כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אפשר גם בלי קביאר אבל אפשר גם עם

    חשבתם שיש רק משוגע אחד שאוסף משרוקיות? טעיתם! יש שניים. ואיפה הם נפגשו? במלון רוטשילד. ומה אני עשיתי שם? שאלה מצוינת

    30 תגובות   יום שישי , 9/5/14, 01:34

    "תגיד" שאל ש. את הנחמד "אתה וקביארתך רוצים לבוא למלון רוטשילד (שדרות רוטשילד 96 תל אביב) לפגוש אספן משרוקיות צרפתי שהוא גם יינן?" לא צריך להכיר את ש. לעומק כדי לדעת שעבורו האנושות מתחלקת לשתיים: לאספני משרוקיות ולמי שלא מבינים למה צריך לאסוף אותן. אני תמיד אומרת שש. מפעיל את מדד אספנות המשרוקיות מסיבה אחת פשוטה. הוא רוצה להיות חלק מקבוצה איכותית קטנה שיש לה הרבה במשותף. נגיד "האליטה המצפצפת" עליה נמנים אנשים שדנים שעות בשאלות הרת גורל כגון "באיזו משרוקית שרק הנרי ה-16 למריאן אנטואנט כדי שתזדרז באכילת העוגה האחרונה בטרם תניח ראשה על ידי הגיליוטינה? כמה היא עולה? ומה הסיכוי למצוא אותה באיביי? שאלה חשובה אחרת היא באיזו משרוקית השתמשו אמיל והבלשים במבצע המסובך בו לכדו את מר גרונדייס? יש להודות שהעולם היה מקום הרבה יותר משעמם בלעדיהם.

     

    נעתרתי להזמנה כי בנינו, כמה הזדמנויות נכונו לנו לבלות ערב בחברת שני אספני משרוקיות, שהכירו באיביי בעודם מתחרים על משרוקית קרטון בצורת דמבו הפיל לבוש בביריות ותרבוש (נושפים דרך הזנב! זה בדוק!) ובמקום לפתח יריבות מרה פתחו ידידות אמיצה? חוץ מזה, הייתי היחידה בחבורה חוץ מן היינן ואשתו שמדברת צרפתית וזה אפשר לגברת, שלמדה לחיות עם המשרוקיות בדיוק כמו זוגתו המופלאה של ש., להחליף מילה עם משהו מיושבי השולחן. הבעיה הייתה שהיא דברנית קטנה מאד. ברור. נסו אתם להשחיל מילה כשבבית מתרוצץ אספן נלהב בעודו שורק במרץ במשרוקית ששימשה את המפרי בוגרט בסרט "להחזיק ולאבד" בתקווה שאשתו תגיד לו "אתה יודע לשרוק סטיב?" והוא ירגיש סוף סוף גבר יפה תואר שנשים נופלות לרגליו. אבל כנראה שהיא רק אמרה "תפסיק, בבקשה תפסיק" בהנחה שהיא לא אמרה את מה שאני הייתי אומרת..... ומן התגובה שלו היא למדה שלא משנה מה היא תאמר הוא לא יפסיק. מאז היא לא מבזבזת מילים.

     

    הנחמד, כמובן, גילה הרבה יותר עניין ביינות שהאספן מייצר. אבל אני, למן הרגע שגיליתי שהוא מייצר רק יין כשר, התמקדתי בדבר החשוב באמת, משרוקיות ואיך מחליט אדם לאסוף אותן. מה רבה הייתה שמחתי משגיליתי שאכן המפרי בוגארט, שנדרש לשרוק ללורן באקול, היה מי שגרם לצרפתי להתחיל לאסוף משרוקיות בצעירותו (כשעוד היה צל צילו של סיכוי שאולי אחרי דיאטה, פעילות ספורטיבית ועם ספר צמוד שמומחה לג'ל הוא ידמה לו קצת)? מי יודע מה עוד הייתי מגלה לולא הפריעו המלצרים את שיחתנו. התפריט היה קצר והרבה פחות מעניין מאוסף המשרוקיות של הצרפתי, שהוכתר על ידי ש. כבעל האוסף הגדול ביותר של משרוקיות שנהב. כבוד המפרי, כבוד. בעצם chapeau Monsieur. בזמנו ש. כל כך התרשם מן העובדה ששיטוט מקרי באיביי העמיד אותו במרחק חמש שעות טיסה מפריז שהוא נעתר להצעה הראשונה לבוא לראות את המשרוקיות במו עיניו. כמיטב המסורת הישראלית הוא לא בא לבד אלא עם חלק מן המשפחה. אבל הבית של האספן גדול דיו לא רק להכיל את אוסף המשרוקיות ואת מרתף היינות אלא גם מספר לא מבוטל של אורחים. ש. ורעייתו הם אורחים מן הזן הלא מעיק. הם נעלמו בבוקר, חזרו רגע לפני שהקטן נרדם להם על הידיים במטרו ומאז הם מארחים יפה את הצרפתי כל אימת שהוא מגיע לביקור מולדת. איזה מזל שהוא מעדיף מלון עתיר כוכבים על פני דירתם הנעימה! בכל זאת שני אספני משרוקיות בדירה תל אביבית מצויה זה קצת יותר מידי צפצפני.

     

    לאף אחד מאתנו לא התחשק לאכול ארוחה מלאה בעיקר לא לזוג האורחים שחיכו להם עם הקינוח במקום אחר. אז הלכנו על שתי מנות ראשונות לכל אחד. בדרך כלל היצירתיות במסעדות יוצאת בראשונות וארוחה על בסיס המנות הראשונות היא הכי טובה. אני לא בטוחה שמלון רוטשילד עומד בקריטריונים הללו. אני מוכנה לתת להם הנחה קטנה בשל העובדה שהנחמד ואני חזרנו זה עתה משבועיים ממדינה הידועה במטבח שלה והגענו קצת לרוויה ממסעדות. אז מלון רוטשילד אני חייבת לכם ביקור נוסף.

     

    נתנו ליינן לבחור יין והוא, שמבין דבר אחד או שניים, עשה בדיוק מה שאני הייתי עושה: לא הלך על פי המלצת הסומלייה אלא על פיו חושיו ונפלנו על שרדונה של בר גיורא (165 ₪). הבחירה שלנו שמחה את המלצר עד מאד כי היקב שייך לבן משפחתו והיום הצעירים מאד דואגים לירושה העתידית שלהם. קצת אחרי היין הגיעו בסבב ראשון שלוש פעמים טרטר דג ים (55 ₪) שעל פי התפריט הונח על קרם הדרים ועליו היה חלמון ביצת שלו והיו בו קוביות פלפל ושאלוט פרוסות שזיף ומשיחת רימון. אני לא מבינה מהי משיחת רימון אבל שיהיו בריאים. זה היה טעים אבל לא מפיל. עוד הגיעו שלוש קערות סלט ניסואז שגרמו לי, לאספן ולרעייה שדיכאה את רצונו של בעלה להיות, ולו לרגע, המפרי בוגרט, לפרוץ בצחוק. המון חסות  נחו על צלחת ובניהן שתי שעועית ירוקות, שתי חתיכות טונה צרובה מבחוץ אבל נאה מבפנים, שתי פרוסות עגבניות דקיקות, קצת פלפלים קלויים וקצת תפוחי אדמה. מה שנקרא סלט בהשראת הניסואז עם המון חוצפה ישראלית וגם טמטום. סלט ניסואז זה לא מקום להתפלצף זה מקום לתת חומרים בסיסים וטובים לעשות את העבודה. הטונה דווקא מגיעה מקופסת שימורים משובחת הביצה קשה ויש כמות שווה של שעועית, עגבניות ותפוחי אדמה. גם אנשובי מתקבלים יפה. מה שקיבלנו היה טעים אבל לא מה שניסואז צריך להיות: סלט שהוא ארוחה. בין בדיחה אחת לשנייה על הניסואז הצרפתי הרגיש נוח דיו לקטר לי שיש רק עוד אספן משרוקיות אחד בצרפת, מה שמגביל מאד את אפשרויות השיח ובארצות הברית הגדולה יש מעטים ומי בכלל רוצה לדבר עם האמריקנים? אני בתמורה לגילוי הלב נמנעתי מלשאול את מה שהכי רציתי לשאול (בכל זאת אני בחורה פרקטית שגרה במגבלה של מטראז'): מה עושים עם המשרוקיות. הרי ברור שכל מה שנמצא בבית צריך להיות גם שימושי לא?

     

    לסבב השני של הראשונות הגיע טרטר לגברת, פעמיים ניוקי, תבשיל חומוס עם קייל, פילה דג ים, ופילה לברק פפיוט עם תפוחי אדמה, שעועית ירוקה שמן זית נבאלי ממושב שדה עוזיהו (108 ₪). אותי הצחיק תיאור המנה כאילו שיש בשמן הזית כדי ל גרום לי להזמין אותה. ש. לא נרגע עם היום מן העובדה שהגישו לו דג (אחרי שווידא שאין עצמות) עטוף בניר צלופן כאילו היה מתנת יום הולדת. הוא שאל אותי 100 פעמים אם הוא אמור גם לאכול את הנייר. המופלאה שאיתו הייתה מבסוטית מן הפילה שלה. אנחנו, הנחמד ואני אהבנו מאד את הניוקי. הוא אהב אותם על ההתחלה ואני הייתי צריכה לחכות עד שיתקררו, כדי שהחמאה תצטנן ולא תעשה בי שמות, כדי להתאהב בהם. זו הייתה ,ללא ספק, המנה הכי טובה שעלתה על השולחן. תבשיל החומוס והקייל לעומת זאת היה מביך. אין לי בעיה במסעדות המגישות תבשיל על בסיס הקטנייה המופלאה הזו. אני עושה ממנה פלאים בשילוב עם קייל ותרד והייתי מצפה שהם יגישו משהו שיעמוד לפחות ברמת התבשיל שלי. מה שקיבלתי היה ראוי מקסימום למטבח פועלים לא למסעדה. חברים לתשומת לבכם. אבל מה? בעודנו אוכלים איתר ש. באמצעות סמארטפונו משרוקית נדירה שאין באפשרותו לרכוש. איזה מזל שהצרפתי היה שם. מי יודע לאן הייתה המשרוקית הנדירה מתגלגלת לולא ערנותו של ש. הצרפתי לא היסס לשנייה, שלף כרטיס ורכש משרוקית בסכום בו חלקנו קונים מכונית. כמה אנשים נוספים בעולם זכו לראות אספן משרוקיות ברגע כל כך מרגש בחייו?? אני לא רוצה לחשוב מה היו חיי מזמנים לי אילו ארגן לי ש. פגישה נוספת עם האיש.

     

    ש. הלך להראות לזוג את ביתו החדש בעוד אנחנו אירחנו למופלאה לחברה והיא הפצירה בנו לסייע לה לסיים קרמבל תפוחים חביב. המחיר היה בסדר, האוכל בגבולות הסביר. ההמלצה שלי, הורידו ציפיות ואל תיקחו לשם אורחים שאתם רוצים להרשים. יש מסעדות יותר טובות. ואם אתם שואלים למה בכל זאת כתבתי עליהם, למרות שמזמן מזמן לא כתבתי כאן ועד אתמול לא היה לי ברור אם נפרדתי זמנית או לעד? התשובה היא פשוטה: ש. ביקש. ואני כהרגלי צייתי. לא בא לי שהוא יעשה לי קונצרט משרוקיות מתחת לחלון.

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/6/14 06:26:
      אני לא. מה שאני אוסף זה אוספים צרפתיים ענקיים. פעם רכשתי מהוצאה צרפתית את כל הסרטים של לוקל והארדי. יש סצינה בה סטן לורל שורק במשרוקית, מישהו טופח על כתפו והוא בולע אותה. בכל פעם שהוא מדבר יש שריקה, מה שעושה אותו נבוך מאד, עושה פנים של בכי וממולל את הכרבולת שלו. בלתי נשכח.
        31/5/14 16:37:

      שמחה שחזרת ועוד בליווי משרוקיות ישר מהשדירה ההיא שיש לה סוס על הקצה. אם לא הייתי בלתי סובלנית ליפה ירקוני הייתי שמה לך עכשיו שיר שבו היא מנסה לשרוק, אבל מסתבר שלא כל אחת יכולה אפילו לצפצף.. אז אני חוסכת לך את העונג המפוקפק אולי בעצם שיר אחר. אם גמני כבר כאן [אבל אני מזהירה מראש אין שם משרוקיות..  אטום]

       

      ''

        23/5/14 20:00:
      אם הייתי יודעת לשרוק, הייתי מה זה שורקת לכבוד הפוסט המשעשע-כדרכך הזה!!!! (ואגב, גם אני הרבה זמן לא הייתי פה וגם שוקלת "להיות או לא להיות"......)
        14/5/14 13:18:
      איזו שיבה ... ועוד בליווי משרוקיות!
      עדיף תחביב יותר שקט, גידול נחשים למשל... לגבי המקום - ממקום כזה מצפים שהמנות יהיו לא רק יצירתיות אלא גם טעימות ובעיקר איכותיות. חבל שלפעמים נופלים בדיוק בזה.
        12/5/14 14:12:
      תמונות, תמונות, רוצים תמונות.
        11/5/14 22:03:

      צטט: רמיאב 2014-05-10 23:50:55

      באוסף שלי משרוקית אחת שאבי קיבל בהיותו במשמר האזרחי במלחמת העולם ה-2 בתל אביב.

      וגם אני השתמשתי בה בהיותי בהג"א במלחמת 67 .

      - "ש ר י ק ה !!! קומה שלישית לכבות את האור!!!".

      חיוך

      כשהתחילו הטילים כבר לא כיבו את האור...


      כלומר לא זו בלבד שבכל דור ודור חובה ע לינו לספר על יציאת מצריים. עכשיו חובה עלינו גם לשרוק. האמת, בין יציאת מצריים לבין שריקה אני בוחרת בשריקה.

        11/5/14 22:01:

      צטט: Benj 2014-05-10 23:23:59

      ההמלצה לא להזמין יין שהמליץ הסומלייה מצטרפת ללא להזמין את מנת היום במסעדה, זו המנה שהיום נשארה במטבח ולא הצליחו להיפטר ממנה. פשוט צריך לצפצף או לשרוק כמאמר הפוסט.

      אני בכלל טוענת שמי שמקשיב להמלצות של אנשים בגיל של ילדיו (ואף צעירים מהם) מגיע לו לשלם הון על אוכל ברמת מקדונלדס. מנת היום לא חייבת להיות מנה שלא הצליחו להפטר ממנה. מנה שהמלצר ממליץ עליה היא בוודאות בקשה לעזרה לנקות מדפים

        11/5/14 21:59:

      צטט: תודנה 2014-05-10 21:43:54

      יופי שש. לחץ כי יצא פוסט מעולה!
      לגבי אספנים - גם אני לא כל כך מבינה תמיד אך מהיכרות אישית של אספנים, הם מפתחים תוך כדי תהליך האיסוף מאגר ידע בלתי נתפס, כולל הסטוריה, אבולוציה ועוד בסגנון על מושא האספנות עד לרמת מומחיות (בנושא פרפרים, מכוניות, וגם משרוקיות ועוד) וזה לכשעצמו מקסים בעיני :)

      סביר להניח שאספן המשרוקיות יספר סיפור אחר על כל אחת מהמשרוקיות שאסף..

      מסכימה איתך לחלוטין וכל האספנים שפגשתי היו טפוסים אחד אחד. אני מרותקת דווקא להתמדה למשהו מאד לא פרדוקטיבי לכאורה ולנכונות להוציא הון על שטויות. אולי לא מקרי הוא שרוב האספנים הם גברים. יום אחד אכתוב על זה משהו באמת רציני

        11/5/14 10:32:
      נראה לי מחיר היין בשמיים, פתאום כולם מבשלים קייל , דג בפופייט נייר אםייה זה סבבה אבל צלופן? צלופן זה לא מוצר לוואי של נפט?
        11/5/14 08:02:
      הפחד שלי היה שהם ירצו להדגים את המשרוקיות ולדבר על היין.
        11/5/14 07:44:
      יצא סיפור יפה.
        11/5/14 00:17:

      כולי קנאה על השבועיים ברץ זרה שמבשלים בה לא רע.

      ואז נזכרתי שזה כרוך בטיסה של שמונה שעות לפחות ועוד חמש בשדות תעופה וחזרתי לפנטז על ארוחה טובה בלי טיסה.

      גם כאן אני בבעיה, אין עוד מסעדה בתל אביב שאני עורג לה.

      הבעלים של רפאל התחרפן, הסיני מאלנבי יצא חרא - [באופן אישי, בתקרית על רקע אי הבנה שמקורו בפער תרבותי], שתי איטלקיות פישלו בגדול ומכמה פלצניות במיוחד יצא לי החשק.

      אולם גיליתי שני מכשירים חשמליים מופלאים שעושים יופי אוכל.

      האחד סיר בישול באוויר של tefal - אפקט של עישון עם תיבול מתאים, השני מאייד של braun, אני מוציא מהם נסים ונפלאות שעולים גרושים.

      ולמי יש כוח למצוא חברים עם דירה גדולה בפריז, ועוד לאסוף משרוקיות בדרך.

      אני עסוק בעיקר להסתכסך עם הקיימים, זה די מצליח לי דווקא.

        10/5/14 23:50:

      באוסף שלי משרוקית אחת שאבי קיבל בהיותו במשמר האזרחי במלחמת העולם ה-2 בתל אביב.

      וגם אני השתמשתי בה בהיותי בהג"א במלחמת 67 .

      - "ש ר י ק ה !!! קומה שלישית לכבות את האור!!!".

      חיוך

      כשהתחילו הטילים כבר לא כיבו את האור...


        10/5/14 23:23:
      ההמלצה לא להזמין יין שהמליץ הסומלייה מצטרפת ללא להזמין את מנת היום במסעדה, זו המנה שהיום נשארה במטבח ולא הצליחו להיפטר ממנה. פשוט צריך לצפצף או לשרוק כמאמר הפוסט.
        10/5/14 21:43:

      יופי שש. לחץ כי יצא פוסט מעולה!
      לגבי אספנים - גם אני לא כל כך מבינה תמיד אך מהיכרות אישית של אספנים, הם מפתחים תוך כדי תהליך האיסוף מאגר ידע בלתי נתפס, כולל הסטוריה, אבולוציה ועוד בסגנון על מושא האספנות עד לרמת מומחיות (בנושא פרפרים, מכוניות, וגם משרוקיות ועוד) וזה לכשעצמו מקסים בעיני :)

      סביר להניח שאספן המשרוקיות יספר סיפור אחר על כל אחת מהמשרוקיות שאסף..

        10/5/14 15:41:

      צטט: Sherlock 2014-05-10 13:39:18

      אני לא אוהב משרוקיות. הן תמיד מזכירות לי עולם מסודר וצייתני. שתי אצבעות בפה מוציאות שריקה עם סיגנון פי אלף.

      אמא שלי ספרה שלא קיבלו אותו לצבא כי היא לא ידעה לשרוק. היא לא לקחה את זה קשה מידי. כשעולות לי האסוציאציות הקשות מן המשרוקיות אני מסיחה דעתי בסצינה ההיא מצלילי המוסיקה בה האלמן האוסטרי מתקשר עם ילדיו באמצעות סדרת צפצופים מוסכמים. זה מעורר פלצות דיו

       

      באשר לשריקה עם אצבעות,,,,, אני לא בטוחה שאני אוהבת מגד שורק

        10/5/14 15:39:

      צטט: זונת הדואר 2014-05-10 10:36:15

      קייל מביך? קייל מביך?! חשבתי שהוא מנומס ... בדרך כלל. 

      לא היה לי ספק שאם משהו יעלה על הפואנטה של הפוסט כולו זו תהיי את. הרי רק השוליים רואים את השוליות של האחר, רק השוליים מבינים כמה קשה להיות מנומס כי אם לא תהייה מנומס אף אחד לא יזמין אותך, רק השוליים מבינים שאין להם ברירה אלא להתאגד, בי בתא ומי עם חומוס, כדי לזכות לבשר בשורתם לציבור הרחב. כל הכבוד לך על הרגישות החברתית שגילית

        10/5/14 15:37:

      צטט: גלית א' 2014-05-10 01:48:01

      איזה תחביב משונה. מעניין אם הוא מקפיד שכל המשרוקיות יהיו במצב תקין, ואם נעשה בהן שימוש כלשהו.

      אני מקווה, ורק בגלל שאני שוחרת שלום, שומרת בקנאות על זכויות נשים וגם בחורה פרקטית, שהוא הוא לא עושה בהן שימוש. תארי לך  מה קורה בבית אם יש בו שרקן שגוון שריקותיו.

       

      אשתו ספרה לי שלקח לה שנים לשכנע אותו לקנות ארון זכוכית עבור המשרוקיות כי כמה מן העוזרות קרסו תחת עומס האבק שהצטבר עליהן. בכל זאת הם גרים בפריס ואבק צרפתי, עם כל השיק המקומי, הוא בכל זאת רק אבק

        10/5/14 15:34:

      צטט: זונות פוליטיות 2014-05-09 23:16:51

       

       

       

      ברוטוס:   אכלנו שם, האוכל היה טעים, לא מעבר. דג לברק היה מצוין. שירות בעייתי משהו למרות היומרות וההקפדה לא הוגשו לנו המנות העיקריות ביחד

       

       

      נטוס:      כנראה בשל נוכחות בעל המקום זכינו להתנצלות ולשתי כוסות יין על חשבון הבית ואין יין טעים כיין על חשבון הבית גם אם אתה יינן או אספן משרוקיות צרפתי בדימוס

       

       

      .jחשבו על הסיטואציה הבאה: אנחנו לא מרוצים, בעל הבית שולח לנו כוס יין על חשבונו. הצרפתי טועם, יורק בחמת זעם ועלבון, מוציא משרוקית בצורת חבית יין ואומר "לא תעלה הרעה הזו על שולחני, לא תעלה הרעה הזו על שולחני.....". למה לא חשבתי להתלונן???? למה? למה? למה? למה?

       


       

        10/5/14 13:39:
      אני לא אוהב משרוקיות. הן תמיד מזכירות לי עולם מסודר וצייתני. שתי אצבעות בפה מוציאות שריקה עם סיגנון פי אלף.
        10/5/14 10:36:

      קייל מביך? קייל מביך?! חשבתי שהוא מנומס ... בדרך כלל. 

        10/5/14 01:48:
      איזה תחביב משונה. מעניין אם הוא מקפיד שכל המשרוקיות יהיו במצב תקין, ואם נעשה בהן שימוש כלשהו.

       

       

       

      ברוטוס:   אכלנו שם, האוכל היה טעים, לא מעבר. דג לברק היה מצוין. שירות בעייתי משהו למרות היומרות וההקפדה לא הוגשו לנו המנות העיקריות ביחד

       

       

      נטוס:      כנראה בשל נוכחות בעל המקום זכינו להתנצלות ולשתי כוסות יין על חשבון הבית ואין יין טעים כיין על חשבון הבית גם אם אתה יינן או אספן משרוקיות צרפתי בדימוס

       

       

      ..

       


       

        9/5/14 16:10:

      צטט: נערת ליווי 2014-05-09 08:50:55

      לגמרי מובן עניין העדפתך למשרוקיות על פני יין כשר ?!!! (איך לא? מופתע ) למזון אשוב בשעה נאותה. יותר,

      תגידי, מה אני אעשה עם יין כשר? עם משרוקיות ברור שאני יודעת מה לעשות. הן הרי רב שימושיות ורב פעמיות

        9/5/14 16:08:

      צטט: א ח א ב 2014-05-09 14:36:54

      שאפו גדול על פוסט מרתק וחשוב מאין כמותו.

      ניכר כי תרבות איסוף המשרוקיות משפיעה באופן חיובי ואקטיבי על צרכניה ואולי גם על כלל האנושות הבלתי שורקת. טיול לארץ הקודש, ארוחה טובה, חברה משובחת ומשרוקית נדירה.

      מי היה מאמין ..!!

      יש תקווה!

      עידן המשרוקיות מתחיל !!

       

      הצחקת אותי. טוב עידן משרוקיות מעידנים אחרים הקמים עלינו לבקרים. אין ספק

      ועל זה נאמר: הכל בגלל משרוק קטן הכל בגלל משרוק..... הנה לכם שיר נושא למסלול הבא

        9/5/14 16:07:

      צטט: מרב 1956 2014-05-09 05:06:30

      אספנות לדעתי היא מעשה ילדותית.

      אך באספנות של משרוקיות למרות הילדותיות יש עניין ויש קול בניגוד לאוסף בולים/מחזיקי מפתחות או בובות מחו"ל.

      אני לא אוספת אבל יצא לי למצוא בטיוליי משרוקיות ואספתין. משום מה לא יכולתי להשאירן על הקרקע, וגם לא לזרוק אותן לפח אשפה.

       

      הייתה לי פעם סטודנטית שאספה פסלי קריסטל של כלבים. היא הייתה ממש מקצוענית, עבדה עם קטלוגים, הייתה בקשרים עם אספנים מכל העולם, נסעה לתערוכות והבית שלה היה מוזיאון. זה נורא הצחיק אותי בהתחלה אבל כשראיינו אותה במסגרת הכיתה כדי ל למוד איך מראיינים נפתח בפנינו עולם מרתק עם לוגיקה מופלאה והבנתי למה היא כל כך מסורה לתחביב ההזוי והלא זול הזה. ברמה האישית אני לא ממש מבינה למה אנשים אוספים פריטים לא נחוצים אבל זה מרתק. כשיהיה לי זמן אכתוב על זה

        9/5/14 14:36:

      שאפו גדול על פוסט מרתק וחשוב מאין כמותו.

      ניכר כי תרבות איסוף המשרוקיות משפיעה באופן חיובי ואקטיבי על צרכניה ואולי גם על כלל האנושות הבלתי שורקת. טיול לארץ הקודש, ארוחה טובה, חברה משובחת ומשרוקית נדירה.

      מי היה מאמין ..!!

      יש תקווה!

      עידן המשרוקיות מתחיל !!

        9/5/14 08:50:

      לגמרי מובן עניין העדפתך למשרוקיות על פני יין כשר ?!!! (איך לא? מופתע ) למזון אשוב בשעה נאותה. יותר,

        9/5/14 05:06:

      אספנות לדעתי היא מעשה ילדותית.

      אך באספנות של משרוקיות למרות הילדותיות יש עניין ויש קול בניגוד לאוסף בולים/מחזיקי מפתחות או בובות מחו"ל.

      אני לא אוספת אבל יצא לי למצוא בטיוליי משרוקיות ואספתין. משום מה לא יכולתי להשאירן על הקרקע, וגם לא לזרוק אותן לפח אשפה.

      ארכיון

      פרופיל

      קביאר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין