כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אריק גינזבורג מוזיקה, אומנות, ארכיטקטורה הגות ספרות ובכלל

    כותב על ומשמיע מוזיקה בעיקר קלאסית,, ג'אז אבל לא רק . הגיגים על אומנות , ארכיטקטורה אבל לא רק.

    0

    הגישה הדמוקרטית כמפתח לשלמות [הוליסטיות] של בניין

    2 תגובות   יום ראשון, 13/1/13, 22:36

    ''
    ''
    הוליסטיות, דמוקרטיה, הנכון הוא היפה

    בשיבחי השלמות ואיך תנועה וזיכרון הם תנאי הכרחי לה.

    תכנון אדריכלי מנצל את הקשר שבין תנועה בחדרים הפנימיים והחיצוניים של הבית לבין זיכרון ובניית מתח כדי להעניק לבית המשכיות והוליסטיות. הסונטה במוזיקה מורכבת מ 3 חלקים: בפתח היצירה מוצגים שני נושאים [היצג]. בעקבותיהם מפורקים הנושאים לשיברי מוטיבים שמשולבים אחד בשני תוך יצירת מתח השואף לפורקן וזה בא עם החלק השלישי, הרפריזה, שהיא השיבה אל החלק הראשון, ההיצג. השלמות של הסונטה כיצירה אחת מתבסס על רצף הסיפור.על נושאים שנעלמים אך נותרים בזיכרון כשהם מתחלפים  בעלייה במתח של פרוק הנושא והטחת נושא אחד ברעהו בפרק השני רק כדי לבוא על פורקנם עם חזרתו של ההיצג.

    מראה הבית שמתגלה מלווה ב"פס קול" של מים מפכים שאת מקורם עדיין אי אפשר לראות. המראה והצלילים נעלמים תוך כדי תנועה ומתחלפים במראות אחרים אך נותרים כזיכרון שמלווה את המראות החדשים ויוצר מתח כתוצאה מהציפייה והסקרנות שהתעוררו בהיצג. אלה באים על פורקנם עם שינוי כיוון התנועה לכששבים לראות ולשמוע את ההיצג והפעם מתגלה המקור לצליל פכפוך המים..כך עולה המסך ומתחילה ההצגה שניפרשת ומתפתחת עם הכניסה לקומת הקרקע.

    עוד טרם הכניסה לבית מוצג "אוצר המילים" שמספר את סיפורו של הבית: מסגרות כתומות וביניהם פנלים זהים שקופים או אטומים בצבע אדום שמעידים על המבנה המולקולרי של הבית כשלם המורכב מיחידה מודולרית אחת החוזרת על עצמה.

    חלל קומת הקרקע מוגדר על ידי פנלים זהים בגודלם חלקם שקופים ,חלקם מרוצפים באריחי ציפחה סגולה מחולקת בשתי וערב של פסי תאורה כתומים וחלקם מחופים בפנלים צהבהבים של עץ. עם התנועה במעלה המדרגות נותרים חלקם בגדר זיכרון אך הם עתידים לשוב ולהתגלות במדויק באותם גדלים שקופים או לסירוגין מחופים בלוחות העץ הצהבהב בחדרי השינה. תנועה שמלווה במראה שנותר כזיכרון גם כשהמראה משתנה אך שב ומתגלה במקומות אחרים בבית לכדי יצירה אחת; המשכית שאין לה סוף ואין לה התחלה שבה כל חלל מקיים יחסי גומלין עם כל חלל אחר גם אם מדובר בחללים שנימצאים בקומות אחרים, וכל חלל מקיים יחסי גומלין עם הבית כשלם בעוד הזיכרון משאיר שובל שאינו ניגמר. 

    האם אוצר מילים מוגדר וספציפם שחל על חללים ציבוריים כפרטיים בקומת הקרקע ובקומה העליונה בחללים שמיועדים לשינה לאירוח או לרחצה האם הוא טוטאליטרי או דמוקרטי ? טוטאליטרי במובן "כולם שווים" במטרה למחוק את האישיות האידיבידואליות או שהוא נועד למנוע ראווה של חללים מסוימים "חשובים" וצניעות של חללים בקומות עליונות "פחות חשובים" או שמא מטרתו לחזור ולפגוש את אותם חומרים "מוכרים" באותם גדלים שראינו בתחילת "המסע" בקומת הקרקע באופן שיוצר רצף המשכיות אך גם מתח שמוביל לפורקן כדי למנוע בניין שאינו אלא שלם שהוא אוסף של חללים שונים זרים ומתוכננים לפי קריטריונים של "חשוב" או "לא חשוב"  ובמילים אחרות יצירה מפוררת שמוחזקת יחד בצורה מלאכותית. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/1/13 12:59:
      תודה על ההתייחסות. האשם כרגיל במשפטים המסורבלים שלי. הכוונה היתה מה קורה כשמעניקים חשיבויות לחללים אחדים והיעדר חשיבות לאחרים ואז מנסים להדביק אותם יחד ולקרוא לזה בניין.
      פוסט מעורר מחשבה בעיקר למישהי שלא באה מהתחום. ולמרות חוסר נסיוני , ההמשכיות וההוליסטיות שתיארת דווקא נותנים יצירה אחת שמוחזקת יחד. למה באופן מלאכותי?

      ארכיון

      פרופיל

      אריק גינזבורג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין