כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בחצר האחורית

    שלוש שנים

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    אהבה דוקרנית

    12 תגובות   יום שני, 12/8/13, 01:41

    כשתלמה הגיעה לביתי בפעם הראשונה עיניה נפערו לרווחה. חצר הבית שחצצה אז בין הבית שלי לבית הוריי הלכה עליה קסם. "אני חייבת לפגוש אותו, את אבא שלך, שאחראי על היופי הזה." לנוכח דרישתה, הוא הגיע מעט מבויש, והחל לספר לה על אהבתו הגדולה- הגינה, והיא התלהבה עוד יותר. השקט הפנימי שלו, העידון והענווה, הנסוכות על פני האמן הלינקולניות שלו עוררו עוד יותר את סקרנותה. כשחזרנו לשבת לבד בגן הפורח, היא סיפרה לי, מהורהרת, על כך שאביה גם הוא בעלים של גינת קקטוסים מרהיבה אולם מצבו הבריאותי הרעוע בשנים האחרונות, גרם לכך שהוא זנח את תחביבו והקקטוסים בגינה הולכים ומתייבשים. "יש שם זנים מיוחדים במינם, אוסף נדיר של עשרות שנים שהולך ונכחד. אין מתאים מאביך לקחת את הקקטוסים שנותרו. הוא היחיד שיוכל לטפל בהם במסירות ובאהבה." הרעיון נזרק לחלל האוויר ונשכח.

     

     

    לא עברו מספר חודשים ותלמה הודיעה לי בעצב שאביה נפטר. נסעתי לבית האב בעומר, לנחם אותה בשבעה. החצר, כמו גם הבית העמוס ברהיטים ובחפצים מעשה ידיו של הנפטר - ספרו את סיפורו של  איש לא שיגרתי, מבריק, יצירתי בטירוף ובודד. במובנים מסוימים הוא הזכיר לי את אבי שלי. הגינה, שידעה ימים טובים יותר, הייתה תמהיל של פאר ועזובה; מלאה עד אפס מקום בפריטים, חלקם מיובשים לגמרי, של אותו צמח בשרני ושלוף הקוצים. עכשיו תורי היה להתפעל: לא שיערתי לעצמי כמה עשיר ומגוון הוא העולם הדוקרני הזה. ולא רק קקטוסים מזנים שונים ומשונים היו שם, אלא גם סקולנטים נטולי קוצים בשלל צורות, שנדמו לאשכולות ענבים, לכוכבים ולמה לא. מוותרת על גינוני הנימוס והאבלות, תלמה הכריחה אותי לצאת מן הבית מלווה במעט עציצים, בשביל אבא. "אני רוצה שיראה, כדי שנוכל להעביר אליו עוד, אם ירצה."

     

     

    כשהגעתי לבית הוריי עם הקקטוסים אורו עיניו של אבי. הוא הסתכל על שלוש העציצים כלא מאמין, כאילו הוא מצא אוצר שרק הוא יכול לאמוד את ערכו. "את לא מבינה, זה נדיר מאוד, וגם כל כך מיוחד...". בימים הבאים ראיתי אותו מתבונן ללא הרף בקקטוסים, מרוכז. בוחן את קימוריהם בכל פעם מזווית אחרת. ואז הבנתי שלא משנה כמה ארוכה הנסיעה לעומר, הקקטוסים יעברו לבית חם! בקיצורו של דבר, נסענו לשם שלוש פעמים, מלווים באתים ומזמרות. אבא היה נבוך מידי כדי להצטרף להרפתקה. בכל פעם שחזרנו ובידינו שלל הוא חיכה לנו בפתח הבית בציפייה דרוכה, ולא היה גבול לאושרו. את הקקטוסים הוא שיבץ בגינה במלאכת מחשבת ששמורה רק לו. מ"כיסא החותנת" ועד לקקטוס דמוי אלמוג, לכל אחד נמצא מקום ההולם באופן מושלם את צרכיו, תוך שהוא עטוף בתפאורה ירוקה, מלבלבת. האהבה הדוקרנית מצאה לה בית חדש.

     

     

    הימים שאחרי מסע ההעמסה היו מרגשים. זו הייתה לי הפעם הראשונה שגיליתי עניין עמוק בתחביבו של אבא שלי. אפילו נסעתי למשתלת קקטוסים מיוחדת ליד חדרה רק כדי להיווכח שהעושר הדוקרני הזה פורץ כל גבול של דמיון, בצורות ובצבעים שלא יעלו על הדעת. עולם מעניין הוא זה של הקקטוסים. עליהם נאמר ש"הגודל כן קובע", כי הם צומחים כל כך לאט. זה עולם שדרושה בשבילו הרבה סבלנות. רק אם מסתכלים היטב, ניתן לגלות פתאום "ילד" שצומח לאטו (כך אבי קורא להסתעפויות ולהשרשות החדשות), או פרח מרהיב ובודד שמגיח רק לרגע  קט, בטרם יבול.

     

     

     

    Joni Mitchell - Cactus Tree

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: נובר 2013-08-27 00:52:10

      כיף אצלך. את מספרת סיפורים מלידה. של ארץ ישראל יפה.

      רק מלידה?  כבר בבטן הייתי פטפטנית לא קטנה.... לקבל ממך כזאת מחמאה זה תענוג!

        27/8/13 00:52:
      כיף אצלך. את מספרת סיפורים מלידה. של ארץ ישראל יפה.

      צטט: ד ר ו ר 2013-08-25 19:17:06

      מכירה את קקטוס של הפיקסיז? נזכרתי בו, דווקא בגלל שהמילים הפוכות לגמרי מהנעימות של הסיפור שלך.. http://www.azlyrics.com/lyrics/pixies/cactus.html

       

      לא היכרתי לעומק את הקקטוס של הפיקסיס... מעניין להקשיב למילים.... הקקטוס של מיטשל, לאו דווקא מחמיא לצמח, הוא משווה ריקנות רגשית לגזעו החלול של הצמח.

        25/8/13 19:17:
      מכירה את קקטוס של הפיקסיז? נזכרתי בו, דווקא בגלל שהמילים הפוכות לגמרי מהנעימות של הסיפור שלך.. http://www.azlyrics.com/lyrics/pixies/cactus.html

      צטט: מרב 1956 2013-08-17 18:23:48

      האהבה ה"דוקרנית" לקקטוסים והחמה ומלטפת לאבות 

      מרגשת ביותר.

      אני זוכרת את עצמי חוזרת ממפגשי פורום גינון (של תפוז)

      עמוסת שלל לאו דווקא של קקטוסים

      אך מי שאוהב את הגינון מתרגש מכל צמח.

      וקצת תמונות

       

       

      איזה אוסף מרהיב של תמונות!

      לי אין יכולת לעסוק בגינון כי אחרי שעברתי דירה אין לי חצר, אבל לאחרונה יצרנו, בעלי ואני, פינת תבלינים במרפסת ואנחנו נהנים ממנה מאוד.

      גינון זה באמת עיסוק מרחיב לב ונפלא, בעיקר בעידן המסכים שבו אנחנו חיים.

        17/8/13 18:23:

      האהבה ה"דוקרנית" לקקטוסים והחמה ומלטפת לאבות 

      מרגשת ביותר.

      אני זוכרת את עצמי חוזרת ממפגשי פורום גינון (של תפוז)

      עמוסת שלל לאו דווקא של קקטוסים

      אך מי שאוהב את הגינון מתרגש מכל צמח.

      וקצת תמונות

      צטט: עמי100 2013-08-12 11:02:58

      קקטוסים היו פעם אהבת חיי...גידלתי אותם באהבה רבה בחצר ביתי...יש בהם יופי מיוחד.

       

      אני יכולה להבין את התחביב... יש בו כל כך הרבה קסם... 

        12/8/13 11:02:
      קקטוסים היו פעם אהבת חיי...גידלתי אותם באהבה רבה בחצר ביתי...יש בהם יופי מיוחד.

      צטט: זאב ערבות.... עאדל 2013-08-12 02:06:48

      אכן לקקטוסים יש אהבה גדולה בעיני הם סמל ההישרדות בתנאים קשים ביותר..

      אתה יודע שהיו שם בגינה של אבא של תלמה קקטוסים שהחזיקו שנים בלי השקיה? ועוד במקום שבו כמות המשקעים היא נמוכה. זה אכן פלא...

      צטט: שמוליק_ 2013-08-12 02:56:10

      מקסים, מרגישים אהבה באוויר לאבות ולתחביב טיפוח גינות. מזכיר לי את הטיול האחרון למערב ארה"ב ובין השאר לנופי הפרא של אריזונה והקקטוסים העומדים בגאון גבוהים מאוד.

       

      זה צריך להיות בטח מרשים מאוד... אני מתארת לעצמי את עמודי הענק האלה באריזונה.... כיף שביקרת, שמוליק!

        12/8/13 02:56:
      מקסים, מרגישים אהבה באוויר לאבות ולתחביב טיפוח גינות. מזכיר לי את הטיול האחרון למערב ארה"ב ובין השאר לנופי הפרא של אריזונה והקקטוסים העומדים בגאון גבוהים מאוד.
      אכן לקקטוסים יש אהבה גדולה בעיני הם סמל ההישרדות בתנאים קשים ביותר..

      פרופיל

      תגיות