כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    צמצום בחינות הבגרות - הרציונל (ב)

    2 תגובות   יום שלישי, 10/9/13, 08:22

    צמצום בחינות הבגרות – הרציונל (ב)

     

    השפעות על הלמידה

    העשור הקודם נפתח בסימנו של חוק החינוך האמריקני – No Child Left Behind NCLB) "אף ילד לא נשאר מאחור", 2002) – שהיה בעל השפעה על רפורמות חינוכיות בארצות שונות. ביסודו, החוק קובע את הצורך בהישגים מדידים, ובכדי לדעת מה מצבו של כל בית-ספר יש להרבות במבחנים. אי-לכך, אם בית-ספר חפץ במימון ממלכתי, עליו לקבל על עצמו את הנחיות משרד החינוך ואת הבחינות הסטנדרטיות השנתיות לתלמידים. הוגדרה ההתקדמות השנתית הנדרשת בתוצאות המבחנים, שבית-הספר חייב לעמוד בה[1].


    מטבע הדברים, הגדרות חינוכיות כאלה מחייבות דידקטיקה מתאימה, ומה שמתאים ל-NCLB הוא "העברת מידע" מן המורים לתלמידים ושינון רב לקראת בחינות. הביקורת כלפי חוק החינוך האמריקני לא אחרה לבוא[2], ופחות מעשור לאחר החלתו היא הפכה למרכזו של השיח החינוכי שם. את שיאה של הביקורת ניתן לראות בספרה של דיאן ראביץ'[3] – חוקרת החינוך החשובה, שתמכה בחוק בעת גיבושו ויישומו – שבו היא מודה בגלוי שטעתה בתמיכתה בחוק, אשר יצר דינאמיקה הפוכה מן הכוונות הטובות שליוו אותו מראשיתו[4]. מרכז ההוויה החינוכית הפך להיות בחינה מתמדת של הישגים, "אחריותיות" ותחרות בין בתי-ספר והתלמידים[5], שהופכת את המערכת ל"כעין שוק" עם טבלאות ליגה.


    בישראל אומץ הקונספט של NCLB ע"י שר החינוך גדעון סער בעצתו של המנכ"ל שמשון שושני. הם הביאו את עקרונות המדידה ואת רוחה לשיא של כל הזמנים, והדבר החל לגרור ביקורת שגברה בהדרגה וקבלה מספר כיוונים.


    שיטת התחרות="הישגים" באמצעות מדידה מתמדת, נעה – כפי שראו זאת חוקרי חינוך בכירים רבים – בכיוון מנוגד למציאות הסובבת שאותה תיארנו לעיל. בסופו של העשור הראשון של המאה ה-21 צמחה השקפת הכישורים והמיומנויות (skills)[6]. השקפת הכישורים והמיומנויות צמחה משני מקורות: האחד, הבנה שזה באמת מה שדרוש לצעיר בתקופתנו, הבנה שמקורה בעולם התעסוקה והניהול[7]; והשני, שהנחלת מידע היא במידה רבה מיותרת, שכן הוא זמין ונגיש לכולם.


    לפי השקפת ה-skills יש לצייד את התלמידים בכישורים כמו יצירתיות, חשיבה בקורתית, יכולות מטה-קוגניטיביות, תקשורת בין אישית, תקשורת ICT, שיתוף פעולה, אוריינות מידע, מחוייבות אזרחית, קריירה, אחריות חברתית[8] – שאין אפשרות להנחילם בדרך של העברת חומר בהיסטוריה או פיסיקה[9]. כישורים אלה, כולל פיתוח החשיבה[10], דורשים התנסות אישית מורכבת ומחוייבות. תפיסת הלמידה-לקראת-בחינות, בדרך של העברת ידע ושינון, עומדת בסתירה מהותית לכך, ונוצר עימות ברור בין שתי פרדיגמות מנוגדות.


    כיוון שונה של בקורת על הקונספט של ה-NCLB לוקח קן רובינסון[11], שיוצא נגד הסטנדרטיזציה והלחץ לקונפורמיות של מערכת החינוך:


    המקום הנכון [של כל פרט] הוא נקודת המפגש בין כישרוננו הטבעי למושא תשוקתנו. המכנה המשותף של האנשים שפגשנו בספר זה ושל רוב האנשים שנפגוש בעמודים הבאים הוא העובדה, שהם עוסקים במה שהם אוהבים, ולכן הם מרגישים שהגיעו לאני האמיתי ביותר שלהם. כשהם שקועים בעיסוקם, הם מגלים שהזמן עובר עליהם בצורה שונה, והם מלאי חיוניות, ממוקדים יותר ונמרצים יותר מבכל זמן אחר (עמ' 36).

    בהתחשב באתגרים העומדים לפנינו, מערכת החינוך אינה זקוקה לרפורמה אלא לבנייה מחדש. הבנייה מחודשת אינה כרוכה בתיקנון מערכת החינוך אלא בהכשרתה להתמודד עם הפרט הייחודי, לבסס את ההישגים על גילוי כישרונותיו האישיים של כל ילד, וליצור אווירה שבה הילדים ירצו ללמוד ויוכלו לגלות את תשובותיהם האמיתיות (עמ' 258-257).


    כיוון אחר של בקורת העלה את הטענה, שדרישות הסטנדרטיזציה והמדידות המספריות מדלדלות את "הרוח", ויש ליצור תנאים מחודשים לצמיחתה במערכת החינוך[12].

     


    [1] Wikipedia, No Child Left Behind Act

    [3] Daine Ravitch (2010). The Death and Life of the Great American School System: How Testing and Choice Are Undermining Education. New York: Basic Books.

    דיאן רביץ (2013).  איך לשפר את בתי הספר ואיך לא. הד החינוך, אפריל 2013.

    [5] ריצ'ארד לאבוי בספרו "פריצת דרך במוטיבציה" (הוצאת אמציה, 2008) קובע "עובדה", ש"תחרותיות אינה גורם מוטיבציה יעיל בעבור רוב הילדים רוב הזמן. האדם היחיד המונע על ידי תחרות הוא האדם המרגיש שיש לו סיכוי לנצח. לכן בילד המתקשה בלימודיו לא תתעורר השראה באמצעות תחרויות [...]" (עמ' 357).

    [6] סקירה מפורטת שלהם מצויה באתר http://www.ebaghigh.cet.ac.il/FileViewer.ashx?id=11343

    [8] Marilyn Binkley, Ola Erstad, Joan Herman, Senta Raizen, Martin Ripley with Mike Rumbl (2010). Assessment & Teaching of 21st Century Skills, paper 1. The University of Melbourne.

    [9] ענת זוהר, בספרה "ציונים זה לא הכל" (2012, הוצאת ספריית פועלים) מדגישה את הפן של יכולות חשיבה, אותן היא מגדירה כ"חשיבה מסדר גבוה" או "אסטרטגיות חשיבה", ושוללת את השימוש במילה skills עבורן (עמ' 75). בחוברת שהוציא משרד החינוך (חשיבה בתהליך הלמידה, 2010), בהשראתה של זוהר, מופיעות אסטרטגיות החשיבה הבאות: השוואה, הסקה, זיהוי רכיבים וקשרים, מיון, שאילת שאלות, העלאת מגוון נקודות מבט, העלאת אפשרויות מגוונות לפתרון בעיה, השערה, בידוד משתנים, ייצוג המידע, טיעון ומיזוג.

    [10] בדגש על פיתוח החשיבה החל מכון ברנקו וייס בשנות ה-90, בעיקר במסגרת  קהילות החשיבה, וחומר כתוב רב שהפיק בַנושא. ראו: יורם הרפז (2008), "המודל השלישי – הוראה ולמידה בקהילת חשיבה", הוצאת ספריית פועלים.

    [11] קן רובינסון, המקום הנכון – למה חשוב לעשות את מה שאוהבים, תרגום: שרון פרמינגר, הוצאת כתר, 2011.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/9/13 08:39:
      לאה, כל הכבוד. אברהם.
        11/9/13 08:07:
      קראתי.

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין