כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יש לי להגיד משו

    0

    זוכר הכל

    5 תגובות   יום ראשון, 7/4/13, 23:29

    בזמן שאימא וסבתא ריכלו בהונגרית על חברות – סבא, אבא, אחי ואני דיברנו על מכוניות, מנועים, מטוסים, יבשות ועמים. איתי סבא דיבר גם על בחורות. או אז שוב התכנסו סבתא ואימא במטבח, מארגנות את הקינוח, וסבא סיפר עוד משהו "משם".

     

    על חייל גרמני שהחליט לעזור להם. על התקופה בה עבד כשולייה אצל מוכר אופניים אנטישמי. על הקללות שספג. על הגעגועים לאימא. על ארבע שנות השבי בסיביר. המזל הגדול של סבא היה שנולד עם ראש מבריק. אוטודידקט אמיתי. דיבר וכתב הונגרית, עברית, אנגלית, רוסית, יידיש וגרמנית. ידע לדקלם את גתה. תיקן הכל. היה מומחה בחשמל. במכונות. במנועים. עשה צחוק גדול כמעט מהכל. בתקופת המלחמה אפילו השתתף כשחקן בתיאטרון. "לא נראיתי כמו יהודי", אמר פעם.

     

    הומור היה אצלו תנאי קבלה למי שרצה בחברתו. ומי לא? וכשסבא התחיל לספר, הקשיבו כולם. סבתא תלתה בו שוב זוג עיניים כחולות ונוגות, וכוסות הקפה-פילטר של רומבוטס סלסלו אדים מהבילים. על השולחן נחו עוגות ומגדנות הונגריות מעשה ידיה של סבתי, והשבת הבת ימית עמדה מלכת.

     

    מורכב מכל היה יחסו לאלוהים. אמנם גדל בבית דתי אך כשראה איך לוקחים את אבא שלו, החליט לסגור חשבון. לא הייתה לו בעיה לספר שראה את אלוהים משתין מפחד מפני היטלר, אבל בחגים נהגנו ללכת יחד לבית הכנסת שבבית ספר תחכמוני. היה מברך בקולו היפה (העיפו אותו מהמקהלה כי לא שר סולפג'), אך בויכוח המתיש "יש או אין אלוהים" חרץ בדעתנות ש"אם אלוהים היה בשואה וראה איך שורפים נשים בהיריון, אז הוא יותר גרוע מהיטלר".

     

    כשאמרתי לו שהוא ניצל בזכות הרציונל, סבתא התערבה ואמרה שהיה גם הרבה מזל, כמו שהיה לה בעצמה. הכל מזל אחד גדול. לסבא היה מזל שהיה "חביב הקהל". במחנה השבויים היו נעזרים בשירותיו כשהיו הפסקות חשמל. את הידע בחשמל ניצל גם לנקמה קטנה במוכר האופניים האנטישמי שהעסיק אותו – כשכיבד אותו בשוק חשמלי הגון אחרי שחיבר בחוט את כל זוגות האופניים אל השקע. וסבתא הייתה תמיד יפה וחרוצה.

     

    עלו בשנת 49' ולאט-לאט בנו להם חיים ותרבות, הכל מחדש. סבא חסך קצת כסף והלך ללמוד שרטוט באורט סינגלובסקי. סבתא עבדה מבוקר עד לילה. הוא, מכונאי בחברת חשמל. היא, קופאית בקפה עטרה. קצת מפה, קצת משם, מסתדרים. העיקר שכולם יהיו בריאים. דירה קטנה בשדרות העצמאות, שניים וחצי חדרים. 54 מ"ר. מרפסת ומפגשים עם החברים "משם", בערב שישי. בדיחות בלי סוף. פוליטיקה. קצת אלכוהול (לפעמים קצת הרבה). סיגריות. ובשבת – לים, לחוף הסלע. באזור הקבוע של המאפיה ההונגרית.

     

    שמש צברית שזפה את האירופאים שבינתיים למדו מהר איך זה עובד כאן בישראל. בארון – עוגות פרג עטופות בנייר אלומיניום. בערב, קפה פרקולטור. סבא מבשל ריבה. סבתא מכינה בלינצ'ס אלוהיים. מומחית בנימוסי שולחן. הזכירה לי שהסכין מימין והמזלג משמאל. כפית לקינוח מלמעלה בכיוון המזלג. מפית מקופלת למשולש סימטרי, מעליה הסכין. מרפקים – לא על השולחן. וקודם מציעים שתייה לנשים, אחר כך לגברים. ומאיזה צד מוזגים?

     

    אני מוזג כוסית הערב ושותה לחייכם. ואני זוכר הכל. שניצחתם, שהייתם כאן. שזכיתי להיות שלכם לכמה שנים. לחיים.

     

     

    © כל הזכויות שמורות לאלעד אקרמן

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/11/14 12:25:
      הרבה קסם ויופי היה בהם, נראה שזה עובר אצלכם בגנים:) לחיים!
        11/4/13 11:34:

      צטט: מטפלת באמנות- איריס 2013-04-11 10:17:27

      לחיי הזכרון

      לגמרי. תודה איריס :)
      לחיי הזכרון
        11/4/13 10:11:

      צטט: רק "רגע" 2013-04-11 07:56:04

      * מה שנשאר בסוף, זה רק הסיפורים, ככה אני חושבת בזמן האחרון. לא רק מהשנתון ההוא אלא בכלל, מכולנו, אז צריך לכתוב הרבה, כל הזמן, ולהקפיד דווקא על כל הקונצים הקטנים, אלה שתמיד נזכרים בהם בהתאספויות החגיגיות. בזמן האחרון זה נראה לי "שליחותם של נושאי הקלמרים". (אין ירוקים בבוקר זה, אז היא חופרת...)

      אמת בדבריך. תודה רבה :)
        11/4/13 07:56:
      * מה שנשאר בסוף, זה רק הסיפורים, ככה אני חושבת בזמן האחרון. לא רק מהשנתון ההוא אלא בכלל, מכולנו, אז צריך לכתוב הרבה, כל הזמן, ולהקפיד דווקא על כל הקונצים הקטנים, אלה שתמיד נזכרים בהם בהתאספויות החגיגיות. בזמן האחרון זה נראה לי "שליחותם של נושאי הקלמרים". (אין ירוקים בבוקר זה, אז היא חופרת...)