כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    לשנה הבאה בהוליווד הבנויה

    0 תגובות   יום חמישי, 28/2/13, 21:22

    אחרי אחת השנים המוזרות בתולדות האוסקר (שכמו כל שנת אוסקר, נמשכה פחות מארבעה חודשים), מתחילים המומחים לקבץ שמות לקראת השנה הבאה. אולי מתוך פחד לפספס את הארגו, או חיות הדרום הפראי הבא, הרשימות המתגבשות נראות לי ארוכות מתמיד. אף אחד לא מתחייב על פייבוריט, אם כי ברור שישנם סרטים מסוימים שנחשבים ליותר בעלי סיכוי מאחרים בדרך לפסלון הנכסף. 2013 צפויה להיות שנה חלשה ביחס לקודמתה בתחום שוברי הקופות. אין השנה סרט בקליבר של הנוקמים וכל סרטי האנימציה המפתים מבחינה כספית, הם סרטי המשך. מן הסתם, יהיו הפתעות לא צפויות ושתיים-שלוש קומדיות שיצליחו מעבר לצפוי. אולי דווקא העובדה שאין לשנה הזו הרבה שמות נוצצים, היא הסיבה שכל כך הרבה סרטים מוזכרים כמועמדים אפשריים לאוסקר.

     

    אוגוסט: מחוז אוסייג - עיבוד למחזה זוכה פרס פוליצר והטוני, על משפחה לא מתפקדת שמתאחדת בעקבות העלמות האב. באופן מתאים, יש לבמאי ג'ון ולס ברזומה תפקיד מפיק בפועל בסדרה "חסרי בושה" (וקרדיט על בימוי שלושה פרקים). לא שהמחזה הוא הגרסה הבימתית לחסרי בושה, אבל הסדרה אפשרה לולס לצבור נסיון בקומדיות שחורות על משפחה בעייתית. טרייסי לטס, שכתב את המחזה, הוא גם התסריטאי. צוות השחקנים מכיל לא מעט שמות מוכרים, בהם מריל סטריפ, יואן מקגרגור, ג'וליה רוברטס, בנדיקט קמברבץ', אביגיל ברזלין, ג'ולייט לואיס, כריס קופר וסם שפרד.

     

    קפטן פיליפס - עבר זמן מה מאז שטום הנקס היה שם שמקושר ישירות עם האוסקר, או עם שוברי קופות. למרות זאת, מדובר בפרויקט מסקרן, בו הוא מגלם קפטן של ספינה אמריקאית שנחטפת בידי פיראטים סומליים. פול גרינגראס, המוכר בעיקר מטיסה 93 ומסרטי ג'ייסון בורן, מביים. גרינגראס מפורסם בסגנון הריאליסטי של סרטיו, מה שיכול להיות מאוד מעניין בהתחשב בכך שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי.

     

    להציל את מר בנקס - עוד טום הנקס, הפעם במשהו שנראה קליל יותר. הוא מגלם כאן את וולט דיסני, לצד אמה תומפסון המגלמת את פי.אל. טרברס, מחברת ספרי מרי פופינס. הסרט עוסק בנסיונות של דיסני להפיק את הגרסה הקולנועית לספרים, כאשר עדויות היסטוריות מצביעות על כך שהיחסים בינו לבין טרברס היו מאוד מתוחים. ידוע שהיא לא הייתה מרוצה מהסרט שנעשה, למרות שהוא נחשב כיום לקלאסיקה. טוענים שהוליווד אוהבת סרטים על הוליווד וזהות שני זוכי האוסקר האחרונים, מחזקת את האמירה הזו. עם זאת, אין לי ציפיות גבוהות מהסרט פשוט כי הוא מבויים בידי ג'ון לי הנקוק, מי שעשה את הזדמנות שניה, סרט לא חביב עלי בלשון המעטה. את התסריטאית קלי מרסל אני לא מכיר, אבל זה שהיא הופקדה על כתיבת העיבוד לחמישים גוונים של אפור, לא נראה כמו סימן מעודד.

     

    לוכד שועלים - עד כה, יש לבנט מילר רקורד מצוין עם האוסקר. שני סרטיו הראשונים, טרומן קפוטה ומאניבול, היו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר ומילר עצמו היה מועמד על בימוי הראשון. העלילה של פוקסקאצ'ר עוסקת בשילוב בין שני נושאים שמילר עסק בהם בעבר. היא משלבת את חקירת הרצח מטרומן קפוטה והעיסוק בספורט ממאניבול, ליצירת סיפור על אדם חולה נפש שרצח מתאבק אולימפי. סטיב קארל בתפקיד הרוצח הוא בחירה קצת משונה, קשה לדמיין אותו מכיל את מלוא עומקה של דמות אפלה שכזו. מצד שני, בנט מילר היה זה שהביא לג'ונה היל מועמדות לאוסקר על תפקיד דרמתי, אז מי יודע. שאר הצוות כולל את צ'אנינג טייטום, מארק רופלו וסיינה מילר.

     

    פרוטוייל - בכל שנה, יוצא מפסטיבל סאנדאנס לפחות סרט אחד שנדמה שעוד נשמע עליו בעונת הפרסים. ב-2012, זה היה חיות הדרום הפראי והשנה, מדובר בפרוטוייל, של הבמאי והתסריטאי ראיין קוגלר (שזה סרטו הראשון באורך מלא).  הסרט, על בחור בן 22 שמסתובב בין כנופיות ובריתות אלימות בערב ראש השנה האזרחית, קטף את פרסי הקהל וחבר השופטים בסאנדאנס. אוקטביה ספנסר משחקת לצד רשימת שחקנים לא מוכרים שחלקם נשמעים כמו גרסאות פיראטיות של כדורסלנים מפורסמים, למשל מייקל בי. ג'ורדן וקווין דוראנד.

     

    בתוך לואין דיוויס - אחד המתחרים הפוטנציאליים היותר חזקים לאוסקר לדעתי. סרט מסע עירוני של האחים כהן, על זמר בשנות השישים של המאה שעברה שמחפש הצלחה ועל הדרך, דופק לא מעט מהאנשים הקרובים אליו. כבר יש טריילר, למרות שטרם נקבע מועד הפצה. המפיק סקוט רודין, שעבד עם האחים על זוכה האוסקר ארץ קשוחה והמועמד אומץ אמיתי, משתף איתם פעולה גם כאן. אוסקר אייזק בתפקיד הראשי כשלצדו קארי מאליגן, ג'סטין טימברלייק, ג'ון גודמן ו-אף. מאריי אברהם שאולי עושה פה קאמבק.

     

    נברסקה - עוד הימור שלי על מתחרה חזק, הוא סרטו החדש של אלכסנדר פיין. אחרי שהיה מועמד לאוסקר על בימוי וזכה על כתיבת דרכים צדדיות והיורשים (שלזמן קצר, נחשב אפילו פייבוריט לזכיה), פיין מוותר על תפקיד התסריטאי לטובת בוב נלסון הלא מוכר. התפקיד הראשי יועד במקור לג'ין הקמן, אולם זה סרב לחזור מפרישה וברוס דרן לוהק במקומו כגבר זקן שנוסע עם בנו לנברסקה בכדי לקבל פרס כספי. הם נתקלים בדרך בטיפוסים שונים שלחלקם, האב חייב כסף. אלכסנדר פיין נוטה לקחת סיפורים שנראים פשוטים במבט ראשון, אבל מתבררים כמאוד מורכבים בזמן אמת. הוא יודע לעבוד עם שחקנים וזה בהחלט עשוי להיות אחד הסרטים החשובים של השנה.

     

    אנשי המונומנטים - ג'ורג' קלוני היה מועמד עד כה לאוסקר כשחקן, במאי, תסריטאי ומפיק. בתחום האחרון, זכה ממש השבוע על ארגו. אנשי המונומנטים הוא החזרה שלו גם לשלושת התפקידים הנוספים. מדובר בעיבוד לספרו של חוקר האמנות רוברט אם. אדסל, על יחידה של בעלות הברית המופקדת על הצלת יצירות אמנות בעלות ערך גבוה במיוחד, לפני שיושמדו בידי היטלר. מאחר וקלוני אחראי על זה, סביר להניח שהסרט יהיה בנוי יותר כמותחן מאשר כסרט רגוע על חיבה לאמנות. מלבד קלוני, משחקים כאן דניאל קרייג, מאט דיימון, ג'ון גודמן, ביל מאריי, קייט בלנשט וז'אן דוז'רדן (אם תהיתם איפה הוא). הצילומים יחלו בשבועות הקרובים והסרט אמור לצאת לקראת סוף השנה.

     

    גטסבי הגדול - אני מכניס את הסרט לרשימה כי הוא מוזכר בהרבה רשימות של אחרים, אז אולי אני מפספס משהו. בכל שנה, יש את הסרט שרבים מהמרים עליו ומופתעים כשהוא נכשל ביקורתית ומסחרית. אני מנחש שגטסבי הגדול ימלא את המשבצת הזו השנה. העיבוד של באז לרמן לאחד הספרים הגדולים של המאה שעברה, היה אמור לצאת לאקרנים בדצמבר 2012, אולם נדחה לתחילת מאי, שבוע אחרי יציאת איירון מן 3. לרמן זכה להצלחה על מולן רוז', אולם סרטו הבא, אוסטרליה, נחשב לכשלון. לפי הטריילרים, מעריצי הספר יחושו לא בנוח עם הגרסה הססגונית בעלת הפסקול האנכרוניסטי של סיפור המתאר בפרטים את עידן הג'ז. אולי אופתע לטובה, אבל השינוי בתאריך נראה לי כמו סימן מבשר רעות.

     

    גרביטציה - גם סרטו החדש של אלפונסו קוארון היה אמור לצאת בשנה שעברה, אבל נדחה ל-2013. ההבדל הוא שבעוד גטסבי הגדול הועבר מעיצומה של עונת הפרסים לתחילת הקיץ, גרביטציה הוזז כמעט שנה שלמה, מנובמבר 2012 לאוקטובר 2013, שזה מספיק קרוב לסוף השנה בשביל לדבר על כוונות לאוסקר. סיבת הדחיה לא ידועה, אולי היא קשורה להמרה לתלת מימד ואולי משיקולים מסחריים גרידא. בכל מקרה, הסרט העוסק בשני אסטרונאוטים הנמצאים בתחנת חלל מתפרקת, נראה מסקרן ולו בגלל זהות הבמאי, שכבר יצר שילובים מעניינים של עולמות בדיוניים עם עלילות מורכבות וקונפליקטים לא שגרתיים (נסיכה קטנה, הארי פוטר והאסיר מאזקבן, הילדים של מחר).

     

    הזאב מוול סטריט - הנה במאי שסרטים שלו יצליחו למשוך עניין בכל חלק של השנה. מרטין סקורסזה מביים עיבוד שנכתב בידי טרנס וינטר (יוצר הסדרה אימפריית הפשע), לספרו האוטוביוגרפי של ג'ורדן בלפורט, עמיל בורסה שהואשם בפשעים כנגד שוק המניות. הליהוק של לאונרדו דיקפריו בתפקיד הראשי נראה כמעט אוטומטי וזה משהו שיכול אולי לפגוע בסרט. זה כמו ג'וני דפ אצל טים ברטון. לפעמים הוא בדיוק האדם לתפקיד, אבל לפעמים הוא נבחר כי הבמאי לא שוקל בכלל שחקנים אחרים. ההבדל הוא שדיקפריו הוא שחקן פחות ורסטילי מג'וני דפ, כך שהסרט צריך להיות מספיק ממוקד בדמויות משנה בכדי להצדיק את הליהוק.

     

    אליסיום - ניל בלומקמפ הוא סיפור של הצלחה (כמעט) בן לילה. אחרי כמה שנים של עבודה על סרטים קצרים, יצר הבמאי הדרום אפריקאי את סרטו הראשון באורך מלא, מחוז 9. הסרט היה אחת ההפתעות הגדולות של אותה שנה ואף היה מועמד לאוסקר, בפעם הראשונה מזה עשורים שיותר מחמישה סרטים היו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. כעת, בלומקמפ שכבר נתפס כמומחה לסובלנות מהחלל, מביים סרט עתידני בו חלק מהמין האנושי חי על כדור הארץ החרב וחלק בתחנת חלל. הריחוק האסטרונומי מתבטא גם בהבדלי מעמדות חדים ומאט דיימון בתפקיד הראשי, אמור להיות זה שמנסה לגשר עליהם. זה כנראה לא הולך להיות מתחרה רציני על האוסקר, אבל יהיה לפחות מעניין לראות אם מחוז 9 היה הצלחה מקרית, או בלומקמפ מתגבש כאחד מגדולי המדע הבדיוני בקולנוע.

     

    המשרת - לי דניאלס התגלה באותו מחזור כמו ניל בלומקמפ, אבל עם סגנון שונה לחלוטין. פרשס הוא אחד הסרטים המדכאים של העשור והאקדמיה, משום מה, אהבה אותו מספיק בשביל לתת לו שני אוסקרים (אם כי זה של מוניק היה מוצדק לחלוטין). לאחר מכן, בחר דניאלס לביים את העיתונאי, בי מובי מודע לעצמו שלא ברור מה קהל היעד שלו. המשרת נראה כמו נסיון למשהו חדש, אפי יותר. פורסט וויטאקר מגלם את מי ששרת בבית הלבן שמונה נשיאים שונים ואת משפחותיהם. אצל במאים מסוימים, זה היה נראה כמו פרויקט חלומי. אצל דניאלס, אני קצת חושש שהתוצאה תכלול את רונלד רייגן משתין על ז'קלין קנדי בזמן שניקסון מכה ילדות וייטנאמיות במרתף. צוות השחקנים כולל את רובין ויליאמס, ג'ון קיוזאק, אלן ריקמן, ג'יימס מרסדן, ליב שרייבר ואורלנדו אריק סטריט, כולם בתפקיד נשיאי ארה"ב. נוסף אליהם, נמצאים כאן אופרה ווינפרי, מריה קארי, לני קרביץ, מליסה לאו, ונסה רדגרייב וג'יין פונדה. זה יהיה מדהים, או שזה יהיה נורא.

     

    דיאנה - אחד השידוכים בין במאי לסרט שאני פחות מבין מה היה הליך החשיבה מאחוריהם. אוליבר הירשביגל, המפורסם בעיקר כבמאי הנפילה (הידוע גם כ"היטלר מתעצבן"), מביים סרט על חייה של הנסיכה דיאנה, עם נעמי ווטס בתפקיד הראשי. הירשביגל עשה עבודה מצויינת עם הפיהרר, אבל האם באמת רוצים שזו תהיה האסוציאציה העיקרית בסרט על ליידי די? במיוחד כשהסרט עוסק בשנתיים האחרונות לחייה, כפי שהנפילה עסק בימיו האחרונים של היטלר. אני מניח שאפשר להתנחם בכך שהירשביגל זכה הפעם לביים פרויקט שיוכל להותיר חותם ולא רימייק לקלאסיקת אימה.

     

    סוף החופש - בסרטו החמישי כבמאי, מעבד ג'ייסון רייטמן את ספרה של ג'ויס מיינרד, על אם ובנה המתבגר שאוספים טרמפיסט מסתורי ולאט לאט, מגלים על הרקע הפלילי ממנו הוא נמלט. קייט וינסלט, ג'וש ברולין וגטלין גריפית בתפקידים הראשיים. זה עשוי להיות כיוון חדש עבור רייטמן, שעד כה לא עסק בסיפורי מתח וידוע בחיבתו לדמויות בעלות תווית שלילית בחברה המודרנית (לוביסט של חברות טבק, נערה בהריון, שרליז תרון). מצד שני, לא קראתי את הספר ויתכן שהטרמפיסט הוא רק מניע לסיפור התבגרות נוסטלגי ועיקר הסרט מתמקד בכלל ביחסי האם עם בנה. קשה לדעת אצל רייטמן, כי כבר הצליח ליצור סרטים מוצלחים מסיפורים שנראו בעלי הרבה פחות פוטנציאל מזה.

     

    סרינה - קורה שצמד שחקנים ישתפו פעולה בתפקידים ראשיים פעמיים בתוך זמן קצר. זה נפוץ בעיקר מחוץ להוליווד, בתעשיות קטנות יותר, עם חוזים קטנים יותר. עם זאת, ג'ניפר לורנס וברדלי מצאו את עצמם מגלמים זוג נשוי, זמן קצר לאחר שככבו באופטימיות היא שם המשחק. זהו סרטה השני באנגלית של המבאית הדנית סוזנה בייר. הנסיון הקודם, דברים שאבדנו באש, התקבל בביקורות מעורבות. הסרט מתרחש בתקופת השפל הגדול בארה"ב ונראה שהוא נוטה לכיוון המלודרמה. החדשות הרעות הן שזהו התסריט הראשון עליו חתום כריסטופר קייל מאז אלכסנדר, עליו היה מועמד לראזי.

     

    טראנס - כשדני בויל ביים את טריינספוטינג, נדמה היה שמדובר באחד הבמאים הנועזים והיצירתיים של דורו. לאחר מכן, הוא נרגע וביים סרטים די שגרתיים למראה (גם אם אחד מהם הוא על אפוקליפסת זומבים). זה השתלם לו בצורת אוסקר על נער החידות ממומביי, אבל דווקא אז, החליט בויל לחזור להתנסויות פחות שגרתיות. 127 שעות היה הימור שהשתלם, לפחות מבחינה ביקורתית (לא כל כך מסחרית). טקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון היה המרשים ביותר שנראה אי פעם ולו בשל היכולת של בויל לפנות לקשת רחבה של צופים ולא ללכת דווקא על בטוח. כעת הוא לוקח הימור נוסף עם טראנס, אותו כתב תסריטאי טריינספוטינג ג'ון הודג'. הפוסטר והטריילר מרמזים על חוויה לא שגרתית, אפילו קצת קורננברגית. דני בויל הוא במאי מאוד מגוון וטוב לראות אותו סקרן והרפתקן מתמיד.

     

    סוף העולם - אוקיי, אני יודע שאין לסרט הזה סיכוי אמיתי לאוסקר, אבל זה כנראה הסרט שאני הכי מצפה לו השנה. הבמאי אדגר רייט, שנדד קצת לעולם החדש עם סקוט פילגרים נגד העולם, חוזר לבריטניה כדי להשלים טרילוגיה עם סיימון וניק פורסט. שני שיתופי הפעולה הקודמים של השלושה הניבו את Shaun of the Dead ו-Hot Fuzz (סלחו לי שאני לא משתמש בשמות העבריים המביכים), שתי פארודיות מבריקות שהוסיפו טוויסט בריטי לז'אנרים קולנועיים מוכרים. לא ידוע הרבה על סוף העולם, פרט לכך שמשתתפים בו הרבה פרצופים מוכרים ושמו מרמז על האתגר הגדול איתו הגיבורים צריכים להתמודד. רייט, פג ופרוסט טפחו קהל מעריצים צנוע, אבל אוהב, בשנים האחרונות. לא מספיק בשביל להבטיח שבירת קופות מחוץ למולדתם, אבל אני מוכן להזמין כרטיסים כבר עכשיו.

     

    תאורמת האפס - גם טרי גיליאם סוחב איתו עדת מעריצים נאמנים, אבל כבר לא זוכר איך נראית הצלחה קופתית. הסרטים שלו מוזרים מדי לטעם המפיצים ולהוציא קטגוריות עיצוב, אין לו מה לחפש באוסקר כבר יותר מעשור וחצי. תאורמת האפס כנראה לא ישנה את המצב, אבל הוא בהחלט נראה מסקרן. כריסטוף ואלץ מגלם האקר במשבר אקזיסטנציאלי שנסיונותיו למצוא תשובות לשאלות הגדולות של היקום, מופרעים בידי מאט דיימון. זה הסרט הראשון שמפיק דין זאנוק, הבן של ריצ'רד והנכד של המפיק האגדי רי'צרד זאנוק, מאז מות אביו. יהיה מעניין לראות אם ירש את כישורי ההפקה בהם משפחתו כה מפורסמת.

     

    רק אלוהים סולח - לא אהבתי את דרייב וגם האקדמיה לא הכי התלהבה ממנו. זה לא מנע ממנו להיות אחד הסרטים המוערכים ביקורתית של 2011. הבמאי ניקולס וינדינג רפן חוזר לשתף פעולה עם השחקן ראיין גוסלינג, הפעם בסיפור על גנגסטר ושוטר תאילנדי שמחליטים ליישב את הסכסוך ביניהם בזירה. רפן אוהב את הסרטים שלו אלימים במידה לא מציאותית ועושה רושם שרק אלוהים סולח ילך באותו קו.

     

    בלו ג'סמין - לא ידוע הרבה על סרטו הבא של וודי אלן, אף על פי שהוא מיועד לצאת לאקרנים בעוד פחות מחמישה חודשים. ידוע רק שמשתתפים בו קייט בלנשט, אלק בולדווין, פיטר סארסגארד ולואי סי.קיי. בניגוד לרוב סרטיו האחרונים של וודי אלן, בלו ג'סמין לא צולם באירופה, אלא בניו יורק ובסן פרנסיסקו. כרגיל, אי אפשר לחזות איך הסרט יתקבל, עד שלמעשה יצא. היו לוודי אלן הרבה פספוסים בעשור וחצי האחרון, לצד כמה הצלחות גדולות ועם קצב של סרט חדש כל שנה, הוא אפילו לא עוצר לנוח בין הפקות.

     

    ונוס בפרווה - זה הימור פרוע, כי אפילו לא ברור מתי הסרט הזה יגיע לארצות הברית. רומן פולנסקי החליט לעבד בעצמו את המחזה של דיוויד אייבס, השואב את שמו מספרו של ליאופולד פון זאכר-מאזוך (על שמו המונח "מזוכיזם"). בסרט, שיצולם בצרפת, משתתפים בסך הכל שני שחקנים: מתיה אמלריק ועמנואל סנייה, אשתו של פולנסקי. השניים שחקו יחד גם בסרט הפרפר ופעמון הצלילה. אני מניח שהסרט יעלם מהרדאר עד סוף השנה, אבל תמיד שווה לזכור שרומן פולנסקי צבר לא מעט פרסים בחייו, חלק לא מבוטל מהם במהלך העשור האחרון.

     

    שתיים עשרה שנות עבדות - בינתיים, סטיב מקווין (הבמאי הבריטי, לא השחקן המנוח), נמצא בשלב מוקדם בקריירה. שני סרטיו הראשונים, רעב ובושה, קטפו שבחים ופרסי מבקרים מפה ועד הודעה חדשה, אבל לא הצליחו לחדור למיינסטרים. מקווין הצליח כבר לפלג את חובבי הקולנוע בין אנשים שרואים בו בשורה חשובה לעשורים הקרובים, לבין אלה שרואים בו פלצן חסר כשרון. אישית, אני נוטה יותר לקבוצה השניה. זה לא מונע ממני לציין כאן את שתיים עשרה שנות עבדות, סרטו של מקווין שעוסק בגבר אפרו-אמריקאי מצפון ארצות הברית שנחטף לדרום כדי לשמש עבד. הדבר המסקרן הוא שהסרט מבוסס על זכרונותיו של סולומון נורת'אפ, שתאר את חוויות העבדות בגוף ראשון. צי'ווטל אג'יופור מגלם אותו בגרסה הקולנועית ואם זה לא היה סרט של סטיב מקווין, הייתי שוקל אותו כמועמד רציני לאוסקר, לפחות בקטגוריות המשחק.

     

    הבלינג רינג - גם סופיה קופולה החליטה לביים סרט על פי סיפור אמיתי, רק שהיא הלכה על הדבר אולי הכי רחוק שאפשר מעבדות. אמה ווטסון מככבת לצד שורה של שחקנים צעירים פחות מוכרים, ככנופיית בני נוער העוקבים אחר סלבריטאים ופורצים לבתיהם. אני מניח שכיאה לקופולה, הסרט יכיל אמירה על עולם הזוהר וכמה הכל מזויף. אם היא הכניסה את זה לסרט היסטורי על מרי אנטואנט, סביר להניח שתעשה זאת גם בסרט על שוד בבית של פריס הילטון.

     

    ראש - רון האוורד הוא המודל מבחינתי להימורים בטוחים. הסרטים שלו מצליחים מספיק בכדי להצדיק את העסקתו, אבל רובם אינם בולטים בהערכה ביקורתית לה הם זוכים. הם נחשב טובים, אבל האוורד עצמו, למרות אוסקר על נפלאות התבונה ופרס גילדת הבמאים על אפולו 13, לא נחשב לבמאי ששמו מספיק בכדי לקדם סרטים (בניגוד לספילברג, טרנטינו או נולאן). זו הסיבה שהכל פתוח מבחינת הסיכויים של ראש, דרמה על יריבות בין נהגי מרוצים. הליהוק לא נראה מבטיח, עם שחקנים בינוניים כמו דניאל ברייל, כריס המסוורת' ואוליביה ויילד בתפקידים ראשיים. מצד שני, מי יודע? רון האוורד הוא במאי מנוסה ויעיל שיוצר סרטים עבור הקהל הרחב. אחרי 35 שנים כבמאי, רון האוורד עדיין רושם יותר הצלחות מאכזבות.

     

    רק אוהבים נשארים בחיים - עוד סרט שאני מוסיף לרשימה יותר כי הוא נשמע מעניין ופחות כי יש לו סיכוי לאוסקר. אולי "מעניין" זו לא המילה המתאימה לתאור סרט של ג'ים ג'רמוש, שסרטיו ידועים לשמצה באיטיות שלהם. את חלקם אהבתי ואת חלקם לא. הבחירה שלו לביים סרט ערפדים רומנטי עם טום הידלסטון וטילדה סווינטון, צריך להיות לפחות מסקרן. בכל אופן, אני חוזה כבר עכשיו את הכותרת "עדיין סיפור אהבה יותר מוצלח מדמדומים".

     

    בית ספר למפלצות - הפריקוול למפלצות בע"מ, שבניגוד לשמו, הוא מקבילה לסרטי קולג' אמריקאים, מתאר מה קרה כשמייק פגש את סאלי. בילי קריסטל וג'ון גודמן חוזרים לתפקידים שדבבו לפני יותר מעשור במה שנראה כרגע כמועמד המוביל לזכיה באוסקר לסרט אנימציה. דן סקנלון מקבל לראשונה את המושכות כבמאי והטיזר ששוחרר כבר לפני כמה חודשים, נראה מבטיח. מעניין שזהו השלישי מבין ארבעת הסרטים האחרונים של פיקסאר שמבוסס על סרט קודם של האולפן. לפחות בשנה הבאה, נקבל סיפור מקורי.

     

    הקרודים - אם כבר סרט אנימציה עם סיפור מקורי, דרימוורקס מוציאים אוטוטו את הקרודים, על משפחת אנשי מערות שמגלה לראשונה את העולם שמחוץ למערה. תאריך היציאה בעייתי, מוקדם מדי בשביל אוסקר. מצד שני, זו לא נראית שנה חזקה לסרטי אנימציה, כך שאפשר להשיג לפחות מועמדות גם עם סרט שיוצא באביב. אחד הבמאים, כריס סנדרס, היה שותף ליצירת לילו וסטיץ' והדרקון הראשון שלי המוערכים.

     

    הרוח עולה - כמובן, כשמדברים על אנימציה ואוסקר, אסור לשכוח את הייאו מיאזאקי, אולי במאי האנימציה המוערך ביותר בעולם. הנושא של הסרט עלול להקשות על שיווקו בארצות הברית. הוא עוסק באדם שתכנן את מטוסי הקרב של יפן במלחמת העולם השניה. אתם יודעים, אלה שאחראים למותם של אלפי אמריקאים בפרל הרבור.

    סיפורה של הנסיכה קאגויה - במקביל, יוציאו אולפני ג'יבלי של מיאזאקי גם את הסרט הזה, בבימויו של איסאו טקהטה (קבר הגחליליות, רק אתמול). באופן מוזר, דווקא טקהטה המזוהה עם סרטים אנטי-מלחמתיים, מביים סרט על פי אגדה מקומית ומיאזאקי, המזוהה עם סרטי פנטזיה, מביים סרט על מלחמה אמיתית.

     

    הבן השביעי - זה מאותם סרטים שלא כל כך ברור לי מה הם עושים בעונת הפרסים של סוף השנה. סרט הפנטזיה הזה, בבימויו של סרגיי בודרוב, מבוסס על "שוליית הצל", הספר הראשון בסדרת דברי ימי וורדסטון. ג'וליאן מור מגלמת מכשפה מרושעת וג'ף ברידג'ס את הלוחם שלכד אותה לפני שנים. בן בארנז מגלם את השוליה שלו שמתאמן לקראת עימות עם המכשפה. סרטים כאלה יוצאים לרוב בקיץ, או לקראת חג המולד, התקופות העמוסות בקופות. יעודו של הבן השביעי ליציאה ב-18 באוקטובר מצביע על ציפיות מסחריות נמוכות, אבל על תקוה להתברג ברשימות סוף השנה של המבקרים. אולי זה בצדק, מכיוון שסרטו הקודם של בודרוב, מונגול, היה מועמד לאוסקר לסרט בשפה זרה, אבל לא הרשים מבחינת הכנסות בארצות הברית.

     

    אדם מבוקש ביותר - אנטון קורביין הוא מהבמאים האירופאים הבודדים שלמרות שנים של עבודה על קליפים ללהקות גדולות כמו נירוונה, מטאליקה, יו 2 ודפש מוד, מעולם לא נלקח לעבודה על פרויקט הוליוודי יוקרתי. בדרך כלל, במאים קטנים מקבלים צ'אנס עם סרט בהזמנה ואם זה עובד, הם זוכים לאט לאט ליותר חופש אמנותי בתעשיה. קורביין בחר לדלג ישר לחופש האמנותי וביים את קונטרול על חייו של הזמר איאן קרטיס ואת האמריקאי עם ג'ורג' קלוני בתפקיד ישו (הסרט לא כל כך מעודן בנושא הזה). אדם מבוקש ביותר אמור להיות מותחן על מהגר מוסלמי הנתפס בגרמניה באשמת ריגול. הוא מבוסס על ספר של ג'ון לה קרה (החפרפרת), מה שמבטיח הקפדה על פרטים בכל אספקט של חקירת המקרה. פיליפ סימור הופמן, רובין רייט, וילם דפו ורייצ'ל מקאדמדס בצוות השחקנים.

     

    הפרש הבודד - השילוב של גור ורבינסקי וג'וני דפ הניב שלושה מסרטי שודדי הקריביים, סדרה שהפכה מתקן שעשועים בדיסניוורלד לאוסף שוברי קופות. לפני כשנתיים, השניים שתפו פעולה גם בסרט האנימציה רנגו, עליו זכה ורבינסקי באוסקר. כעת, הם מנסים משהו קצת שונה. הפרש הבודד הופיע לראשונה בסדרת תסכיתים בשנות השלושים. הפופולריות של הדמות הביאה להפקת סדרת טלוויזיה בת יותר ממאתיים פרקים. היו גם מספר סרטי קולנוע שהופקו על גיבור המערב, אולם זה של ורבינסקי יהיה כנראה זה שיזכר לאורך זמן. הוא מתכוון להציג את הפרש הבודד לדור חדש של צופים, בעזרת תקציב גבוה, הרבה אקשן וג'וני דפ. בתפקיד טונטו. את הדמות הראשית יגלם ארני האמר, אבל נראה די בטוח לשער שדפ יגנוב את ההצגה בתור חברו האינדיאני, כפי שגרם לאנשים לשכוח שקפטן ג'ק ספארו היה אמור להיות דמות משנית.

     

    פסיפיק רים - גיירמו דל טורו עבר הרבה בשנים האחרונות. ליתר דיוק, הוא עבר בין הרבה פרויקטים, מבלי לסיים אף אחד מהם. בין השאר, הוא היה אמור לביים את ההוביט, לפני שפיטר ג'קסון לקח על עצמו את המשימה ותכנן גרסת אנימציה משלו לפינוקיו, שעתידה כרגע לוט בערפל. פסיפיק רים הוא הסרט הראשון שדל טורו מביים מאז הלבוי 2 והוא בעל פוטנציאל להיות אחד משוברי הקופות הגדולים של השנה. הסיפור עוסק בחיילים הנלחמים במפלצות בעזרת רובוטים ענקיים. אם המשפט הזה לא גורם לכם לרצות לראות את הסרט, בלו ג'סמין יוצא ביולי.

     

    המשחק של אנדר - כנראה הפרויקט המצופה ביותר של השנה, מה שהביא לא מעט אנשים להתכונן לאכזבה. חמישיית אנדר של אורסון סקוט קארד, היא אחת מסדרות ספרות המד"ב האהובות והמוכרות ביותר. היא גם נחשבת קשה ביותר להפקה, מה שיכול להסביר מדוע הסרט יוצא רק עכשיו, עשור אחרי שקארד הגיש לאולפני וורנר גרסה ראשונה של התסריט השלם. העיכובים הביאו בין השאר לכך שקארד הוסב לעמדת מפיק וכתיבת התסריט הוטלה על גאווין הוד, שגם מביים את הסרט. פה נדלקו לא מעט נורות אזהרה, מאחר וגאווין הוד חתום על X-מן המקור: וולברין, סרט שלא עשה צדק עם החומר עליו הוא מבוסס. אסא באטרפילד, שהתגלה בהוגו של מרטין סקורסזה, יגלם את אנדר. אביגיל ברזלין והיילי סטיינפלד, שתי בנות 16 עם מועמדות לאוסקר ברזומה, גם בצוות והריסון פורד חוזר אחרי שנים לעולם המד"ב בתפקיד קולונל גראף. לפני שמישהו מתלונן על חוסר נאמנות למקור אורסון סקוט קארד שקל להפוך את גראף לאישה וללהק לתפקיד את רוזי אודונל. זה לא סרט לאוסקר, אם כי הוא יכול להרוויח מעומדויות בקטגוריות טכניות. אני חושב שתהיה לו יותר בעיה למצוא את הקהל הנכון. כשזה מגיע לבני נוער נלחמים בעתיד, משחקי הרעב די תפס את הנישה הזו ויש לו את ג'ניפר לורנס אהובת הקהל. אני מנחש שבעתיד, תגיע גרסה יותר מוצלחת לסיפור, או שלפחות הסרט הנוכחי יניב המשך עם נתוני פתיחה טובים יותר.

     

    ספיווט הצעיר והמדהים - עבר זמן מה מאז שמענו מז'ן פייר ז'נה. הוא פרץ לחיינו עם אמלי (נתעלם לרגע מהנוסע השמיני 4) ונראה לאחרונה מביים את שנים של אירוסין. אמלי היה קלאסיקה מיידית והשפיע על עשור של סרטים בסגנון צילום ועריכה צבעוניים שמזכירים קומיקס, אבל שומרים על אסתטיקה של העולם האמיתי. ספיווט הצעיר והמדהים, על פי "מבחר יצירותיו של טי אס ספיווט" מאת רייף לארסן, הוא סרטו הראשון של ז'נה מזה תשע שנים. הוא חובר לשם מחדש לשותפו הוותיק לכתיבה, גילם לורן. הסיפור מתמקד בבן 12 שיוצא למסע לוושינגטון הבירה בכדי לשאת נאום ולקבל פרס בו זכה. מעניין אם יפגוש בדרך את הדמויות מנבסרקה של אלכסנדר פיין.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין