כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הרהורים. מחשבות. ומה שבינהם.

    0

    ראובן רובין

    2 תגובות   יום חמישי, 20/12/12, 17:04

    ראובן רובין, 1893-1974 (אודות האמן)

    גם ראובן רובין היה אחד מהאמנים המודרניסטים שמרדו בבצלאל בתחילת שנות העשרים, וגם הוא הפך לאחד ממסמני הדרך של האידיאולוגיה החלוצית.


    סגנון 

    רובין חיבר בין הנאיביות של רוסו, הנימה המזרחית המאפיינת את הארץ והסכמתיות הביזנטית לסגנון ייחודי ואישי שאחד ממאפייניו הוא קווי המתאר הפשוטים. על המאפיינים הסכמטיים והמזרחיים דנו בפרקים הקודמים ואולם למאפיינים הנאיביים נציין שלוש סיבות:

    אידיאולוגיה: חוויות ההתחדשות הציונית ותפיסת המזרח כעולם ראשוני ותמים התבטאו באופן טבעי בסגנון
    פרימיטיביסטי נאיבי.

    כניסה לפרטים: מאפיין מרכזי של הציור הנאיבי. הדברים שרובין ראה בסביבה ובנוף מתוארים בפרטנות יתר. זוהי דרכו להכיר את הסביבה, מעין השתרשות בסביבה על ידי התבוננות ותיאור הפרטים.

    פסיכולוגיה: כמו הקולגות שלו רובין רקם ביצירותיו תמונה ארץ-ישראלית אגדית, כפי שהיא נראית בתמימותם של ילדים. ביצירותיו נדחקה הצידה המציאות הקשה של תקופתו, ובמקומה הוצגה מציאות לא ריאליסטית, שהיא
    בגדר משאלת לב.

    מאפיינים סגנוניים

    צבע: מונח במשטחים רחבים, הצבעוניות לוקאלית ומוגדרת בתחומה. היצירות צבעוניות ובהירות, ויש שימוש בצבעי יסוד שטוחים וטהורים ישירות מהשפופרת לצד עיבוד דקורטיבי של פרטים קטנים שנעשה במשיכות מכחול קטנות. העצמים ניתנים לזיהוי ומסוגננים.

    תפיסת חלל: משלבת מושגי עומק ועיבוד פלסטי עם מראה של שטיחות. הדמויות חסרות פרופורציה ומעוצבות בקו זורם. יש עיוות במבנה הפנים. כל אלה יוצרים את הדימוי הנאיבי המאפיין את יצירותיו של ראובן בראשית שנות העשרים.

     

    מקורות השפעה על יצירתו של ראובן בהשוואה לגוטמן

    כמו גוטמן, גם רובין ביקש להתאים את יצירותיו לאידיאולוגיה החלוצית של ראשית שנות ה-20. המטרה שהציבו להם ציירי א"י הייתה להציג את הראשוניות וההתחדשות של היישוב היהודי והסגנון שהתאים למטרה זו היה הסגנון הפרימיטיבי, הראשוני.

     

    מקורות השפעה
    אירופאיים המשותפים לשני האמנים הם: רוסו – בשל העולם הילדותי-נאיבי והדקדקנות בפרטים; גוגן – הנחות הצבע במשטחים רחבים ושטוחים. אצל רובין ישנה גם השפעה של סימבוליזם; הפוביזם – הצבעוניות העזה שמתאימה לאור בארץ ולאווירה המזרחית;  האקספרסיוניזם – עיוות צורני של דמויות וחלל ומחאה כנגד הסגנון הריאליסטי של "בצלאל" האקדמית. רובין הושפע גם ממקורות אירופאיים אחרים: מודליאני - תיאור הדמויות בעלות פנים וגוף מוארכים ונוגים, צבע שטוח וקו מתאר ברור התוחם את הצורות.

    מקורות השפעה מזרחיים:  את ההשפעה המזרחית ביצירותיהם שאבו גוטמן ורובין מהפרימיטיביזם שקשור למזרח, ובייחוד למרחב הארץ-ישראלי. גוטמן פנה אל הפרימיטיביזם של האמנות המצרית והאשורית. לעומתו פנה רובין אל האמנות הביזנטית מראשית ימיה של הנצרות שהתפחה באגן הים התיכון. אמנות זו שמה לה למטרה להביע תכנים חינוכיים (דתיים) באמצעות סמלים. ההשפעה הביזנטית ניכרת בעיצוב הסכמתי של הדמויות, באיברי הגוף והפנים המאורכים ובשימוש בסמלים ודקורטיביות.

     

    ציורי הדיוקן של ראובן רובין

    בראשית שנות העשרים צייר ראובן דיוקנים עצמיים, של בני משפחה, חברים, אמנים ומשוררים שהתגוררו בת"א. רובין התמקד בדמיון הפיזי לאדם המצויר אך שילב אותו בסגנון הנאיבי שאפיין אותו בתקופה זו. לכך הוסיף רובין סמלים המדגישים את הקשר של הדמויות ושל האמן לסביבה הפיזית ובעיקר, לרעיונות החלוציים. הדיוקן העצמי אשפר לרובין דרך לבטא את המהפך האישי בחייו כשעלה לארץ (1922): מחד, הסיפור האישי ומאידך סיפורו של דור חדור אמונה ברעיון הציוני ובאידיאל החלוצי.

     

    דיקן עצמי עם פרח, 1922

     ''
    כאן נראה רובין בזהותו ותדמיתו העצמית כאיש רוח, אמן. בידו הוא מחזיק מכחולים, מצדיק את היותו אמן הנוטל חלק
    במפעל החלוצי על ידי אמירה סגנונית מקומית ארץ-ישראלית. זהו אחד הציורים הארץ-ישראלים הראשונים שלו עם בואו לארץ, על כן הייתה חשובה לו האמירה המצהירה על כוונותיו החלוציות בתחום האמנות.

    רובין נראה כשהוא יושב, לבוש בחליפה לבנה, ברקע חולות הזהב של ת"א, שני בתים, שלושה אוהלים לבנים, פיסת
    ים תכולה וסירת מפרשים. ידו האחת אוחזת ארבעה מכחולים שנראים כזר פרחים חבוק בכף ידו הבוטחת. בידו השנייה הוא אוחז כוס זכוכית מלאה מים, שבתוכה גבעול הנושא פרח בודד של שושן צחור.

    הסימבוליזם ביצירה הוא רב משמעויות: הפרח בתוך הכוס מסמל את היותו מנותק, עקור ולא שייך למקום הטבעי שלו. השושן הצחור בעל משמעות סמלית הלקוחה מעולם הדימויים הנוצרי. באיקונוגרפיה הנוצרית השושן
    הצחור הוא "פרח הבשורה" שאותו אחז המלאך שבא לבשר למריה על הולדת ישו. לפיכך, השושן הצחור מסמל את הלידה המחודשת בא"י, הן זו הפרטית של רובין והן זו של העם היהודי בכלל. עובדה זו מתחזקת לנוכח בתיה הראשונים של ת"א, לידתה של העיר העברית. למעשה, האמן המחזיק בידו פרח נוטל את תפקיד המלאך המבשר. רובין מעיד על תפקידו כאמן: מבשר לידתה של אמנות חדשה, סגנון חדש הנרתם להתחדשות ולראשוניות.

    הנצרות העניקה לשושן הצחור משמעות של טוהר ובתוליות, ולכן מריה אם ישו מוצגת ביצירות אמנות רבות כשושן צחור לצידה. הטוהר והבתוליות מתקשרים לכוונות הטהורות של האידיאל החלוצי, ולכוונותיו של האמן, שהוא חלק מהעשייה החלוצית.

    הממד הפסיכולוגי: כאמור, האמן האוחז בשושן צחור הוא התגלמות איש הרוח האופטימיסט. אך המציאות בישראל של שנות העשרים הייתה שונה וקשה והיא מוסתרת מאחורי הפרחים והסמלים למען משאלה אוטופית מסוננת ומסוגננת, שסמלה הוא השושן הצחור הבודד והמעודן, המייצג גן עדן ישראלי. משאלה זאת מוצאת את ביטוייה גם באמצעים האמנותיים של הציור: ראובן צייר את עצמו שזוף וכהה עור, למעשה, הוא שינה את המציאות ותיאר עצמו כבן המזרח, כשצבע העור השחום השזוף בשמש ארץ-ישראלית מבטא את המשאלה להתערות במולדת החדשה ולהיות כמו הערבי כהה העור. הצבעוניות סמלית ומשרתת את האידיאל החלוצי הרואה בערבי את הדגם לחיקוי.

     

    המאורסים, 1929

    ''

    זהו דיוקנו העצמי של רובין עם אשתו לעתיד. הזוג נראה כשהם יושבים זה לצד זו על מרפסת ביתם בת"א. הנוף הוא נוף עירוני שבו נראים בתי יפו, הים הכחול והנמל, אווירון וסירות הדייג. הציור אינו ריאליסטי, והוא מציג תמונת עולם הנראה מבעד לעיניו של ילד, עולם שהפרטים בו כמו לקוחים מציורי ילדים, התמונה מתוארת כמו חלום ועמוסה בסמלים המפרשים אותו.

    אווירת החלום נוצרת באמצעים האמנותיים: הפרופורציות אינן נכונות ביחוד ביחסי הגדולים – גודל הדמויות הוא מונומנטלי ולא הגיוני. הדמויות גדולות ביחס לנוף שבו הן נמצאות וביחס למרפסת שבה הן יושבות, כך שהן נראות מרחפות במרפסת צרה ולא הגיונית. ישנה תחושה של סטטיות, זמן שקפא, פרט לווילון המתנפנף ברוח. האנטומיה שגויה ותנוחות הגוף אינן הגיוניות. החלל שטוח (אין פרספקטיבה). האור אינו הגיוני. לאווירון ולסירות אלמנטים דקורטיביים רבים.

    הקשר בין בני הזוג: רובין וארוסתו נראים כשהם יושבים זה לצד זה ללא יחסי קירבה ביניהם. הם נראים כשכל אחד מהם נתון בעולם משלו ומחזיק בידיו משהו משלו. אין ביניהם מבט, הם אינם נוגעים האחד בשנייה. הקשר הקיים ביניהם מתבטא באמצעות סמלים: הפרחים – זר הפרחים ביניהם מעיד על קשר אהבה, מעין גן עדן פרטי שבו הם שרויים. הווילון – הנמצא מעליהם ומתנפנף ברוח מסמל את קשר הנישואין, הוא מעוצב כמו הינומה של כלה או חופה. גם הישיבה שלהם זה לצד זו במרפסת מרמזת על כניסה לחופה.

    הקשר בין בני הזוג לבין הסביבה: בחלק הימני של היצירה מתוארת הסביבה שלהם, נוף תל אביבי מובהק: ים, סירות, נמל, מטוס. אלא שבני הזוג מופרדים מהנוף. הם נמצאים בצד ומעל הסביבה ולא בתוכה. ישנה הפרדה קומפוזיציונית בינם לבין סביבתם. קיימת גם הפרדה סמלית: הזוג לבוש בגדים אירופאים המעידים על כך שהם עדיין לא התערו בארץ. רובין מצליח להציג על הבד את שתי העולמות: המזרחי הארץ  ישראלי ואת האירופאי. למרות הריחוק קיימים סמלים המעידים על יחסם לסביבתם, ועל אידיאל החלוציות: הכבשה מסמלת את א"י החלוצית והחקלאית, וגם את הנאיביות והתמימות. הקשר למזרח מרומז בבתים של יפו, במסגדים ובמעקה האוריינטלי של המרפסת. זר הפרחים, עיטורי גגות הבתים והמרפסת – כל אלה מעוצבים בדקורטיביות רבה, האופיינית למזרח. הסירות והמטוס במובן של הבאת עולים מסמלים את החלום הציוני של התחדשות והתיישבות – יפו הייתה השער לעלייה. המטוס הוא גם סמל לקידמה הטכנולוגית ולשאיפה להתפתחות.

     

    משפחתי, 1926

    ''

    לניתוח היצירה לחץ כאן

     
    ציורי הנוף של ראובן רובין

    ציורי הנוף של רובין משנות העשרים מאופיינים כציוני דרך – הדרך לירושלים, לנמל יפו, לת"א,  לצפת ועוד. רובין הרבה בנסיעות ובטיולים ברחבי הארץ בניסיון ללמוד ולהכיר את הנופים והמקומות. הנופים שלו יוצרים תחושה של מרחב, דינמיות וייעוד, במטרה להציג תמונת ארץ קסומה.

    בציורי הנוף של רובין יש שני סוגים של נופים: נופים "ביתיים", קרי, אלו של "כאן" (בעיקר של ת"א מקום מגוריו) המתוארים כנופים נינוחים, שופעי אופטימיות, ולעומתם הנופים המרוחקים יותר, המלווים בתחושה של זרות, של "שם". בראשית שנות העשרים, כשחזר רובין בשנית לארץ-ישראל, הוא ביקש להתחבר לסביבתו החדשה. אך למרות האופטימיות הקורנת מרבות מיצירותיו באותן שנים, יש גם יצירות המסגירות ספקות והיסוסים ותחושה של זרות. בציורי ה"שם" נדמה שהעין הצופה של האמן מנסה לחדור לתוך הנוף אך אינה מצליחה יותר מאשר להעלותו על הבד ממצב של ריחוק, והוא נשאר בחוץ.

    תל אביב, 1922

    ''  
    תל אביב הפכה בשנות העשרים לסמל של הציונות: עיר של חירות, ים ושמים כחולים, עיר של התחדשות סוחפת. עיר ללא היסטוריה (הוקמה בשנת 1909) שכולה הוויה שונה לחלוטין מההוויה היהודית של יישובים עבריים אחרים באותה תקופה. ראובן היה צייר מובהק של תל אביב.

    מאז חזר לארץ בשנת 1923 ביקש להדגיש בכל פעם מחדש את המעבר מירושלים לתל-אביב (גוטמן, שגם הוא מזוהה עם ת"א,  צייר אז רק את יפו).

    תיאור היצירה: ביצירה רואים את לידתה וילדותה של תל אביב. קומץ בתים פזורים בין דיונות החול, שהן סימנה המובהק של ת"א. באופק רואים את הים ובו שלוש סירות מצוירות בסכמתיות רבה. הבתים נראים כקוביות, כמו בציורי ילדים. לכל בית שניים או שלושה פתחים כהים המשמשים כחלונות. ניכרת בעיקר היעדרותם של אנשים ובעלי חיים. היצירה מביעה בצורה ובצבע את רעיון הפרחת השממה, את הבנייה היהודית המתחדשת על אדמת ארץ-ישראל.

    הסגנון הארץ-ישראלי: קווי המתאר ברורים, בייחוד בציור הבתים. משטחי הצבע רחבים ומוגדרים בתחומם. גבעות החול החשופות ורחבות הידיים סכמתיות, חלקן מובחנות וחלקן נבלעות זו בזו. הפשטות הרבה בציור הבתים, הים והחוף הם מרכיבים אופייניים לסגנון הציור הנאיבי של ראובן בראשית שנות העשרים.

    ומעל לכול אור השמש הארץ-ישראלית, המעיד על התמודדותו עם האור הים תיכוני הבוהק והמסנוור. האור הבהיר הפך למאפיין המובהק של ציור הנוף הארץ-ישראלי בשנות העשרים, ועמד בשאיפה ליצור תרבות עברית מקורית. ההבחנה היא בין "אור הארץ" לבין "חשכת הגלות", הבחנה שחזרה במאמרים רבים בתקופה זו.

    עיצוב החלל: כבר ביצירה מוקדמת זו מתגלה בעיצוב החלל והמרחב של ראובן מאפיין שיחזור במרבית ציורי הנוף שלו. העומק הפרספקטיבי מתחיל בדרך או בשביל העולה מהחלק התחתון של היצירה, נעשה צר בהדרגה, והאובייקטים משני צדדיו הולכים וקטנים. רובין השתמש באמצעי זה בעיקר בשנות  העשרים המוקדמות, כדי להדגיש את המודרניסטיות האנטי אקדמית שלו.

    ביצירה מתרוממת גבעת חול ממרכז היצירה למטה ועולה באלכסון שיוצר כניסה מסוימת לעומק העין של הצופה עולה יחד עם הגבעה, אך היא מתקצרת מהר מדי, ויוצרת חלל הנצפה מהצד, כאשר שאר פרטי הנוף מצוירים במבט מלמעלה (רואים את כל גגות הבתים). היצירה מראה בו זמנית נקודות מבט הסותרות זו את זו, ומציגה מושגי עומק עם מראה של שטיחות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/12/12 19:15:

      צטט: בןאור0 2012-12-22 18:59:35

      המוטיב התל-אביבי של התחדשות נמשך עד היום. תל אביב הוקמה על חולות והיא מעוז החולין.

      משחק מילים יפה :)

       

        22/12/12 18:59:
      המוטיב התל-אביבי של התחדשות נמשך עד היום. תל אביב הוקמה על חולות והיא מעוז החולין.

      ארכיון

      פרופיל

      שיר-לילית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין