כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    מי מפחד לצוד פנתרים?

    0 תגובות   יום רביעי, 19/6/13, 16:18

    לפני כשלוש שנים, החלטתי להפסיק לעסוק במרוץ לפרס אופיר. הטריגר לכך היה בחירת "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" לסרט הטוב ביותר, שייצג את ישראל באוסקר, בזמן ש"הדקדוק הפנימי" שנחשב לפייבוריט, יצא מהטקס בידיים ריקות. זה לא שלקחתי את הזכיה של שליחותו כל כך קשה (למרות שהדקדוק הפנימי היה אחד הסרטים האהובים עלי באותה שנה), כמו שהבנתי שאין טעם לנסות ולעקוב אחר התנהלות האקדמיה הישראלית מהעמדה בה אני נמצא. נראה שמבלי להיות חבר אקדמיה, או לפחות להיות בקשר עם מספר מייצג של חברים ולנכוח בהקרנות המיוחדות, אין שום אפשרות לחוש לאיזה כיוון נושבת הרוח. כך לפחות בשנים בהן יש יותר ממתחרה אחד עם סיכוי סביר להצלחה בינלאומית.

    זה לא סוד שאחד הגורמים המשפיעים ביותר על בחירת הזוכה בפרס אופיר, הוא הסיכוי של הסרט להיות מועמד לאוסקר. זה נמדד על פי הבאז שהסרט מעורר ברחבי העולם, במיוחד בפסטיבלים נחשבים כמו ברלין, קאן וונציה. למעשה, סרט ישראלי שמעורר תגובות נלהבות בפסטיבל קאן, כמעט בוודאות יקח את פרס אופיר. "ביקור התזמורת", "ואלס עם באשיר", "עג'מי", "הערת שוליים". כל ארבעת המועמדים הישראלים לאוסקר במאה ה-21 הוקרנו לראשונה בפסטיבל קאן ויצאו עם הרבה מחמאות וחלקם אפילו עם פרס מכובד. לפני הבום המבורך בהצלחת סרטים ישראלים בחו"ל, הפסטיבל הקובע היה פסטיבל ירושלים. שם היה פרס וולג'ין (שהוחלף מאז בפרס חג'ג') שהזוכה בו, כמעט תמיד זכה גם בפרס אופיר. גם בשנה שעברה, "למלא את החלל" היה השם החם בקרב סרטי פסטיבל ישראלים וזכייתו בפרס אופיר הייתה צפויה.

    הבעיה שנוצרת בשל הקשר בין האקדמיה הישראלית לפסטיבלים, היא שאי אפשר באמת להגדיר מה טעמה של האקדמיה. במצב בו אף סרט ישראלי לא בולט במיוחד במסגרת חוץ-ישראלית, או שיש מספר סרטים הזוכים לאהדת הגויים, לא ניתן להעריך מה בדיוק מגרה את בלוטות הטעם של חברי האקדמיה. אני מניח שכמו הרבה ארגונים מקבילים בעולם, הם נוטים לטעם מעט שמרני, אולם מעריכים חדשנות ותעוזה. הם סולדים מז'אנרים שנראים להם "נחותים", כמו קומדיות פרועות ואימה, אבל זה לא שאפשר לבחון את רשימת המתחרים על פרס אופיר השנה ולהכריז ששניים מהסרטים לא יהיו מועמדים פשוט כי הם עוסקים בזומבים. יש תחושה שבחירת הז'אנר פועלת לרעתם, אבל אולי זה נדמה ככה פשוט כי עוד לא עשו סרט זומבים מסחרי בארץ? אולי חברי האקדמיה הישראלית דווקא יהנו מהסרטים ויעניקו להם מספיק קולות בכדי להיות מועמדים לכמה פרסים.

    הדרך היחידה לדעת דברים כאלה, היא להיות בקשר עם חברי אקדמיה. לשמוע את השיחות בתוך התעשיה ואם אפשר, לראות את הסרטים עצמם לפני הכרזת המועמדים, כדי שתהיה הזדמנות לזהות דפוסים ולדעת מראש לאיזה סרט יש סיכוי טוב יותר ולאיזה פחות. בשל שיטת ההצבעה הנוכחית, המתירה לסרטים שלא יצאו בהקרנות מסחריות להיות מועמדים, מדובר במשימה בלתי אפשרית. אם אני לא חבר אקדמיה, הסיכוי שלי לראות חצי מהסרטים המועמדים לפני הטקס, נמוך במיוחד. למעשה, הזוכה הגדול לא תמיד מופץ ברחבי הארץ לפני הטקס. קורה שהוא פשוט מוקרן למשך שבוע בקולנוע זניח יחסית, בלי שום פרסום, רק כדי לעמוד בתקנון של האוסקר, המחייב לפחות שבוע של הקרנות מסחריות עד סוף ספטמבר. הסרט יוקרן מול אולם ריק ולו בכדי שיעמוד בדרישות הסף. הצופים שרוצים לראות בעצמם את המועמדים לפרס אופיר, צריכים להמתין לפעמים קרוב לשנה עד שמתאפשרת להם צפיה מסודרת בסרט.

     

    עד כאן לחלק הראשון של הפוסט, בו אני מתמרמר על מעטה הערפל סביב התנהלות האקדמיה והעדר ביקורות והזדמנויות לשפוט את המועמדים מבלי להיות מוזמן להקרנות מיוחדות. כעת, לפרס אופיר 2013.

     

    הסיבה שאני בכל זאת מקדיש פוסט לפרסי אופיר של השנה, היא שהמרוץ הזה יכול להיות מאוד מאוד מעניין. קודם כל, האקדמיה ההוליוודית ערכה שינוי בחוקה שמאפשר לכל חברי האקדמיה להצביע בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה. עד כה, עשו זאת רק עשרות בודדות של חברי אקדמיה שצפו בכל נציגי המדינות השונות ובחרו גם את המועמדים. אלה עדיין יבחרו את חמשת המועמדים הסופיים, אולם ההצבעה לזוכים תהיה פתוחה לכל חבר אקדמיה שיחשוק בכך. בכדי שלא יצביעו רק על סמך באז ותאריכי יציאה נוחים, ישלחו למצביעים עותקים של כל חמשת המועמדים, כך שבאמת שאין תרוצים. התקווה היא שהדבר ישבור את הנטיה של האוסקר ללכת לסרטים נוחים יחסית לעיכול ולאפשר לקהל מגוון יותר לתת את דעתו בנושא.

    בגזרה המקומית, הדבר עשוי להשפיע גם על בחירת האקדמיה הישראלית. מכיוון שהזוכה בפרס אופיר נשלח אוטומטית לאוסקר (אלא במקרה של תיקו או אי עמידה בתנאים), אין מנוס מלהודות בכך שטעם האקדמיה ההוליוודית מהווה שיקול בבחירה. האקדמיה הישראלית לא רק בוחרת את הסרט הטוב ביותר בעיניה, אלא רבים גם בוחרים את הסרט בעל הבאז החזק ביותר ברחבי העולם. זה שכבר מוכיח את עצמו לנגד עיניים מערביות ופורץ את דרכו של יוצר ישראלי נוסף אל השטיחים האדומים ברחבי הגלובוס. עם כל הפרגון העז שיש לי כלפי במאים ישראלים שמצליחים בחו"ל, הנטיה הישראלית לנכס את השגיהם בהתאם לסיכוי לקטוף פרסים, היא שיקול מרכזי בבחירת הזוכה בפרס אופיר.

     

    המלכוד הוא שהסרט הישראלי שנכון לעכשיו עושה חיל בצורה המרשימה ביותר סביב העולם, הוא "מי מפחד מהזאב הרע" של אהרון קשלס ונבות פפושדו. זה סרטו השני של הצמד, לאחר שסרטם הקודם, "כלבת", היה להצלחה מסחרית בישראל וקטף שבחים בפסטיבלים בחו"ל, אולם היה מועמד לפרס אופיר רק בקטגוריית האיפור. הסרט הוגדר כסרט אימה והמבקרים הישראלים היו חלוקים בינם לבין עצמם בשאלת טיבו של הסרט. היו שראו בו יצירה נועזת ומרשימה, היו שמצאו אותו משעמם ומלוהק בצורה שנועדה למשוך קהל צעיר על חשבון שחקנים איכותיים. את הטענה הזו, לא ניתן לומר לגבי מי מפחד מהזאב הרע, שהקאסט שלו כולל את צחי גראד, ליאור אשכנזי, דבל'ה גליקמן ורותם קינן. שמות מוכרים, אבל לא הכוכבים הכי נוצצים של ימינו. בכל זאת, הם חלק מהסיבה שהסרט זוכה לכאלה מחמאות. אחרי שהלהיב את הקהל בפסטיבל טרייבקה, הסרט צבר מעריצים נוספים מחוץ לתחרות בפסטיבל קאן וכבר נרכש להפצה בארצות הברית. בארץ, אגב, הוא יצא לאקרנים באמצע אוגוסט, בדיוק בזמן לנצל באז מפרסי אופיר.

    האם יהיה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר? סביר להניח שכן. פרט לביקורות המהללות, יהיה לאקדמיה הישראלית קשה להתעלם מכך שמדובר בסרט הישראלי הלוהט בשוק הבינלאומי ושאם האוסקר היה נערך כעת, זה היה אחד המועמדים היותר סבירים בקטגוריית הסרט בשפה זרה. האם יש לו סיכוי לזכות? זו כבר שאלה יותר מורכבת. כאמור, האקדמיה הישראלית התעלמה כמעט לחלוטין מכלבת וזה לא שמי מפחד מהזאב הרע צפוי להיות תפנית של 180 מעלות ממנו. גם זה סרט אלים ואפל שלא עוסק במשפחתיות או בזכרונות ממלחמת לבנון. על פי המעט שניתן להסיק מבחירות קודמות של האקדמיה, תשעה מכל עשרה סרטים כאלה לא היו מקבלים אפילו מועמדות. ההצלחה הבינלאומית של מי מפחד מהזאב הרע, מציבה אותו במצב חסר תקדים בו סרט מתח או אימה עשוי לזכות בפרס אופיר.

    התחרות הגדולה מגיעה מצד "לצוד פילים" של רשף לוי וזו תחרות גדולה לא כי הסרט כבר צבר באז, אלא כי הוא נראה קרוב יותר לבחירות הרגילות של האקדמיה הישראלית. הסיפור עוסק בשלושה שודדים זקנים העוזרים לילד לנקום בבנק שהניח לאביו למות בשל רשלנות וחוסר אכפתיות. הטריילר נראה לא רע ומשלב בין הומור עממי לבין דרמה משפחתית. ליהוקו של פטריק סטיוארט כאחד השודדים, מעניק לסרט אפיל בינלאומי שבהחלט עשוי לסייע לו להגיע במהרה לבתי הקולנוע בחו"ל. הבכורה העולמית של הסרט תהיה בפסטיבל ירושלים והוא פייבוריט ברור לקטוף את פרס חג'ג'. הוא נראה בדיוק כמו מה שהאקדמיה תאהב, במיוחד לאור ריבוי המועמדויות והפרסים שקטף סרטו הקודם של לוי, "איים אבודים". גם התגובות של אנשים שנכחו בהקרנות אקדמיה ופרסמו את דעתם, הן ברובן חיוביות והסרט צפוי להיות הצלחה מסחרית וביקורתית בארץ. רק דבר אחד אין לו וזה באז בינלאומי. את מה שמי מפחד מהזאב הגדול והרע הספיק לעשות בחצי השנה האחרונה, לצוד פילים עוד לא התחיל לנסות. הוא לא נמצא כרגע בתכנית של אף פסטיבל מחוץ לישראל ומאוד קשה להעריך האם יזכה לרוח גבית ממצביעי האוסקר. על פניו, הסיפור והליהוק של פטריק סטיוארט אמורים להוות יתרון אל מול מתחרים ממדינות אחרות. בפועל, לצוד פילים צריך קודם כל לצלוח את הקהל הישראלי ורק אז נוכל לדבר על איך מקבלים אותו במקומות אחרים.

     

    קיימת גם אופציה שלישית. מתבקש להמר על "פלאות" של אבי נשר כמועמד שיכול להפתיע. הביקורות חיוביות בסך הכל והקהל מקיים את חלקו ומגיע לצפות בסרט. אלא שהסרט היחיד של נשר שהיה מועמד לפרס אופיר לסרט הטוב ביותר, הוא "פעם הייתי" שלא היה מועמד על הבימוי או על התסריט. במילים אחרות, עד כמה שהוא אחראי לכמה מהסרטים הנצפים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי, אבי נשר והאקדמיה הישראלית לא רואים עין בעין והוא שוב ושוב מוצא עצמו מחוץ לרשימת המועמדים. פלאות אמנם מצליח מספיק בכדי שילקח בחשבון כמועמד, אבל אני לא רואה אותו זוכה בפרס.

    הסרט שכן עשוי להיות הסוס השחור במרוץ השנה, הוא "פנתר לבן". לא ידוע הרבה על הסרט הזה, אבל הגיע אלי הבוקר מייל שמבשר לי על כך שהתקבל לפסטיבל הסרטים הבינלאומי במוסקבה. זה קשור, מן הסתם, בכך שהסרט עוסק בחייהם של ישראלים ממוצא רוסי, אבל תקציר העלילה והטריילר מעידים על כך שהסרט ידבר לקהל רחב. הוא עוסק במתאגרף צעיר שעלה מרוסיה והשתלב בתוך חבורת ניאו-נאצים, בעוד מאמן אגרוף יהודי מסורתי (זאב רווח) מחליט לקחת אותו תחת חסותו ולעזור לו להפוך לספורטאי מקצועי. יש כאן עיסוק בטאבו חברתי, מתיחות על רקע גזעי ומשפחתי, רומנטיקה ונראה שגם צילום יפה. הסרט מתמודד על משבצת הפרינג' בפרס אופיר, כך שסיכוייו לזכיה נמוכים מראש. עם זאת, הופעה בפסטיבל בינלאומי נחשב, משפרת את מצבו.

    אני מעריך שהקרב הסופי יהיה בין מי מפחד מהזאב הרע ולצוד פילים. הייתי רוצה להאמין שפלאות ופנתר לבן מספיק מעניין את חברי האקדמיה הישראלית בכדי שלפחות יעשו חיים קשים לשני הפייבוריטים. בעוד כחודש וחצי, יחשפו המועמדים לפרס אופיר וסרטיהם של רשף לוי ושל קשלס את פפושדו אמורים להוביל את הרשימה. יש לי הרבה הסתייגויות מתהליך בחירת המועמדים, במיוחד מכך שסרט לא חייב לצאת להקרנות מסחריות במהלך השנה בה הוא מתמודד על מה שאמור להיות הפרס החשוב ביותר בתעשיית הקולנוע המקומית. גם זה שסרטים נדרשים לשלם דמי הרשמה בכדי להתחרות ושהצלחה בחו"ל היא כמעט תנאי חובה לזכיה, מפריעים לי. אם זה היה תלוי בי, הייתי מפריד בין פרסי אופיר לבין הבחירה בנציג ישראל לאוסקר, כך שלא יתערבבו וישפיעו זה על שיקוליו של זה. כל עוד זה לא תלוי בי והשיטה נשארת בעינה, אני לפחות מקווה שהתחרות השנה תהיה מעניינת ושבאמת יזכה הסרט הטוב ביותר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין