כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סגרמתה

    ארכיון

    0

    ונניח שמצאת את המשרה המושלמת...

    1 תגובות   יום רביעי, 25/7/12, 11:29

    ונניח שמצאת את המשרה המושלמת: עניין ואתגר בעבודה, מימוש עצמי, שכר טוב, הערכה...

    כמה זמן יעבור עד שיתחילו הפרפרים בבטן? מתי תעלה התחושה שהדברים חוזרים על עצמם? שאתה עובד באופן אוטומטי ולא ביצירתיות ובחשק כמו בהתחלה? כמה זמן ייקח עד שתחלחל ההכרה שהגיע הזמן לזוז הלאה, לחפש אתגרים חדשים? שלוש שנים? חמש שנים? עשר? 

    מי שמונע על ידי דחף תמידי למימוש עצמי ופועל מתוך עניין ואתגר, יגיע לידי מיצוי בכל תחום מקצועי ויתרגל לכל טובת הנאה ולכל מעמד, גם אם המשרה נחשקת ומעוררת קנאה - ממש כפי שרובנו לא נרצה לאכול כל חיינו באותה מסעדה, גם היא מאוד משובחת, או לשכב על חוף הים מתחת לעץ קוקוס במשך שנים.

    כמו האהבות הכי גדולות, גם לשביעות הרצון מהקריירה יש תוחלת חיים, וכמו שדרושים כישרון ומאמץ לשמר אהבה ולהחיות אותה, נחוץ כישרון להמציא את עצמך בעבודה בכל פעם מחדש.

    ישנם מקומות מעטים המאפשרים קידום בין משרות שונות ומגוונות לאורך הקריירה, ולכן, בדרך כלל, אנחנו "נתקעים". לא כי טוב לנו, אלא בשל הפחד משינוי, מכוחו של ההרגל, מהחשש מחוסר הוודאות...  מפוטרי ההייטק, למשל, שמקבלים תנאים נדיבים עם פיטוריהם, אינם מנצלים בדרך כלל את הזמן הפנוי ואת המשכורת שממשיכה להגיע עוד מספר חודשים כדי למצוא דרך חדשה בחיים, אולי מקצוע אחר, אלא פונים מיד לחיפוש אחר מקום עבודה חדש, בו יעשו את מה שכבר עשו בעבר.


    רבים רואים בהחלטות שעושים אחרי הצבא לגבי תחום לימודים או כיוון של קריירה כהחלטות חד פעמיות והרות גורל. אבל ההחלטות הללו רלוונטיות בכל גיל, ולחלקנו זהו אפילו עניין שבשיגרה. כמו בנישואים, רצוי לשאול את עצמך לעתים קרובות "האם אני נמצא פה מרצון?", "האם אני מחוייב לעצמי וזו באמת הבחירה שלי?", "האם אני מביא את עצמי לידי ביטוי מקצועי או מתפשר מכורח הנסיבות?".

    מי שבונה לעצמו תסריט דרמטי, שההחלטה שעשה בגיל צעיר מחייבת אותו לכל החיים וקובעת את גורלו לנצח, ינהל כנראה את חייו לפיה. אבל מאחר וכולנו משתנים ומתעצבים במהלך חיינו, החזון שהיה לנו בגיל צעיר אינו בהכרח רלוונטי כמה שנים אחר כך. אז אנחנו יכולים להדחיק את השאיפות הכמוסות בגלל ש"כבר למדתי 7 שנים רפואה, אז אני אוותר על זה?", ובגלל 'אזיקי זהב' של שכר גבוה ותנאים, או בגלל אילוצים שונים, אבל אנחנו גם יכולים להעיז וללכת ולממש באופן מבוקר חזון אחר.

    יש מי שבוחרים לשנות את הקריירה מספר פעמים בחייהם ועם הזמן מאבדים את הפחד מהבלתי ידוע, מהתלות בשכר, ומ"מה יגידו השכנים". הם מחזקים את היכולת והכישורים לבצע שינויים, את הביטחון העצמי, והם בטוחים שימצאו את המקום הנכון ושזה רק עניין של זמן. וגם אם הם נכשלים - הידיעה שהלכו אחרי השאיפות האישיות ולא ויתרו לעצמם הופכת את הכישלון לחלק מחיים שלמים. נוכל לומר על מי שהקים סטרטאפ חדש ונכשל בו, שהוא בזבז שנים מחייו. אבל נוכל גם לומר שהוא הלך עם עצמו עד הסוף, שהוא העז וניסה, וגם אם חשבון הבנק מעיק עליו הוא כנראה יחיה עם עצמו בשלום, ואולי יותר ממי שעסק כל חייו בקריירה בטוחה ומתגמלת, אך ללא מימוש עצמי. 

    ברור שרצוי לבנות קריירה תוך מיקוד מקצועי, ובמתווה בעל אופק ברור. כך פועלים רובנו, כך מחנכים אותנו לחשוב, ואין ספק שזהו התהליך ההגיוני כדי לבנות קריירה בטוחה ויציבה. אבל השאלה היא, עד כמה הקריירה אכן מהנה ומתגמלת?

    כשאני מדבר עם אנשים כיועץ עסקי וכמנטור ליזמים, אני מדרבן אותם לממש את החזון שלהם גם אם הוא נראה בלתי מושג. לפעמים, עצם הניסיון להתקרב לחזון יש לו משמעות עצומה, גם אם האדם יבין שהחזון רחוק מדי או לא בשבילו. עדיין, הוא טעם מהעולם הבלתי מושג הזה והבין שבכוחו לשנות את חייו. לכן, אסור להיות סלחן ולקבל חוסר תעוזה כברירת מחדל, כחסם שהוא מובנה באישיות. בכל גיל אפשר לרדת מרכבת הקריירה בתחנה הבאה ולנסוע ליעד אחר. אבל חשוב לדעת מראש מה המחיר שנשלם בכל אפשרות בה נבחר.


    כשהחלטתי אחרי הצבא ללמוד גיאוגרפיה באוניברסיטה, הפעיל דוד מודאג שלי קשרים אישיים וסידר שאדבר עם אחד המרצים לפני שאני נרשם ללימודים. המרצה המליץ לי לא להצטרף ללימודים כי "אין מה לעשות עם גיאוגרפיה". הוא בעצמו עבר באותה תקופה הסבה מקצועית לתחום הבנקאות. אני החלטתי בכל זאת להירשם ללימודים, כי זה מה שהלהיב והסעיר אותי, ואותו מרצה זוטר הופתע למצוא אותי בכל זאת בין תלמידיו. בזמן הלימודים עבדתי כמדריך טיולים על בסיס הידע שצברתי באוניברסיטה, ובהמשך הקמתי עם חבר ללימודים את המגזין הגיאוגרפי 'מסע אחר'. גם לאחר שעזבתי את המגזין ועסקתי שנים רבות בתחומי ניהול עסקיים וכלכליים, שבתי לעסוק בתחום הגיאוגרפיה כחבר הנהלת החברה להגנת הטבע בעשר השנים האחרונות. אז כנראה שיש מה לעשות עם גיאוגרפיה אם באמת רוצים, ואפשר להוסיף לה ולהתפתח ממנה לתחומים אחרים.

    הבחירה במקצוע לימודים שנתפש כלא מעשי ולא תחרותי לא הייתה מבחינתי הרת גורל אלא מעצבת. ידעתי שכל בחירה שאעשה איננה בחירה סופית, וכך חציתי עולמות מקצועיים ושבתי וחציתי את הקווים בחזרה. המכנה המשותף לכל עיסוקי לא נבע מהקשר המקצועי בין התחומים כמקובל, אלא מפיתוח היכולות והכישורים מתפקיד לתפקיד ובעיקר, מהצורך בהגשמה ובמימוש עצמי. החצייה מתחום מקצועי אחד למשנהו לא נבעה מבלבול או מחיפוש דרך אלא מהרצון לחיות חיים שלמים, מלאים והרמוניים.


    אם הבת שלי תתייעץ איתי בבוא היום מה לעשות עם עצמה מבחינה מקצועית אני אעודד אותה לממש את עצמה כפי שתבחר. אני אבהיר לה שלמימוש העצמי הזה עשוי להיות מחיר, ושאם היא תבחר בתחום שאיננו מכניס או "נחשב" ייתכן והיא תצטרך לוותר על חיים "נוחים" מבחינה כלכלית לטובת, אולי, שלמות נפשית, אבל זו כבר תצטרך להיות ההחלטה שלה.

     

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/8/12 08:42:
      יופי של פוסט. מחשבות כלבבי. למרות, שברמת היומיום, זה לא כזה פשוט, גם אם מגשימים ומוותרים על "הנוחות".

      פרופיל

      טל קלם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין