כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    חיים ומוות ביד הלשון - פָּרָשַׁת מַטּוֹת

    0 תגובות   יום שישי , 18/7/14, 16:11

    בס"ד

    חיים ומוות ביד הלשון
    פָּרָשַׁת מַטּוֹת

     

    על מה הפרשה
    פָּרָשַׁת מַטּוֹת היא פרשת השבוע התשיעית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ל' פסוק ב' ומסתיימת בפרק ל"ב פסוק מ"ב.

    בדרך כלל קוראים את פרשת מטות ביחד עם הפרשה שאחריה, פרשת מסעי, ורק לעתים נדירות בשנים מעוברות, בשנים מסוג בשז וגכז (רק בארץ ישראל), ובשנים השג והחא (גם בחוץ לארץ), הן נפרדות. החשבון מכוון לכך שפרשת דברים תיקרא בשבת שלפני תשעה באב.

     

    לא יחל דברו
    [במדבר ל' ב – ג' ] "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה. ג אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה"

    ובהמשך כתוב שאם אשה נודרת ובעלה שומע ביום שהיא נדרה הוא יכול להפר לה את הנדר. אם לא, רק אצל רב היושב עם עוד שניים תלמידי חכמים שמכירים את ההלכות יכול להתיר את הנדר. "לא יחל דברו", לא יחלל דברו. עם נדר שלא יאכל בשר. מיד הבשר ופך לטרף עבורו. כאילו אכל בשר חזיר. לכן, התורה אומרת, טוב שלא תידור מאשר תידור ולא תשלם.

    זה על פי הפשט. עפ"י הסוד: אדם שלא מחלל את דבריו אף פעם, לא רק שמבצע מה שהוא אומר, תמיד. אלא גם שומר על ניקיון פיו. מקבל כוח בדיבור שלו: לרפא, וכו'.

    למה הכוונה? אדם שהבטיח, תמיד עומד בדיבורו. אף פעם אינו מגדף, שומר על דיבור נקי, לא אומר לשון הרע. אמר משהו אצלו זה קוד.

    שכרו של איש כזה שכל מוצא פיו ייעשה. הקב"ה נותן לו כוח בדיבור: כשהוא מברך משנו או מאחל למשהו או מתפלל הקב"ה נענה לבקשתו. בבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים. (למעט שיש גזרה קשה ונעלו את כל שערי התפילה)

    הרבה מאוד מצוות תלויות בדיבור: לימוד, תפילה, קידוש, ברכות כו'.

    הדרישה לעמוד בדיבורו היא לא רק כלפי שמיים אלא גם כלפי אדם לחברו, אב לבן כו'. הבטחת? תקיים.

     

    ויהי האדם לנפש חיה
    שהקב"ה ברא את האדם כתוב: [בראשית ב ז] "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה." ,תרגום אונקלוס: "ז וברא ה' אלוהים ית אדם, עפרא מן ארעא, ונפח באפוהי, נשמתא דחיי; והות באדם, לרוח ממללא"

    פירוש: לנפש חיה - אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה. אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתווסף בו דעה ודבור: אומר התרגום לרוח ממלא לה – כוח הדיבור. כמה שזה חשוב אבל גם מסוכן מאוד – מוות וחיים ביד הלשון. בדיבור האדם יכול לרומם את עצמו ואחרים או להוריד את עצמו ואחרים ביגון שאולה. הדיבור זה הכוח ההרסני ביותר שיש. אדם יכול לפגוע באדם אחר באבן או בחץ ממרחק של עשרים או מאה מ'. אבל, איך תפגע באדם אחר שנמצא בחוץ לארץ, מצד שני של כדור הארץ? בכוח הדיבור שלך.

    הלשון הביאה מבול לעולם בימי נח.

    מבול = מ.ו.ב.ל. מוות וחיים ביד לשון. נדר = תחילתו נע ונד. סופו דר.

     

    האם קִיֵים יעקב את נדרו
    יעקב אבינו נדַר נדֵר לקב"ה [בראשית כ"ח כ' ] "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ." לאחר חלום הסולם, שאם ישמור עליו, ייתן לו לחם לאכול, ובגד ללבוש, יעשר מכל מה שייתן לו לשם.

    לחם = 78 (ג' פעמים שם השם = 26) כנגד שלוש פעמים שטובלים במלח. בגד ללבוש רצה לתקן את הבגד של האדם ראשון. בגד מלשון בוגד.

    אם כן, יעקב נדר לשלם עשירית מכל מה שהקב"ה חתן לו אבל בסופו של דבר איחר לשלם את נדרו.

    יעקב מגיע ללבן הארמי, פוגש את רחל. עובד את לבן. שבע שנים את רחל ומקבל את לאה, אחר כך עוד שבע שנים ומקבל את רחל. מתעשר מאוד ולאחר עשרים שנים הקב"ה נגלה אליו בחלום, ואומר לו לשוב לארץ, הוא מתייעץ עם רחל ולאה בסתר. ומחליט לברוח עם כל המשפחה והרכוש. רחל גונבת לאביה את התרפים (האלוהים של לבן) ולא מגלה לאיש על כך. לבן משיג אותם לבסוף, ואחר שהקב"ה מזהיר אותו שלא יפגע ביעקב. הוא מתחנף אליו ודורש שיחזיר לו את האלוהים שלו. יעקב אומר לו שמי שלקח את התרפים לא יחיה.

    יחיה = 33 רחל נפטרה בגיל 33 יעקב נפטר בגיל 147. 33 שנים לפני הזמן הצפוי כמו אביו יצחק שנפטר בגיל 180. אמרו חז"ל נתקצרו חייו של יעקב אבינו בשלושים ושלוש שנים. וכל זה למה? כי יעקב איחר לשלם את נדרו לשלם. למה רחל נפטרה מהעולם על עניין העבודה הזרה. כי אמרה לקב"ה בני יחטאו לפניך בעתיד בגלות, ואתה תגיד שזה בגלל עבודה זרה?! אז אני מוסרת את נפשי על העניין הזה כדי שהם ינצלו בזכותי.

    כמה חשוב לשמור על הפה על המילה = מ.י.ל.ה. = מ(י) יעל(ה) לנ(ו) השמימ(ה).
    סופי תיבות = י.ה.ו.ה.

     

    יונה הנביא לא מקיים את נדרו

    יונה בורח מהקב"ה לאחר שהוא מורה לו ללכת אל נינווה להינבא להם שם. הוא בורח לים. קמה סערה. המלחים זורקים אותו לים. הגד בולע אותו ושם הוא נודר שאם הקב"ה יציל אותו הוא יזבח לו זבחים. אבל הוא לא מקיים את הנדר.

     

    הסיפור הטרגי של יפתח הגלעדי


    התרת נדרים וכל נדרי

    שלושת ההפטרות, השבת, שבת הבאה והשבת שלאחריה, עוסקות בדיבור, שמיעה וראיה. בשבת הבאה (פרשת מסעי) [ירמיהו ב' ד' ] "שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה בֵּית יַעֲקֹב וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל." ושבת שלאחריה (פרשת דברים) [ישעיהו א' א' –כ"ז ] "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה." הפטרות שקשורות לענייני הפורענותה. (מקור תוספות במסכת מגילה ל"א הוא מביא מדברי הפסיקתא שמביא שישנם ג' פורענותה, ז' נחמות ושניים תשובה).

    אם כן, הפרשה שלנו עוסקת בענייני הדיבור, נדרים וכעסים. ומה קורה שלא נזהרים בהם.

    בהפטרה של פרשתנו שנקרא בשבת ב"ה מספרים את דברי ירמיהו שהקב"ה שואל אותו מה הוא רואה וירמיהו אומר לו שהוא רואה מקל שקד פורח. עונה לו הקב"ה: "יפה ראית. אכן זה מקל שקד פורח" שבא לאמור שאני שוקד על דברי לעשותו.

    הזמן מחניטת השקד עד צאת הפרי הוא 21 יום, בדיוק כמו הזמן שבין י"ז בתמוז עד ט' באב. שרצה לרמוז לו שזה הזמן שייקח מהמצור על ירושלים בי"ז בתמוז עד לחורבן הבית בט' באב, כמניין הימים שלוקח לשקד להוציא את פריו שהוא הזמן המהיר ביותר בין כל האילנות וכך גם הקב"ה ממהר להוציא את הדברים לפועל.

     

    התרת נדרים

    בראש השנה נהוג לעשות התרת נדרים וגם ביום כיפור. בראש השנה מתירים נדרים שמע האדם לא יעמוד בהם, וביום הכיפורים מתירים את כל הנדרים שנדרנו מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה ומיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים הבא.

    נהוג שבכל נדרי עומדים ליד החזן ב' שליחי ציבור (אח מכל צד שלו) עם ספרי תורה.

    בפרשת בשלח משה, אהרון וחור עולים לראש הגבעה, ומכיוון שזה היה זמן תענית, נפסק בהלכה שבזמן תענית עולים ב' שליחי ציבור ליד החזן ומכיוון שיום כיפור זה גם זמן תענית מדאורייתא אז גם ביום זה עולים ב' שליחי ציבור ונעמדים ליד החזן.

    נראה לכאורה שהוצאת ספר לא קשורה להתרת נדרים, אבל רבותינו מצאו שזה כן קשור.

    כי כשהאריז"ל אמר אפשר למכור הוצאת ספר תורה ולכן מוציאים את כל ספרי התורה כדי שיהיו רווחים נאים לבית הכנסת ובמיוחד קונים אותם פושעים.

    המנהג להוציא ג' ספרים כי חוזרים על זה ג' פעמים "מותר לך, מותר לך, מותר לך".

     

    משה נופל בכעס

    משה רואה שבני החיל לא הרגו את בנות מדיין והוא כועס על החיילים, באותו רגע הוא מאבד את שיקול הדעת ומשתכחת ממנו ההלכה של הגעלת כלים. עד שאלעזר הכהן נאלץ להתערב בדבריו.

     

    יזכנו הקב"ה שיגיע אליהו הנביא מהרה בימנו ויביא את הגואל בקרוב ממש

     

    דברים בשם אומרם:

    כ"ק האדמו"ר הרבי מליובאַוויטש, הרב שניאור אשכנזי שליט"א, הרב ברוך רוזנבלום שליט" א, הרב אורי זהר שליט"א, הרב הרצל חודר שליט"א, הרב יצחק בצרי שליט"א

     

    מקורות:

    ויקיטקסט ויקישיבה הידברות

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין