כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הרהורים. מחשבות. ומה שבינהם.

    0

    נחום גוטמן (שנות ה-20)

    4 תגובות   יום שני, 19/3/12, 12:08

    (אודות האמן ראה: כאן, כאן וגם כאן )

    גוטמן היה האמן הראשון שגדל בתל אביב, בתקופה שבה הייתה פרבר של יפו. מילדותו קלט גוטמן את מראות תל אביב: הבתים הלבנים, החולות מסביב, השמים הכחולים והים הגדול. הוא גם אהב לסייר ביפו, והוקסם מהססגוניות המזרחית של השווקים, מהפרדסים ומהתושבים הערביים. בתקופה זו גוטמן לא נמשך לתאר את החלוצים הנאבקים להשיג את מה שעדיין אין להם, אלא דווקא מה שקיים מדורי דורות. בשנות העשרים גוטמן ראה חשיבות בהתייחסות האמנותית אל המזרח, כדרך של הזדהות עם הערכים שעולם המזרח התאפיין בהם לדעתו: עוצמה, כוח, יצריות, גופניות, ומעל לכל קשר בלתי אמצעי עם הטבע. עד למאורעות תרפ"ט (1929), שבהם הגיע הסכסוך הערבי ישראלי לאלימות קשה, התרבות הארץ-ישראלית עדיין האמינה בערבי המקומי כמודל לחלוץ היהודי.

    מקורות השפעה והשראה

    ביצירת הדמויות והנוף יש לקט סגנונות הן מהעבר והן מהמודרניזם של התקופה. לקט שיוצר קשר בין העבר להווה. גוטמן שואב ממאגר הדימויים ההיסטורי-המקראי (בעיקר מצרים ואשור) כדגם לערכים סגנוניים של הפשטה, ביטול החלל והמונומנטאליות שמתמזגים אצלו כהבעה אנטי אקדמית, מודרנית ומזרחית כאחד. מקורות ההשפעה הרבים על יצירתו של גוטמן מעידים על המודעות לתולדות האמנות:

    השפעת המזרח: תפיסה סגנונית ארכאית המייצגת תיאור דמות מונומנטאלית אופיינית באמנות מצרים ואשור –  הראש. הידיים והרגליים בפרופיל, בעוד החזה והכתפיים חזיתיים.

    ''

    השפעות אירופאיות מערביות:

    אנרי רוסו: השפעתו מורגשת בגישה הנאיבית-ילדותית והישירה - הפנטזיה, תפיסת הנופים, הדמויות והצבעוניות של רוסו התאימו לערכים הפרימיטיביים של גוטמן ולמסר האידיאולוגי שלו.

    ''

    החלום, 1910

    ז'ורז' רואו: האקספרסיוניזם הנאיבי והנושאים הדתיים בציוריו יוצרים קשר מיסטי עם האדמה והתחושות הטהורות כלפיה. אלמנטים אלה חוזרים ביצירותיו של גוטמן, שביקש ליצור קשר דומה לאדמת ארץ-ישראל.

    ישו, 1938

    פיטר ברויגל: בדמויות הפרימיטיביות של גוטמן מצוי המוטיב הברויגלי בעיצוב הדמויות הגוציות, בנושאים המתארים את האיכרים בשעת עבודה בשדה או בשעת מנוחה ושמחה. גוטמן, כמו ברויגל, צייר את הדמויות מתוך חיבה והערכה כלפי הכפרי, הפשוט והאמיתי.

    ''

    משחקי ילדים, 1560

    פרנסואה מילה: כבן איכרים מילה הבין את משמעות עבודת האדמה והוקיר אותה. הוא ראה בה ייעוד ואף שליחות דתית. ביצירותיו הוא יצר האלהה של עבודת האדמה, דמויות האיכרים שלו הן הירואיות ומונומנטאליות, והוא לא חשף את הקושי הגופני של העבודה. אלה ערכים שגוטמן יחזור עליהם בכל יצירות הפלחים והרועים שהוא צייר.

    ''

    המלקטות, 1859

    פבלו פיקאסו: בין השנים 1915-23 צייר פיקסו דמויות מונומנטאליות, נפחיות ומסיביות שנראות כמעט פיסוליות (השלב הקלסיציסטי של פיקאסו)

    ''

    המאוהבים, 1923

    פול גוגן: השפעתו ניכרת אצל גוטמן בעיקר בתפיסת הפרימיטיביזם כמקור לראשוניות ותמימות בראשיתית. גוגן הדגיש ביצירותיו בטהיטי את ההרמוניה בין האדם לטבע – מעין גן עדן ראשוני בו האדם מתמזג עם הטבע והוא חלק ממנו. גוטמן ראה בערבים תושבי המזרח, ותיאר אותם כמתמזגים עם הנוף הארץ-ישראלי ממנו הם צמחו.

    ''

    אישה אוחזת בפרי לאן את הולכת, 1893

     

    דמות הערבי ביצירתו של גוטמן

    בשנות העשרים צייר גוטמן סדרה של ציורי שמן שבהן מתוארים רועים ופלחים ערביים בשעת עבודה או מנוחה בשדות ובפרדסים. יצירות אלו מדגישות את הפשטות של עובד האדמה ואת הדבקות לקרקע. הערבי הפך למיתוס של בן הארץ, דגם לחיקוי ע"י היהודי הגלותי שבא להתיישב בארץ.

    רועה העיזים, 1926, שמן על קרטון

    ''

    אופי הדמות

    הערבי מתואר כדמות שורשית (יחף ויוצר קשר ישיר עם האדמה),  צועד קדימה זקוף ויציב. ביד אחת הוא מחזיק אלה ובשנייה מחזיק כד חרס. גופו שרירי, כפות רגליו גדולות ופסוקות בעמידה איתנה. אלו הן מטאפורות חזותיות של יציבות, גשמיות, נצחיות וארציות. יש לו לערבי כל מה שחסר ליהודי הגלותי החלוש שהביעה מעיירה יהודית מזרח אירופאית.

    האדם והנוף

    האדם הוא חלק מהנוף ומובלט על רקע הנוף, כך שנוצרת הרמוניה בין השניים. גם הרועה וגם הנוף הם ארץ-ישראליים ומזרחיים אותנטיים. את האותנטיות המזרחית ביטא גוטמן באמצעות סמלים מן העבר העברי (כד החרס המסמל את הקשר עם הקרקע ועם העבר המקומי, עיזים מסמלות את א"י, עבודת הכפיים) האופייניים לתקופת המקרא והתנ"ך. גם האקלים (השמש, הים), הבתים והלבוש הערביים גם הם תורמים לתחושת האותנטיות.

    הקומפוזיציה: הקומפוזיציה מבוססת על צורה של משולש שווה צלעות (סמל ליציבות) כשדמותו של הרועה ממלאת את כל משטח היצירה. התאורה דרמתית: השמש המפציעה מול הירח הכבוי, וביניהם ראשו של הרועה כמאור שלישי – הופכים את הנער הערבי לגיבור מיתולוגי המתקיים מעבר לחילופי הזמנים.

    מאפיינים סגנוניים

    תערובת סגנונות היוצרת יחד דמות מזרח תיכונית:

    את הפרימיטיביזם אפשר לזהות בדמות הרועה הערבי כפי שמתבטא באמנות מצרים ואשור – הראש, הידיים והרגליים בצדודית ואילו החזה פרונטאלי.

    את ההשפעות המודרניות אפשר לזהות בדמויות המונומנטאליות והנפחיות של פיקאסו, הסכמטיות והפשטות של הבתים ברקע, העיצוב המסוגנן של הלבוש וראשי העיזים מושפעים באופן ברור מהסגנון הנאיבי של רוסו. את הצבעוניות ניתן לשייך להשפעות פוביסטיות (מאטיס).

     

    נושאת האלומה, 1926, שמן על קרטון

    ''

    ביצירה זו עסק גוטמן בדמות הנשית הערבית. נושאת האלומה מחוברת לעבודת האדמה ומציגה את השורשיות של בני המזרח. בתיאורי הנשים המזרחיות הדגיש גוטמן גם את המיניות הנשית המוחצנת והמשוחררת, כתכונה אופיינית של המזרח.

    אופי הדמות 

    נושאת האלומה היא דמות מונומנטאלית הלבושה בבגדים חגיגיים, עומדת על רקע של אלומות בשדה ידיה תומכות באלומה שעל ראשה. צורת עמידתה של הדמות, החיטובים של גופה, ידיה המורמות ועכוזה המובלט מבעד לבגד הם סימנים למיניות הנשית המתריסה והמשוחררת. אנטי תזה לתיאורי האברך היהודי העלוב והמסכן. הדמות שולטת על כל הפורמט, ומייצגת אידיאל של הערצה והאלהה. היא בשרנית ובריאה והופכת לאיקונה – לסמל של התחדשות ומודל לחיקוי.

    האדם והנוף

     

    נושאת האלומות מוצגת כשהיא לבושה בבגדים חגיגיים ולא נראית כעוסקת בעבודה מתישה ומיוזעת. עבודת האדמה מוצגת כחיובית והיא סמל להתחדשות ציונית. גם דמות הנערה הערבייה המוצגת על רקע הנוף הארץ-ישראלי משדרת הרמוניה בין האדם לבין הטבע.

    מאפיינים סגנוניים

    כמו ביצירותיו של גוגן שבהן מוצגות נשים טהיטיות בנוף טהיטי אותנטי בהרמוניה מושלמת, גם אצל גוטמן

    משמעות מיוחדת יש ליצירתו של פרנסואה מילה "המלקטות" כמקור השראה: מילה תיאר נשים בתלבושת מסורתית כשהן מלקטות שאריות בשדה חיטה, והן מרמזות על הסיפור המקראי על רות ונעמי (מגילת רות). למרות שהנשים עניות, מילה לא הדגיש את הקושי הגופני שבעבודתן אלא להיפך, הן מונומנטאליות ואציליות, ויש בהן הילה של קדושה הנובעת מעבודת האדמה, שאותה האמן מוקיר. נושאת האלומה זוכה בדיוק לאותו יחס מצד גוטמן.

     

    פרדסים ביפו, 1926, שמן על בד

    ''

    בספרות הארץ-ישראלית של שנות העשרים הפרדס היה דוגמה למקום המסמן מזרחיות, מסתורין, משיכה ואיום. גוטמן, שהיה גם סופר, תיאר בספריו את הפרדס כגן נעול ארוטי. אפשרי מאוד, לאור הקשר שבין ביאליק לגוטמן, כי מוטיב הגן הארוטי נובע מהסיפור "מאחרי הגדר". בכל מקרה, בציורי הפרדסים הציג גוטמן עמדה של מציצן סקרן המנסה לפענח את המסתורין המזרחי.

    המקום

    בספר "עיר קטנה ואנשים בה מעט" תיאר גוטמן את היצירה שהמקום הוא הקצה הדרומי של רחוב אלנבי, שחצתה אותו רכבת שהובילה מיפו לירושלים. הרכבת המתוארת למעלה מצד ימין היא סימן מזהה למיקום: קטר פולט עשן וקרון אחד הנעים משמאל לימין, שאר קרונות הרכבת מוסתרים מעיני הצופה על ידי העצים.

    תיאור היצירה 

    היצירה מתארת יום חג בפרדסי יפו. מימין, על השביל הצהוב צועדות ארבע נשים לבושות בגדי חג. על השביל למעלה צועדות שלוש נשים נוספות, גם הן לבושות בגדי חג. משמאלן על הדשא קבוצת נשים נוספת בלבוש ססגוני: לבן, תכלת ושחור. למטה משמאל וקרוב לצופה אישה מושיטה ידיה לקטוף מפרי הפרדס, לידה אישה כהה בלבוש לבן וכיסוי ראש לבן היושבת ישיבה מזרחית. ההתרחשות נעשית בתוך הפרדס, ומבינות לעצים צצות הנשים ומתגלות לעיני הצופה בקבוצות מפוזרות. ברקע דיונות החול של ת"א והשמים הכחולים.

    פנטזיה

    גוטמן תיאר פנטזיה, סיפור אגדה. הוא מתבונן בפרדס בגדר חלום נסתר, שבו הוא רואה מה שאחרים לא רואים. זהו פרדס הנראה דרך עיניו של ילד תמים שמוקסם מהמראה, מעין פנטזיה על גן עדן שלא קיים במציאות. גוטמן מציג תמונה נאיבית של הארץ כמקום קסום, כגן עדן, ומסתיר את המציאות החלוצית הקשה מאוד כפי שהייתה באמת. הפרדס, המאוכלס בנשים בלבד, מציג את המיניות הנשית כדימוי המזרח.

    מקורות השפעה

    השפעת רוסו ניכרת ביצירה הזאת יותר מכל יצירה אחרת בגישה הנאיבית והתמימה של תיאור הטבע, גוני הירוק של הצמחייה, פירוט הצמחייה, הפנטזיה והדמיון.

    רוסו הרבה לתאר ביצירותיו עולם דמיוני שבו הפנטזיה גוברת על המציאות, וגוטמן הלך רחוק עם הפנטזיה שלו על עולם מזרחי, שהוא גן עדן עלי אדמות.

    בעוד שרוסו תיאר ביצירותיו עולם של פנטזיה פרטית, שבה  התכנים דמיוניים, גוטמן התאים את התכנים התמימים לתכנים האידיאליים הארץ-ישראלים, מעין חלום של בניין הארץ, שיתגשם בעבודה חקלאית עברית.

    הנוף של גוטמן הוא מקומי: צמחייה טיפוסית לאזור (עצי דקל, עצי פרי הדר), דיונות וחול צהבהב.

    הנשים הערביות בתלבושת אופיינית: גלביות ורעלות בצבעים מזרחיים חזקים (אדום, ירוק, שחור ולבן) בולטים על רקע החולות הצהבהבים שבהם נמצאות הנשים.

    השבילים הצבועים בצהוב מעורב בלבן, יוצרים אפקט של סנוור – ביטוי לשמש החזקה הנראית כפסי אור בינות לצמחייה. הצבעוניות העזה יוצרת החזרת אור (כביטוי לאור הארץ-ישראלי), המודגש על ידי הניגודים שבין הירוק העז של הצמחייה לבין הצחיחות של החולות הצהובים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/3/12 21:49:

      צטט: sharir9 2012-03-22 06:20:06

      אני אוהב את הרומנטיזציה שלו בתמונות

       

      רומנטיקן חסר גבולות שכמותו :)

        22/3/12 21:49:

      צטט: בןאור0 2012-03-20 22:54:49

      מעניינת גישת האומן לערבים המקומיים. מאוד נהנתי לראות את היצירות שהיוו לו השראה.

       

      אני שמחה שנהנית

      ותודה, גם

        22/3/12 06:20:
      אני אוהב את הרומנטיזציה שלו בתמונות
        20/3/12 22:54:
      מעניינת גישת האומן לערבים המקומיים. מאוד נהנתי לראות את היצירות שהיוו לו השראה.

      ארכיון

      פרופיל

      שיר-לילית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין