כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המרכז הישראלי לשיטת סדונה

    כיצד להשתחרר מרגשות ומתפישות מעכבים, לפני שהם פוגעים ביעילות, בשמחה ובהצלחה שלנו.

    ארכיון

    0

    מה קורה בתהליך המדיטציה

    0 תגובות   יום חמישי, 10/5/12, 20:02

    מי משתתף בתהליך המדיטציה?

                                                                                                                                                 הכמיהה הפנימית, ששורשיה עמוקים יותר מן הכמיהה להגשמה רגשית ויצירתית, הנובעת מן התחושה שקיימת אפשרות גבוהה יותר לחוות ולחיות את החיים, עם מצב תודעה אחר - קיימת אצל כל בן אנוש. כמיהה זו יכולה להביא לידי בלבלול, כי התודעה שלנו נתפסת לדואליות שמביאה עמה כמיהה זו, ואנו מתחילים לשאול את עצמנו האם זה מציאותי לשאוף למצב תודעה גבוה יותר, או שזה מציאותי יותר לקבל את החיים כפי שהם עכשיו.

    המסע פנימה לעבר מהותנו האמיתית, שהיא שלווה, שמחה ויציבה תמיד, הוא מסע העובר דרך כל השכבות העוטפות את המהות הזו, חוקר אותן ולומד אותן על בורין. כך אנו לומדים מה אנחנו כן ומה אנחנו לא, לומדים להפריד בין עיקר וטפל, ומתחילים לחיות את אותה הפרדה. עם הזמן השכבות החיצוניות, הפריפריות, נחלשות, והליבה הפנימית מתגלה ביפי זוהרה. כעת עלינו לאפשר לה לגדול ולהתרחב, ואנו יותר ויותר נחים בתוכה, עד שכל מהותנו נפרדת מאחיזת האשליה של האני, ואנו הופכים לחיות ללא תחושה זו.

    הכמיהה למצב תודעה רחב יותר היא כוזבת, כאשר איננו מוכנים לשלם את המחיר של בדיקה פנימית ועימות עצמי קפדני, כאשר איננו לוקחים אחריות על מצבנו הנוכחי. הכמיהה המציאותית יוצאת מנקודת הנחה שהמפתח מונח בתוכנו, ושום דבר אינו חיצוני לנו.

    כדי למצוא את העצמי הגבוה, האמיתי, עלינו להכיר את השכבות המקיפות אותו, שם למעשה אנו גרים ברגע זה. השכבה, או הקליפה, החיצונית היא המסכה, מתחתה יושב העצמי הנמוך, ובמרכז נמצא העצמי הגבוה, הרוחני שלנו, שהוא הניצוץ האלוהי, הבודהא.

    המסכה, האגו או האישיות המדומה, מורכבת מאוסף של דימויים עצמיים כוזבים שיש לנו על עצמנו. אנו מציגים עצמנו כלפי חוץ כפי שהיינו רוצים להיות - חזקים, נמרצים, חכמים, נדיבים ועוד. כל פעם שהחיים מפגישים אותנו עם כישלונות, אנו מאשימים אותם ואת האחרים, במקום להבין שזוהי רק מראה המשקפת את האשליה שלנו אודות עצמנו.

    העצמי הנמוך, הצל או האישיות, הוא שכבת הרגשות השליליים שלנו, אותם ניסינו להסתיר בעזרת העצמי הכוזב. למרות שאנו מנסים בכל התחכום והכוח להדחיק אותם מתודעתנו, ולהסתירם מעין הבריות, הם אלה למעשה שממשיכים להניע את גלגל האישיות שלנו, כי אנו מסתירים פחד בתוקפנות, ומוצאים סיבה מוצדקת להשליך את פחדינו על האחרים.

    העצמי הגבוה, הבודהא או הניצוץ האלוהי, הוא המהות האמיתית המולדת שלנו. עם השנים הלכנו והתרחקנו מהליבה, וכל האנרגיה עברה לבניית הדימוי העצמי הכוזב, ולשמירה אינטנסיבית של שליליותנו, שלא תתגלה חס וחלילה לעולם.

                                           ***

    כאשר אנו פוגשים את הכמיהה הפנימית לדעת את האמת על אודותינו ואודות הקיום שלנו, אנו מתחילים לחפש דרך, מורה, חומר לימוד ותרגול. ישנם סוגים רבים של מדיטציה כמו תפילה, דקלום מנטרות, פיתוח ריכוז, הפיכת האגו לפסיבי, מדיטציה חוקרת, מתבוננת ועוד. כולן בעלות ערך, אולם לעבודה על התמרה-עצמית יש להשקיע אנרגיה רבה באותו חלק הרסני שלנו, שאינו מאפשר שלמות , אושר ואהבה.

    צורה חדשה אינה נוצרת מאליה: תחילה יש להשקיע אנרגיה רבה בשינוי הצורה הישנה, יחד עם כוונה נכונה, שתיצור בזמנה את הצורה החדשה. לפיכך יש לשלב במסע ובתרגול את כל רמות האישיות שלנו, ולאפשר לכל החלקים לבטא את עצמם: האגו המודע, הכולל את הרצון והידיעה המודעות; הרמה של הילד הפגוע, שהיא אנוכית, לא מודעת, בורה והרסנית; והרמה של העצמי הגבוה האוניברסלי, שהיא בעלת חוכמה, עוצמה, הבנה מקיפה ואהבה.

    כדי להבין את המדיטציה עלינו להבין את הדינמיקה של התהליך כולו ואת האינטראקציה בין השכבות:

    האגו המודע, אותו בטעות רבים כל כך מבקשים לבטל בזמן המדיטציה, משמש כמתווך בין השכבות השונות, והוא גם זה שעושה את הבחירות וההחלטות המודעות. מתוך נחישות, אומץ והסכמה להשקיע מאמץ רב, הוא מאפשר לעצמי הנמוך – הילדי הפגוע וההרסני – לחשוף את עצמו. הוא זה שמסכים לראות ולהבין כל דבר שקיים בתוכנו, לאפשר לו לעלות על פני השטח, להתבונן בהרסנותו ולהיפתח לריפוי. הוא גם זה שמסכים לשים עצמו בצד ולהיפתח לעצמי הגבוה.

    בנוסף לתהליך הטיהור והריפוי שאנו עוברים מתוך בחירה, אנו גם לומדים על מוגבלותו של האני המודע, אותו חשבנו בטעות למוחלט. העצמי הגבוה האוניברסלי חושף עצמו אלינו בהדרגה, יוצר עמנו קשר כדי לעזור לנו להתמודד עם הצד האפל המבוהל והמכווץ. לאט אנו מתחילים לחוש אותו יותר ויותר כעצמי האמיתי שלנו.

    אנו רואים כי זהו תהליך אינטגרטיבי, ועיסוק רק ברמה האוניברסלית אינה מאפשרת שלמות. עלינו להכיר לעומק ולהתמודד עם הצד שאינו רוצה שינוי. צד זה הרסני מאוד ולרוב איננו מודעים לרמות היותר מעודנות או נסתרות של דרכיו לעכב אותנו בתהליך ההתפתחות שלנו לעבר עצמנו. הוא עושה זאת ברמה האנרגטית, ברמת האמונות וההתנהגות ומוצא תירוצים לרוב שלא להמשיך. הוא כולל התמודדות עם פחדים פרימיטיביים עמוקים, הגורמים לכיווץ הנשמה ולנסיגה מתמדת מהחיים. לא נוכל להבין עצמנו באמת אם לא נתמודד איתו ביושר ובכנות.

    בתהליך הזה, שהוא משולב ולא מבודד, נתחיל להרגיש חזקים יותר, האמונה שלנו תלך ותגדל, ונחוש יותר נינוחים, שמחים, ובעלי כושר ריכוז. נקבל את עצמנו כפי שאנחנו, כי הצדדים ההרסניים של השנאה-העצמית ילכו וייחלשו, כלומר נתמלא באהבה כלפי עצמנו, שתתפשט גם אל הסביבה שלנו.

    יחד עם הצדדים המכוערים שבתוכנו, אותם סירבנו לראות או לקבל עד כה, נגלה גם את העוצמה הרוחנית העצומה המצויה בתוכנו. ככל שנקבל יותר את היצרים הקטנוניים והאפלים שלנו ללא שיפוט, כך נמצא יותר מקום בתוכנו להכיל את הגבוה. האגו המודע ישמור כל הזמן על האיזון הנכון, יחפש דרכים יצירתיות ויתמוך עם הרצון, הנחישות וההתמדה שלו מתוך בחירה מודעת לדעת את האמת.

    כעת אנו לומדים כיצד לחנך את התינוק שבתוכנו מחדש, אל עבר מציאות בוגרת. גם כאן אנו נעזרים הן בעצמי המודע, על הנחיותיו ושיחותיו עמו, והן בעצמי הגבוה, על התערבותו והדרכתו. האגו קובע את המטרה לשנות את תודעתו של הילד הפנימי, תוך התמדה בשאיפתו ובמחויבותו לשינוי, כשהוא נעזר כל הזמן בזרימה הרוחנית המגיעה אליו מהעצמי הגבוה. כלומר, אנו גם משקיעים מאמץ מודע אקטיבי, שמשקף את השאיפה להתמרה של השליליות, מוביל את הדיאלוג עם הילד ומנחה אותו בנחישות ובהחלטיות שקטות.

    בד בבד קיימת כל הזמן פתיחות פסיבית וסבלנית להתגלות של העצמי הגבוה, האלוהי, הוא הבודהא שבתוכנו. השינוי הפנימי נעשה ע"י הרמה הגבוהה, והוא מורגש בצורה של תחושה-רגש חדשה, חוכמה עילאית, זרימה מעודנת של חיות ושמחה בגוף, שקט ושלווה. רגשות טובים מחליפים בהדרגה את השליליים, חוויית המוות מתחלפת בחוויית חיים קיימת תמיד.

    בתהליך זה אנו יוצרים הרמוניה בין כל האיכויות השונות המרכיבות את המושג "בן-אדם". לא רק שאיננו מכחישים או שוללים חלקים מתוכנו מתוך פחד, סלידה או בורות, אלא אנו מעלים אותם אל התודעה בעזרת אותה תודעה מודעת עצמה, לומדים אותם על בוריים, לומדים את השפעתם עלינו ועל אמונותינו, לומדים לקבלם ולהכילם, ומפתחים דרך מודעת חדשה ובריאה של קיום.

    אנו מוצאים "אניים" בריאים בתוכנו – אני של נחישות, של התמדה, של אומץ, של אמונה, של רצון בריא – ועושים בהם שימוש מודע של מאמץ והחלטיות. האני הראשוני שפותח בתהליך החקירה והגילוי נקרא בשלב ההתחלתי 'משרת', כי הוא חסר יידע עדיין הן על עצמו והן על התהליך כולו. לאחר מכן הוא הופך להיות 'ממלא מקום רב המשרתים', ואח"כ 'רב המשרתים' בעצמו. בשלב זה הוא כבר יכול לפקח ביתר יעילות על שאר המשרתים הסוררים, שאינם מודעים למהותם ולתפקידם, ומאמינים לעצמם.

    רק לאחר שפיתח יציבות, רצון משלו, תחושת אחדות ואינדיבידואליות, הוא יכול להפוך ל-'בעל הבית'. וכשבעל הבית נמצא יש סדר. בעל הבית יודע שהוא רק בעל הבית, וזה יתרונו הגדול שמאפשר לחסד האלוהי למלא אותנו ולהביא לידי איחוד את המודע עם האוניברסלי.

    www.shovalaloni.co.il

    ''

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      יפעת בן-טוב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      www.shovalaloni.co.il