כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יש לי להגיד משו

    0

    טעם של נייר

    14 תגובות   יום שישי , 2/8/13, 16:49

    כשהיא הכינה לשנינו קפה כמו שרק היא יודעת, עם חלב חם, על פלטה חשמלית, לאט, אמרתי לה שבזמן האחרון אין לי טעם לכלום. טעם של נייר, אמרה. לגמרי. טעם של כלום בניחוח שומדבר.

     

    היא חייכה. ראיתי את הידיים האלו עם הטבעות היפות, בוחשות. אהבתי את המשקפיים שלה אבל כנראה שאף פעם לא אמרתי לה. עוד יותר אהבתי את האף שלה. כזה אני רוצה, ביקשתי. לא, הוא שלי. אני לא נותנת אותו לאף אחד, וכבר השפתיים שלה גיששו אלי ובתנועות זריזות הסירה ממני את השעון והטבעת וענדה אותם לעצמה.

     

    יפה לך. אתה חושב? כן, מאוד. היא לא הביטה בי. על הטלוויזיה החדשה שקנתה ריצדה תמונה קפואה מאיזה סרט, בלי קול, אולי אפילו היה מעניין. מעבר לחלון שמתחת לסלון עברו מכוניות, ואנשים צחקו במסעדה ומעכו סיגריות וטיפות של גשם דק. בקופסת הפלסטיק שעל השולחן נחו עוגיות שאימא שלה הכינה.

     

    תיקח הביתה. לא, לא, תשמרי לך. עזוב, אני לא אגמור הכל ממילא. שיהיה לך טעים מחר בבוקר, אמרה ונשקה לי על הלחי. ישבנו מול המסך הקפוא. בחוץ הגשם, לרגליה גרביים רכים עם פסים.

     

    בכיור צלחות, זכר לארוחת המלכים שהכינה לכבודנו. על הספרייה נחו ספרי אמנות שספק אם קראה וסרטים שאת כולם ראתה. כמה מהם ראינו יחד. ניירות גלגול, טבק, מאפרה. והמיטה מחכה.

     

    לעור שלה היה טעם של שוקולד, הסנפתי אותו עמוק. תגיד שאתה אוהב אותי, היא ביקשה והדמעות זלגו מעצמן. בבקשה תפסיק, גם אני אבכה איתך, אמרה ונשקה לי את הדמעות. זה הלב, חשבתי, אין לי מספיק מקום ללב הטוב שלה. די, די, בוא אלי. ואני בא, ונשאר קצת ואז הולך ממש כמו שבאתי.

     

    במדרגות היכה בי תמיד אותו ריח שתן מהול בניחוח תבשילים וכביסה תעשייתית. חשבתי עליה, אולי היא מקללת אותי. אולי כבר מתגעגעת. בטח שמחה שהלכתי, כי כמה אפשר להתגעגע ולהיות על יד ולא להרגיש שייך לאף אחד. עבר זמן, ועוד יום הולדת שהתקלקל, ואז כתבה, אני אוהבת אותך מותק, אבל עכשיו חייבת לחבק חזק וללכת. מצטערת.

     

    שאלתי למה אבל לא חיכיתי לתשובה. לא היה בזה משהו רומנטי. בחייך, אמרה, אנחנו גרים באותה עיר. אל תעשה את זה כל כך קשה. ידעתי שהיא צודקת. בהתחלה קצת כואב, אחר כך לא נורא. ובסוף נשארים עם תמונות מרגעים, וזוכרים, אומרים שלום, תודה, היה נחמד. וממשיכים.

     

    אבל הרגליים הוליכו אותי לשם אחרי ימים רבים. והלב אמר, תיכף היא תבוא. והיא באה. מהלכת על חלקת הדשא שליד ביתה, מול הקפה הקטן. מחייכת, מאושרת, הכי בעולם. ואני מביט בה מרחוק. בזהירות. ואז חומק משם מהר, נשאר עם טעם של נייר.

     

     

    © כל הזכויות שמורות לאלעד אקרמן

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/11/14 22:46:

      צטט: הקשתית 2014-11-05 20:19:15

      דרך הטעמים נרקם לו סיפור אהבה שלא תמוצה...עם צליל חזק של געגוע וטעם לעוד , שלא נגמר ורק הזיכרונות, לא נגמרים ולא נס ליכם...פשוט מוכשרת דרך הבעתך וכל מילה נוספת מיותרת...

       

      תודה מכל הלב :))

        5/11/14 20:19:
      דרך הטעמים נרקם לו סיפור אהבה שלא תמוצה...עם צליל חזק של געגוע וטעם לעוד , שלא נגמר ורק הזיכרונות, לא נגמרים ולא נס ליכם...פשוט מוכשרת דרך הבעתך וכל מילה נוספת מיותרת...
        26/8/13 21:05:

      צטט: אנה כהן 2013-08-26 01:05:30

      אתה יודע אקרמן, לעיתים אני מעדיפה טעם של נייר ...אבל לך תסביר אותי

      את עצמי אני מסביר בקושי, אז אותך? :)

        26/8/13 01:05:
      אתה יודע אקרמן, לעיתים אני מעדיפה טעם של נייר ...אבל לך תסביר אותי
        23/8/13 11:20:

      צטט: טגולד 2013-08-22 22:56:28

      כואב, אבל כתוב מושלם :-)

      תודה רבה טגולד :)

        22/8/13 22:56:
      כואב, אבל כתוב מושלם :-)
        4/8/13 07:16:

      צטט: Dreamlike 2013-08-03 22:44:24

      טעם של נייר, מקומט, ומתוכו מציצות מילים של זהב:)
      תודה רבה Dreamlike
        3/8/13 22:44:
      טעם של נייר, מקומט, ומתוכו מציצות מילים של זהב:)
        3/8/13 19:48:

      צטט: קובי אש 2013-08-03 19:33:59

      מה שנקרא 'נוגע - לא נוגע' החיים קשים. פאקט.

      מסתדרים :) תודה קובי

        3/8/13 19:48:

      צטט: דלית///////// 2013-08-03 16:02:52

      אהבתי דלית

       

      תודה דלית

        3/8/13 19:33:
      מה שנקרא 'נוגע - לא נוגע' החיים קשים. פאקט.
        3/8/13 16:02:
      אהבתי דלית
        2/8/13 19:21:

      צטט: רק "רגע" 2013-08-02 17:15:24

      " כי כמה אפשר להתגעגע ולהיות על יד ולא להרגיש שייך לאף אחד". אתה נפלא על הנייר. תמיד אמרתי :)

       תודה רבה רק "רגע" : )

        2/8/13 17:15:
      " כי כמה אפשר להתגעגע ולהיות על יד ולא להרגיש שייך לאף אחד". אתה נפלא על הנייר. תמיד אמרתי :)