כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החיים מבעד למשקפיים שקופים

    ביקורות ושאר יצירות שלא מצאתי מישהו שישלם לי עבורן.

    0

    כשגרביון יותר צנוע מטייץ: על צניעות, הגיון וקהילתיות

    15 תגובות   יום חמישי, 3/1/13, 23:14

    כאשר בכיתה י"ב התיכון החרדי-לאומי לבנות בלבד בו התחנכתי (קחו כמה רגעים לעכל את המידע הזה והמשיכו הלאה) בישר שאבות אינם רצויים בקהל בהצגת הסיום של המחזור, כי "זה לא צנוע שהם יראו את הבנות רוקדות" תהיתי בקול רם איזה אבא שמגיע להצגה בה משחקת הבת שלו יבהה באופן "בלתי צנוע" בריקודים של חברותיה לכיתה במקום, ובכן, להתעסק בכך שהבת שלו משחקת בהצגה. הצגה, יש לציין, בה כל הקאסט לבוש, לפי מיטב אפנת בני ברק, ב"מטאטאי רחובות" (כפי שאהבתי לכנות את חצאיות המקסי שהיו פופלריות בבית הספר), ושתנועת הריקוד הכי מגונה בה, אחרי ועדת הצנזורה של המנהלת, לקוחה מתוך הקליפ של "שיר הקטשופ". אך אם חשבתי שהגזירה הזו יש בה כדי לערער אותי, ההלם האמיתי הגיע כאשר חלק מבנות כיתתי, מאוכזבות ככל שהיו, הגנו בפניי על החלטת בית הספר.
    במהלך שנות לימודיי בבית הספר הזה יצא לי לשמוע רבות את שמו של הרב שלמה אבינר, מתוקף היותו דמות חשובה בישיבת מרכז הרב, אליה היה מקושר בית הספר. כושר ההדחקה שלי מעלים מזכרוני באילו הקשרים בדיוק דובר בו או בפסקי הלכה ספציפיים שלו, אך זכור לי הלך הרוח ששרר בבית הספר. בעוד שרוב בנות המחזור שלי השתייכו לזרם הכיפות הסרוגות, היה הקו העקבי של בית הספר החמרה הלכתית עד כמה שרק ניתן, בעיקר ככל שהדבר נגע לענייני צניעות – לעתים קרובות, עד כדי אבסורד. זכור לי חורף גשום אחד שבו הגעתי לבית הספר עם טייץ מתחת לחצאית והמנהלת נזפה בי על חוסר צניעותי ודרשה שלהבא אגיע עם גרביונים. "אבל טייץ אטום זה אפילו יותר צנוע", ניסיתי לטעון בפני הקיר.
    פסיקות משונות כגון אלה הן שהרחיקו אותי בסופו של דבר מן הדת עד למרחק בו אני נמצאת כעת. מעולם לא חדלתי להאמין בקיומו של אלוהים, אך סירבתי להאמין באל קטנוני כל כך. לא הצלחתי להבין  את ההגיון המעוות שדרש להדיר את האבות מהצגת הסיום (שלמיטב זכרוני דווקא הגיעו בסופו של דבר), אותו הגיון שיוצר רשימת כללי צניעות לילדות בנות שלוש. כיום אני מבינה שמדובר בשילוב של בורות ופחד. בורות באשר לגורמים האמיתיים לאלימות מינית (רצון בשליטה, פתולוגיות כאלה ואחרות) ופחד מפני חוסר שליטה בתוקפים. חילונים רבים אוהבים לתקוף את החברה הדתית מבלי להבין באמת את המנגנונים המורכבים המפעילים אותה – ובכך מרחיקים את הדתיים עוד יותר מן המאבק שצריך להיות משותף לכולנו, של ניפוי הגורמים הפנאטיים מן הדת. וקשה לי להאשים את הדתיים בכך.
    בעוד שהעולם החילוני מושתת על אינדיבידואליזם, מושתת העולם הדתי על קהיליות. זה נשמע כמו קלישאה חבוטה, אבל ההשלכות של ההבדלים בין התפיסות מרחיקות לכת יותר משאוהבים לחשוב בכל אחד מן העולמות. החברה החילונית, צינית וישירה כמו דמות ניו-יורקית של וודי אלן, מטילה על כל חריגה מן המוסכמות החברתיות אחריות אישית. החברה הדתית, כחברה המאמינה ש"כל ישראל ערבים זה לזה", נוטה לראות בחטאים או בפשעים של הבודד אחריות של החברה כולה: מי היו ההורים? מי היו המחנכים? מי היו הרבנים? בנאיביות כמעט שובת לב היא מאמינה, באמת ובתמים, שאין עבירה הלכתית או פשע פלילי שלא ניתן למנוע על ידי חינוך טוב מספיק ואמונה אדוקה מספיק. זו גם הסיבה לכך שבעוד שבעולם החילוני נותנים עונשי מאסר אישיים, בעולם הדתי מפעילים את הקהילה על מנת להציל (או "להציל") את החוטא. לא בכדי נוצר המושג, השנוא על חילונים כה רבים, "תינוק שנשבה". הוא נועד להזכיר - באופן פורץ דרך ממש, שהקדים אפילו את אַש ואת מילגרם - שהאדם הוא לעולם תוצר של סביבתו. הפער בין שתי התפיסות המנוגדות האלה נוצר בנקודות הדיסוננס הקוגנטיבי. בנקודות שבהן החילוני נתקל בהשפעה חברתית המבטלת את היחיד, ובנקודות בהן הדתי נתקל במאפיינים אישיים או פסיכולוגיים שההשפעה החברתית לא יכולה להם. הפתרון, בשני המקרים, הוא לחזק את הבחירה המעודפת בתקוות שווא שהיא בכל זאת תגבר על עקרון הנגד. כך, אותו הגיון הגורס כי ניתן למנוע תקיפות מיניות על ידי צניעות, שהרי בעיני פוסקי הלכה רבים מדובר בעבירות של חוסר שליטה על היצר, הוא גם אותו הגיון הדורש מדתיים הסובלים בתוך הדת "פשוט" לפרוש ממנה, שהרי מדובר בעבירה של חוסר אינדיבידואליזם.
    הפתרון, המורכב עד אין קץ, הוא חינוך להבנה של עקרונות הנגד הפועלים בתוך כל אחת מן החברות הללו. העולם החילוני צריך להיזכר מחדש בהשפעה שיש לקהילה מאוחדת על היחיד, והעולם הדתי צריך ללמוד שיש דברים שאינם ניתנים לשינוי. זה לא יקרה בבת אחת.
    לכן, בתור התחלה, בחרתי להתמקד בנושא שלגביו בוער בעיניי יותר מתמיד ללמד חלקים מסויימים מן הציבור הדתי, בפרט זה החרדי: תקיפה מינית בכלל, ופדופיליה בפרט. הרב אבינר וחסידיו מאמינים בכנות כי אמונה חזקה מספיק, וצניעות דקדקנית מספיק, יש בכוחם כדי למנוע תקיפה מינית – תפיסה הרווחת בקרב חברות דתיות רבות בעולם. ההגיון החילוני, לפיו חשיפה של עבירות מין בתוך החברה הדתית תוביל לריכוך, או לפחות לביטול ההחמרה של כללי הצניעות, נכשל במבחן הדיסוננס הקוגנטיבי שצויין לעיל. שכן כל גילוי כזה רק מחזק את הדרישה לכללי צניעות חזקים יותר, לשליטה מוגברת של הקהילה ביחיד. הדרך היחידה להיאבק בכך היא על ידי הפצה של העובדות שטרם הצליחו להתקבע כתפיסת עולם: שתקיפה מינית היא תוצר של פגם אישיותי בסיסי, של רצון בכוח ובשליטה שכל ניסיון חיצוני לרסן אותו נועד לכישלון. שהדרישה להאריך את החצאית, לכסות את המחשוף, לעבות את הגרביונים, פועלת במישור חסר תוחלת. לא רק בגלל שהיא מטילה את האחריות על קרבן - במצב הנתון, סובייקט חסר כוח השפעה על הסיטואציה - אלא משום שהיא הופכת את כלל הגברים לתוקפים בעל כרחם. האלימינציה של "הגורם המפתה" בכללותו שוללת את האחריות האישית (אלמנט מוכר, כפי שוודאי שמתם לב), את כוחו של היחיד "לעמוד בפיתוי" או שלא להתפתות כלל ואת ההשפעה של גורמים אישיותיים.
    זו הסיבה שבגללה פתחתי את האירוע "באהבה ובאמונה עצמית: נשים נגד כפיה ומיזוגניה בדת". למרות שעד כה המענה היה בעיקר מצד נשים חילוניות, מטרתי בראש ובראשונה הייתה להפעיל את הנשים הדתיות. נשים צנועות וחסודות, ללא שמץ של אירוניה, שיודעות כי הקו האדום לעולם לא יפסיק לזוז אם לא נבהיר שהוא זז בכיוון השגוי. נשים שיודעות שהגברים בעולמן אינם אנסים פדופילים שמתחרמנים למראה מרפק או רגל של ילדה בת שלוש. ואם, חלילה, הם כן כאלה – הבעיה אינה במרפק, או ברגל, אלא בגברים.
    ולא יזיק גם לעולם החילוני ללמוד את זה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/1/13 00:12:

      פוסט מעניין

        10/1/13 22:39:

      צטט: שלויימה 2013-01-07 03:57:01

      כחרדי לשעבר בעצמי וכקרבן לפדופילים בישיבה במקווה ובבית הכנסת. אני יודע שמקובל להאשים את הקרבן זה התחיל מסיפור הגירוש מגן העדן התנ'כי , האישה אשמה בכל כי היא זו שנתנה לאדם לטעום מהתפוח, הסיפור הזה התבסס גם בנצרות ובאיסלאם האישה אשמה בכל - כמה חבל שאי אפשר בלעדי הנשים- אפילו הרמב'ם הרי כבר היחליט שאם אשה או גבר טובעים יש להציל את הגבר ולא את האישה...הניתוח שלך מלומד ונכון, אני חולק על הסיפא.

       

      תודה על החשיפה. אתה אדם חזק.

        10/1/13 22:38:

      צטט: גלית א' 2013-01-06 14:32:41

      מעניין. מזל שיצאת משם.

      אבל האבחנה לא כל כך חדה. החרדים יודעים יופי להחרים ולנדות מהקהילה את מי שלא מספיק אדוק/צנועה/אשכנזי וכו'.


      והחילונים יודעים שהאחראי לתקיפות מיניות הוא לא המרפק החשוף אלא התוקף (זה להערתך בסוף).

       

      אני מזמינה אותך לקרוא את הטוקבקים החילונים לעילא בכתבות שפורסמו על "צעדת השרמוטות". אחרי זה תגידי לי אם החילונים יודעים את זה או לא. אז אצלם זה לא המרפק, זה הברך או החזה. הבדל גדול.

        7/1/13 11:51:

      דבריך שקולים, נבונים ונכונים. המציאות השתנתה. בשנות הששים למאה הקודמת, נהגה אמי לשכור חדר במאה שערים , בירושלים, ולבלות את הקיץ בבירה. אני הייתי חיילת ובאתי לבקרה בסופי שבוע. היחס שקבלנו מהאוכלוסיה החרדית היה מעולה. לבושי היה כמובן מדים, אמי התלבשה כדרכה באופן צנוע, אבל לא הקפידה על איסורים כמו היום. מה קרה לאותה אוכלוסיה במשך השנים? מדוע קבלו אותנו אז, בחנויות השכונה, בכבוד ובמאור פנים? אני מאמינה כי הסיבה הייתה מיעוט מספרי של אוכלוסיית החרדים ובעיקר העדר כוח פוליטי משפיע. היום, עולם אחר, ומכאן הכוח לדרוש בכל התחומים, מדרכות נפרדות, לבוש מוקפד וכל השאר. חבל על הטרנספורמציה הזאת. מאנשים שהיה מעניין לדבר איתם הפכו החרדים למקפידים על קוצו של יוד.

        7/1/13 11:44:
      תודה על מה שכתבת.
        7/1/13 09:14:

      צטט: אלי ו 2013-01-06 22:10:32

      הטענה הדתית אינה דוקא שאישה חשופה מזמינה תקיפה. זאת הטענה השוביניסטית החילונית. הדתיים מאמינים בצניעות כערך שעומד בפני עצמו ואינו נדרש להביא הצדקות אחרות.

       

      כולל הילדה בת ה-9  ששיחקה בקבוצת כדורסל מעורבת ומודרה משם בשם הנגיעה האפשרית על ידי הקבוצה אליצור ההומוגנית. מישהו ראה את הילדה הזאת?

      שירה עם אימה דגנית

        7/1/13 04:47:
      עוד משהו היה זה הרמב'ם שאמר "תלמיד חכם שאין בו דעת- נבלה טובה הימנו" -"גם אם מילא כרסו ש'ס ופוסקים ואין בו ידע".. על המציאות... שאר הפסוק מסביר שנבלה אפשר למכור לגוי תלמיד חכם שכזה אפילו לגוי אי אפשר למכור...
        7/1/13 03:57:
      כחרדי לשעבר בעצמי וכקרבן לפדופילים בישיבה במקווה ובבית הכנסת. אני יודע שמקובל להאשים את הקרבן זה התחיל מסיפור הגירוש מגן העדן התנ'כי , האישה אשמה בכל כי היא זו שנתנה לאדם לטעום מהתפוח, הסיפור הזה התבסס גם בנצרות ובאיסלאם האישה אשמה בכל - כמה חבל שאי אפשר בלעדי הנשים- אפילו הרמב'ם הרי כבר היחליט שאם אשה או גבר טובעים יש להציל את הגבר ולא את האישה...הניתוח שלך מלומד ונכון, אני חולק על הסיפא.
        7/1/13 03:22:
      מבריק! אהבתי
        7/1/13 01:56:
      ניתוח מרתק!
        7/1/13 00:08:

      צטט: אלי ו 2013-01-06 22:10:32

      הטענה הדתית אינה דוקא שאישה חשופה מזמינה תקיפה. זאת הטענה השוביניסטית החילונית. הדתיים מאמינים בצניעות כערך שעומד בפני עצמו ואינו נדרש להביא הצדקות אחרות.

      צניעות האישה, אתה מתכוון. ועכשיו גם ילדות בנות שלוש, בקרוב תינוקות בעריסה. זה בפירוש כדי לא להציב מכשולים בפני הגברים.

        6/1/13 22:10:
      הטענה הדתית אינה דוקא שאישה חשופה מזמינה תקיפה. זאת הטענה השוביניסטית החילונית. הדתיים מאמינים בצניעות כערך שעומד בפני עצמו ואינו נדרש להביא הצדקות אחרות.
        6/1/13 17:44:

      צטט: grandpa.zohar 2013-01-06 17:30:35

      צטט: גלית א' 2013-01-06 14:32:41

      מעניין. מזל שיצאת משם.

       

      והחילונים יודעים שהאחראי לתקיפות מיניות הוא לא המרפק החשוף אלא התוקף (זה להערתך בסוף).

      =

      אני חילוני, זקן, ואינני מסכים לקביעה הזו. לבוש פרובוקטיבי "מזמין" גברברים רעבים. בדיוק כמו אוכל עשוי יפה ומריח טוב.

      מנת תפוחי אדמה מונחת בצלחת ברישול מגרה את התיאבון הרבה פחות מאשר אותם תפוחי האדמה כשהם עשויים יפה, בצלחת יפה מתובלים היטב ומקושטים בעלה חסה.

      =

      גם בגילי, כשאני רואה 2 נשים, האחת לבושה מכף רגל ועד ראש בסמרטוטים של הסבתא שלה, ואילו האחרת לבושה במיטב האופנה החושפנית העכשוית---את תגידי על מי אני מסתכל....

      גם פרארי אדומה חדשה מגרה יותר מסובארו בת 17 ובעלת שריטות. ובכ"ז מי שלוקח אותה בלי רשות, או שורט במסמר לאורך, או שובר את השמשה - כנראה שזו אשמתו וכנראה שגם אתה לא תאשים את הפרארי המפתה.

        6/1/13 17:30:

      צטט: גלית א' 2013-01-06 14:32:41

      מעניין. מזל שיצאת משם.

       

      והחילונים יודעים שהאחראי לתקיפות מיניות הוא לא המרפק החשוף אלא התוקף (זה להערתך בסוף).

      =

      אני חילוני, זקן, ואינני מסכים לקביעה הזו. לבוש פרובוקטיבי "מזמין" גברברים רעבים. בדיוק כמו אוכל עשוי יפה ומריח טוב.

      מנת תפוחי אדמה מונחת בצלחת ברישול מגרה את התיאבון הרבה פחות מאשר אותם תפוחי האדמה כשהם עשויים יפה, בצלחת יפה מתובלים היטב ומקושטים בעלה חסה.

      =

      גם בגילי, כשאני רואה 2 נשים, האחת לבושה מכף רגל ועד ראש בסמרטוטים של הסבתא שלה, ואילו האחרת לבושה במיטב האופנה החושפנית העכשוית---את תגידי על מי אני מסתכל....

        6/1/13 14:32:

      מעניין. מזל שיצאת משם.

      אבל האבחנה לא כל כך חדה. החרדים יודעים יופי להחרים ולנדות מהקהילה את מי שלא מספיק אדוק/צנועה/אשכנזי וכו'.


      והחילונים יודעים שהאחראי לתקיפות מיניות הוא לא המרפק החשוף אלא התוקף (זה להערתך בסוף).

      ארכיון

      פרופיל

      נערה במשקפיים
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין