כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יצאתי מדעתי - תיכף אשוב

    פתיתי מחשבות שלא העזתי לפזר...
    רסיסי דעות ... שהעזתי - בהבועה בועה שהעזתי!
    ועוד דברים על גמלים.

    \" חייה את חייך כאילו אתה עומד למות מחר
    ולמד כל דבר כאילו תחייה לנצח\"
    מהטמה גאנדי

    חלק ב'- כיצד הצילו, סבּא-יְָנקוּ ועוד 400 כפריים את העולם כולו!

    5 תגובות   יום שני, 7/1/08, 16:07
    סבא-ינקו, שנעמד על שוקת-מיים מעץ למען יראוהו כולם, פתח בהסברים על 'מנגנון השמיים', על הדרך שבה נעים הכוכבים במסילותיהם זה מסביב לזה וכך גם כדור הארץ מסביב לשמש והירח סביבו. [היו כמה קריאות-ביניים מצד אנשים שחשבו עדיין, שכדור הארץ יושב במקומו כמרכז היקום, מונח על צמרותיהם של עצי גן-עדן והשמש חגה מסביבו - כפנס בידו של אלוהים, הבודק את מעשה ידיו יום-יום; ואלה נכנסו לוויכוח נלהב עם כאלה שחשבו דווקא, שכדור הארץ הוא לוח שטוח ואליפטי - כמו ציור העולם בספרי הגיאוגרפיה - והמלאכים, בהדרכתו של גבריאל, אוחזים בפינותיו ודואגים לכוונו כל העת מול פני השמש - כמו נערה מתבגרת המכוונת מראת-איפור קטנטונת מול פנייה - בשעת ניקוז חלב פצעוניה, ציבּוּע שפתותיה או מריטת שערות שפמהּ עם פינצטה מוזהבת - אולם אלה וגם אלה המפריעים הושתקו במהרה בידי שכניהם המשכילים יותר, שרצו לשמוע את פתרון הבעיה שבידו של סבא-ינקו. הם היו מפוחדים כל כך, שהיו מוכנים לשמוע כל מי שהיה לו איזושהי הצעה לפתרון המצב, ומכיוון שרק סבא-ינקו התנהג כאילו יש פתרון כלשהו באמתחתו, הם רצו מאוד לשמוע אותו.]
    - "חברים...חברים, אנא שקט...תנו לי להמשיך!" צעק סבא-ינקו בקול רם כל כך שכולם השתתקו - מעולם לא שמעוהו מרים את קולו. "...ובכן", המשיך סבא-ינקו בסבר-פנים חמור, זוקר את אצבעו: "...זאת עליכם לדעת בטרם נמשיך: לקרני אור השמש המוטלות על הירח, ובעצם גם על כדור הארץ, יש מעין כוח דחיפה - משום האנרגיה העצומה שבקרניים הללו - וכוח זה, דוחף כל הזמן את הירח ממנו והלאה וכך גורם לסיבובו של הירח מסביב לכוכבנו. מה שקרה הפעם הוא (בקהל השתררה דממה דרוכה, בצפייה לשמוע את הסיבה לאסון) ...שהירח נלכד במרכז שדה הכוח של קרני השמש! (כמה אנשים בקהל פלטו 'אהה' של הבנה הנהנו בראשם, התרווחו בכיסאם תוך הדלקת מקטרת והציצו מסביבם לראות אם שכניהם שמו לב לכך, שהם היו הראשונים שהבינו) ...כלומר," המשיך סבא-ינקו, מנופף בידו בהתלהבות ומצביע לכיוון הירח הלכוד - "...הירח נכנס כהרגלו בין השמש והארץ, אבל מכיוון שהייתה 'פעילות גרעינית' חזקה בשמש באותו הזמן, היא זרקה קרניים חזקות לכיוון הארץ והירח 'נתפס' בין הקרניים הדוחפים אותו כמעט מכל הכיוונים, ולכן אין הוא יכול להמשיך בדרכו!". (סבא-ינקו נעצר קמעה לשאוף אוויר ולנגב את מצחו, מביט אל קהלו, לראות אם דבריו נופלים על אוזניים מבינות. מרבית האנשים הביטו אליו דרוכים, סנטרם חפון בידם ומִצחיהם קמוטים כסחבות רטובות, ואומרי ה'אהה' מלפני כן, הגיבו ב: 'אכן, אכן, אין כל ספק' וכדו' קָצב הכפר השמנמן, שהיה ידוע בכושר לפירוק פָרות וספיגת חביות בירה - יותר מאשר בכושר לפתרון חידות, אף החל לומר, תוך שהוא סורק את דבלוליי שיערו השומני לאחור: "כן, ידעתי זאת כל הזמן, הקרניים,זה תמיד בעיה אתם..." אולם הוא כחכח בגרונו, השתתק ומצא רוב עניין פתאומי בניקוי ציפורניו - מיד כשאשתו הנבוכה משכה בסינורו בחוזקה).
    "ומשום כך," רעם קולו של סבא-ינקו בעזוז, "...הירח יכול לנוע רק בכיוון אחד - להידחף לכיוון התנגשות בכדור הארץ היקר שלנו ( גל של מלמוליי חרדה נשמע בקהל) ...אולם אנו יכולים לשנות את המצב, חברים!"
    סבא-ינקו ליקק את שפתיו שיבשו, סירק את שערות שפמו לצדדים והרים את ידיו בהרגעה. סערת המלמולים שככה בצפייה לדבריו. "מה שהירח צריך, חברים, זו עזרה קטנה מאתנו! הירח צריך רק לדחיפה קלה כדי לחלץ אותו ממצבו, ואז הוא ימשיך בדרכו כְּמְיָמִים ימימה. וה'דחיפה' הזו, היא תוספת של אנרגית-אור מצדו האחד - כך שהוא יידחף הלאה ויחליק שוב אל מסלולו.
    לפי חישוביי כרגע, אנו צריכים להתרחק מערבה, כ- 30 קילומטרים לפחות, מרחק זה יצטבר אל המרחק שאנו עושים בתנועתנו על גבי כדור הארץ תוך כדי סיבובו מערבה על צירו - כך שלא נהיה ממש מתחת לירח, אלא יותר מצדו האחד; ומשם נצטרך להאיר עליו בכל האמצעים שברשותנו, בעזרת כל מראה שנוכל להשיג - ולשם כך נקרא לעזרת בני כל הכפרים שמסביב; ואז - הירח יזוז ואור השמש הטובה יחזור אלינו!". סבא-ינקו סיים את דבריו, כשהוא שולח מבט ארוך מעלה, ידיו פרושות לצדדים ואור השמש הקלוש נֹגֵהַ על פניו ומבליח בקצוות שפמו האדמוני.
    הקהל פרץ בתשואות סוערות, בכי וצחוק של שחרור, מעוּדד מהתקווה להציל את הירח, הכפר ואת העולם כולו מאסון כל כך טרגי.
    סבא-ינקו חייך לנוכח השפעת דבריו המרגיעים (הוא עצמו לא היה כל כך בטוח שיש צדק רב בדבריו ושאכן תכסיסו יפעל כמצופה, אבל משהו היה חייב להיעשות לפני שכולם יתמוטטו מפחד).

    הוא החל לחלק את האנשים למשימות הדרושות לביצוע התוכנית: חלק מהאנשים נשלחו להסביר בקצרה ולקרא לבני הכפרים הקרובים לבוא במהרה, הנשים נשלחו להכין צידה לדרך ולארוז את התינוקות, על חלק אחר הוטל להכין לפידים במספר רב ככל האפשר ולארגן חומרי דלק ובעירה נוספים - נפט, קרשים, בולי-עץ שנחטבו להסקה לקראת החורף הקרב וכל דבר אחר היכול להידלק ולהפיץ אור, כולל ריהוט ישן; וכולם באופן כללי נצטוו להביא עימם כל מראה שקיימת בביתם - כולל מראות איפור קטנטנות וגם כאלו שבדלתות ארונותיהם.
    וכך יצאו האנשים, דחופים ובהולים בדרכם למילוי משימותיהם ואווירה קדחתנית של פעלתנות מילאה את הכפר כולו; אנשים ממהרים מפה לשם ומשם לפה, כולם מושיטים יד לשכניהם. כל האֵיבות והמריבות נשכחו בתחושה זו של דחיפות ופעולה חשובה למען הצלת הכפר והעולם כולו; וסבא-ינקו מנצח על הכל.
    תוך חמש שעות מולאו כל המשימות ובכיכר הכפר התאספו כל אנשיה וכן גם רוב בני הכפרים האחרים; רכובים על חמורים, אתונות, סוסים ופרדות, רתומים לכל סוג עגלה אפשרי; עמוסים לעייפה במראות בחומריי הבעירה השונים וברוב דבריי מזון ומשקה חריף - שהרי ידוע, שאין כבטן מליאה לעודד את תעצומות הנפש והרוח.
    סבא-ינקו עלה על חמורו בראש המחנה, אוחז במצפן ימי גדול מפליז, בדק את הכיוון מערבה ואז הרים את ידו, וּמביט אל הקהל הרב שהשתתק למראהו זה - הושיט את ידו לפניו ושאג במלא כוח ריאותיו המצומקות :" קדימה אחרי!". הוא בעט קלות בצלעות חמורו והתחיל להתקדם, כשכולם נוהרים אחריו בשיירה ארוכה, ארוכה.

    לא עבר זמן רב ושירה אדירה בקעה מבין האנשים, הולכת ומתפשטת כאש בערמת קלחיי תירס יבשים, והיא לא פסקה לאורך כל המסע : שירי תקווה, שירי מולדת, שירי ניצחון ואף מקומם של שירי אהבה פופולריים לא נפקד; אווירת המתח והפחד התחלפה לה אט אט, במין אווירת חג מיוחדת; הקִרְבַה של כל ההמון יחדיו, הפיחה תחושה של עוצמה, של כוח לשנות דברים וגורלות, לעמוד איתן כנגד כל איום וסכנה, ולהודפה ביריקה אחת משותפת וכבירה.
    חזיון מרהיב היה זה - מראה השיירה העצומה, כ - 400 איש אישה וילד (וגם חמורים, סוסים, אתונות, פרידות וכלבים רבים) - נעים כגוף אחד, שרים בהתלהבות, לפידים יורקֵי גֵצִים בידיהם, חולפים על פני שדות תירס ושיבוליי חיטה גבוהים, בין גבעות ומעבֵר לנחלים; שום דבר לא עצרם או עיכבם; הסוסים, הפרידות, החמורים והאתונות - כאילו הרגישו באווירה זו של דחיפות וחשיבות , ואף אחד מהם לא התמרד או שבר את רגלו - כמנהגם בימים רגילים; כולם נהרו מערבה בעקבות סבא-ינקו הדוהר על חמורו, מערבה מהכיוון שהורתה מחט המצפן הכבד שעל בירכיו.
    המסע ארך כחמש שעות. וכשהגיעה השיירה לקרחת יער גדולה, נעצר סבא-ינקו וצעק כשהוא מרים את ידו : "כאן!".
    כולם נעצרו גם הם וירדו מחמוריהם, סוסיהם, אתונותיהם ופרידותיהם. ושוב גאתה פעילות קדחתנית כשהחלו האנשים לפרוק את הציוד, וסבא-ינקו מכוונם: מראות לצד זה, עצי הסקה וחומריי בעירה לצד האחר, מזון ומשקה לצד ההוא ותינוקות עם אחיותיהם, או אחיהם - לפי בחירתם - נשלחו לשבת בעגלות ולא להפריע.
    לאחר זאת, הוערמו כל חומריי הבעירה והדלק בחצי גורן ענקית- כמאתיים מטרים קוטרה - שצידה הפתוח כלפי הירח והשמש; ומסביב לחומה זו של חומריי תבעירה, התיישבו כל בני הכפרים, צמודים זה לזה, שותפים בעל כורחם לגורל אחד. כל מיני מראותיהם מונחות לפניהם - כשפניהן אל האדמה והם אוחזים בלפידים בידיים רועדות מהתרגשות.

    סבא-ינקו נעמד במרכז הגורן, כשפניו אל היושבים המביטים בו בצפייה דרוכה - 'הרגע הגיע! האם יצלח הדבר בידו? היסורו גרמיי השמיים לרצונו? האם ינצל כדור הארץ מריסוק מחריד על ידי אבן הבליסטרה השמימית - שאלפי שנים השתעשעו אנשים וילדים בציור פנייה המחייכות? האם נכון היה הרעיון שהבזיק במוחו? האם יספיק? האם לא יכשילו עננים לא קרואים את תוכניתו? ...הַס, מוח חסר אמונה, כולם מחכים לך, כולם מביטים בתקווה ... גם האישה והילד בקהל, הוא עוד לא אכל ...די, שקט, להזדקף ...לחיים או למוות!'
    הוא הרים את שתי ידיו גבוה מעל לראשו, ואז, הוריד אחת מהן - כל הכפריים זרקו את לפידיהם הבוערים אל הערימה הגבוהה שלפניהם; תוך דקה עלתה חומת להבה עצומה, כתומה אדומה, כחולה,רושפת כאש השטן, מזנקת גבוה אל על, חורכת את פניהם ובגדיהם של היושבים, מאלצת אותם להיסוג לאחור מעוז חוּמהּ; אולם כולם חזרו לישיבתם, ממשיכים להביט בדריכות אל סבא-ינקו העומד במרכז הלהבות וידו השניה מורמת עדיין, ידיהם אוחזות במתיחות בראש מראותיהם המונחות לפניהם; אז, ניתן האות - סבא-ינקו הוריד באחת את ידו וכולם כאחד זקפו את מראותיהם, כך, שקרניי אור להבות הבעירה העצומות השתקפו בכולן וניתזו מהן כשהם מתאחדים לקרן אחת אדירה מעל, הנוֹרית אל פני הירח הלכוד.
    שקט מתוח שרר באוויר, רק רחש הגצים המתבקעים נשמע; תינוקות לא בכו וכלבים לא נבחו; כולם הביטו אל הירח הנשזף באורן של המראות הרבות, המכוונות אליו כעשרות רבות ומאות של עיניים מתחננות לישועה. כך קפאו כולם במצב זה, משך כ- 15 דקות ארוכות... ואז, אט אט, בתנועה כמעט איטית מכדי להבחין בה, החל הירח לנוע בהססנות, קרני השמש מתחילות להתחזק ולהבליח מצִדו המתרחק, ועוד להתחזק ועוד; ועדיין שקט מתוח בקהל: אין פוצה פה, ואין נובח, ואין מיילל, ואין נועֵר, וצוהל... והשמש הולכת ומתגלית והאור הולך ורב והירח כבר מסתיר רק את צידה האחד של השמש וצידה האחר הולך וזורח ומסמא את העיניים, ואז, כאילו נדחף נבעט הירח - כמו היה בלון ממולא בגז שנעזב לפתע והשתחרר, או פקק שמפניה ששוחרר מתפישתו ...הוא יצא, עבר באחת מעל פנייה של השמש והיא התלהטה לעיני החוזים בה ואורה ממלא את הכל, מסמא את עיניים הנעוצות בה, קרניה מפזזות על הכל: אנשים, תינוקות, ערמות-מזון, עגלות, סוסים, פרידות, אתונות וחמורים; ועל סבא-ינקו - העומד, ידיו פשוטות לצדדים, מביט בה ובוכה באושר.
    ואז, שאגה עצומה ואדירה בקעה מגרונות בני הכפרים והם פרצו אל מרכז הגורן, מזנקים מעל ללהבות, מרימים את סבא-ינקו הצנום וההמום על כתפיים ויוצאים במעגלות מחולות; בוכים וצוחקים ומתנשקים ומתחבקים עם כל מי שקרוב - גם כלבים ותינוקות לא התחמקו; ופוצחים שוב בשירי ניצחון רומניים ושוב רוקדים, ושוב שרים - במשך שעות, לאורה של השמש ההולכת ושוקעת מערבה.
    אז, נפרשו על סדינים גדולים דבריי המזון והמשקה הרבים וכולם הסתערו עליהם, אוכלים ושותים מלֹא פיהם, מלאים בשמחת-חיים, מרימים כוסית לחיים, ועוד כוסית לחיי ינקו ועוד כוסית לחיי השמש, עוד רגל מטוגנת של תרנגול, ועוד אומצת-בקר, עוד בקבוק יין ועוד חביונת ליקר דובדבנים, עוד צלחת 'ממליגה' עם שמנת ועוד סלטים - מכל המינים והסוגים; ואחרי כל זה, ישבו כולם ולעסו מערימות של 'פופ-קורן' שזה עתה הוכן: במלח, בסוכר ובחמאה, וקול ה 'קְרַחְשְצַקְשְצֵקְ...' של ה'פופ-קורן' הנטחן בפיהם של 400 איש ואישה עלה ומילא את האוויר; ואישתו עבת המותן של סבא-ינקו, עוד עומדת ומכינה סיר ועוד סיר של 'פופ-קורן' טרי לכל העֵדה.
    לאחר כל זאת, כשהחשיכה כבר ירדה - אך זו הפעם בצורה רגילה ובשעה הנכונה - העמיסו הכפריים את שארית הציוד והמזון על עגלותיהם, ושמו פעמיהם חזרה לביתם, שיכורים שבעים ומאושרים.

    למחרת בבוקר, קם ילדו של סבא-ינקו, מוקדם - מייד כששמע את אביו קם מיצועו לקראת לכתו אל השדה. הוא מיהר אל החלון, הביט אל החצר ואז הפנה את פניו לאביו ואמר כשהוא מחייך באושר:" אבא, השעון של השמש שלי - עובד".

    ".. ומאז," אמר לי סבי - נכדו של הבן של אותו ילד מאושר - "חוגגים כל שנה באותם כפרים את אותו היום הגדול - שהירח ניצל מליפול על פני האדמה ואת שובה של השמש - בסעודה גדולה וחגיגית. עם נרות רבים הדולקים על גבי שולחנות, המסודרים בחצי גורן במרכזו של כל כפר; והמראות הענקיות: כארבעה מטר גובהן ושני מטר רוחבן, שהוצבו בכל כפר מאז יום השנה הראשון למאורע - מכוונות בקפידה ובדייקנות, ע"י מנגנון מורכב של גלגלי שיניים ומנופים, אל פני הירח המחייכים מעל - תזכורת וסמל לאותן מאות מראות קטנות - אותן מאות עיניים בוערות קטנות, מתחננות, שהופנו אליו לפני שנים בקרחת-יער גדולה - כדי שיזוז מעט ויחמוק מרתֶק חיבוקה החם של השמש, ואז יניח לה להדוף אותו שוב אל מסלולו המתעקל מסביב לאימא-אדמה.
    יום זה נקרא מאז בפי כל - 'יום ינקו הקדוש'.

    " ...כן," חייך אלי סבי, מרים 'פופ-קורן' בודד מהקערה ששמתי לפניו, ועוד הוא מסתכל עליו, אמר ביראת-כבוד: "הסבא-של-הסבא-של-הסבא שלך היה אולי איש רזה וקטן - אבל בן אדם גדול!"

    -סוף-

    *הערת המחבר: לקראת הכנת סיפור זה לפרסום, ניגשתי לספריה הגדולה שבבת-ים - (עיר קטנה ליד תל-אביב) וחיפשתי בארכּיב הממוחשב, פרטים על ליקוי החמה.
    אולם למרות שסרקתי הלוך ושוב בכל קרביו של המחשב, לא מצאתי אלא רק את ציון המאורע ותאריכו - שום אזכור לגבי דבר יוצא דופן כלשהו שארע בו, למעט פרט יבש המציין כי: 'הפרטים המלאים אודות ליקוי חמה זה, נמחקו מהמחשב עקב טעות-אנוש'... וזהו!
    מסקנתי מכך היא: שידו של ממישהו - בזדון - מחקה את הפרטים - פרטים מביכים מבחינת עולם המדע וחוקריו.
    כלומר, מכיוון שאף אחד מבין המלומדים, האסטרופיזיקאים, האסטרונומים וכל האסטרו- האחרים, לא יכל בשום אופן להסביר את התופעה המוזרה הזו - של ליקוי-חמה ממושך כל כך; וכן גם, מדוע התופעה הפסיקה לפתע פתאום (ובוודאי שלא יכלו להודות בכך, שקומץ כפריים רומנים פתרו את הבעיה ב 'אמצעים פרימיטיביים') - הם דאגו לכך, שכל הפרטים - לרבות חלקם של סבא-ינקו וחבריו למבצע - ייעלמו - 'עקב טעות-אנוש' ממוחשבת.
    הזיכרון של הסבא שלי, אולי כבר לא כל כך מושלם - אבל, שקרן - הוא לא !!!

    סוף מוחלט בהחלט !

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/9/09 13:19:
      יפה מאוד

      שנה מלאת אהבה,

      מאמן אישי לזוגיות

      acoach4u.co.il
        14/4/08 23:46:

      מה זה הטירוף המקסים הזה?

      יש תירגום לעברית?

       

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-01-08 16:37:34

      אלי, כמעט כל יום אני בודקת. כמעט חודש מפרק ראשון לשני? קצת אכזרי מצדך. ועכשיו אני מצטערת שלא נתתי כוכב בדצמבר. באתי בינואר- זה גם בסדר?

      ואני על הסיפורים הללו עוד אגיב בהרחבה, הם מרתקים ושווים.

      ניצה

      מצטער [עיניים מושפלות לרצפה וחיוך קטן וערמומי נסתר]

      יור וולקום  מתי שבא לך.

      תודה

      אלי, כמעט כל יום אני בודקת. כמעט חודש מפרק ראשון לשני? קצת אכזרי מצדך. ועכשיו אני מצטערת שלא נתתי כוכב בדצמבר. באתי בינואר- זה גם בסדר?

      ואני על הסיפורים הללו עוד אגיב בהרחבה, הם מרתקים ושווים.

      ניצה

        7/1/08 16:43:

       

      מרגע שקראתי על כל האוכל שהם אכלו שם אני נוטפת ריר כאילו הייתי בהפסקת צהריים מעמדת קיפול הקרטונים שלי במפעל המשקם...

      ריספקט לסבא ינקו. מאיפה הוא ידע שזה יעבור? הוא היה אסטרופיזיקאי בארונית? איך אתה בכוכבים? לא .. כי ... קיבלת אחד... זה לא אומר שאתה לא צריך לקטוף לי בחזרה את הירח והכוכבים, כן?

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל