כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    נס המרד של מנהלי בתי הספר

    5 תגובות   יום רביעי, 23/1/13, 17:50

    מנהלי בתי-ספר רבים מבקשים עתה לפרוש מארגוני המורים. זו אינה הפעם הראשונה. בשנת 2005 הקימו מספר מנהלים, ביניהם הח"מ, ארגון בשם "אומ"ץ חינוכי", ובשמו המלא: ארגון מנהלים עצמאי. אומ"ץ חינוכי לא "המריא", כיוון שהתנאים כנראה עוד לא בשלו. בנוסף: ארגוני המורים ניהלו מסע הפחדה מאסיבי כנגד ההתארגנות הצעירה. הח"מ ושני עמיתים נוספים הוצאו משורות הסתדרות המורים ע"י ביה"ד שלה, למען יראו וייראו. המסר הועבר, המנהלות והמנהלים נבהלו, והיוזמה דעכה.


    הרבה מים זרמו מאז, ועתה פרצה בכל עוזה אנרגיה רבה של מורת-רוח מנהלית. בשנת 2008 נחתם הסכם "אופק חדש" עם הסתדרות המורים, ובשנת 2011 נחתם עם ארגון המורים העל-יסודיים הסכם "עוז לתמורה"; בשניהם קופחו המנהלים באופן מרחיק-לכת (המנהלות מקופחות במאמר זה עוד יותר, בשל בעיית השפה שמדברת בגוף זכר). ראשי הארגונים, וסרמן וארז, טוענים – בצדק מבחינתם – שהם אינם מייצגים את המנהלים, אלא את המורים. האינטרסים של אלה ואלה אינם זהים.


    תפקיד ניהול בית-הספר בעשורים האחרונים עשה שינוי אדיר. המנהל אינו עוד "ראשון בין שווים", שעובר ברוטציה ובהתנדבות בין המורים, אלא פרופסיה מקצועית לכל דבר. ממנהל בית-ספר נדרש להוביל חזון חינוכי מגובש לביה"ס; לנהל עבודת צוות אפקטיבית; להגיב למספר רב של גורמי-חוץ בעלי-עניין; להתמודד בתחרות על "הישגים" מדידים, שמתפרסמים ברבים; להתמודד על לבם של הורים בעלי זכות מתרחבת לבחור בית-ספר; ועוד ועוד. זהו תפקיד שאין בו גבולות של זמן ותוכן, ומנהלים רבים חווים אף קשיים בבריאות ובחיי המשפחה.


    עמותת "גב לחינוך" שהוקמה ע"י בני-זוג של מנהלים מציגה בעצומה שהפיצה באינטרנט את המצב: מורי "אופק חדש" בהסתדרות המורים קיבלו תוספת שכר של 30% בעוד המנהלים נאלצו להסתפק ב-15% בלבד. העצומה מונה שורה של תפקידים חדשים המוטלים על המנהלים בשנים האחרונות: הערכת מורים, פיתוח מקצועי של המורים, "התאמת מערכת החינוך למאה ה-21" העוסקת בתחומי מיחשוב ואינטרנט בהוראה, הכנסת ניהול ממוחשב לביה"ס, ומטלות נוספות. תוספת העבודה היא רבה מאד ותוספת השכר – מזערית.


    אי-לכך, מנהלים רבים מבקשים היום כאמור לפרוש משני ארגוני המורים ולהקים ארגון אחד כללי עבור עצמם. ארגוני המורים שוללים זאת מכל וכל, וניתן להבין זאת מן הדיון הפרוע שהתנהל בעניין זה בהסתדרות המורים, בעת שיו"ר סיעת "נחל", גילה קליין, הציגה את מצבם של המנהלים. מספרם של מנהלי בתי-הספר בישראל הוא כ-4100 בעוד שהמורים מונים כ-130,000. מי שאינו בקיא עשוי לשאול בצדק, מדוע מתעקשים ארגוני המורים להחזיק במסגרתם את המנהלים, כאשר הם מודים בניגוד האינטרסים; מה החשיבות של 4100 מנהלים בתוך עשרות אלפי החברים של הארגונים? ובכן, ההסבר הוא פשוט למדי: זה לא עניין של כמות אלא של איכות. כמה אלפי מנהלים מובילים את מערכת החינוך והשפעתם על כלל המורים היא רבה.


    ובכל זאת, הגיעה העת להוביל את המנהלים, הנושאים על כתפיהם את מערכת החינוך, לארגון משלהם. עשיית התארגנות כלשהי לכדי "אירגון יציג" היא עניין משפטי ופוליטי מורכב, ומחייבת שמרבית חברי הפרופסיה יתמכו. המנהלים, גם הרבים שעדיין לא בעניין, חייבים לדחוף בכל הכוח (כולל תשלום דמי חבר), ארגוני המורים צריכים לקבל זאת, משרד החינוך צריך לעודד, והציבור כולו לתת כתף. לפנינו שתי פרופסיות נפרדות מאד: הוראה – וניהול. צריך לתת לכל אחת מהן את מלוא הכבוד המגיע לה. המנהלים זכאים בהחלט, לראשונה בהיסטוריה של החינוך הישראלי, שיהיה להם ייצוג משלהם, שיבין את מורכבות התפקיד ויפעל לחיזוקם והעצמתם של נושאיו.

     

    פורסם בדמרקר, 23.1.13

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/1/13 10:43:

       

       

      בית ספר ללא פריבילגיות  

       

      בתי הספר של היום רקומים היררכיות, והאנשים התופסים כל אחת מגומחות ההיררכיה מוצאים את עצמם מבודדים בקפידה מגומחות אחרות ומפונקציות "בלתי" מתאימות.  

       

      בפסגה יושבים מנהלים -- אולם כמה בלתי מאושר הוא חלקם הכול-יכול! היות ושליטתם מבוססת על סמכות אוטוקרטית במקום רצון העם, הם תמיד מבודדים, חסר להם קהל בוחרים, חסר להם בסיס כוח רחב, חסרה להם תמיכה המונית. הם אנשים בודדים, והכוח הפרטי שלהם הוא פיצוי קטן. 

       

      כמו כל האוטוקרטים, הם אינם מסוגלים להתנתק מעמדתם אפילו כאשר רצונם בכך. פעם אחר פעם שומעים את המנהלים אומרים בגעגועים כמה הם היו רוצים שוב ללמד, לבוא במגע עם תלמידים, להיות חלק מהכיתה. הם אינם יכולים לעשות זאת יותר משמלך יכול להיהפך לנתין. ברגע שהתרוממו מהשורה, הם עזבו אותה אחת ולתמיד.

       

      אחריהם באים המורים, משועבדים לרצון ההנהלה ומשרד החינוך, אם כי הכול-יכולים בממלכתם הפרטית – הכיתה. הם מנועים מלהשתתף בקבלת ההחלטות החשובות אשר קובעות את עבודתם, והם בתורם, מערימים מכשולים ביניהם לבין אלה שנמצאים ישירות מתחתם, צוות ההשגחה והפקידות. נוצרת מיסטיקה של הוראה "טהורה" ו"עבודת הפרך השגרתית" מופנית לאחרים, כביכול פחות מוכשרים, פחות מאומנים, פחות ראויים.

       

      הבא בתור הוא הצוות -- הרבה מעל התלמידים, ונחות באופן בולט מהמורים. משכורותיהם נמוכות, שעותיהם רבות, עבודתם עוטה פחות כבוד. למרות שרבים מהם היו רוצים ללמד  -- ותלמידים לא מעטים היו מעדיפים לבלות את זמנם עם איש התחזוקה של בית הספר במקום לבלות את זמנם עם כל אחד ממוריהם -- הכיתה היא מחוץ לתחום עבורם. אף על פי כן בתחום שליטתם, המילה שלהם היא חוק עבור תלמידים.

       

      לצוות, גם לו לעיתים נדירות יש מילה בתחום קבלת ההחלטות המנהליות אשר קובעות את תפקידו, על אף שהתפקוד היום-יומי של המוסדות, גדולים כקטנים, נמצא בידיו הלכה למעשה לעיתים קרובות.

       

      ובתחתית: התלמידים. נטולי כוח, לא מעורבים בתהליך אשר סוחף אותם, אדישים. מאגר אדיר של אנרגיה מבוזבז ללא תועלת; משאב עצום של דמיון וידע וכשרון, שלא מנוצל ושטרם נתגלה.

       

      אכן, בזמן שאנחנו מביטים במפלס הכי נמוך -- שיממון רחב ידיים של "כוח התלמידים" הבלתי מעובד ההוא -- הבזבזנות וההרסנות של המבנה ההירארכי כולו אינן יכולות שלא להטביע את חותמן בנו.

       

       

      כמה שונה המצב בבית ספר דמוקרטי, בית ספר ללא פריבילגיות. בדיוק כפי שמוסדות חברתיים ופוליטיים דמוקרטיים מאפשרים את הניצול המלא של הכוחות של כל אוכלוסיית האומה כולה, כך מוסדות חינוך דמוקרטיים הופכים לאפשרי את ה"בלתי אפשרי" בבתי הספר. 

       

      בית ספר ללא פריבילגיות הוא בית ספר בו כולם יכולים ללמד, וכולם יכולים ללמוד; בו כולם מתחלקים באופן שווה באחריות לנהל את הקהילה; אין בו תחום אשר יש לו עדיפות, אין מיומנות אשר שולטת, אין נושא אשר עומד מעל האחרים. בית ספר בו לא הלבוש, ולא הדרגה, ולא הטון של הקול מבדילים בין אדם אחד לאדם אחר, או מעמידים אדם אחד מעל אדם אחר.

       

      בבית ספר כזה, אין צורך במחלקות, או באחוזות, או שמורות. האחריות מתחלקת בצורה הוגנת בין אנשים אחראיים, בהתאם לתחום התעניינותם ולצרכי בית הספר. אולי ההבחנה היחידה של סיווג שהיא תקפה, היא בין הצוות השכיר בכללותו -- כקבוצה של אנשים אשר תפקידם העיקרי הוא להחזיק את בית הספר על בסיס יום-יומי, להבטיח שבית הספר מתפקד וממלא את חובותיו -- לבין הסטודנטים בכללותם, אשר תפקידם העיקרי הוא לנצל את בית הספר כבסיס ללמידה.

       

      הגיל גם הוא איננו גורם קובע, כי אנשים מכל הגילים יכולים להיות צוות או תלמידים; כפי שגיל איננו גורם הקובע באבחנה בין אנשי מקצוע לבין הלקוחות שלהם בכל תחום אחר של החיים.

       

      מדובר פה במוסד אשר האווירה כולה בו חדורת ערכים של חברה דמוקרטית -- כיבוד זכויות, זכות הצבעה אוניברסלית, שלטון החוק, הזדמנות שווה; בית ספר בו שורר האיזון המיוחד בין יחיד לחברה אשר צריך לאפיין מדינה דמוקרטית.

       

        26/1/13 07:21:

      קשים מאד ומתסכלים הם חייו של מנהל/ת בי"ס כיום. אני סבור שכלתך - אם יש לה חיים מעניינים ומלאים - לא צריכה להצטער על הבחירה.

        24/1/13 20:59:
      מצטערת לשמוע שהמרד דוכא. לא היה לי אף פעם קשר לניהול. אבל אחת מכלותי, בחורה מוכשרת מאד, מורה בתיכון, למדה נוסף על לימודיה למסטר במקצועה, גם ניהול בתי ספר. סיימה בהצטיינות, ולאחר עשרים שנות הוראה, החליטה לא לממש את רצונה לנהל בית ספר, ונשארה בתפקידה כמורה. כך תעבוד עד יציאתה לגימלאות. הניהול הפסיד אשה מוכשרת, עצמאית, מקורית, שיכלה לתרום לנושא ללא כל ספק. היא לא בחרה במקצוע בשל מה ששמעה על תנאי העבודה, והשכר, בהשוואה לשכר מורה בוותק רב-שנים כמוה.
        24/1/13 19:42:

      לדאבון הלב, עד שהתפרסם המאמר בדמרקר - "המרד" דוכא. הוא דוכא ע"י הסתדרות המורים והעומד בראשה - ביד חזקה ובזרוע נטויה.

        24/1/13 19:07:
      ראוי ביותר.

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין