כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המרכז הישראלי לשיטת סדונה

    כיצד להשתחרר מרגשות ומתפישות מעכבים, לפני שהם פוגעים ביעילות, בשמחה ובהצלחה שלנו.

    ארכיון

    0

    סליחה, לא מה שחשבתם

    2 תגובות   יום שישי , 27/4/12, 17:24

    "סליחה, מה השעה?", "תסלח לי, אבל אתה טועה!", "אני מבקש סליחה אם פגעתי בך". כמה פעמים ביום אתם משתמשים במילה "סליחה" על כל הטיותיה? אז כשאתה אומר "סליחה", למה אתה מתכוון?

     

    הכל התחיל ביום בו החל האדם לראות את עצמו כנפרד מהבריאה וגיבש זהות אוטונומית, המבוססת על מנגנון תפישת "אני" נבדל ומיוחד. תנועה זו של נפרדות יצרה שרשרת של תוצאות בלתי נמנעות, כי ברגע בו האדם רואה עצמו כיחידה נפרדת שאינה קשורה למשהו גדול וכולל יותר, הוא יצר חוקים משלו, שכל המטרה שלהם היא להגן ולשמור על האשליה הזו. כעת ישנו הפרט, וישנו שאר העולם. וכשהעולם אינו מציית לחוקים שיצר לו הפרט, העולם וכל מה שבו הפך להיות האויב. כעת נמדד הכל בצודק-לא צודק, נכון-לא נכון, אשם-חף מפשע, כשאני הוא הצודק תמיד, כמובן, וכל מה שאינו מתאים לתסריט שלי הפך להיות "אשם".

     

    תסריט זה חייב להיות מבוסס על פחד, ופחד יוצר צורך להתגונן מצד אחד, ולתקוף מצד שני. כשהאדם חווה את עצמו כך, כיחידה נפרדת, כל השאר נמדד ומתוגמל לפי הערך והתועלת או לפי מידת האיום שיש לו על היחידה הנפרדת שהיא "אני". הוא אינו רואה יותר את האדם שמולו, כי הוא מוסתר מאחורי מסך ההגנות הללו. כל מה שנתפס בעיניי כמאיים על הקיום "שלי" הפך להיות אשם בתחושת אי הביטחון "שלי", וכל מה שמתאים עצמו "אלי" ואינו גורם "לי" אי נוחות מכל סוג שהוא, הופך להיות בסדר וחף מפשע. כלומר, כך הלכנו וחילקנו כל אדם וכל מצב לאשם או לחף מפשע, הכל לפי התפקיד שיצרנו לו בחיינו. שמנו עצמנו כשופטים. האדם שמולנו, העולם, מזג האוויר, הבוס, המצוקה הכלכלית – כולם הופכים להיות אשמים בהרגשת הפחד שלנו, חוסר האונים, המצוקה וחוסר ההגשמה.

     

    אנחנו נוטים גם להאשים את עצמנו בכל מיני דברים, כמו על כך שאיננו מספיק טובים, מספיק מוצלחים, מספיק עשירים, מספיק רזים ומספיק חכמים. גם תחושה זו נובעת מפחד; הפחד לטעות, פחד מלא להיות מושלם, פחד מעונש, פחד מכישלון. מאחורי הפחד מסתתר התסריט הייחודי שלי על איך אני צריך להיות ואיך הכל אמור להתנהל.

     

    אנחנו יודעים שהתשובה יושבת היכן שנמצא הקושי. התוצאות מצביעות על הסיבה ולא על עצמן. לכן נמצאת התרופה איפה שקיים הפצע: באותה תחושת נפרדות ומיוחדות, באותה תפישה אשלייתית לגבי עצמנו והעולם, שהולידה בנו שפיטה והאשמה.

     

    וכאן נכנסת הסליחה לתמונה. אך מהי הסליחה באמת? סליחה זו קבלה: לקבל את הכל – את עצמי, את האחר, את העולם – כמו שהוא. הסליחה היא פעולה מיידית של ביטול חובות. כדי להבין את כל הדברים כפי שהם באמת, תחילה יש לסלוח להם, כלומר לקבלם, ורק אז ניתן להבינם. הבנה והסכמה תמיד הולכות יחד: תחילה יש להסכים ולקבל את המציאות, ורק אז ניתן להבינה מרמת תודעה גבוהה ורחבה יותר. איננו סולחים למשהו שהוא בלתי נסלח ואיננו מתעלמים מתקיפה ממשית הדורשת עונש: אנחנו משחררים אותו מהכבלים ששמנו עליו, ומשחררים עצמנו מאותם הכבלים בדיוק.

     

    הסליחה - קבלת המציאות, "הסכמה" שהדברים יתנהלו כפי שהם מתנהלים מאז ומעולם – כרוכה בהכרת העובדה הפשוטה כל כך שכולנו ראויים להשתחרר מהכבלים הכואבים של תחושות אשמה ופחד, ומתוך אהבת החופש שלנו. לפיכך עלינו להסכים ללמוד ולראות אדם אחר כשווה לנו – כשותף למשפחת האדם, עם אותם מנגנונים ועם אותם קשיים, עם אותה השאיפה לחופש. כל אדם נושא את המטען הרגשי שלו, אותו הוא אמור לרפא, ולכולנו זה קשה באותה המידה. מתוך מחשבה זו נוכל להפסיק להילחם זה בזה ולהרפות מהשמירה על עצמנו מפני פגיעה. אנחנו יכולים, במקום זאת, לעזור זה לזה להשתחרר מהפחדים ומהזיכרונות הקשים.

     

    הסליחה הכרחית כי בלעדיה נמשיך לתעות במבוכי ההאשמה ההדדית, בהתחשבנות, בהתגוננות ובתקיפה, בעוד שהסליחה כמו אומרת: אין הפרדה וזה בסדר איך שאתה וזה בסדר איך שאני, ומכאן אנחנו יכולים להידבר מחדש. כי כשיש אשם, יש מישהו שיודע יותר טוב ממך איך הדברים צריכים להיות. בלעדי הסליחה – קבלת המציאות כפי שהיא –  נמשיך להיות כבולים ברעיונות שלנו, בסיפורים שאנחנו מספרים על המציאות. סליחה זה להגיד בפשטות: "אני מסכים". ברגע זה יצאנו לחופש.

    פעולת הסליחה מבטלת חובות באופן מיידי וישיר, משחררת גם את האסיר וגם את הכולא. כשאתה סולח לעצמך בהבינך שאינך חוטא ואינך ראוי לשום עונש, נפתחת בפניך אפשרות חדשה של התנהלות ממקום של חופש ואהבה. בכך שחררת גם את העריץ שבתוכך מתפקידו, וגם את המושפל והמדוכא. ללא הסליחה לא ייתכן ריפוי, לא ייתכן שחרור.

    הסליחה היא נרכשת, ואינה טבועה בשכל, לכן יש ללומדה ולתרגלה. נזכור כי אנחנו מראות זה של זה, ולפיכך עלינו להסתכל כך על כל אדם, ולא כעל משהו אישי נגדנו או בעדנו. איננו אשמים, ולכל היותר טועים. שכר ועונש הם תולדה של המוח האנושי. זו חשיבה שמקורה בפחד ובבורות לגבי טיבם של החיים. זה בסדר לטעות, כשם שזה בסדר לגלות היכן שגינו ואף לתקן את שיש לתקן.

    על בקשת הסליחה לבוא מתוך הבנה עמוקה, שמשלבת את הלב והמחשבה, על קדושת האדם. פעולה כזו באה ממקום של טוהר. רק אם נראה בכל מאודנו את ההשפעה ההרסנית שיש לתחושת הנפרדות שלנו זה על זה ועל האנושות כולה, נשאף לבטלה לחלוטין. לא מתוך פחד, אלא מתוך יראה לקדושתם של החיים. מתוך ענווה אמיתית ואהבת האדם, הטבע והעולם כולו. והיום יותר מתמיד.

    www.shovalaloni.co.il

    ''

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/4/12 11:54:
      תודה יונה יקר. שבת של שלום.
        27/4/12 20:30:
      פוסט מעניין, עם תבונות.. וכבר כיכבתי בגלרייה. לא ניתן פעמיים באותו בלוג. שבת שלום!

      פרופיל

      יפעת בן-טוב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      www.shovalaloni.co.il