כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Big in Japan

    בית לכל מי שהשאיר את לבו בטוקיו (כמוני) ועבור כל מי שרוצה לטעום ולו במעט את החוויה היפנית.

    בְּכִי-רוֹת

    4 תגובות   יום ראשון, 14/10/12, 09:31

    בשבוע שעבר התבשרנו על בחירות לכנסת ישראל. עוד לא הספקנו לעכל את הבשורה וכבר צצו להם בכל העיתונים, הרשתות חברתיות ושאר ערוצי המדיה, סקרים המנבאים את הרכב הכנסת הבאה עלינו לטובה.

     

    בישראל, פוליטיקה הוא לא נושא שנדון רק ערב בחירות או בקרב מבוגרים שהגיעו לגיל פנסיה. זה נושא חביב כמעט על כל אזרח בישראל.

     

    ניתן לראות מדי יום ברשתות החברתיות את התלונות,התגובות,הציטוטים לכתבות פוליטיות. כמעט מדי שבוע מתקיימת הפגנה בנושא כלשהוא: יוקר המחיה, הארכת שעון הקיץ, בעד/נגד מלחמה באיראן, גיוס חרדים,ילדי עובדים זרים, יחס למסתננים ועוד.

     

    אבל כל אלו לא משנים את העובדה שהשינוי האמיתי עובר בקלפי ויום הבחירות הוא היום היחיד בו ניתן להשפיע על חיי הפרט ולהביא לשינוי מהותי.

     

    כך לדוגמא, בסוגיית התקציב למגזר החרדי: הטענה הראשית שעולה בקרב הקהל החילוני הישראלי היא, שהחרדים מקבלים מעל ומעבר ללא כל קשר למצב קופת האוצר.בפועל,  כל ראשי הממשלות האחרונות (ולא רק ביבי) התכופפו ונכנעו לציבור זה שהגיע לכוח רב בשלושת העשורים האחרונים מאז הצטרפה ש"ס למפה הפוליטית.

    כיום חרדי יושב בראש וועדת הכספים, חרדים מחזיקים את תיקי הפנים והשיכון ושאר השרים לא מצליחים להביא לכל שינוי במגזר החרדי מחשש לעתידם הפוליטי כמו למשל, בכישלון להכניס את מקצועות הליבה לבתי הספר החרדיים. 

     

    העניין הוא, שאם הקהל החילוני היה מתאחד כולו אל מול המפלגות הדתיות-כוחו היה רב. אבל מאחר ובעם היהודי יש נטייה לפלגנות יתר, קשה לראות את האור בקצה המנהרה.

     

    כבר ניתן לראות שמפלגת "יש עתיד" הולכת לקצור מעל לעשרה מנדטים, גברת יחימוביץ' כנראה תביא  את מפלגתה מגסיסה ממושכת למקום שני בתוצאות הבחירות עם עשרים מנדטים. ביבי, כפי הנראה יישאר עם קרוב לשלושים מנדטים איווט כנראה עם תריסר ועוד לא התבהרה התמונה אם אולמרט חוזר ,או אם רמון מקים מפלגה עם לבני ומה בכלל יהיה גורלה של קדימה שהולכת בצעדי ענק אחורה מאז נבחר מופז להובילה.

     

    כעת שחקו משחק נחמד, נסו כמו ביום הראשון לכיתה א' להושיב מפלגה לצד רעותה וראו לאיזו תסבוכת נכנסתם: יאיר ושלי-חתול ועכבר, ציפי פרשה כי לא רצתה להיות מספר 2 למופז, אולמרט לא ישב עם ביבי, רמון, לעומתו, חבר נפש של אריה דרעי שכנראה חוזר, איווט אוהב לנווט לבד, לפיד הודיע שלא יחבור לאולמרט ברשימה על אף חברותם הותיקה...והנה חזרנו לחרדים שילכו עם ביבי לממשלה ולא יתנו זאת באף נידוי של מפלגה מהקואליציה או בהתניה כלשהיא אלא רק בקבלת תיקים ושאר ממתקים.

     

    הציבור חייב להצביע למפלגות גדולות ולהתאחד במקום לפצל את כוחו ולתת לחרדים על מגש הכסף את המפתחות לממשלה הבאה, מנהיגי המפלגות הבינוניות חייבים להיפרד מהאגו ולחבור זה לזו או לפחות לא לצאת בהצהרות והתניות לישיבתם בממשלה עם מפלגת השלטון.

     

    אם הציבור החילוני לא יתעורר בזמן,הגידול הדמוגרפי של החרדים יביא לכך בעוד מספר עשורים (לא רבים, אגב),שכל החילונים יחד לא יעמדו אל מול משקל החרדים בחברה.

     

    בעיניי, זהו האתגר החשוב ביותר העומד לפנינו כעת: למצוא דרך לפעול ביחד, על אף חילוקי הדעות, כדי להשיג יעדים מהותיים לקיומנו כאן.

     

    גם כאן, אולי נוכל ללמוד מעט מהיפנים:

     

    אחת ההשערות להצלחת החברה היפנית, היא ההרמוניה. האוכלוסייה  היפנית שמונה יותר מפי עשרה מישראל, לא הגיעה למספר המפלגות  שברשותנו ויתרה מכך,לא "זכתה" לממשלה של 30 שרים.

     

    יש שמוצאים את הסיבה לאחדותם עוד בהיסטוריה הקדומה שבה העיבוד האינטנסיבי של שדות האורז הצריך עבודת צוות: הכשרת השדות, הצפתם בזמן, כריית תעלות להובלת מים והקמת המחיצות בין שדה למשנהו דרשו שיתוף פעולה של כפרים רבים. בשיטת עיבוד זאת, רק מי שהיה מסוגל לעבוד בצוות שרד והצליח. האינדיבידואליסט,הפועל על פי הבנתו ושיפוטו האישי ,לא יכול היה לשרוד.דבר זה טיפח את הקולקטיביזם של מזרח אסיה, שבו הפרט מבטל את עצמו בפני הכלל.

    יפן קיבלה מסין יחד עם הבודהיזם, את הקונפוציאניזם,תורה המיוחסת לקונג-פו-דזה שחי במאה השישית לפנה"ס.

     

    תורתו החברתית פוליטית תלויה בערך העליון-הרמוניה. לטענתו, אם החברה תתפקד כמשפחה וכל אחד ימלא את תפקידו, תשרור הרמוניה וכולם יהיו מאושרים.

     

    המדינה,על פי קונפוציוס,צריכה לתפקד כמו משפחה. השליט הוא כמו האב, לפיכך עליו להקדיש עצמו למדינה ולדאוג שכל אחד בה ימלא את תפקידו. שלטונו לא צריך להתבסס על כוח, אלא על דוגמה אישית והתנהגות מוסרית.

     

    הבעיה העיקרית אצלנו,שכל אחד רוצה להיות פה האב ולטפח ילדים ממזרים.....

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/10/12 14:49:
      מסכימה איתך
        15/10/12 01:53:
      אני באופן אישי הייתי שמחה (בלי ציניות) אם גם בארץ המיוזעת שלנו חלק בלתי מבוטל מהנשים והגברים בעיקר לא היו לובשים ולובשות גופיות ומסעדות, גם פה אותו דבר, ראי מקומות שבאים אליהם עם בגדי ים רטובים ולא מכניסים, אנחנו מתייחסות לשני דברים שונים, אותו כנ"ל לגבי מקומות שבמובהק הם מקומות של תפילה, לא התייחסתי לבתי כנסת חלילה אלא לשכונות שלמות ולכלל התחבורה הציבורית בתל אביב או רחובות או ראשון לציון שהן ערים לא ממש חרדיות או דתיות...
        14/10/12 09:52:
      תתפלאי ביפן החוקים נוקשים.נשים לא לובשות גופיה בקיץ הלח והחם לעבודה,יש מסעדות שאסור להיכנס עם ג'ינס וסנדלים.יתרה מכך,פעם שרציתי לחלוץ את נעלי להכנס למקדש,נשענתי עם הנעל על המדרגה והנזיר ממש רטן וגער בי.לבוש ומסורת ביפן הוא משהו שלא ניתן לערער עליו.
        14/10/12 09:46:

      אני לא מבינה בתרבות יפן ולא ממש מבינה גדולה בתרבות אם אפשר לקרוא לה תרבות שיש לנו כאן, אבל תקני אותי בשמחה אם אני טועה, כי שם ביפן לא אומרים לאיש מה לאכול ואין מסעדות שסגורות בשבת, אותו דבר עם תחבורה ציבורית וסופרים כמובן, כמו כאן שיש בערך רשת גדולה אחת שמוכרת מזון בלתי כשר... אין אזורים שאם אני אכנס אליהם לבושה בצורה בלתי נאותה יביטו בי במקרה הטוב בעין רעה ובמקרה הרע יעשו בי שפטים... ועוד לא כתבתי ולו מילה אחת על כספים. או על הרב עובדיה למשל ואני לא נוגעת בשדים עדתיים :)

      ארכיון

      פרופיל

      דיקלה טוקיו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין