כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סגרמתה

    ארכיון

    0

    עובד מדינה

    1 תגובות   יום שבת, 10/11/12, 15:07

    לפני מספר שנים ביקרו בישראל נציגי הרשות הכלכלית של סינגפור, האחראית למינוי נציגיה הכלכליים של סינגפור בעולם, ללמוד את מסלול הכשרתם של  הנספחים המסחריים של ישראל. מול עיניהם התמהות של נציגי משרד התעשיה והמסחר הישראלי הסבירו הסינגפורים, שהם ועמיתיהם אינם ששים לצאת לתפקידים בחו"ל, בפרט במדינות מתפתחות, ולרוב יעדיפו תפקיד ממשלתי בסינגפור. “החיים בסינגפור טובים ומספקים עבורנו”, הסבירו הסינגפורים, "אנו נהנים מעמדות ראויות בממשל המקומי, שכרנו הוא מהגבוהים במשק, ואיננו מעוניינים להיפרד מהמשפחות שלנו ולהתגורר שנים ארוכות בחו"ל". הם אף נתנו כדוגמא את נציגם הכלכלי בהודו, שלא הוחלף מזה שבע שנים, שכן לא נמצא מי שיחליפו למרות השכר הגבוה והתנאים הנלווים.

    אנשי המשלחת הסינגפורית הסבירו, שבחרו לבקר בישראל לאחר שהתפעלו מפעילותו הנמרצת של הנספח הכלכלי הישראלי אדום השיער, ששהה אז בסינגפור (מר אבי לירן), שפעילותו הענפה הביאה אז את שיתוף הפעולה הכלכלי בין סינגפור לישראל לשיאים חדשים. אמנם, מסלול ההכשרה של הנציגים הכלכליים של סינגפור הוא ברמה גבוהה ביותר, ובנציגויות הכלכליות של סינגפור ברחבי העולם נמצאים אנשים מיומנים ומקצועיים, הם הסבירו, אך הם רואים, שהנספח הישראלי לבדו מטיס משלחות על-פני הגלובוס, עסוק ביצירתו של הסכם מו"פ בין סינגפור לישראל, ואינו מניח לחברות הרב-לאומיות המקומיות עד שיאותו לפגוש בחברות סטרט-אפ ישראליות זעירות. 

    תמהונם של אנשי משרד התעשיה והמסחר לא נבע מהמחמאות על עמיתם. ליהפך, הנספחים המסחריים של ישראל, שמתפקדים בחו"ל כיחידת עילית, הם כתרו של משרד התעשיה והמסחר, ופעילותו המבורכת של "הג'ינג'י" היתה ידועה לכל. עם זאת, התקשו אנשי משרד התעשיה והמסחר להסביר לנציגי הממשל הסינגפורי, הנהנים מתקציבים ממשלתיים אדירים, שאין להם סודות מיוחדים, שתקציב משרד התעשיה והמסחר זעום ביותר, ושהם בכלל מתקשים לפעול עקב חרב הקיצוצים. כיצד יסבירו, שהמוטיבציה האישית האדירה המאפיינת את הנספחים המסחריים של ישראל אינה תלויה רק במערכת ההכשרה הממשלתית, אלא נובעת מתחושת השליחות שהנספחים הצעירים יוצאים עמה, והגאווה לשרת את המדינה ולסייע לתעשייה הישראלית. אבל יתרה מזאת, כיצד יסבירו לעמיתיהם, שהנספחים המסחריים של ישראל שבים ארצה משירות רב הישגים בחו"ל למשכורות עלובות בשירות הממשלתי בישראל, שאינן מכסות את עלויות הקיום הבסיסיות, ושרובם בלית ברירה, בכלל נפלטים אל השוק הפרטי. כיצד יסבירו להם, שהנשארים בשירות המדינה עושים זאת לעתים קרובות מתוך תחושה של ייעוד מקצועי אך משלמים מחיר כלכלי כבד וחיים בחוסר וודאות, שכן בכל שנה, עם הגיע זמנם של דיוני התקציב, שבות ועולות התביעות לקצץ בתקנים הממשלתיים ולסגור נציגויות בחו"ל, כאילו שמישהו במשרד האוצר טרח ובדק, שההשקעה בהפעלת נציגות כלכלית זו אחרת אינו מניב את התשואה הראויה.

     

    ממשלת סינגפור נקטה במדיניות שכר ממשלתית הפוכה מזו של ישראל. הסינגפורים החליטו לשלם לעובדי המדינה משכורות גבוהות ולהציע תפקידים מכובדים, תוך הצבת קריטריונים מחמירים המביאים לגיוס העובדים המצטיינים והמתאימים ביותר לצרכי הממשלה. והתוצאה? מנגנון ממשלתי יעיל וכלכלה מהמובילות בעולם. טובי בוגרי האוניברסיטאות מתחרים ביניהם על תפקידים במנגנון הממשלתי ו"עובד מדינה" הוא תואר מכובד ונחשק.

    אבל לא כך בישראל. ממשלת ישראל משלמת לעובדיה את המשכורות הנמוכות במשק והמוטיבציה של אנשים מוכשרים להגיע אל המערכת הממשלתית נמוכה ביותר. גם מי שהגיעו אל אחד מאותם תפקידים מאתגרים שהמגזר הממשלתי יכול להציע אינם נשארים בהם בדרך כלל לאורך זמן. שכר נמוך, מעמד חברתי שפוף וקיצוצים תכופים בתנאים מביאים לידי תסכול מתמיד בקרב עובדי מדינה מן השורה.

     

    כשהגיע הנספח הכלכלי הטיוואני בישראל לבקר במשרד התעשיה והמסחר לפני מספר שנים, קיבלתי אותו בפתח המשרד ויחדיו פסענו לעבר המינהל לסחר חוץ, לפגישתו עם מנהל מחלקת אסיה ואוקיאניה. בטיוואן מונה המחלקה המקבילה 5-6 אנשי מקצוע בנוסף למזכירות, עוזרים ועובדים אחרים, המאכלסים מספר חדרים. תחת רושם זה שאל אותי הנספח הטיוואני, האם החלל בו אנו ממתינים, מוקפים במספר חדרים בהם עבדו חברי, הוא המחלקה האסייתית. "לא" עניתי לו במבוכה מסוימת, "אלו כל המחלקות שלנו". "אהה..." הגיב הנספח הטיוואני כשהוא מנענע בראשו בהבנה, "זה גם אסיה וגם אוקיאניה". "לא" עניתי לו חרש, "אלה המחלקות של כל העולם". כמובן שהנספח הטיוואני נדהם.

    נכון, שמחלקת אסיה בה עבדתי אז תפקדה היטב כמו אחותה שבמזרח, אך בעוד עמיתינו נהנו משעות עבודה שפויות, משכורות מכובדות ומסלול קידום בטוח, עבדנו אנו מסביב לשעון, טורחים על הכנת הביקורים והדיונים עד לשעות הלילה המאוחרות, ושבים הביתה שחוקים ועייפים בתחושה שהצלנו את כבוד האומה.

    בחו"ל המצב דומה. אם לנספחות הכלכלית של קפריסין בפריז היו אז 10 עובדים ולנציגות הכלכלית האמריקאית 120 איש, לישראל היה נספח כלכלי עם צוות של 2-3 אנשים. בחלוקת העבודה בין הנציגות הישראלית לנציגי המדינה המארחת לוקחים על עצמם הנספחים המסחריים של ישראל משימות רבות ללא קשר לכח האדם העומד לרשותם וכך, בעת אירוח משלחות וארגון סמינרים גדולים, נעשות ההכנות עד השעות הקטנות של הלילה.

    במעגל הקסמים הזה, תמשיך המדינה לוותר על אלה שהיו מוכנים לשרת אותה, ואיכות תפקודה תמשיך להישחק. האזרח הבודד ימשיך להלין על הביורוקרטיה והסחבת, ועל פקידי השלטון העצלים לכאורה. כדי לצאת מהמעגל דרוש שינוי בסדר העדיפויות, ראיית עולם מפוכחת ועוד תכונות, שמן הסתם איננו מצטיינים בהן. ולכן, נמשיך להגרר מאחורי המדינות המפותחות, שלרגעים נדמה לנו שאנו חלק מהן.

     

    הדברים נכתבו בשנת 2002.

    הכותב שירת כנספח הכלכלי של משרד התעשיה והמסחר בסין ובטיוואן בשנים 2000-1996. 

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/11/12 22:45:
      מעבר למשכורות יש בעיה נוספת - וזה שמשרדי הממשלה מתחרים ביניהם ושמים רגליים אחד לשני, ולא ניכנס פה לפרטים. זה חלק מהתרבות הישראלית הקלוקלת של לפזול לצלחת של השני ולעשות את כל שניתן כדי למנוע ממנו להצליח...

      פרופיל

      טל קלם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין