כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    מי יכול לקיים תרי"ג מצוות? - פרשת משפטים

    0 תגובות   יום שני, 20/1/14, 00:21

    בס"ד

    מי יכול לקיים תרי"ג מצוות?
    פרשת
    משפטים
     

      

    מי חופשי באמת - אדם שחי בהפקרות או אדם החי תחת משטר של חוקים, מצוות והלכות והוא בקיא בהם? למה פותחת הפרשה דווקא במצוות עבד? מדוע באמת אסור לערבב בין בשר וחלב? הרי שניהם מאכלים כשרים? למה נתנו לנו תרי"ג מצוות? למה לא עשר? כמו לאבות או שבע כמו לנח? רוצה להרבות? תן עשרים, מאה, למה שש מאות ושלוש עשרה? ולמה לא שבע מאות או אלף? למה דווקא שש מאות ושלוש עשרה?

     

    איך נולדה התורה שבעל פה?

    מספרים שבעיר בריסק, הייתה צריכה אשה אחת ללדת דווקא ביום הכיפורים. זו הייתה עיירה קטנה ולא הייתה שם מיילדת היו צריכים למצוא עגלון שייקח אותה לעיר הגדולה. זה היה יום קר וגשום ושום עגלון לא רצה לקחת את הנסיעה הזאת. רק עגלון אחד בסוף הסכים אבל דרש שיבקשו מהרב היתר לשמן את גלגלי העגלה, כי הכול קפוא והעגלה לא יכולה לנסוע כך במזג האוויר הזה. הלכו לרב והרב נתן אישור הרי זה פיקוח נפש שייקח אותה. הכול בסדר אולם העגלון הודיע שהוא ביום קר כזה לא נוסע בלי בקבוק וודקה. קר מאוד והידיים שלו יקפאו לכן, הוא חייב לשתות. הלכו לרב, הרב אמר שישתה אבל שיסע כבר. עוד מעט היא תלד כאן. ואז העגלון מודיע שהוא בלי מקטרת לא נוסע במזג אוויר כזה. חזרו לרב, הרב אמר שעישן ושיסע כבר לשלום, שיעשן אבל שייקח אותה כבר. שומע זאת העגלון ואומר: "תראו כמה היתרים הרבנים האלה יודעים והם לא מגלים לנו..."

     

    על מה הפרשה
    הפרשה השישית בספר שמות היא פרשת משפטים. הפרשה עוסקת בעיקר בדיני ממונות ודינים נוספים, שמהווים מקור למסכתות רבות בסדר נזיקין. בסוף הפרשה מופיע מעמד כריתת ברית בין האלוקים לעם ישראל ו"ראיית" האלוקים. בפרשת השבוע מובאות נ"ג מצוות מתוך תרי"ג מצוות. לפי ברוך הלפרין בספר מצוות השם : מצוות לא תעשה - ל' ומצוות עשה כ"ג.

     

    כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי

    [שמות כ"ג ב-ג] "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. ג אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ."

    פרשת משפטים פותחת במשפט העבד העברי.

    אומר רש"יי: 'כי תקנה עבד עברי' - עבד שהוא עברי או אינו אלא עבדו של עברי עבד כנעני שלקחתו מישראל ועליו הוא אומר שש שנים יעבוד ומה אני מקיים (ויקרא כה) והתנחלתם אותם בלקוח מן הנכרי אבל בלקוח מישראל יצא בשש ת"ל (דברים טו) כי ימְכֹּר לך אחיך העברי לא אמרתי אלא באחיך"
    'כי תקנה' - מיד ב"ד שמכרוהו בגנבתו כמו שנא' (שמות כב) אם אין לו ונמכר בגנבתו או אינו אלא

    מכרוהו ב"ד לא יצא בשש כשהוא אומר (ויקרא כה) וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך הרי מוכר עצמו מפני דוחקו אמור ומה אני מקיים כי תקנה בנמכר בב"ד

    'לחפשי' – לחירות".

    כאן לא מדובר על אדם שמכר את עצמו לעבדות, אלא אדם שנמכר בדין. "אם אין לו ונמכר בגנבתו". אדם גנב אם אין לו איך להחזיר, מוכרים אותו כדי לשלם את הגנבה.

     

    נשאלת השאלה: "למה התורה פותחת במצוות עבד עברי? ישנם הרבה מצוות, רק בפרשה הזאת יש חמישים ושלוש מצוות. ארבעים ושתיים מצוות שעוסקות בעניינים של בין אדם לחברו: "השבת אבידה", "אם כסף תלווה, תניח – חובה להלוות לנזקקים", יש הרבה מצוות שאולי היו ראויות יותר כביכול לפתוח את הפרשה. אם כך, מדוע דווקא עבד עברי? השאלה מתעצמת והולכת כי לכאורה כול הנושא של עבד עברי לא שייך עד שבני ישראל יהיו בארץ. וגם אז, רק אחרי חלוף חמישים שנים שאז יהיה היובל הראשון. כי הרי כול זמן שאין היובל נוהג – אין עבד עברי נוהג. אז ממילא עד שיגורו בארץ ישראל, יש זמן. ארבעים שנים נכונים להם, להיות במדבר. אין גנבים בניתים. לכל אחד יש תשעים חמורים לוביים טעונים בכסף, זהב ורכוש רב, חוץ ממה שלקחו ביזה בים סוף מהמצרים שטבעו. אז מה יש לגנוב?  ואם אין מה לגנוב ואין מוטיבציה לגנוב, אז מה יש לדבר על גנבים על תחילת הפרשה? ועוד השאלה מתעצמת והולכת לאור מה שכתוב ב-[מסכת קידושין]:"שכמעט ולא יתכן שגנב יימכר: תנו רבנן אם הוא גנב אלף, ושווה רק חמש מאות, יימכר פעמיים.( חוזר ונמכר) אם הוא גנב חמש מאות והוא שווה אלף אז לא מוכרים אותו. אותו דבר אומר רבי אליעזר אם היה גנבו כנגד - נמכר ואם לאו  - אינו נמכר. הסיכוי שאדם כזה יימכר לעבד הוא סיכוי קטן מאוד. זה דומה למה שהגמרא אומרת לגבי בן סורר ומורד. אומרת הגמרא שכמעט ולא יתכן שיהיה בן סורר ומורד. להביא למצב כזה ששני הורים יביאו את הילד אם כל התנאים שהגמרא אומרת, תנאים שקשורים לעבד ולבן סורר ומורד כמעט ולא קיימים. למרות שהגמרא אומרת: 'אני ראיתי וישבתי על קברו'. (יש דעה כזאת). וודאי שהיו עבדים שנמכרו. בעיקר במוכר עצמו. כי במכירת בית דין זה כל כך קשה להביא את העניין הזה לידי מִיצוּיוֹ, שבדיוק יצא מצב שערך הגנבה יהיה שווה לו לפי דעה אחת. או על פי הדעה השנייה, שהגנבה תהייה שווה יותר ממה שהוא שווה. אלה דברים שלכאורה קשים לביצוע. והשאלה שנשאלת היא למה התורה פותחת דווקא במצווה הזו?

    שאלה נוספת שצריכה להישאל: אם תבדקו, לא תמצאו את המילה 'עברי' בכל התורה, ממתן תורה. לפני מתן תורה, המילה 'עברי' מופיעה הרבה פעמים: "ויבוא הפליט וייגד לאברהם העברי", ופעם אחרונה בפרשת שמות ופרשת ואירא. וממתן תורה, לא מופיע יותר המילה ה-'עברי'. חוץ מאשר לגבי עבד עברי. (מקור: רבינו בחיי). לא מדובר על כול התנ"ך כי ביונה כתוב: "עברי אנוכי", אלא בתורה עצמה, בחמשת חומשי התורה, שם לא מופיע. המקום היחידי שמופיע 'עברי' זה בעבד עברי.

    למה? האִבּן עזרא מרחיב בזה. [1]

     

    שאלה נוספת שצריכה להישאל היא לגבי ההפטרה של הפרשה שלא נקרא השבת "שקלים". ההפטרה של השבת, השנה, היא מספר [ירמיהו פרק לד ח-יז] "הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַ‍ִם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר. ט לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ. י וַיִּשְׁמְעוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ. יא וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים ויכבישום [וַיִּכְבְּשׁוּם] לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. יב וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר. יג כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר. יד מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם. טו וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם וַתַּעֲשׂוּ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו. טז וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. יז לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם יְהוָה אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לזועה [לְזַעֲוָה] לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ."

     

    הקב"ה מזהיר את העם באמצעות הנביא ירמיהו: "אתם לא משחררים עבדים, וגם אם משחררים עבדים חוזרים ותופסים אותם חזרה!". והנביא מזהיר אותם בדבר השם. "הוא מזכיר להם שהקב"ה כרת ברית אם אבותיכם ביום הוציא אותם מארץ מצרים: "עדיין שהייתם במצרים כרתי אתכם ברית לשחרר עבדים , והיות ואתם לא עושים את זה אני יוציא אתכם לגלות!"

     

    מיד עולים שתי שאלות: א. היכן כרת הקב"ה עם בני ישראל את הברית? לכאורה אין ברית כזאת כשהוא הוציא את ישראל ממצרים. תמצאו פסוק בתורה שמדבר על שחרור עבדים עוד לפני הפסוקים שמופיעים בפרשתנו. לא מופיע כזה פסוק. לפחות לא בצורה הנגלית לעין. ב. על מה מגיע עונש גלות? אז לא משחררים עבדים. אז למה מגיע עונש גלות? כתוב שצריך לשחרר עבד בתום שש שנים, או ביובל. אבל אין בתורה עונש גלות על אי שחרור עבד. יש גלות על אי שמיטה, לא תשחררו את האדמה בשנת שמיטה – זאת הארץ שלי, אני אגרש אתכם! כי נתתי לכם את הארץ על תנאי של שמיטה. אבל אי שחרור עבדים?! אין עונש גירוש בתורה.

    בא הירושלמי [בפרק ג הלכה ה']: "אמר רב שמואל רב יצחק בפרשת ואירא יש פסוק [שמות ו יג] "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם."


    שואל הירושלמי: מה הולך כאן? מה יש לצוות את בני ישראל ואת פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים? אומר ה-'משך חכמה': "כן, היו במצרים יהודים שהיו להם עבדים" (מקור מדרש ילקוט תימני), אז דבר ראשון אומר הקב"ה: "תשחררו אתם עבדים!" חידוש של ה-'משך חכמה'. אומר הירושלמי: "לפני שהוא שולח אותו לפרעה. "תלך לבני ישראל ותגיד להם שקודם כל יבטיחו שכאשר יבואו לארץ ישאל ישחררו עבדים. לפני שהם יסכינו ויתחייבו בכך, אתה לא ממשיך לפרעה!"

     

    בספר "סוכת דוד" [2] בפרשת ואירא: עכשיו תבין טוב מאוד למה זה הייתה התניה, הרי יצאו ממצרים אחרי מאתיים ועשר שנים. היו צריכים לצאת אחרי ארבע מאות שנים. יצאו מאה ותשעים שנה מוקדם יותר. למה? אם תגיד: "קושי השעבוד, כל מה שחטאנו..." הכול תירוצים. אומר ה"סוכת דוד": אתה יודע למה יצאו קודם? אומר הקב"ה: "אם אתם מתחייבים לא לשעבד עבדים שלכם, ולשחרר אותם בזמן, אני מוכן להוציא אתכם עכשיו שזה לפני הזמן". מוסיף ואומר הקב"ה: "אם אתה מחזיק עבדים אז תחזור למצרים! כל מה ששחררתי אותך ממצרים זה שתשחרר עבדים אבל אם אתה לא משחרר עבדים אז תחזור למצרים!"

    לכן העונש הוא גלות. אתה תחזור להשלים את מאה ותשעים השנים שיצאת מוקדם יותר.

    שואל רבינו חיים שמולביץ: "אז מה היה כל כך חשוב לצוות את זה במצרים? אפשר לצוות אתם שיכנסו לארץ למה המצרים?" הוא אומר רעיון מוסרי: "בן אדם, רק שהוא נמצא במצב קשה, הוא יכול להבין את השני. בבחינת אין השבע מבין את הרעב. כשהיינו במצרים והיינו עבדים, אז אתה יכול להסביר להם כמה עבד סובל. במצב שהאדם הוא בן חורין. איך יוכל להבין כמה עבד סובל?

     

    אין השבע מבין את הרעב

    הרב אליהו מייזלס הלך פעם לעשיר העיר כדי שייתן צדקה לאלמנה עם יתומים שלא היה לה כסף לקנות חימום לביתה הקפוא, זה היה בחורף המזרח אירופאי (פולין) והטמפרטורה הייתה  מינוס עשרים. הוא נעמד בפתח שהעשיר פתח לו נשאר עומד שם. העשיר שמח לראות אותו ונתן לו הרבה כבוד, הוא קיבל אותו ורק כותנת דקה על עורו, כי ביתו היה מחומם היטב. הרב המשיך לעמוד בפתח מספר לו באריכות על פרשת השבוע, העשיר כל המן מסמן לו להיכנס, והחל רועד מקור, כשראה אותו הרב רועד כעלה נידף, רק אז שטח בפניו את הבקשה. העשיר מיד נעטר לבקשתו, וכשנכנסו שואל אותו העשיר אז למה החזקת אותי בפתח? למה לא נכנסת פנימה? ענה לו הרב אם הייתי נכנס קודם לביתך ואתה הייתה מחומם ליד האח שלך, עם איזה כוס תה עם לימון, והייתי מספר לך על האלמנה שרופאת מקור, לא הייתה מבין בכלל על מה אני מדבר. עכשיו שאתה רועד מקור אתה מבין.

    אומר הקב"ה למשה דבר אתם עכשיו על שחרור עבדים שהם במצוקה ושואפים לצאת לחירות, זה הזמן לדבר אתם על כך.

     

    לכן הפסוק [שמות ו יג] "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם."

     

    כי זאת המצווה הראשונה שניצתו בני ישראל במצרים אז היא המצווה הפותחת.

     

    * בראש חודש שחל בשבת קוראים בפרשת שקלים.

    ואז אנו קוראים בשבת למפטיר פרשת שקלים, פסוקים מפרשת כי תישא מקור: מסכת מגילה ראש

    חדש.

     

    פרשת בשלח מסתיימת בדיבר לא תחמוד, לכן פרשת משפטים מתחילה לפרט מה שלך ומה לא שלך,, כי לא תדע מה שלך ומה לא שלך תחשוב שמשהו הוא שלך ותיקח אותו. ולכן "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם..."

     

    תרומות שיש עליהם סרך איסור
    משה עלה וירד שלוש פעמים על הר סיני לבסוף כשירד זה היה למחרת יום כיפור, הסביר להם על מצוות אוהל מועד וישב ושפט את העם, על מה? על בעיות של ממון, כי בפרשת תרומה הם יתבקשו להביא תרומה "כשרה" לבניית המשכן. כי אסר עליהם להביא תרומות שיש עליהם ספק שהם שייכים לאותו אדם ביושר. לכן פרשת משפטים קודמת לפרשת תרומה. לכן, אומר הכלי יקר: "קחו מאתכם תרומה להשם". "אתכם" פרוש: שזה 100% שלכם.

    סיפור התרומה של יהודי שקהל במרמה כסף מהפניקס. גנבה מהפניקס במילא הם לוקחים יותר בפוליסה, וגם לוקחים מהגויים (לויידס).

    דוגמה אחרת שהחזירה כסף מתביעה של טבעת יהלום.

     

    ואלה המשפטים אומר הכתב סופר, היות והתחלת דינו של האדם שואלים אותו שש שאלות בבית דין של מעלה אחרי מאה ועשרים שנים. האם נשאת ונתת ביושר וכו'. הרי אחר כך מראים לו כל רגע ורגע בחייו. ושואלים אותו לע כך. אז למה שואלים אותו גם בתחילה.

     

    וורט ששווה מיליון דולר
    הרב ברוך רוזנבלום נסע פעם לניו יורק, נסע לבית כנסת מוקדם בבוקר להתפלל שחרית, היה עוד זמן, שמע רב מלמד מסכת שבת על שש השאלות. נותן להם דוגמה על דרכון ישראלי ואמריקאי. ימינה שמאלה, ימינה שואלים הרבה שאלות. שמאלה מקבלים בברכה.

    פואנטה: אם לא עניתה על השלה הראשונה בחיוב הכול לא שווה, כי המצוות לא שלך והלימוד לא שלך וכו'. לכן קודם שואלים שאלות. הקבלת פנים זה ההבדל. אם עניתה על השאלות בחיוב אתה שיך להמשך, ואז הקבלת פנים היא מחויכת. אתה שייך להיות בן העולם הבא. אבל אם עניתה על השאלה הראשונה בשלילה, אז התפילין לא שלך, והמזוזות לא שלך, והכול לא שלך אז כל המצוות לא שוות.

    אז למה יש "ו" חיבור = ואלה המשפטים. כי זה קושר אותו לפרשה הקודמת, "אנוכי.." חסר לו באנוכי, באמונה הבסיסית שהקב"ה הוא המפרנס ודואג לכל אחד שיקבל מה שמגיע לו. אז אין צורך לגנוב ולגזול. ולזה שיש יותר יש מצווה להלוות (אור החיים הקדוש) כי הוא מחזיק את הכסף של העני כי העני הוא שלמזל לכן אין לו כסף. וכסף שהגיע לו שלא כדת ודין הקב"ה ידאג לקחת לו את זה וגם ייתן לו בשניים.

    אדם שלוקח משהו שלא שלו כופר בקב"ה. כי אם הוא היה מאמין בקב"ה הוא לא היה גונב. זה שהוא גנב זה אומר שחסר לו באמונה של הקב"ה.

     

    אם כסף תלווה את העני

    אומר רש"י בשם המחילתה. כל "אם" שבתורה רשות חוץ משלושה וזה אחד מהם. כאן זה לא אם רשות, כאן זה דרישה של התורה להלוות כסף. תרגיש את העול יחד אתן, תרגיש מה זה להיות עני.  הקב"ה שם להדום רגליו את הלבנה כדי להרגיש את הצער של בני ישאל שהמצרים עינו אותם בחומר ולבנים, הלבנה שהמלאך מיכאל שם לפני כיסא הכבוד  (החיזקוני) רחל בת בנו של מתושלח, עזרה בלבנים שהייתה הרה והוולד שלה נפל לתוך הטיט ומת והזעקה שלה עלתה השמימה. ערי מסכנות שהסתכנו – אמר עוזה למה אתה הורג את המצרים. (קנייבסקי) בלבנת הספיר הראה להם ידידות.

     

    הסבא מקלם במאמר החכם: הצער והעונג משולבים זה בזה. אין העשיר מתענג על דבר חדש. כדי להתענג על משהו צריך קודם להצטער. רכב חדש וכו'. תראו היכן הייתם קודם, הייתם בצער, לבנים, הרגו לכם את הילדים עכשיו אתם בפסגה.

     

    מה שייך נושא בעול עם חברו לקניין תורה? יש אדם חייב הרבה כסף. מתאספים חברים ונושאים בעולו.

     

    תשובה: מהר"ל (חיים מוולוז'ין) אדם שנושא עול עם חברו גם מסוגל לשמוע משהו שהשני אומר. שהשני אומר סברא אתה מסוגל לשמוע אותו. מה המעלה של בית הילל שמקדימים בית שמאי לבית הילל. יש כאן צד נוסף בוא נשמע אותם קודם.

    כל המצער עצמו עם הציבור זוכה גם בנחמת הציבור. דוגמה של רעבים ושבע. משה ומלחמת עמלק, ישב על סלע. (רביינו ישראל מאפטה) הם היו ברפידים רפו ידיהם, משה היה מחוזק באמונה לכן חל עליו כלל המשתתף מבחוץ.

     

    ----

     

     

    ויהי רצון שנזכה לדבוק בהקב"ה ובמצוותיו, ומתוך כך להיגאל בגאולה שלמה בקרוב ממש.

     

     

    בהשראת:
    הרב שניאור אשכנזי שליט"א

    לפי שיחות הרבי מליובאוויטש

    הרב ברוך רוזנבלום שליט"א

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    תוספות:

     

    [1]

    רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא (מכונה ראב"ע, ד'תתמ"ט, 1089 - ד' בשבט ד'תתקכ"ד, 23 בינואר 1164 או ד'תתנ"ב (1092) - ד'תתקכ"ז (1167)) משורר, בלשן, פרשן מקרא, ופילוסוף. מהבולטים בהוגים היהודים בימי הביניים. עסק גם באסטרולוגיה, מתמטיקה ובאסטרונומיה (על שמו קרוי מכתש בירח: "Abenezra"). נולד בתור הזהב של יהדות ספרד בטודלה שבספרד. רבים מספריו נכתבו בעברית.

     

     

    [2]

    סוכת דוד - דוד בן אברהם אלעזר קוואט,
    על התורה : הכולל פירושים וביאורים במדרשי חכמינו, בדברי רש״י ורמב״ן ועוד, גרגרים לברית מילה, נישואין והספד­­­.

     

    --

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין