כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    ואני לא שמתי זין - איפה? תקראו אז תבינו

    25 תגובות   יום שלישי, 10/12/13, 14:32

    ואני לא שמתי זין  - איפה? - תקראו אז תבינו


     

     

    ''

     הזמנה לתערוכה


    לא מזמן נפל לידי, ולא במקרה, קול קורא שמזמין להשתתף בתערוכה 'על זקפה ומלחמה' ב 'גלריה החברתית - תל-אביב/איילת השחר'. האוצר  מוטי גולן, שאוצר תערוכות מעניינות ביותר.


    ומי שמכיר אותי, עוקב אחר פעלי ואחר רשימותיי, יודע ש 'אני עובדת אצל העבודות שלי'. כלומר, כשיש תערוכה בנושא שיש לי מה לומר בו, כלומר, כשיש לי עבודה שעוסקת במישרין או בעקיפין בנושא, אני רואה עצמי כמי שנקראה לדגל, ושולחת את יצירתי על פני המים – כלומר, לתערוכה ולדרכה. אין מצב שכשיש נושא שיש לי בהקשר שלו עבודה שהיא תשב בבית בשקט ולא תאמר את דברה. אין מצב שהיא תשתוק. שהרי לא הבאתי אותה לעולם בשביל שתשתוק ותסתגר בחדרי חדרים. יצירות, לגישתי, באו לעולם, כדי לחיות, כדי להיות, כדי להישמר וכדי שזה אכן יקרה הן צריכות חשיפה. כמו שגוף חי זקוק לקרני השמש כדי לשרוד ולגדול כך, לדעתי, גם יצירה צריכה להיחשף למבטים ולשיח.


    ניהלתי שיח קל עם האוצר, הצגתי בפניו את העבודות והן הוזמנו להיות מוצגות בתערוכה הגברית כל כך שעוסקת באופן חתרני ובועט בנושא המלחמה.


    יצאה תערוכה לדרך.


     זה הטקסט המקורי שתלוי בחלל התצוגה

     

    ''


    כן, אמנים נתנו פרשנות למילה העברית הידועה 'כלי זין'. אכן, כלי זין בעברית זה נשק. ולדעתי זה כבר מסביר הכול. העברית לא מתחסדת, היא סוחבת עמה דורות של ידע ומידע. ואם יש קשר בין המילה נשק, קרי כלי - זין, ובין סמל הזכריות – אומרת לנו העברית, אומרת לנו ההיסטוריה ואומרת לנו גם התערוכה הנ"ל, שאכן כן. כאילו מכריזה צועקת ואומרת את מה שאנחנו יודעים תמיד.


    והחזון המבוקש והמיוחל 'וכתתו חרבותם לאתים' - בתערוכה הזו מבקש לומר, אולי, וכתתו חרבותם למכחולים ומפסלת.


    בטרם אתאר כאן העבודה שלי, שהרי לשם כך התכנסנו כאן, ובטרם אסביר מה הקשר בינה ובין התערוכה, ואנמק למה היה לי חשוב שהיא אכן תהייה שם, אציג מספר יצירות של אמנים אחרים שמשתתפים בתערוכה. תצוגה מקדימה זאת, תסביר מה האמנים האחרים גברים כנשים הציגו ושמו בתערוכה ומה אני לא שמתי לכאורה.


    תחילה אני מפנה אתכם לכתבה שהייתה בטלוויזיה ואשר סיקרה את התערוכה. שימו לב לתוצרים, ושימו לב גם לדבריו של מוטי גולן האוצר. (אגב בדקה ה- 0.43 הם מתעכבים ליד הקיר עם העבודה הגדולה שלי).

     

    http://cafe.themarker.com/video/3028204/

     


    הכתבה, בשל הפרובוקטיביות שלה והחשיבות שלה, זכתה לסיקור במדיה (זה לא מובן מאליו לגבי תערוכות).


    ובכן. מה כן שמתי בתערוכה, ומה לא שמתי בה, והאם שמתי עליה בכלל או לא? ומה אמנים אחרים שמו?

    הנה כמה דוגמאות שבחרתי מתוך התערוכה המציגות מה אמנים אחרים שמו שם, כלומר, הציגו.

     


     

    ''


     

     

    ''

     

     

     

    ''
    עבודה  של מוטי גולן


    העבודות שהצגתי כאן, מייצגות חלק מהאמירה של האמנים שמשתתפים בתערוכה. האמירה, אין ספק חזקה, ולדעתי חזקה מדי באופן שבה היא מוצגת (כלומר, לדעתי, אפשר היה להציג זאת אחרת ואינני אומרת זאת מתוך התחסדות או צניעות יתר, אלא מתוך הגישה שלי לאמנות ולאמירה אמנותית). אלה הן יצירות שבהם הדברים, או האמירה של האמנים מונחים באופן ברור וגלוי על השולחן. 

     

    אני בחרתי לדבר על הדברים בדרך עקיפה, חתרנית משהו. לעורר מחשבה, לעורר שאלות ותהייה. 

     

    אז כן. שמתי עליה. חשבתי שהיא חשובה. חשבתי שיש לה אמירה. ואני אכן חושבת שהגברים או מה שמנהל אותם מוביל בסופו של דבר למלחמות. ובניגוד לביטוי השגור שהשתמשתי בו ככותרת לרשימה, שהפירוש שלה היה אולי שזלזלתי ולא שמתי על התערוכה. כל מה שרציתי לומר, שאני אישית לא שמתי בתערוכה דימויים של איבר מין (בניגוד לאמנים אחרים שמשתתפים בה).


    באתי לתערוכה הזאת כאשה, שמציגה את הנשיות שלה, כמי שקוראת תיגר על המלחמות. המלחמות שבהן הגברים שאותם אנחנו הבאנו לעולם, נלחמים זה בזה ולא משנה לי אם הם קוראים לזה יציאה לציד, או הגנה. הם נלחמים זה בזה והורגים זה את זה וגורמים לנו הנשים לאבד את הבנים שלנו ואת הבעלים שלנו. או שמא הם בכלל לא שלנו. אנחנו רק יצרנו אותם, והם יוצאים לחייהם ואולי גם למותם - אנו אכסניה זמנית? אני שואלת?

     

    אז כן שמתי על התערוכה, הרי החלטתי להשתתף בה. אבל לא שמתי שם אבר מין זכרי. כדי לדבר על זה אין צורך לשים דווקא את זה. היופי באמנות, לדעתי, הוא שאפשר לדבר על דברים דרך סמלים, מטאפורות, רמזים. לעורר את הצופה למחשבה נוספת ולהרחיב את יכולת ההתבוננות שלו. בשביל זה יש אמנות. בשירה קוראים לזה בלשונו של אלתרמן 'מיטב השיר כזבו'. הכיסוי לפעמים מצביע על הדבר, ולעתים אף ביתר חוזק.


    היצירה שבחרתי להציג עברה גלגולים רבים. פעם מזמן בתערוכת היחיד שלי  'כן, לא ,שחור, לבן' זה היה טריפטיכון שקראתי לו 'טוטם, אשה, כד' – לכאורה השם ברור והכול ברור. כבר אז בשנת 1990 התייחסתי באופן סמוי וחתרני לעניין המלחמה, הגבריות והקשר של זה לאמהות ונשיות.


     

    ''

    טריפטיך - טוטם, אשה, כד - שלב ב' אחרי התערוכה 'כן-לא-שחור-לבן' - נורית צדרבוים 1994


    ראשית העבודה היא טריפטיך, וכל יחידה ביצירה זו היא מלבנית בגודל של 90X200 – צורה מלבנית זו מזכירה את האובליסקים, את גורדי השחקים, ואת כל הדימויים שהם בעצם תיאור סמוי שמתאר את הפאלוס – איבר מין זכרי – זקפה. בנוסף, בתוך הטריפטיכון מצויירים טוטמים.


    מהו טוטם?


    עמוד טוֹטֶם הוא עמוד עץ מגולף עצום ממדים, שהיה נפוץ בעבר בקרב תרבויות אינדיאניות רבות על חופה המערבי של צפון אמריקה, וייצג מערכת סמלים מורכבת שכללה מוטיבים טוטמיסטים. מטרתם של עמודי הטוטם והעת שבה התחילו בבנייתו לא לגמרי ברורה. ככל הנראה, הטוטם הוא פסל המעיד על עושר, אמידות, ומעמדה החברתי של המשפחה שלה הוא שייך. לעמודי הטוטם סגנונות שונים המתבטאים בצבע, בסוג העץ המשמש לבנייה, וכן בדמות המגולפת בעץ; משמעות הטוטמים השתנתה לפי התרבות שיצרה אותם. עמודי הטוטם מייצגים אגדות, ייחוסי משפחה, או אירועים חשובים.


    אחד המאפיינים החזותיים של הטוטם שגם הוא בנוי כדבר צר וארוך שמזדקר כלפי מעלה – גם הוא דימוי שמהדהד לפאלוס הגברי במלוא אונו. למשל הדוגמא הנ"ל

     

     

    ''

     

     

     

    ובכן, מוטיב הטוטם היה ההשראה לציורים שאותם יצרתי באותו זמן על פורמטים צרים וארוכים. את הטוטם בניתי מדימויי אשה, כאשר חלק אחד בנוי על חלק אחר ונישא כלפי מעלה וביניהם משולב גם דימוי ה'כד' שגם הוא מסמל נשיות. כד ככלי קיבול מדמה ומסמל אשה ורחם. האישה מכילה בגופה ובנפשה כמוה ככד (מוטיב הכד חוזר אצלי בהרבה מאד עבודות, כפי שעוד אתאר ברשומותיי הבאות). ויש לזכור שמה שמשלים וממלא את הרחם הנשי הוא כמובן איבר המין הגברי. הווה אומר שכאשר מרמזים על רחם (דרך דימוי הכד) הדבר הנלווה והמרומז כאן מבלי לומר אותו, זה איבר המין הגברי שתפקידו להיות זה שממלא את הרחם. אלא שלצערנו הוא לא רק כלי המילוי, הוא גם כלי –זין (או כמו שעברית אומרת בשיא הפשטות, כלי נשק - ואני שואלת מדוע המילה 'נשיקה' מהדהדת למילה נשק וחושבת שהתשובות לשאלותיי מצויות דווקא בביולוגיה).


    זה היה הציור שהיה בתערוכה 'כן, לא, שחור, לבן' (1990). תערוכה אשר רבים מקוראי יודעים שלא שרדה. או שבמילים אחרות אומר, שרדה אבל שינתה פניה. לאחר ארבע שנים שבו היא התרוצצה על קירות שונים ומכובדים ברחבי הארץ, גזרתי עליה את גורלה לעבור פאזה. "עשתה את שלה" אמרתי אז, וגזרתי את דינה לעבור תהליכי שינוי וטרנספורמציה, כפי שניתן לראות למשל במיצב שיצרתי 'תחילת נעילה'  שבו גרסתי יצירות שלי.

     

    צריך לציין שמבין 25 עבודות גדולות ממדים שנגזר גורלם לעבור את שלב הגריסה ולהפוך להיות מיצב. היו כמה עבודות ששרדו. אלה עבודות שבחרתי לא לגרוס בבחירה ספונטנית ואינטואיטיבית לחלוטין,ידעתי בלי לדעת פרטים שביום מן הימים הן תמשכנה בדרכן להיות משהו אחר. לא ידעתי זאת בוודאות ולא תכננתי זאת. משהו בי כנראה חש בזה.


    היום מן הימים הזה הגיע. אחרי עשרים שנה לערך, כאשר ארגנתי מחדש את הסטודיו שלי, וכנראה כאשר ארגנתי מחדש גם את מחשבותיי והגיגיי.


    הגיע זמנן של  'הטוטם, אשה כד'. ומה עושים?


    אחרי ימים של התבוננות ומחשבה ידעתי שקודם כל אני מוציאה אותם מההגדרה הנזירית הקדומה שלהם, ומביאה אליהם את הצבע. חשבתי שאלה כמו היו שני עשורים בתהליך של אינקובציה ועתה אפשר להעלות עליהם את מעטה הצבע. במילים אחרות ופשוטות יותר אומר, התחלתי לצייר שוב, לצייר עליהן, לצייר על הטוטם – אשה – כד. כאילו רק היום נוצרו. אותה הגברת בשינוי אדרת – פשוטו כמשמעו אם אתייחס לשכבות הצבע החדשות שעלו על היצירה כאל אדרת.

     

    ''

     


    לאחר זמן ניצבו אצלי בסטודיו שלוש עבודות, אותו טריפטיכון אלא שהפעם הוא צבעוני בועט וצועק.

     

    ''

     

     

     

     

    ומי שמכיר אותי יודע היטב, שהעבודות אצלי בסטודיו ממשיכות את חייהן. עוברות טרנספורמציות, צומחות, משתנות, מצמיחות ומאבדות צורה.


    סיימתי את שלב הציור וידעתי שהעבודה עדיין לא גמורה. ועתה אספר ואף אתאר באופן ויזואלי מה עבר עליהן.

     

    כאמור כל עבודה כזאת מצויירת על דיקט. הדחף שלי היה לחתוך אותה לחלקים, ולאחר מכן לאחות אותן מחדש.

    אצלי מברשת, מכחול, דבק, ג'קסו, מקדחה, מחט חוט הם כולם באותה משפחה. הן כולם הכלים שלי בהם אני משתמשת ביצירות שלי. תלוי מה צריך, תלוי מה אני רוצה לומר, תלוי איך אני רוצה לבטא משהו, ולפעמים זה גם משהו שאני בעצמי לא יודעת אותו באופן מודע.


    את הציור ציירתי בצבע שמן על דיקט ולא עם מכחולים אלא עם שפכטלים.

     

    ''


    נתתי לציור להתרגל אל עצמו, כמו גם להתייבש. נתתי לעצמי כמה ימים להתרגל אליו, נתתי לסטודיו מספר ימים לספוג אותו וכמובן גם למצלמה להנציח. כי כל שלב הוא יצירה בפני עצמה.


    לאחר מכן, באתי חמושה בג'קסו מוכנה כולי לחתוך בבשר החי של העבודה. לנסר. יהיה מי שיאמר לקלקל. אני לא אומרת זאת. כי אין זה קלקול לטעמי, זה שלב ביצירה. שלב בהתפתחות של העבודה. שלב של ירידה לצורך עליה. שלב שבו השלם מתפרד לחלקיו, כדי להיות אחר כך שלם טוב יותר.


    אז זה כלי הזין שלי. זה הנשק שלי. הפעם הג'קסו. ואני חותכת ומנסרת. ולא,העבודה לא צועקת וגם לא בוכה. אני אולי זו שבוכה. אבל לא על היצירה. כי היצירה כמו גם התהליך עצמו הם מטאפורה לחיים.

     

    כל החלקים מוכנים לפני מבודדים ומופרדים, כאילו מחכים בקוצר רוח לשלב הבא.

     

    ''

     


    כלי הנשק שלי הבא, יותר נכון כלי העבודה הבא שמצטרף לשדה "הקרב" – קרב היצרים, שסופו הוא בסך הכול 'יצירה'. זה מסוג המלחמות שאין בהם מפסידים, אין מנצחים, אין פצועים – יש מסע שהגמול שלו הוא בעיקר להיות במסע. ובכן, זו המקדחה. ויחד עם המקדחה אני קודחת ומחוררת בשולי החתיכות המנוסרות. החורים האלה יהיו אחר כך החורים שבהם אשחיל את החוטים ואלה יאחדו את העבודה מחדש. שלם שמציג לראווה את חלקיו, שחלקיו הגלויים הם אלה שעושים אותו לשלם שהוא.

     

    ''


    שמעתם פעם על מישהי שתופרת דיקטים?

     

    אם עקבתם אחרי מה שאני עושה אז בטח שמעתם. כי אני תופרת הכול. אם צריך. אם אני חושבת שצריך. אם אני מבינה מהעבודה שלי שזה מה שצריך. אז כאן היה צריך. ולא אני לא תופרת בד אל בד, ואין אני עוסקת בתפירה כדבר פנוקציונלי. בעבורי קו תפור, הוא קו לכל דבר ועניין, הוא צורה חזותית וחומר פיזי ביצירה. התפירה בעבורי היא  לא רק דרך טכנית שמאפשרת לי לחבר את החלקים מחדש, היא גם הוסיפה עוד חומריות לעבודה, ועוד צורה של קווים, כאשר הקווים הם עוד מונח מתוך השפה החזותית. עכשיו מתקיים שם דיאלוג בין כתם לקו, כאשר הכתם הוא בצבע, והקו הוא מחומר אחר. החיבור הזה בין קו וכתם, העימות שמתקיים ביניהם זה חוצה את זה, הקונטרסט בין החומרים השונים (חוט וצבע) מסמל בדרכו את המתח ואת המאבק שעליו אני מדברת בעבודתי.


     

      

    ''

     

     

     

     

    ''

     

     

     


    ''

     

     

     

     

    פעם שאל אותי מי ששאל. "למה חתכת את העבודה? לא חבל?


    "מה חבל?" עניתי לו " הייתי צריכה לקחת את זה לתערוכה, זה ארוך (200 ס"מ), זה לא נכנס לרכב שלי, אז חתכתי. אבל מה הבעיה אחר כך חיברתי ..."


    הוא חשב שזו בדיחה. גם אני התבדחתי. אבל האמת זו לא הייתה בדיחה. המציאות מכתיבה לי את חיי האמנותיים. ואתם מוזמנים לקחת את המשפט הזה שלי לאן שתיקחו, והכול יהיה נכון.


    עכשיו יש לי טריפטיכון. זה של שנת 2013. הוא עדיין הטריפטיכון שפעם בתערוכה אחרת, בזמנים אחרים, בימים אחרים קראתי לו 'אשה, טוטם, כד'. היום אחרי הברית שהוא עבר שונה גם שמו והוא נקרא 'פא(ו)לוס הקדוש' – הזכרות. וכן, אני רומזת לפאלוס הגברי (בעברית קוראים לזה בשם של האות השביעית) – ואני רומזת לדתות ולכל מיני דברים שאנשים מקדשים עליהם ובהם את חייהם.

     


     

    ''

     

     

     

     

    ''

     

     

     

     

    ''


    אז מה זה נקרא שאני לא שמתי זין. אם נתחיל מהסלנג, אז אני כביכול 'ציפצפתי על התערוכה ועל הנושא שלה ולא הבאתי עבודה שבאופן גלוי ובולט רואים שם אבר מין גברי. באתי לתערוכה שיש לה שם והגדרה ולכאורה הבאתי ציורים שבהם הדימויים הם נשים. כך גם אמר לי מוטי גולן, אוצר התערוכה "את היחידה שהבאת לתערוכה דימוי של אשה". אבל הוא מספיק חכם כדי להבין שהעבודות שייכות גם שייכות לתערוכה.

     

     

    ''

    הטריפטיך - פא(ו)לוס הקדוש - הזכרות . בתערוכה 'זקפה ומלחמה' - נורית 2013 / בגלריה תל-אביב/ איילת השחר


    אז לכאורה שמתי פס, אם לדבר בעדינות. אבל לא. אני כשאני אומרת לא שמתי זין אני מתכוונת שלא הבאתי לתערוכה הזאת דימוי ברור ובולט של אבר מין זכרי, כמו למשל קנה התותח בטנק בציורו של מוטי גולן, ולא עסקתי ביודעין באבר המין הזה.


    אבל, עבודתי בהחלט מתאימה לתערוכה משום שגם אם לא שמתי אותו בגלוי בצורה בוטה וברורה מדי אני מדברת עליו בכל דרך. אני מרמזת עליו דרך הצורות המוארכות של הטריפטיכון (כלומר הדיקטים הארכניים שעליהם מצוייר הציור), אני מרמזת על כך דרך ההשראה הטוטמית שיש בציור, ואני מרמזת על כך דרך דימוי הרחם הנשי (הכד), שהרי בלעדיה אין משמעות לאבר המין הזכרי, והיא גם זו שאחר כך נאלצת לשמש את המחיר הכבד של השימושים בכלי הזין – כלי הנשק המשמשים את הגברים היוצאים לקרב.


    השברים שחוו הציורים, החתכים שחתכתי בהם ואשר פצעתי אותם (כן, בכל זאת פצעתי ציורים שלמים) מבטאים את הכאב, את הפצע של המלחמה, את השבר הרגשי, האנושי, החברתי, התרבותי, והפיזי, ואילו החוטים שמחברים ביניהם מנסים לתאר את אפשרות התיקון, את השבר ותיקנו.


    העבודה מתארת זעקה, כאב ותקווה. זה מה שאני רוצה להגיד על זקפה ועל מלחמה.


    אז אני רוצה.


    יש מי ששומע.


    זוכרים את ליזיסטרטה?

     

     

    הסרטון המצורף מתאר את תהליך יצירת העבודה החל משלב החיתוך בג'קסו, הקידוח, התפירה והחיבור

     

    http://cafe.themarker.com/video/3028238/

    ולסכום משהו ברמה מאד מאד אישית. ולו זה לא היה הבלוג האישי שלי לא הייתי כותבת זאת כאן.

     

    השבוע "חגגנו" בקיבוץ בארות - יצחק אזכרה. 40 שנה למלחמת יום הכיפורים. במלחמה זו נפל מי שהיה בעלי הראשון אבי שני ילדיי הגדולים.

     

    בעוד אנו מאזכרים את אימת המלחמה והאבדן, באותו זמן בדיוק עבודתיי מוצגות בגלריה שם בנושא הזה 'על זקפה ומלחמה'. ברור שבגלל כלי הזין האלה (הנשק וכל מה שתרצו ותבינו) אני כאם וכאשה כואבת ובוכה. כך אני יכלה לקחת את הטוטמים האלה שציירתי, לחתוך אותם ואחר כך לתפור אותם מחדש.

     

    אבל הדבר המדהים ביותר שאותו הכי קשה לי לתפוס זה כשאני מסתכלת על הציור של מוטי גולן, גבר שמצייר את קנה הטנק כאיבר מין זכרי זקוף - כאמור אמירה חזקה מאד. ואני נזכרת שאותו חייל צעיר, אבי ילדיי, הוציא את הראש מהזלדה שבה הוא היה ( קצין בסיירת שריון) - כדי לחליף סרט פעולה בקנה,  וצרור שנורא מקנה אחר פגע בו בחזה ולקח אותו מאתנו לעולם שעליו משום מה אומרים ש'כולו טוב'. מי יודע.

     

     

    צירוף מקרים - ולכן אין פלא שאני מציגה בדרכי, את דרכי, בתערוכה הנ"ל.

     

     בימים אלה שלושת היצירות הנ"ל נוסעות לתערוכה במינכן. גם שם הן יכולות לצעוק את זעקתן.

     

    כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/12/13 13:48:

      צטט: רזאל 2013-12-15 23:59:15

      נורית זה נכון מה שאת אומרת, אבל אני הבנתי ואף אחרים, שמעבר לאומנות, את גם באת לבטא מסר נשי. וזה בסדר,  ולכן לא כל התגובות עסקו דווקא בצד האמנותי, אלא בדברים שהאומן הגברי מבטא כדרך חשיבה גברית זכרית, לעומת החשיבה הנשית.

      איציק. ברור שאני באה לבטא מסר. הרבה מסרים. כל העשייה שלי וכל האמנות שלי היא בעצם באה ממקום שבו אני אומרת דברים רק שהם נמסרים בשפה אחרת ובדרך אחרת. הפרשנות היא כבר בידי הפרשן. מאחר ואמנות זו מטאפורה, אז כדרכה של מטאפורה היא פתוחה לאינסוף פרשנויות. יש את מה שהתכוונתי, יש את מה שאמרתי בלי להתכוון ( תת מודע, שמאד מעורב ביצירה האמנותית), ויש את מה שגיליתי בעצמי אחרי שהיצירה כבר נולדה ועומדת בזכות עצמה, ויש את מה שאחרים מבינים ומפרשים. והכל טוב והכל בסדר. כי אלה הם חייה של היצירה בעולם האמנות ובתרבות האנושית בכלל. כך שאם אתה הבנת שיש כאן מסר נשי, על זכותך. כי הפרשן עצמאי לעמוד ולפרש ככל שהוא מבין את הנראה. ובנוסף, כנראה שהמסר הזה אכן נמצא שם. ובעצם איך לא? וכי לא אשה אנוכי? וכי יש לי בכלל עניין למסור מסר גברי? ולא רק שיש כאן מסר נשי, כי אשה אני, יש לי בהחלט , כאשה, מה להגיד על מלחמות ועל הקשר שבין מלחמות לאיבר המין הזכרי. ואם גברים אומרים את זה (בתערוכה) אז בוודאי ועל אחת כמה וכמה גם אני, מצד הנשים.

        15/12/13 23:59:
      נורית זה נכון מה שאת אומרת, אבל אני הבנתי ואף אחרים, שמעבר לאומנות, את גם באת לבטא מסר נשי. וזה בסדר, ולכן לא כל התגובות עסקו דווקא בצד האומנותי, אלא בדברים שהאומן הגברי מבטא כדרך חשיבה גברית זכרית, לעומת החשיבה הנשית.
        15/12/13 23:48:

      צטט: רזאל 2013-12-15 19:22:43

      נורית (אנא בלי יקר ובלי יקרה, בנת את זה ארז הלבנון ), כיון שהתגובה שלי נקטעה, אז עשיתי מאמץ להביאה בשלמות.

      מכין שהתחלנו לדון בנושא ה"ז", אז אני כסקרן בלתי נלאה, הצצתי בויקפדיה, והנה העליתי כמה ליקוטים כיצד נהפך האבר הזכרי (ואני בכוונה לא נוקט "הגברי"), ל"זין" (אני כעת הולך לאמבטיה ושוטף את פי המלוכלך באקנומיקה.

      אז הנה הדברים שליקטתי (לידיעת הקוראים מויקיפדיה):

      זין היא מילת סלנג לתיאור הפין – אבר המין הזכרי.

      יש השערות אחדות בעניין זה: סלנג של בחורי ישיבות במזרח אירופה שהשתמשו באות זי"ן כקיצור למילה 'זכר'. מקור המילה במילת סלנג קודמת - זרג, שציינה גם היא את אבר המין הזכרי. גסותה של המילה הביאה לשימוש בשם האות הראשונה שלה בלבד, זי"ן. במקור של המילה זין היא חרב, וכבר בתנ"ך ובמדרש מופיעה משמעותה המושאלת. בספר ירמיהו ה' ח' נאמר "סוּסִים מְוֻזָּנִים \{מְיֻזָּנִים\} מַשְׁכִּים הָיוּ אִישׁ אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ" ומפרשים: "לאחר שנאפו כל הלילה".

      בילקוט שמעוני נאמר: "דבר אחר ו'יתד תהיה לך על אזניך', בסוד ובלשון נקיה נאמרו דברי תורה, לא תשב לך בלא אשה, עשה תיק לזיין שלך, מי שהוא יוצא לחוץ וחרבו שלופה סוף השטן שולט בו והוא מכה לאחד והורגו ומתחייב בנפשו, כך כל מי שיושב בלא אשה וחרבו שלופה יצר הרע שולט בו, יוצא עמו לשוק שטן עומד ומצפה לאבדו מן העולם שנאמר הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, והשטן משלחו לשתות מן כוס שאינו שלו ומאבד עצמו מן העולם שנאמר נואף אשה חסר לב... (ילקוט שמעוני דברים - פרק כג -רמז תתקלד).

      הפועל הנגזר ממילה זו, לזיין, פירושו לקיים יחסי מין. לזיין נגזרת גם המשמעות לפגוע בחריפות, להתנקם, למשל: "חכה, חכה, עוד תראה איך אזיין אותך", או בגרסה הקיצונית יותר:לזיין לו ת'צורה. לפועל "להזדיין" יש גם משמעות בשפה התקנית: להתחמש, להצטייד. הוא מוכר, למשל, בביטוי נא להזדיין בסבלנות. בנאום של בן-גוריון בקול ישראל בשנות ה-50, הוא אמר: "ישראל זקוקה לזיון ולכוננות" ו"יש לזיין (את) ישראל". זמן-מה לאחר מכן הוחלט בקול ישראל להשתמש במונחים "חימוש" ו"לחמש" כדי להימנע מהמבוכה הכרוכה בשימוש בביטויים ההם. המשמעות המקורית הפועל "לזיין" נותרה כיום בביטוי "כוחות מזוינים", כמו כן, עדיין נעשה שימוש במונח "שוד מזוין" לציון מעשה שוד תוך שימוש בכלי נשק כלשהו.

       

      עכשיו נחזור לתערוכה.

      הביטי נורית, אין ספק ובמיוחד אנשי האומנות, מחשבת הגבר, מחשבות ייצריות, כאשר ברובם הינן איך אני מצליח לצוד את האשה שעומדת מולי (עומדת מולי לאו דוקא זה יכול להיות במחשבתי או בדמיוני). מחקרים רבים כבר דשו בנושא, ואין טעם לחזור כאן לנושא הזה. ובכלל גבר מחשבתו וסיגו בנושא שבינו לבינה, על כל הנגזר מכך, היא מוחצנת ואף גסה, ואף שימי לב, שהביטוי לכך אבר המין של הגבר בולט, דהיינו מוחצן. לעומת הגברים, הנשים עדינות רגישות מופנמות ואף ביישניות. ושימי לב, אבר המין של האשה מופנם מכונס פנימה.

      לכן, אם הציירים החליטו בדרך כל שהיא לבטא "זקפה לאומית", בהבלטת האבר הזכרי, זה רק תומך בדברי דלעיל, שהגברים "זה מה שבראש" שלהם. ואת רצית לבטא בציוריך, את הלהט הנשי היפה העדין והרך, כי לא בזקיפות קומה, כעין זקיפת האבר הגברי, אלא בהרמת הדגל הנשי הרך והעוטף. ואכן האבר הנשי, הוא פורש את ידיו (קירות הפות כעין פתיחת הידים), וכונס לתוכו בחדווה וברננה, את הבאים לקראתו.

      אולם לדאבוני, כיון שהדור פשט את ערכיותו, והיום נשים רבות איבדו את חינן, והפכו את חלקתם היפה, לכעין כינוס המוני כעין "כל דיכפין ייעול ויכנוס", אזי גם הנשים הפכו את הזקפה שלהן כעין זקפת הגבר.

      ואם בצבא עסקינן, בואי והטי אוזנך לספור קטן, על התנהגות חיילות בצבא. במסגרת מסויימת שצה"ל הקים, התנדבתי לשרת במחסומים. באחת הפעמים שירתתי ב"מחסום קלנדיה", והנה לידי עומדות חילות ומתווכחות, ככל החילים על תורנויות וכדומה.לפתע, אחת החיילות, יפה אמיתית צועקת "נשבר לי הזין מכם". אני לרגע נשארתי פעור פה, ןתיכף הצצתי לתוך עיניה כאומר "הכיצד". ואז גם ביטאתי בשפתי אני "את כל כך יפה, אז למה את מכערת את עצמך בנבולי פה". לא יודע איך נהגה בפעמים הבאות, אבל בזמן שהיתי שם. נשמרה מנבל פיה. זה הספור זה הדור "דור מזין", אמר "ההוגה הגדול" אביב גפן (פעם יחידה שאני מזדהה איתו).

      לסכום, לא שולל את אמירתך לגבי הנשיות, אך לא מקבל זאת כמוסכמה מלאה. מה עוד, שהנה יש חיילות בצה"ל, טייסות, טנקסיטיקיות וכדומה. וגם בהיסטוריה שלנו, ובהיסטורית העמים קמו לא פעם מצביאות ולוחמות נשיות.

      איציק, תודה על תגובתך, לפני הכל. באשר לחלק הראשון של תגובתך, אין לי כמובן הרבה מה להגיד ובטח לא מה להוסיף. אני מניחה שאם הדברים כתובים בויקיפדיה, אז כל אחד יכול להגיע לשם ולקרוא אם באמת מעניין אותו להתמד במילה זו, במקורותיה או באיבר על כל ההשלכות והתובנות. מבחינתי הדבר החשוב הוא התערוכה, ויותר מכך מה המסר שלה מה היא רוצה לומר, ועוד יותר מכך מהי דעתי בעניין הזה וכיצד אני מביעה אותה באמצעות האמנות - כי הרי לשם האמנות התכנסתי לכאן. אחד הדברים החשובים בתערוכה זו, ובתערוכות בכלל, ובדברים שיוצרים משחררים לעולם הרחב, זה השיח שמתנהל סביבן. אם יצירה מעוררת דיון היא כבר עשתה את שלה. לפיכך מבחינתי, מה שמעניין באמת זה מה אמרו האמנים הגברים דווקא בתערוכה זו, באמצעות יצירתם, וכיצד אני בתור אשה, מביאה את האמירה שלי. ושוב , צריך לזכור שלא בדיבורים עסקינן, כי אם הייתי רוצה לכתוב על הנושא הזה מאמר, סביר להניח שהייתי עושה זאת. המעניין הוא איך זה בא לידי ביטוי באמנות ואם זה בא לידי ביטוי בשפה הזאת, בצורת האמירה מיוחדת והמיוחסת לאמנות. ותודה שטרחת, וקראת, והעמקת והגבת. זה מה שלדעתי צריך לקרות כאן, כאשר יוצא פוסט כלשהו. אז תודה.

        15/12/13 19:22:

      נורית (אנא בלי יקר ובלי יקרה, בנת את זה ארז הלבנון ), כיון שהתגובה שלי נקטעה, אז עשיתי מאמץ להביאה בשלמות.

      מכין שהתחלנו לדון בנושא ה"ז", אז אני כסקרן בלתי נלאה, הצצתי בויקפדיה, והנה העליתי כמה ליקוטים כיצד נהפך האבר הזכרי (ואני בכוונה לא נוקט "הגברי"), ל"זין" (אני כעת הולך לאמבטיה ושוטף את פי המלוכלך באקנומיקה.

      אז הנה הדברים שליקטתי (לידיעת הקוראים מויקיפדיה):

      זין היא מילת סלנג לתיאור הפין – אבר המין הזכרי.

      יש השערות אחדות בעניין זה: סלנג של בחורי ישיבות במזרח אירופה שהשתמשו באות זי"ן כקיצור למילה 'זכר'. מקור המילה במילת סלנג קודמת - זרג, שציינה גם היא את אבר המין הזכרי. גסותה של המילה הביאה לשימוש בשם האות הראשונה שלה בלבד, זי"ן. במקור של המילה זין היא חרב, וכבר בתנ"ך ובמדרש מופיעה משמעותה המושאלת. בספר ירמיהו ה' ח' נאמר "סוּסִים מְוֻזָּנִים \{מְיֻזָּנִים\} מַשְׁכִּים הָיוּ אִישׁ אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ" ומפרשים: "לאחר שנאפו כל הלילה".

      בילקוט שמעוני נאמר: "דבר אחר ו'יתד תהיה לך על אזניך', בסוד ובלשון נקיה נאמרו דברי תורה, לא תשב לך בלא אשה, עשה תיק לזיין שלך, מי שהוא יוצא לחוץ וחרבו שלופה סוף השטן שולט בו והוא מכה לאחד והורגו ומתחייב בנפשו, כך כל מי שיושב בלא אשה וחרבו שלופה יצר הרע שולט בו, יוצא עמו לשוק שטן עומד ומצפה לאבדו מן העולם שנאמר הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, והשטן משלחו לשתות מן כוס שאינו שלו ומאבד עצמו מן העולם שנאמר נואף אשה חסר לב... (ילקוט שמעוני דברים - פרק כג -רמז תתקלד).

      הפועל הנגזר ממילה זו, לזיין, פירושו לקיים יחסי מין. לזיין נגזרת גם המשמעות לפגוע בחריפות, להתנקם, למשל: "חכה, חכה, עוד תראה איך אזיין אותך", או בגרסה הקיצונית יותר:לזיין לו ת'צורה. לפועל "להזדיין" יש גם משמעות בשפה התקנית: להתחמש, להצטייד. הוא מוכר, למשל, בביטוי נא להזדיין בסבלנות. בנאום של בן-גוריון בקול ישראל בשנות ה-50, הוא אמר: "ישראל זקוקה לזיון ולכוננות" ו"יש לזיין (את) ישראל". זמן-מה לאחר מכן הוחלט בקול ישראל להשתמש במונחים "חימוש" ו"לחמש" כדי להימנע מהמבוכה הכרוכה בשימוש בביטויים ההם. המשמעות המקורית הפועל "לזיין" נותרה כיום בביטוי "כוחות מזוינים", כמו כן, עדיין נעשה שימוש במונח "שוד מזוין" לציון מעשה שוד תוך שימוש בכלי נשק כלשהו.

       

      עכשיו נחזור לתערוכה.

      הביטי נורית, אין ספק ובמיוחד אנשי האומנות, מחשבת הגבר, מחשבות ייצריות, כאשר ברובם הינן איך אני מצליח לצוד את האשה שעומדת מולי (עומדת מולי לאו דוקא זה יכול להיות במחשבתי או בדמיוני). מחקרים רבים כבר דשו בנושא, ואין טעם לחזור כאן לנושא הזה. ובכלל גבר מחשבתו וסיגו בנושא שבינו לבינה, על כל הנגזר מכך, היא מוחצנת ואף גסה, ואף שימי לב, שהביטוי לכך אבר המין של הגבר בולט, דהיינו מוחצן. לעומת הגברים, הנשים עדינות רגישות מופנמות ואף ביישניות. ושימי לב, אבר המין של האשה מופנם מכונס פנימה.

      לכן, אם הציירים החליטו בדרך כל שהיא לבטא "זקפה לאומית", בהבלטת האבר הזכרי, זה רק תומך בדברי דלעיל, שהגברים "זה מה שבראש" שלהם. ואת רצית לבטא בציוריך, את הלהט הנשי היפה העדין והרך, כי לא בזקיפות קומה, כעין זקיפת האבר הגברי, אלא בהרמת הדגל הנשי הרך והעוטף. ואכן האבר הנשי, הוא פורש את ידיו (קירות הפות כעין פתיחת הידים), וכונס לתוכו בחדווה וברננה, את הבאים לקראתו.

      אולם לדאבוני, כיון שהדור פשט את ערכיותו, והיום נשים רבות איבדו את חינן, והפכו את חלקתם היפה, לכעין כינוס המוני כעין "כל דיכפין ייעול ויכנוס", אזי גם הנשים הפכו את הזקפה שלהן כעין זקפת הגבר.

      ואם בצבא עסקינן, בואי והטי אוזנך לספור קטן, על התנהגות חיילות בצבא. במסגרת מסויימת שצה"ל הקים, התנדבתי לשרת במחסומים. באחת הפעמים שירתתי ב"מחסום קלנדיה", והנה לידי עומדות חילות ומתווכחות, ככל החילים על תורנויות וכדומה.לפתע, אחת החיילות, יפה אמיתית צועקת "נשבר לי הזין מכם". אני לרגע נשארתי פעור פה, ןתיכף הצצתי לתוך עיניה כאומר "הכיצד". ואז גם ביטאתי בשפתי אני "את כל כך יפה, אז למה את מכערת את עצמך בנבולי פה". לא יודע איך נהגה בפעמים הבאות, אבל בזמן שהיתי שם. נשמרה מנבל פיה. זה הספור זה הדור "דור מזין", אמר "ההוגה הגדול" אביב גפן (פעם יחידה שאני מזדהה איתו).

      לסכום, לא שולל את אמירתך לגבי הנשיות, אך לא מקבל זאת כמוסכמה מלאה. מה עוד, שהנה יש חיילות בצה"ל, טייסות, טנקסיטיקיות וכדומה. וגם בהיסטוריה שלנו, ובהיסטורית העמים קמו לא פעם מצביאות ולוחמות נשיות.

        15/12/13 17:16:
      תערוכה מעניינת. אוהבת מאוד את האלמנט של התפרים.
        15/12/13 08:57:

      צטט: שטוטית 2013-12-12 00:41:54

      פוסט מעניין. כרגיל אצלך נורית יקרה:)

      תודה לשטוטית המשוטטת, שאף פעם לא מדברת (או כותבת) שטויות. תודה יקירה.

        15/12/13 08:56:

      צטט: Design4U 2013-12-15 08:04:34

      פוסט מאלף.

      תודה ותודה

        15/12/13 08:56:

      צטט: HagitFriedlander 2013-12-12 15:31:44

      הנה בסוף הגעתי ונהניתי לקרוא כמו תמיד את השיתוף שלך בתהליכי העבודה...לתפור את הדיקטים המפולחים הקפיץ לי אסוציאציה של ברית בין הבתרים בהקשר אחר. (רק עכשיו גיליתי שלכלי הנשק הזה קוראים ג'קסו ולא ג'קסון כפי שקראתי לו עד כה....חחחח...אז תודה) ואת עשית ברית בין האישה והגבר בצורה מעניינת והם ביחד כח משותף...שאפו על האומץ לשים זין וללכת עם מה האמנות שלך אומרת לך...אמנות שאינה פוחדת לההרס ולהיבנות מחדש ויוצרת את עצמה מעצמה כל הזמן גם בנושאים הכאובים ביותר. דרך ההתמודדות שלך היא דרך חיים וזה ניכר בכל. תודה!

      תודה חגית. אני שמחה שתרמתי לידיעותייך גם בתחום כלי העבודה :). ותודה עלי דברייך ביחס לתערוכה. ואגב, אם כבר הזכרת זאת אני חייבת לחדד ולומר שהאמת היא שאני לא שמתי זין על התערוכה, אני פשוט לא שמתי זין בתערוכה, בניגוד לשאר האמנים.  ותודה שבאת.

        15/12/13 08:04:
      פוסט מאלף.
        12/12/13 15:31:
      הנה בסוף הגעתי ונהניתי לקרוא כמו תמיד את השיתוף שלך בתהליכי העבודה...לתפור את הדיקטים המפולחים הקפיץ לי אסוציאציה של ברית בין הבתרים בהקשר אחר. (רק עכשיו גיליתי שלכלי הנשק הזה קוראים ג'קסו ולא ג'קסון כפי שקראתי לו עד כה....חחחח...אז תודה) ואת עשית ברית בין האישה והגבר בצורה מעניינת והם ביחד כח משותף...שאפו על האומץ לשים זין וללכת עם מה האמנות שלך אומרת לך...אמנות שאינה פוחדת לההרס ולהיבנות מחדש ויוצרת את עצמה מעצמה כל הזמן גם בנושאים הכאובים ביותר. דרך ההתמודדות שלך היא דרך חיים וזה ניכר בכל. תודה!
        12/12/13 00:41:
      פוסט מעניין. כרגיל אצלך נורית יקרה:)
        11/12/13 23:29:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2013-12-11 13:34:40

      מאלף.

      תודה מכבית

        11/12/13 20:12:

      חברה לא אמחק את הדיונים שהתקיימו כאן. הרי אני פצחתי ולעולם אי אפשר לדעת לאן דברים הולכים. אבל אני רוצה להזכיר שאני כאן, בקפה, בבלוג שלי למטרה אחת מוצהרת. אני כאן כדי לדבר על אמנות, ועל אמנות בהקשרים השונים שאליהם היא מובילה. אני ממליצה להתכנס ולהתרכז בענייני אמנות, למי ואת מי שהאמנות באמת מעניינת אותו.

        11/12/13 19:54:

      איציק [בלי יקר לבקשתך.]

      מרשה לעצמי להדחף. התפתח פה סוג של דיון (לא רק בינך ובין נורית ולא רק על 2 דברים )

       

      הראשון. אתה פצחת במיתוסים כאן. וקודם. אותיות. האות השביעית. הטור השמיני וכו

      לך תבדוק קצת אגב מיתוסים על האמזונות. לא אמא-זונות. אמזונות. נכון. לא קשור ליהדות

      או לתגובה שלך לארץ חמדת שלך.

      שבאותה נשימה היא גם שלי ושל עוד כמה אנשים שחיים פה. עם מלחמות או בלי.

      לגבי רחיצת פה או אברים אחרים באקונומיקה וכו

      אין דבר כזה מילים גסות

      יש רק אנשים גסים. ואל תיקח את המשפט המחוזי הזה שלי באופן אישי! אני אומרת אותו מזמן. 

      הוא - שזה המשפט יכול להיות קשור לאותה אות שביעית. האיבר שיש או לא לחלק מהגברים (לאו דווקא בין הרגליים כמובן) כי אני מכירה כמה מטילות שיודעות להוציא מתחת לידיים בייצים של זהב.

       

      לגבי היסטוריה. ואותו ספר שעליו אתה נסמך. יש אנשים שעבורם הוא לא יותר מאשר מיתוס גדול אחד.

      ואם אני כבר פה אתה ציינת משו על שטן. הזכרת לי סיפור קטן על נזיר ועל זונה

      נזיר אחד שחי ליד בית של אחת שזה היה משלח ידה

      הוא -הנזיר ניסה  להחזיר אותה, את אותה עוסקת במקצוע העתיק בעולם (לפי ספר הספרים)  אל "דרך הישר" לא צלח

      היא מצידה התפללה לאל היושב במרומים אך גברים רבים המשיכו לפקוד את מעונה.

      .. אני מקצרת. אותי ואת הסיפור בהתאמה...

      החליט הנזיר כי כל גבר שיבוא אל ביתה של הזונה (פעם בספר הספרים שציינת אתה הוגדרה כרחב אם אני לא טועה)

      בכל אופן אותו נזיר החליט להקים גדר מאבנים גדולות על כל גבר שיבוא אצל אותה נותנת או מוציאה לדבר עבירה..

      ושוב התפלל לאל היושב במרומים כי ייקח את אותה אשה רעה ויעבירה מהחיים אל המתים. כי לה אין יותר זכות לחיות, הוא, הנזיר אף הגדיל לעשות  והסכים למות יחד איתה. סגפן היה וסגפן נותר..בינתיים גדר האבנים כבר הייתה גבוהה נורא!

      מה שהתפלל הנזיר אכן קרה. בא מלאכהמוות ולקח את שניהם את הזונה ואת הנזיר.

      ושם למעלה בעמדת הקבלה ראה זה פלא, המלאך שתפקידו לנווט מי לגן עדן ומי לגיהנום מפנה את הזונה לגן עדן ואת הנזיר לכוון אש התופת שלמטה כן כן לגיהינום

      כאשר ברר הנזיר על שום מה, קיבל תשובה.

       

      אני יכולה עכשיו גם להסביר לך מה הייתה התשובה המלאה שאותו נזיר קיבל, למה הזונה הופנתה לגן עדן והנזיר שהיהעסוק רק בשפיטה הופנה לגיהינום. אבל אני חוסכת את זה ממך.

      אולי בעצם חצי מילה. היא התבוננה פנימה וניסתה לשנות את וב-עצמה. הוא היה עסוק רק ואך ורק ב-מה לא טוב בה.

      היא גרמה עונג להרבה אנשים תוך כדי קיום "דבר עבירה" זה חלק בלבד..

       

      שא ברכה :)) 

       

       

       

       

      צטט: רזאל 2013-12-11 18:38:30

      נורית (אנא בלי יקר ובלי יקרה, בנת את זה ארז הלבנוןחיוך), מכין שהתחלנו לדון בנושא ה"ז", אז אני כסקרן בלתי נלאה, הצצתי בויקפדיה, והנה העליתי כמה ליקוטים כיצד נהפך האבר הזכרי (ואני בכוונה לא נוקט "הגברי"), ל"זין" (אני כעת הולך לאמבטיה ושוטף את פי המלוכלך באקנומיקה.מגניב

      אז הנה הדברים שליקטתי:

      זין היא מילת סלנג לתיאור הפין – אבר המין הזכרי.

      יש השערות אחדות בעניין זהסלנג של בחורי ישיבות במזרח אירופה שהשתמשו באות זי"ן כקיצור למילה 'זכר'. מקור המילה במילת סלנג קודמת זרגשציינה גם היא את אבר המין הזכריגסותה של המילה הביאה לשימוש בשם האות הראשונה שלה בלבדזי"ןבמקור של המילה זין היא חרבוכבר בתנ"ך ובמדרש מופיעה משמעותה המושאלתבספר ירמיהו החנאמר "סוּסִים מְוֻזָּנִים \{מְיֻזָּנִים\} מַשְׁכִּים הָיוּ אִישׁ אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּומפרשים: "לאחר שנאפו כל הלילה".

      בילקוט שמעוני נאמר: "דבר אחר ו'יתד תהיה לך על אזניך', בסוד ובלשון נקיה נאמרו דברי תורהלא תשב לך בלא אשהעשה תיק לזיין שלךמי שהוא יוצא לחוץ וחרבו שלופה סוף השטן שולט בו והוא מכה לאחד והורגו ומתחייב בנפשוכך כל מי שיושב בלא אשה וחרבו שלופה יצר הרע שולט בויוצא עמו לשוק שטן עומד ומצפה לאבדו מן העולם שנאמר הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץוהשטן משלחו לשתות מן כוס שאינו שלו ומאבד עצמו מן העולם שנאמר נואף אשה חסר לב... (ילקוט שמעוני דברים פרק כג -רמז תתקלד).

      הפועל הנגזר ממילה זולזייןפירושו לקיים יחסי מיןלזיין נגזרת גם המשמעות לפגוע בחריפותלהתנקםלמשל: "חכהחכהעוד תראה איך אזיין אותך", או בגרסה הקיצונית יותר:לזיין לו ת'צורהלפועל "להזדייןיש גם משמעות בשפה התקניתלהתחמשלהצטיידהוא מוכרלמשלבביטוי נא להזדיין בסבלנותבנאום של בן-גוריון בקול ישראל בשנות ה-50, הוא אמר: "ישראל זקוקה לזיון ולכוננותו"יש לזיין (אתישראל". זמן-מה לאחר מכן הוחלט בקול ישראל להשתמש במונחים "חימושו"לחמשכדי להימנע מהמבוכה הכרוכה בשימוש בביטויים ההםהמשמעות המקורית הפועל "לזייןנותרה כיום בביטוי "כוחות מזוינים", כמו כןעדיין נעשה שימוש במונח "שוד מזויןלציון מעשה שוד תוך שימוש בכלי נשק כלשהו.

       

      עכשיו נחזור לתערוכה.

      הביטי נורית, אין ספק ובמיוחד אנשי האומנות, מחשבת הגבר, מחשבות ייצריות, כאשר ברובם הינן איך אני מצליח לצוד את האשה שעומדת מולי (עומדת מולי לאו דוקא זה יכול להיות במחשבתי או בדמיוני). מחקרים רבים כבר דשו בנושא, ואין טעם לחזור כאן לנושא הזה. ובכלל גבר מחשבתו וסיגו בנושא שבינו לבינה, על כל הנגזר מכך, היא מוחצנת ואף גסה, ואף שימי לב, שהביטוי לכך אבר המין של הגבר בולט, דהיינו מוחצן. לעומת הגברים, הנשים עדינות רגישות מופנמות ואף ביישניות. ושימי לב, אבר המין של האשה מופנם מכונס פנימה.

      לכן, אם הציירים החליטו בדרך כל שהיא לבטא "זקפה לאומית", בהבלטת האבר הזכרי, זה רק תומך בדברי דלעיל, שהגברים "זה מה שבראש" שלהם. ואת רצית לבטא בציוריך, את הלהט הנשי היפה העדין והרך, כי לא בזקיפות קומה, כעין זקיפת האבר הגברי, אלא בהרמת הדגל הנשי הרך והעוטף. ואכן האבר הנשי, הוא פורש את ידיו (קירות הפות כעין פתיחת הידים), וכונס לתוכו בחדווה וברננה, את הבאים לקראתו.

      אולם לדאבוני, כיון שהדור פשט את ערכיותו, והיום נשים רבות איבדו את חינן, והפכו את חלקתם היפה, לכעין כינוס המוני כעין "כל דיכפין ייעול ויכנוס", אזי גם הנשים הפכו את הזקפה שלהן כעין זקפת הגבר.

      ואם בצבא עסקינן, בואי והטי אוזנך לספור קטן, על התנהגות חיילות בצבא. במסגרת מסויימת שצה"ל הקים, התנדבתי לשרת במחסומים. באחת הפעמים שירתתי ב"מחסום קלנדיה", והנה לידי עומדות חילות ומתווכחות, ככל החילים על תורנויות וכדומה.לפתע, אחת החיילות, יפה אמיתית צועקת "נשבר לי הזין מכם". אני לרגע נשארתי פעור פה, ןתיכף הצצתי לתוך עיניה כאומר "הכיצד". ואז גם ביטאתי בשפתי אני "את כל כך יפה, אז למה את מכערת את עצמך בנבולי פה". לא יודע איך נהגה בפעמים הבאות, אבל בזמן שהיתי שם. נשמרה מנבל פיה. זה הספור זה הדור "דור מזין", אמר "ההוגה הגדול" אביב גפן (פעם יחידה שאני מזדהה איתו).

      לסכום, לא שולל את אמירתך לגבי הנשיות, אך לא מקבל זאת כמוסכמה מלאה. מה עוד, שהנה יש חיילות בצה"ל, טייסות, טנקסיטיקיות וכדומה. וגם בהיסטוריה שלנו, ובהיסטורית העמים קמו לא פעם מצביאות ולוחמות נשיות.

       



        11/12/13 16:37:

      צטט: רזאל 2013-12-11 09:21:59

      צטט: שלויימה 2013-12-11 05:16:56

      יפה מאד ומעניין, זקיפות הקומה הלאומית בהחלט מקבלת מימד אחר במדינה מיליטנטית כמו ישראל.

      הייתי מציע לך,  היושב אי שם במרחבי קנדה,  אל תשפוט את ארצי ואת מולדתי. בחרת לשבת שם,  זכותך אבל אין לך זכות להוציא לעז, על מדינתי הנאבקת על קיומה. מי שבחר לשבת שם,  ולא חשובה הסיבה מן הדין ומן הצדק שידע לא להטיף מוסר.

       

       

      לא הוצאתי לעז ולא שפטתי את ארצך ומולדתך,

      ציינתי עובדה, ישראל היא מדינה מיליטאנטית.

      לא היה בזה הטפת מוסר ולא שום דבר אחר,

      לפעמים זה מביך להביט במראה...

      יש לי שלושה בנים ואני בחרתי לגדל אותם במקום שליו ורגוע יותר,

       זכותך לבחור את מקום מגורייך ואין לי טענה על זה,

      כאמור ציינתי עובדה שישראל היא מדינה מיליטאנטית.

      מאלף.
        11/12/13 11:32:

      מה להגיד לך? שבדקה ה-1:57 אם אני לא טועה בסרט שהבאת למעלה..) חשבתי לי איך אותו טרומפלדור יכל או לא לעשות את התנועה עם הכן או לא 2 ידיים. [לא יודעת להמחיש פה את התנועה]  וכן התפורות הזכורות כבר. עליהן לא מוסיפה עכשיו אף מילה. אבל הוא היה גיבור. לא רק הוא אגב נשיקה

        11/12/13 10:17:

      צטט: rutpal1 2013-12-11 07:20:30

      אם הנשים היו מנהלות את העולם האם היו פחות מלחמות?... מסופקני. נשים היו מנהלות את העולם אולי אחרת. אבל מלחמות?... נשים הרבה יותר תחמניות מגברים. הן כבר היו מוצאות דרך אחרת לעורר את קנאתן זו בזו. הן היו אולי שופכות פחות דם אבל את מררתן היו שופכות ועוד איך!... מעניין שדווקא הגברים דנים באיבר המין ומציגים אותם ולא הנשים. ומדוע תערוכת מחאה זו היא מעשיהם של המין הנחשב כמין החזק? ...תמהני... רות

      שלום רות יקרה, תודה שהגעת ותודה שקראת והגבת. ובאשר לדברייך. אני לגמרי לא מסכימה אתך. אני מאד מאמינה בדרך האחרת שנשים יכולות לנהל מערכות יחסים ומכאן גם עולם. נשים מסוגלות לייצר מערכות יחסים רגשיות, אינטימיות, אמפתיות, עם עומקים ובעיקר ידם לא תאחז לעולם בחרב, ולעולם לא היו יוצאות למסעות הרג כאלה ואחרים. זה לא טבען של נשים. שפת המלחמה, הצורך הפנימי שאולי מולד בגבר להלחם נמצא בשרשי אישיותו והד.נ.א שלו. את אולי מדברת על אינטריגות כאלה ואחרות שהספרות יודעת לספר על ענייני נשים, אך אין הם דומות כלל וכלל למלחמות, הרג, שפיכת דמים, הצורך בכיבוש, בכוח . ואת צודקת ייאמר לשבחן של הגברים שהם אלה שיצאו בתערוכה תיגר נגד התופעה. ייאמר לשבחן שידעו לראות את הצד האחר הזה. לדעתי היכולת לראות חולשה, זה חוזק. ושוב תודה לך שהצצת, התעכבת והגבת. תמיד מעניין לשמוע מה את חושבת.

        11/12/13 10:00:

      צטט: שלויימה 2013-12-11 05:16:56

      יפה מאד ומעניין, זקיפות הקומה הלאומית בהחלט מקבלת מימד אחר במדינה מיליטנטית כמו ישראל.

      שלויימה שלום, שמחה שמצאת את רשימתי מעניינת. בהמשך ובהתייחס לדבריך אני מבקשת להדגיש שאני לא מדברת על המדינה אלא על אמנות בעיקר על אמנות, ועל אמנות שמדברת על דברים שונים. הפעם במקרה, או שלא במקרה, האמנות עוסקת בגבריות - מיניות - תוקפנות - לחימה. ולא בזקיפות הקומה דווקא אלא בזקיפות אחרת. ברשימתי זו לא כיוונתי ולא התייחסתי דווקא למדינתנו שאותה אני אוהבת מאד אלא למלחמה שנגרמת בעולם, בכלל, בהיסטוריה על ידי גברים. הם אלה העוסקים בלחימה ולא חשוב באיזה עידן (החל מהיציאה לציד בימי עבר) ועד היום. אני מדברת על משהו שאולי הוא קמאי בראשיתי ומצוי בלשד עצמותיו של הגבר כמו גם באבר מינו ( אולי) ואתה כחוקר טבע בוודאי יודע על זה עוד דבר או שניים. לכן, כמו שציינתי לא על המדינה הספציפית שלנו אני מדברת, והלוואי שלא היינו צריכים לאחוז בחרב. אלא על התופעה המוזרה והמעניינת שמצוייה כבר בשורש השפה העברית - הקשר בין כלי זין וכלי נשק. נחלת המין הגברי. אני מניחה שמה שפיתה להיכנס לרשימה שלי, שבכלל עוסקת באמנות, באמנות בכלל ובאמנותי שלי, זו הכותרת של הרשימה.

        11/12/13 09:21:

      צטט: שלויימה 2013-12-11 05:16:56

      יפה מאד ומעניין, זקיפות הקומה הלאומית בהחלט מקבלת מימד אחר במדינה מיליטנטית כמו ישראל.

      הייתי מציע לך,  היושב אי שם במרחבי קנדה,  אל תשפוט את ארצי ואת מולדתי. בחרת לשבת שם,  זכותך אבל אין לך זכות להוציא לעז, על מדינתי הנאבקת על קיומה. מי שבחר לשבת שם,  ולא חשובה הסיבה מן הדין ומן הצדק שידע לא להטיף מוסר.

        11/12/13 07:20:
      אם הנשים היו מנהלות את העולם האם היו פחות מלחמות?... מסופקני. נשים היו מנהלות את העולם אולי אחרת. אבל מלחמות?... נשים הרבה יותר תחמניות מגברים. הן כבר היו מוצאות דרך אחרת לעורר את קנאתן זו בזו. הן היו אולי שופכות פחות דם אבל את מררתן היו שופכות ועוד איך!... מעניין שדווקא הגברים דנים באיבר המין ומציגים אותם ולא הנשים. ומדוע תערוכת מחאה זו היא מעשיהם של המין הנחשב כמין החזק? ...תמהני... רות
        11/12/13 05:16:
      יפה מאד ומעניין, זקיפות הקומה הלאומית בהחלט מקבלת מימד אחר במדינה מיליטנטית כמו ישראל.
        11/12/13 00:06:
      תודה על הפוסט המעניין והמושקע ... מה שבטוח - פנייך לשלום ! (: ביצירותייך רואים הייטב שאת עושה אהבה (עם החומר והצבע ) ולא מלחמה .. חופרת , תופרת , אוצרת ......ולרגע לא עוצרת .....
        10/12/13 15:08:

      צטט: רזאל 2013-12-10 15:05:36

      נורית תני לי קודם להרגעמשימת ה"ז". וגם להרגע ששמת עלינו "ז", ולא הודעת על התערוכה. אחרי שנרגע ננשום מעט אויר, נצלול למעמקי הכתיבה, ומבטיח שלא אשים "ז". דרך אגב, כבר אשלח לך משהו קצר על "ז". את יודעת שבגימטריה "ז"=7, ולכן אומרים ש-7 זה הטבע, ויש אף המתהדרים ואומרים 7 הוא מספר יהודי. וכיון ש-7 הוא הטבע, לכן מלים ביום השמיני את ה"_" (פה כבר התביישתי), לסמן שהמילה מעלה את האדם מעל הטבע.

      חרוץ אתה וזריז מאין כמוך, איציק. (היקר).עכשיו אני מחכה שתיקח אוויר ותקרא ותברר אם באמת שמתי או לא. מה שמתי ומה כן ואיך? בהצלחה ובהנאה.

        10/12/13 15:05:
      נורית תני לי קודם להרגעמשימת ה"ז". וגם להרגע ששמת עלינו "ז", ולא הודעת על התערוכה. אחרי שנרגע ננשום מעט אויר, נצלול למעמקי הכתיבה, ומבטיח שלא אשים "ז". דרך אגב, כבר אשלח לך משהו קצר על "ז". את יודעת שבגימטריה "ז"=7, ולכן אומרים ש-7 זה הטבע, ויש אף המתהדרים ואומרים 7 הוא מספר יהודי. וכיון ש-7 הוא הטבע, לכן מלים ביום השמיני את ה"_" (פה כבר התביישתי), לסמן שהמילה מעלה את האדם מעל הטבע.

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין