כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יצאתי מדעתי - תיכף אשוב

    פתיתי מחשבות שלא העזתי לפזר...
    רסיסי דעות ... שהעזתי - בהבועה בועה שהעזתי!
    ועוד דברים על גמלים.

    \" חייה את חייך כאילו אתה עומד למות מחר
    ולמד כל דבר כאילו תחייה לנצח\"
    מהטמה גאנדי

    כיצד הצילו, סבּא-יְָנקוּ ועוד 400 כפריים את העולם כולו - חלק ראשון

    5 תגובות   יום ראשון, 23/12/07, 09:47
     

     

         זה סיפור שסיפר לי סבי לפני כ- 20 שנה, סיפור שעבר אליו מפי סבו שלו, אודות מאורע שהתרחש בזמנו של הסבא שלו - כלומר, כשש דורות אחורה!

    המאורע התרחש, כמדומני, בשנת 1770, שנה פחות או יותר - הזמן משכיח פרטים מדויקים כמו תאריכים, במיוחד בסיפורים שעוברים מסב לנכד כמה וכמה פעמים; וכששעון-יד עם חלון קטן של תאריך - שכיום מצוי על ידו של כל ילדון זב-חוטם וג'יגה-בייטים - היה רק חלום רטוב של שענים רומנטיקנים בזמן ההוא. אז, יכולת מקסימום: לתקוע מקל-מטאטא בגינה, ללכת ולהציץ בשעון האורלוגין של השכן העשיר בכפר, לרוץ מהר אל הגינה ולסמן את הנקודה שצִלוֹ של המקל נופל עליה - כך לעשות 12 פעמים - כל שעה עגולה; ובסופה של הריצה המטורפת הזו הלוך ושוב - היה לך שעון-שמש פרטי, שהראה בערך את השעה ביום. כלומר, בימים שהייתה שמש בהם. אם רצית דווקא לדעת מה השעה ביום מעונן או בלילה - היית צריך שוב לרוץ בשביל זה אל הבית של אותו שכן עשיר.

         באותה שנה שאנו מדברים בה, בבוקר יום קייצי אחד, הסבא-של-הסבא-של הסבא שלי - ששמו הוא יַעְנְקַלֶבִיץ בֶּרְקוּ, ובקיצור, כפי שכולם קראו לו אז - יַנְקוּ, איש קטן וצנום, כחול עיניים, ששפם אדירים אדמוני לו, היה עובד בשדה התירס שלו, כמנהגו מזה 40 שנה.

    השדה השתרע לו, לא הרחק מביתו ששכן בכפר קטן שבדרום רומניה, למרגלות הר לא גבוה. כאמור, סבא-ברקו היה עובד באותה שעה - שעת בוקר מוקדמת, מפריד את הגרעינים מקלחיי התירס המיובשים שקצר שבוע לפני כן ואורז אותם בשקיות קטנות - על מנת לשלוח אותם העירה, לשמש להכנת 'פופ-קורן' לצעיריי העיירה - במסיבות ובערביי הקרנת שקופיות. (מצוירות ביד כמובן - אז עוד לא היו שקופיות של סרט-צילום. אומנם המצלמה הראשונה כבר נבנתה בערך באותו הזמן, אבל חוץ מהממציא וכמה מחבריו הקרובים - אף אחד אחר עוד לא ידע על זה. ההמצאה הכי חדשנית ומסעירה, שהייתה ידועה לאנשיי העיירה באותה העת - הייתה המצאת ה'פופ-קורן'. עד אז חשבו שהתירס טוב רק לעשיית קמח תירס וממנו - לחם, וממליגה - אוכל רומני עממי) ...רגע, בואו נצא מהסוגריים, אני פשוט חייב לספר לכם סיפורון קצרצר זה:

    למעשה, דודו של סבי הגה את המצאת ה 'פופ-קורן'. כמו כמעט בכל המצאה, הוא עלה על כך בדרך מקרה, כתוצאה מתאונה קלה: הוא עמד במטבח ביתו ושטף כלים, כשעל הכיריים מימינו, החל לרתוח שמן במחבת; הוא הניח אותו שם בכדי לקלוט את חתיכות תפוח האדמה שהכין לפני כן, כדי להכין לעצמו צ'יפס כמנהגו בכל יום שלישי בשבוע. ואז, בלי כוונה, הוא פגע בידו בקלח-תירס מיובש, שהיה תלוי למזל על הקיר (מנהג רומני עתיק ונשכח); קלח התירס נפל למחבת עם השמן, ובעוד הדוד עסוק בלקלל את עצמו וללקק את ידו שנכוותה קלות מנתזי השמן הרותח, החל לפתע קלח התירס להפגין 'סימניי חיים' - הוא החל לרטוט במחבת ותפרחות לבנות משונות קיפצו ממנו ומסביבו.

    הדוד המופתע טעם אחד מהם, היסס, הוסיף מעט מלח - והתלהב. כמוהו התלהבו כל בני משפחתו, כולל גם סבא-ינקו, שמיד חשב איך לעשות מזה עסק. הוא הציע לדוד להקים מפעל קטן לייבוש מהיר של קלחיי-תירס (בעזרת מערכת של זכוכיות מגדילות גדולות, או משהו מסובך שכזה), ולהפיץ אותם תחת השם :' ינקו את קורן ' (קורְן - הוא שמו של הדוד). אולם הדוד קורן חשב שאין לו שום סיבה לחלוק את התגלית עם ינקו והוא פתח מפעל לבדו, מכנה לראשונה את המוצר בשם 'פופ-קורן' (פופ - בדיחה פרטית שלו - הוא חלם בילדותו להיות כומר). המוצר התקבל בהתלהבות רבה, אך המפעל פשט את הרגל תוך זמן קצר, כי בתקופה ההיא, כמעט לכל משפחה רומנית  היה שדה תירס משלה, או לפחות שכן עם שדה תירס שאפשר היה 'להשאיל' ממנו כמה קלחים, ולא היה צורך לאף אחד לקנות את קלחיי התירס המיובשים. פשיטת הרגל שימחה את יצר הנקמנות של סבא-ינקו, אולם גם כך מאז אותו מקרה ועד מותו, הוא לא דיבר שוב עם הדוד קורן.

    הוא, לעומת זאת, פיתח את השיטה מעט - במקום למכור קלחים שלמים של תירס מיובש (ייבוש בתנור-בוץ רגיל - הזכוכיות המגדילות רק שרפו את הגרעינים), הוא הפריד את הגרגרים מהקלחים היבשים וארזם בשקיות נייר קטנות. למוצר זה היו קונים, כיוון שאנשי העיירה הקרובה היו מוכנים לשלם מעט, בכדי שלא יצטרכו לאכסן כמות של קלחי-תירס מיובשים, בשביל להכין מעט 'פופ-קורן' מידי פעם. זה נתן לסבא-ינקו מעט הכנסה צדדית משדה התירס שלו. אולם, הכינוי 'פופ-קורן' כבר דבק במוצר, והוא נאלץ - תוך חריקת שיניים וקללות גסות ברומנית - להחליף את המדבקות הנושאות את השם 'פופ-ינקו'  שעל השקיות, באלו הנושאות את השם - 'פופ-קורן'.

     טוב, הבה ונחזור כבר לסיפור:

         ... ובעודו עובד ומפזם להנאתו פזמון רומני ידוע, החלה חֳשֵכַה לרדת לפתע. בתחילה החשיך הכל במערב, אך הצל הלך וגדל מזרחה עד שהכל מסביב החשיך כמעט לגמרי - כמו בשעת ערב מאוחרת, בטרם נמוג להט השמש לחלוטין, ותווי הפנים והמתאר של כל דמות וחפץ הופכים מטושטשים, רוטטים  ולא ברורים; כדי כך, שצריך אתה להתקרב ולהריח את צחנת נשימתו המהבילה של פלוני בכדי לזהותו, ולומר לו, למשל:  הו, שלום אימא...

    סבא-ינקו נשא את מבטו השמיימה וכפי שתיאר לעצמו - הירח כיסה והסתיר את השמש, כשרק להבות עטרתה מבליחות מסביבו - ליקוי חמה. סבא-ינקו לא הופתע במיוחד, מכיוון שפעמים אחדות כבר חזה בליקוי-חמה וידע שבערך בתקופה זו של השנה, צפוי להיות אחד (הוא היה איש משכיל יחסית לאיכר בתקופתו, מכיוון שידע ואהב לקרוא); מה שהוא לא הבין, הוא מדוע נמשך הליקוי זמן כה רב; בדרך כלל הליקוי נמשך דקות ספורות, שבהם הירח חולף בדיוק בין כדור הארץ לשמש ומשום כך מסתירה ומטיל את צלו על פני הארץ.  משחלפו הדקות וכבר חלפה כחצי שעה והירח עדיין במקומו, מסתיר את השמש, עשה סבא-ינקו את דרכו אל ביתו שבכפר, כדי להרגיע את אישתו ובנו הקטן.

    כשהגיע  אל בתי הכפר, הם כבר היו מחוץ לביית ובנו הקטן יילל ובכה, ששעון השמש הקטן שלו לא פועל. גם רוב שאר התושבים היו מחוץ לבתיהם; עומדים, מביטים אל השמיים שהחשיכו בטרם-עת ומשוחחים בהתרגשות על מה שקורה.

    נימה של פחד הייתה שזורה בדיבוריהם, ואחדים מהם אף הביעו בגלוי את דעתם, שזהו מעשה עונשין של האלוהים - הנוקם בהם על שרבים מבני הכפר נטשו את דרך הדת (היהודית), התפקרו וחיו כחילונים גמורים.

    סבא-ינקו שהיה חילוני אדוק בעצמו ואהב לראות חלקיי חזיר מתפלשים ברוטב על צלחתו, נכנס עימם לוויכוח סוער, מכחיש מכל וכל את הפירוש האווילי הזה לליקוי הממושך. אולם ככל שנקפו הדקות והירח המשיך לרבוץ  במקומו, כמו התעייף משיגרת מסעו האינסופי והבודד בחלל והחליט לקשור את גורלו עם השמש, גברו החששות בקהל מפני זעמו הנורא של האל. רבים מבני הכפר - כולל טועמיי חזיר ובולסיי שרימפסים מושבעים - כרעו על בירכיהם, בתפילה ובתחנונים לבורא - שיסלח להם על כל מה שהוא צריך לסלוח. והם כרעו כך והתחרטו בקול רם על כל דבר שהם עשו בימי חייהם, מתוך תיקווה שאחד מהדברים האלה - הוא הדבר שעליו הם נענשים, ועתה משהם מתחרטים עליו - הם ייִסַלְחוּ ויקבלו את השמש בחזרה.

    מכיוון שכך, החלו להיחשף ווידויים מביכים מפי כל - כל סוד כמוס ומביש, כל תעלול מלוכלך, כל מעשיי הניאוף, כל רגשות הקנאה והחמדנות - שבמחשבה ובמעשה - התגלו ברבים, ומתוך כך החלו מריבות והתקוטטויות. כמה נשים וגברים אף הוכו נמרצות בידי בני/בנות זוגם, משהתברר להם כי נבגדו במשך שנים. כמה 'ארונות' נפתחו לרווחה ומתוכם פסעו ויצאו מבוישים: לובשי שמלות בסתר - שעירים ומסוקסים, הומואים ולסביות - שמעולם לא העזו לחשוף את נטיותיהם. [זכרו נא, שמדובר ביותר ממאתיים שנה אחורה, ועוד בכפר קטנטן ברומניה, שכתם נקודת-עט כדורי על מפה - בכל קנה-מידה שהוא - תהווה הפרזה פראית בגודלו!!! - אז, הומואים נחשבו לבְּרִיוֹת מעוותות שמסכנות את שלמות הקהילה; זה לא היה כמו שכיום - שבכל יום אביבי נאה, יוצאים להם 'מצעדי-גאווה' וורודים של הומואים ולסביות בכיכרות אמסטרדם תל-אביב ופאריס, מפגינים את שוֹנוּתָם ברבים ומנופפים באיבריהם החשופים לעיני כל - עידן מודרני, בו דאגתו היחידה של הורֵה היא: שילדו יחבוש קונדום בקיימו יחסי-מין מקריים עם זכר ו/או נקבה; זמן שבו קיום יחסים עם הומוסקסואל - מהווה חוויה שכמעט כל צעיר נושא באמתחתו, וּמתהדר בה בסופה של איזו מסיבת 'אפטר-פארטי', תוך פידור אפו באבקה, כשרק קומץ אנשים מסוחררים נשאר, ומסביב מתגוללים אשכים בקבוקי אלכוהול ומיים מרוקנים.]

     ...אולם לאחר כשלוש שעות של צעקות וגידופים, נשכחו כל המריבות הקטנות הללו והתושבים חזרו אל מקור חששם העיקרי - העלמה של השמש, או יותר נכון -  היתקעותו המשונה והמאיימת של הירח בין השמש לאדמה. שוב חזרו האנשים לכרוע, לקרוע את בגדיהם כאות אבל על 'מותה' של השמש ולהתפלל בדבקות לשובה לחיים; המצב נהייה גרוע מרגע לרגע, עד שבמוחו של סבא-ינקו עלה הרעיון המהפכני לסיבת מצבו של הירח ודרך פעולה לפתרון המצב.

    הוא עמד וקרא לכל התושבים להתכנס בכיכר הכפר לאסיפת חירום. מכיוון שהיה ידוע בכפר כאיש חכם ומשכיל (כאמור, מהמעטים שידעו קרא וכתוב), נענו התושבים הנואשים לקריאתו ועד מהרה היו ישובים כולם בכיכר החשוכה, מחכים למוצא פיו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      רוב תודותמחייך
        29/12/07 11:49:
      סיפור נחמד מאוד:)
      +כוכב
        23/12/07 14:09:

       

      צטט: לא-נרדו דה-ווינצ'י 2007-12-23 12:36:21

      אווו גברת נמיריה כמה זמן לא שמעתי ממך. מה שלומך? את יושנת טוב?

      רק אל תעצרי את נשמתך ואל תכחילי, אני אספר את הכל רק תנשמי עמוק..,.

      ... צווי שטונדה שפטר... עכשיו את בסדר? נשמת? - נשמה שלי, יהעיוני!

      מחייךנשיקה

       

      ישנה ככה ככה, תודה. יש חתולה חרמנית שמייללת כמו כרמלה סופראנו כבר שבועיים וקולות של נגריה שמגיעים אלוהים יודע מאיפה. אני טרוטת עיניים, עם פתיל קצר. אני מועמדת מושלמת להיות שאהידית.

      צוואי יארה שפטר - קאבבבום.

      אווו גברת נמיריה כמה זמן לא שמעתי ממך. מה שלומך? את יושנת טוב?

      רק אל תעצרי את נשמתך ואל תכחילי, אני אספר את הכל רק תנשמי עמוק..,.

      ... צווי שטונדה שפטר... עכשיו את בסדר? נשמת? - נשמה שלי, יהעיוני!

      מחייךנשיקה

        23/12/07 10:49:

       

      נו... עוצרת נשימתי לקראת חלק ב'. אני מכחילה פה, אז בבקשה להיזדרז...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל