כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    קו השלושים

    2 תגובות   יום שבת, 26/1/13, 20:55

    בסיפורו "הסכנות שבהתנהגות נלוזה" מביא הסופר הצרפתי, אונורה דה-בלזק, דיאלוג מעניין, בין דמותו של מלווה בריבית, העונה לשם מסייה גובסק, לבין פרקליט צעיר, שהיא הדמות הראשית בעלילה. הפרקליט הוסמך זה מכבר לעיסוק בעריכת דין. לאחר שבעלי המשרד בו עבד האחרון כשכיר, נאלץ להוציא אותו למכירה, עקב הסתבכות כלכלית, ביקש הפרקליט לקנות את המשרד, ולשם כך הוא נזקק להלוואה מצדו של האדון גובסק.

     

    המלווה בריבית שאלה תחילה בדבר הערבויות, ולאחר שהפרקליט הצעיר סיפר כי אין לו ערבויות, התפתח הדיאלוג הבא:
     

    - "בן כמה אתה?"

    - "עשרים ושבע..."

    - "מחר בבוקר הבא לי את תעודת הלידה שלך ונדבר בעניינך. אני אחשוב על זה".

     

    בסופו של יום לאחר בחינת המסמך שביקש הסכים האדון גובסק להעניק את ההלוואה הדרושה, ואז שואל הפרקליט לפשר העניין, ותהה האם לתעודת הטבילה הייתה משמעות שהכריעה את הכף.

     

    על כך נענה בתשובה הבאה: "כמה מטופשים הם הצעירים!.. דע לך, אם כך, אדוני הפרקליט, שלפני שמגיעים לגיל שלושים, היושר והכישרון מהווים עדיין סוג של משכנתא, אולם מעבר לגיל הזה, אי אפשר לסמוך עוד על איש"[1].

     

    לא אחת נתקלתי במהלך חיי בטענה שלא ניתן לשנות אופי של אנשים שעברו את גיל השלושים. לא מעט קוננתי למשל במהלך התקופה בה פעלתי במישור הציבורי, על התנהלות של עמיתים מסוימים, ובקשתי לשנות אותה (לטובתם), אך כאמור זה היה דבר אבוד מראש. אופי הוא דבר שקשה לשנות.

     

    זאת הסיבה לכך שאני נוהג באופן סקפטי ביותר כלפי הצהרות ואמירות של אנשים המספרים בגאווה ובריש גלי על "הרנסנס" האישי שחוו, ועל השינוי שעברו בעקבותיו. אינני סבור חלילה שלא חוו שינוי, או שתחושתם הסובייקטיבית איננה נכונה. כל שאני אומר הוא שתוכנות אופי אינן דבר שמשתנה כל כך מהר, השינוי הוא בעיקר במעטפת החיצונית, שיוצר את התחושה הפנימית. כפי שעולה מדבריו של בלזק, יש אמת רבה בטענה שתכונות האופי מתעצבות באופן סופי איפשהו באזור גיל השלושים. לאחר מכן, מאוד קשה להשפיע ולשנות אותן. 

     

     

    עו"ד אדיר בנימיני

    http://adirb10.wix.com/adirbenyaminilaw

    ---------------------------------- 


    [1] אונרה דה-בלזק הסכנות שבהתנהגות נלוזה תרגום: מירי ליטבק (הוצאת עם עובד) 2009

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/1/13 14:13:
      מסכים לכל מילה אריאל; נתת דוגמא אחת, אך האמירה הזאת נכונה לעוד דמויות הפועלות במרחב הציבורי, כאשר חדשות לבקרים מנסים למכור לנו, על איש ציבור כזה או אחר, סיסמאות כמו "הוא השתנה". בדרך כלל מוצאים מספיק תמימים שיאמינו בכך, והסוף ידוע. טבע האדם הוא אכן קבוע ולא משתנה.
        27/1/13 08:12:

      את הספר "גובסק" של בלזאק קראתי לפני למעלה מחמישים שנה. בלזאק ניסה, כידוע לצייר את פאריס של תקופתו ב"קומדיה האנושית", ולכן חזרו ובאו כדמויות משנה בספריו, דמויות שהיו עיקריות בספר אחר.

      לא תמיד נעים לגלות בדיעבד, שאת מה שאתה מגלה בדרך הקשה על אופייך ואופיים של אחרים - כבר כתבו קדמונים לפני מאות שנים. אכן, גם אני למדתי שאת זנב הכלב לא ניתן לישר, שזנבות חזיר לעולם לא יצלחו להכנת שטריימל, ועוד כהנה וכהנה אמרות המוונות לכך שטבע האדם הוא קבוע, לא משתנה.

      כל זה, בלי להגיד אף מילה על ביבי ומצביעיו הנאמנים.

      ארכיון

      פרופיל

      caravaggio30
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין