

      וְזָר עַד כְּאֵב הַמַּבָּט.

      וכך גם הבית לעיל כתוב בצורה היכולה להתפרש לשני הכיוונים. מצד אחד, שוב ידו מלתפת את כתפה ברוך, ויכולה להרגיעה אותה, אך מצד שני נוקב מגעה וחד כתער, וזר עד כאב המבט. באפשרות של פרידה רגילה - משמעות של תחשוה של חיבוק/ ליטוף אחרון. ונוקב מגעה  - נוקב מסמל גם מבט נוקב אך גם זמן, ולכן המשפט הזה "אך נוקב מגעה וחד הוא כתער" מסמל שהזמן הזה הולך להיגמר בבת אחת, בחדות, ועוד היא מחזקת את זה ב"וזר עד כאב המבט" - מבט של פרידה, מכל סוג, הוא בד"כ שונה מהמבט המוכר לנו, ובטח אם מדובר באדם באחרית ימיו. 

       

       

      כֵּן, לֹא אַחַת יָדַעְתִּי יָמִים כָּאֵלֶּה

      שֶׁהֶחְנִיקוּ בִּי רֶגֶשׁ מַר,

      וְאֶלֶף מִלִּים כָּךְ הוֹתַרְתִּי לְהֶבֶל

      עַל סִפּוֹ שֶׁל לַיְלָה קַר

      הבית לעיל דווקא מוביל אותי לתחושה של פרידה מבן זוג, אך אני מוצאת כאן כאן את המשמעות השנייה.

       

      מָחָר יִהְיֶה שׁוּב אָבִיב וּצְחוֹק,

      וְאָקִיץ, וְאַתָּה בְּלִבִּי,

      נִגּוּן לִי אֶשְׁרֹק בְּחֶדְוָה כֹּה בְּדוּיָה,

      וְאֵלֵךְ מֵעִמְּךָ לְדַרְכִּי...

       

       

       

       

      והנה שוב, הבית האחרון מחזיר אותי שוב לתחושה של פרישה על רקע סופני, כי היא יודעת שתמשיך בחייה, אבל היא גם מזכירה שהוא נשאר בלבה, ולכן כשהיא תשרוק (או תשמח בכל דרך אחרת), זו תהיה חדוה כה בדויה, כי היא בלעדיו, אבל היא יודעת שהיא צריכה ללכת לדרכה. וכאמור במהלך כל הניתוח, גם הבית הזה מתפרש לי לשני הכיוונים.

       

       

       

       

      אני תמיד מתרגשת לקרוא את מילותייך ואת שירייך, שכתובים בשפה ובטעם של פעם ומעוררים בי המון געגועים לשפה והשירים האלה.

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

      רשימה

      פרופיל

      אורורה1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין