כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מאזניים

    מחשבות על הכל מכל כל, פילוסופיה, פוליטיקה, ספרות, שירה, מוסיקה -- בקיצור על החיים כמסע ועל מסע החיים.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    בנימין נתניהו של כולנו

    0 תגובות   יום שישי , 30/5/14, 15:06

    בעשרים ותשעה במאי 1996 לפני ח"י שנים נערכו הבחירות שבחרו לראשונה בבנימין נתניהו לראשות הממשלה.  אכן, היום לפני בדיוק שמונה עשרה שנה התעוררתי, כמו עם ישראל כולו,  לשמוע על מהפך בבחירות שהתקיימו יום לפני כן, ושמנהיגה הצעיר והכריזמטי של מפלגת הליכוד בנימין נתניהו נבחר בבחירה ישירה לראשות הממשלה עם שהוא גובר על שמעון פרס.   והיום, כל התחזיות מצביעות שבנימין נתניהו, לא רק שיעבור את סף עשר השנים לכהונתו כראש ממשלה, אלא אף ישבור את שיאו של דוד בן גוריון ראש הממשלה הראשון שכיהן למעלה משלושה עשר שנים בתפקיד.  אני מבקש לנצל זאת על מנת להביע כאן עמדה תומכת במנהיגנו זה, שהיא אולי לא מובנת מאליה שכן מצד אחד איני שייך למחנהו של ראש הממשלה, ואני חלוק עם עמדותיו הפוליטיות.  מצד שני, קרוב לוודאי שאין הוא זקוק לתמיכתי או להגנתי.

    אני קורא חדשות לבקרים ביקורות בעיתונות על בזבוזים פה ושם במעון ראש הממשלה או מישהו מהעובדים שמתלונן על יחס כזה או אחר.  אני שומע רכילות על בני הזוג נתניהו. וכיוצא באלה דברים שהגם שלגיטימי לעסוק בהם – הם לא עיקר העניין.  גם כשראש הממשלה נאלץ לשחק את המשחקים הפוליטיים במפלגתו ובממשלתו, צריך לזכור שזהו שם המשחק.  נכון הוא לא רצה את ריבלין והיה צריך לתמוך בו בלית ברירה. אז מה? זאת ועוד, אסור לנו לשכוח שהוא נאלץ לתמרן ממשלה שיש בה קשת של דעות מציפי לבני ועד נפתלי בנט, וזאבים או שועלים לא קטנים כליברמן ולפיד.

    זאת ועוד, מנהיגים ואפילו מנהיגים דגולים כמהטמה גנדי, מרטין לותר קינג, נלסון מנדלה וגו'ן קנדי, שלא לדבר על ביל קלינטון וגור'ג פומפידו, הם אנשים מורכבים הרחוקים להיות צדיקים גמורים. ובאשר למנהיגי ישראל לדורתם, ניתן לומר שאנו ארץ אוכלת מנהיגיה.  לא היה ראש ממשלה ששבע נחת בתקופתו.  ורבים נרדפו עד אשר נאלצו לעזוב את תפקידם.  שני המקרים הבולטים הם יצחק רבין ואהוד אולמרט, אבל כאמור לא היה אחד או אחת, במקרה של גולדה, שלא סבלו מירורים.

    במאמר מוסגר אני מבקש כאן להעיר, כי הגם שאינני בקי בהיבטים המשפטיים של מעשה כזה או אחר, אני משוכנע שהגם שהם עברו על החוק, מנהיגים, כרבין ואולמרט לא פשעו ולא היו "עבריינים", בניגוד למשל למשה קצב ואברהם הירשזון.  קרוב לוודאי שהם טעו. קרוב לוודאי שהם חטאו.  אבל עבריינים שיש להעביר מתפקידם ולשלוח לכלא הם לא היו. כפי שביל קלינטון, ולדעתי בצדק, לא הוענש אפילו על שבועת שקר בפני בית דין, כך במידה רבה צריך להיעשות בחצרות הממשל בארץ.  הדבר נכון במיוחד אם אנו מבקשים שלא להרתיע את הטובים והמוצלחים לפנות לפוליטיקה.  אבל אולי אני טועה.

    אך לא זה לדעתי הוא העיקר במציאות הפוליטית הקיימת כיום בארץ. מהו אם כן העיקר? לדעתי בכל הנוגע לראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו הן העובדות שהוא ציוני למופת, אוהב ישראל ואוהב העם היהודי.  שהוא משרת את ישראל כבר שנים רבות בנאמנות ובמסירות, אמנם לשיטתו, וחילוקי הדעות עמו הם לגיטימיים, אבל שהוא מנהיג ראוי שיש לא רק לכבד ולהעריך אלא להגיד לו תודה מקרב לב. 

    כאמור, אני חולק על ראש הממשלה, הגם שאיני פוסל שיתוף פעולה עמו,  כפי שקראתי ואני עדיין קורא למפלגת העבודה להצטרף לממשלה ולתרום מבפנים.  שני המישורים בהם איננו רואים את הדברים עין בעין הם , נוגעים לכל מה שכרוך בגישתו לתהליך השלום ויחסו לממשל של ארצות הברית או ליתר דיוק לנשיא אובמה, הגם שכאן הדברים לאחרונה הופכים לעוד יותר מורכבים, מה עם סין וכיוצא בזה.   אבל, במה שכרוך לביטחון המדינה ולניווטה אין לי ספק שהיא בידיים יציבות וטובות.

    כפי שביטאתי זאת מספר פעמים אני גורס שאכן יש לישראל עניין לפעול להקמתה של מדינה פלסטינית בשטחי הרשות הפלסטינית בצורה שתבטיח את הפיצול בין שטחי הגדה והרצועה.  חזרתי והדגשתי שעדיף שתי מדינות פלסטיניות מפוצלות , ואף עוינות אחת את השנייה, מאשר מדינה אחת שעלינו לדאוג לגישור בין חלקיה.  טענתי שמהלך כזה, אם היה כבר נתמך על ידנו באו"ם לפני קרוב לשנתיים, היה מביא לנו רק הישגים הן הסברתיים והן פוליטיים, וחבל שהדבר לא נעשה אבל מוטב מאוחר...

    באשר ליחסי ישראל- ארצות הברית כאמור הפאזל הוא מאוד מורכב ומסובך, אך גם עדין ושביר. מה שאני יודע הוא שהגישה שדומני נתניהו נוקט מעוגנת בתפיסה שהנשיא אובמה וכשכמותו הם "הפריץ" שכידוע צריך לרמות ולתחמן.  זוהי לדעתי גישה מעוותת שמוטב שנשתחרר ממנה.

    אבל אני רוצה לשוב ולסיים בטון חיובי ומאמין.  לישראל היו ראשי ממשלות שהנהיגו אותה ומנהיגים שהיו ראשי ממשלות.  אני מאמין שבנימין נתניהו הוא מן הזן של מנהיגים שעשויים, כבגין ורבין, בהיותם ראשי ממשלות להתעלות ולהביא לפריצת דרך ולהישגים היסטוריים.  בהקשר זה אני מבקש להצביע על צירוף נסיבות או משאלת לב,  -- רק בקדנציה השנייה שלו התגלה רבין במלוא גדולתו ואולי הדבר נכון גם לגבי הקדנציה השלישית הנוכחית של בנימין נתניהו.  מכל מקום, עד כה, ראש הממשלה מסיבות כאלה ואחרות לא הביא למהלך שרבים מייחלים לו – השלום עם העם הפלסטיני.  אבל לא עבדה תקוותי שהרגע אכן יבוא ובנימין נתניהו יכנס להיסטוריה כמנהיג הישראלי הגדול שהעניק את מתנת השלום לאזרחי מדינת ישראל, ובמידה רבה לעולם כולו. אולי מחר.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      דוד ברזילי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין