כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סביבה פוליטיקה ומה שביניהם

    דרור עזרא
    רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים
    ונציג מפלגת הירוקים באזור השרון
    פעיל סביבתי למען החופים והשטחים הפתוחים
    איש הייטק ויזם בתחום המחשבים

    ניתוח התנהלתו של נתניהו במבצע צוק איתן

    7 תגובות   יום רביעי, 27/8/14, 11:08

    אני חושב שנתניהו התנהל בצורה הכי טובה האפשרית במבצע צוק איתן, ראיתי בימים האחרונים לא מעט טקסטים ביקרתיים, רבים עם רעיונות מופרכים ומסוכנים שאם היו מיושמים היו גורמים נזק כבד לישראל, להלן הניתוח לפי הנקודות המרכזיות במבצע הזה:

    ''

     

    פתיחה המבצע

    אם נזכור אי שם בתחילת חודש יולי חמאס הפר באופן בוטה את הפסקת האש מול ישראל, ממשלת ישראל הסתפקה בתגובה מתונה עד אנמית לרקטות, עד פיצוץ המנהרה בכרם שלום(שעד עכשיו לא ברור מה היה שם) החמאס החל לירות רקטות, וצה"ל הגיב מהאוויר בלבד בשורה של מטרות תוך בלימה של כמעט כל הרקטות ע"י כיפת ברזל

     

    התנהלות נתניהו: כאמור פיצוץ המנהרה כנראה נתון את האות למבצע הזה, אם זה היה מבצע סיכול ישראלי אז היה נכון לדחות את התקיפות מהאוויר, התקיפות הקשות מן האוויר בהחלט פגעו בחמאס, והיו פעולה נכונה. לדעתי נתניהו התנהל כאן בצורה הכי טובה האפשרית.

     

    הצעה המצרית

    ביום השמיני ישראל הצהירה שהיא מקבלת את הצעה המצרית והפסיקה את האש, החמאס לא התייחס להצעה ופשוט המשיך לירות רקטות.

    הייתה כאן נקודת יציאה טובה לחמאס והם ויתרו עליה, והם שילמו עליה מחיר קשה ביותר.

     

    התנהלות נתניהו: נתניהו באופן חכם ביותר ניהל מגעים שקטים עם מצרים וההצעה הייתה על דעת ישראל תוך התעלמות מהחמאס. די היה ברור שבגלל ענייני כבוד חמאס ידחה את הצעה וכך לישראל היו שתי ברירות יחסית טובות הפסקת אש ללא נזק עם נזק חמור לחמאס או המשך הלחימה וגרמת נזק עצום לחמאס. גם כאן לדעתי נתניהו התנהל בצורה הכי טובה האפשרית.

     

    מבצע קרקעי

    ביום העשירי למבצע הייתה חדירה דרך מנהרה לשטח ישראל, הכוונה הייתה כנראה חטיפת חייל, בכל אופן הפעולה הזו סוכלה.

    עוד באותו היום צה"ל פתח במתקפה קרקעית לחיסול המנהרות לתוך ישראל.

     

    התנהלות נתניהו: החלטה לפתוח במבצע נגד המנהרות רק אחרי שנעשה בהם שימוש הייתה נכונה, על ישראל יש עשרות איומים מכל הגבולות, כמובן אפשר לפועל נגד כל איום פוטנציאלי שמתקבל עליו מודיעין, אבל אז ישראל תסתבך במלחמה אין סופית. הדרך הנכונה לפועל היא שברגע שנעשה שימוש באיום הצבאי הזה יש לפועל ולחסל אותו לפי כל המודיעין שיש לך. וזה בדיוק מה שנעשה כאן. הלגיטימציה הציבורית וגם העולמית של המהלך הזה הייתה טובה הרבה בזכות החלטה על הפסקת האש. שוב גם כאן לדעתי נתניהו התנהל בצורה הכי טובה האפשרית.

     

    הפסקת האש האמריקנית והמשבר עם ארה"ב

    ביום ה25 למבצע ישראל קיבלה את היוזמה האמריקנית של הפסקת אש ל72 שעות, אבל שעה וחצי אחרי כניסת הפסקת האש לתוקף החמאס הרג שלוש חיילים וחטף את גופת אחד מהם. ישראל הגיבה באופן קשה להפרה הזו והאש נמשכה כמה ימים אבל המבצע הקרקעי לא הורחב ונשמר המטרה העקירות שלו. לפי הדיווחים במהלך הימים האלו למעשה נתניהו אמר לאמריקנים אל תתערבו אתם מזיקים, ומכאן והלאה הם נעלמו מן האזור.

     

    התנהלות נתניהו: הענות להפסקת האש הייתה נכונה למרות שבדיעבד אולי היה נכון למנוע את התערבות המזיקה של האמריקנים שהכניסה את כוחות הקרקעיים לבעיה. גם אי הרחבת המבצע בגלל חטיפת גופת החייל הייתה נכונה מאוד, והחלטה אולי הטובה ביותר במבצע הזה הייתה סילוק נכחותם המזיקה של אנשי משטר אובמה שמסיבות מוזרות ולא הגיוניות הם מתומכי האחים המוסלמים והפכו לשליחים למדינות הכי מזיקות במזרח התיכון טורקיה וקטר. לדעתי התנהלות נתניהו הייתה כאן טובה

     

    סיום המבצע הקרקעי והפסקת האש המצרית

    ביום 29 למבצע צה"ל נסוג משטח עזה לאחר חיסול כל המנהרות הידועות לצה"ל. במקביל התחילה הפסקת אש של 72 שעות לפי הצעה המצרית מהיום השמיני. במקביל הודיע מי שהודיע לתושבים על סיום המבצע ושהתושבים יכולים לחזור.

     

    התנהלות נתניהו: ללא ספק הצהרה שהמבצע הסתיים והתושבים יכולים לחזור הייתה מטופשת ביותר. החלטה על הפסקת האש עם סיום המבצע הקרקעי הייתה נכונה ביותר גם התנהלות בקהיר מול המצרים והמשלחת הפלסטינית. ללא הטעות של החזרת התושבים התנהלות הייתה טובה, אבל החזרת התושבים נתנה לחמאס הזדמנות להשתמש בהם ללוחמה פסיכולוגית שהאריכה את המבצע בלפחות שבועיים. לדעתי כאן התנהלות הייתה סבירה לא יותר.

     

    המו"מ והחיסולים

    מהשלב הזה התחיל מו"מ מקוטע עם המשלחת הפלסטינית שכלל כמה סבבים של אש, הסבב האחרון שהתחיל ביום ה43 למבצע כלל שורה של חיסולים שפגוע קשות בדרג הצבאי של החמאס, וגרמו להם נזק עצום ובלבול שכלל הוצאות להורג פומביות, במהלך הימים האלו נהרג ילד בן 4 מפצמ"ר שפגע בנחל עוז.    

     

    התנהלות נתניהו: ניצול הפרת הפסקת האש לשורה של חיסולים הייתה נכונה, גם הפגיעה הקשה במגדלים הותירה הלם רב בקרב תושבי עזה, לעומת זאת אי פינוי המשפחות בזמן התבררה כקטלנית.  בסיכומו של דבר התנהלות בימים אלו הייתה לדעתי טובה מאוד.

     

    הפסקת האש ללא הגבלת זמן

    יום החמישים למבצע הפלסטינים הכריזו על הפסקת אש בלתי מוגבלת בזמן, למעשה חזרו למצב טרם ההסלמה, ולהצעה המצרית ביום השמיני. טקטיקת המצור הוכיחה את עצמה.

     

    התנהלות נתניהו: במהלך הימים האלו נתניהו אמר לציבור הישראלי שמבצע ימשך אחרי פתיחת שנת הלימודים, התבטאות זו הורידה הרבה רוח מן המפרשים של החמאס, שחשבו ש1 בספטמבר ילחיץ את ישראל, וכמובן הנזק חסר התקדים שצה"ל גרם לרצועת עזה שכנעו את החמאס לרדת מכל הדרישות שלהם להצעה המצרית מהיום השמיני. שוב אני חושב שנתניהו התנהל כאן הכי טוב שאפשר

     

     

    למעט כמה טעויות קטנות התנהלות נתניהו התנהל במבצע הזה בצורה מעוררת התפעלות, לדעתי העימות הצבאי הזה נוהל בצורה הטובה ביותר בידי המנהיגות הישראלית מאז מלחמת ששת הימים.

     

     

     

    התייחסות לביקורות על נתניהו

    עסקת שליט הייתה טעות - אכן עסקת שליט הייתה טעות קשה ולדעתי גרמה לחמאס להתנהג בצורה חסרת אחריות ומסוכנת על מנת לנסות לשחזר את "האורגזמה" הזו שוב. זו הייתה טעות קשה של נתניהו שהביא לעימות הזה. אני ביקרתי את העסקה הזו בזמנו, ואני משוכנע שזו הייתה טעות שעלתה בעשרות הרוגים

     

    לא יכול להיות שהחמאס יתיש את ישראל 50 ימים - ברוכים הבאים למזרח התיכון, ארגוני גרילה איסלמיים הם אגוז קשה מאוד לפיצוח, אני לחלוטין לא בטוח אם פעולה קרקעית גדולה הייתה משיגה תוצאה טובה יותר. גם המושג התשה נראה לי מופרז, תושבי ת"א ישבו בבתי קפה כמעט ללא הפרעה בעוד תושבי עזה היו צריכים לטפל במאות אלפי פליטים, ולראות כל יום בניין אחר בקרבתם מתנפץ לרסיסים. מצטער ריצה אחת מידי יום למרחב מוגן לא נראה לי שנכנסת להגדרת התשה ברור שלא לעומת ההתשה שספגו תושבי עזה מישראל. אני יודע שתושבי הדרום סבלו במהלך המבצע הזה אבל שווה לזכור את תושבי הצפון שחיו כך שנים רבות ללא כיפת ברזל, מכניס קצת לפרופורציות.

     

    היה צריך לחסל את החמאס - החמאס זה אידיאולוגיה ואי אפשר לחסל אידיאולוגיה במבצע צבאי, גם אם נניח שישראל הייתה מכניסה עשרות אלפי חיילים עוברת בית בית ומחסלת או עוצרת את כל לוחמי החמאס, עוד עשר שנים היו צומחים הדור הבא של הלוחמים. מחיר הדמים לחיי חיילי צה"ל שהיה מביא מבצע כזה, לחלוטין לא שווה את הנזק המועט והשולי שגרמו הרקטות. עשרות ואולי מאות משפחות צריכות להגיד תודה לנתניהו שהציל את ילדיהם ממבצע חסר תוחלת לחיסול החמאס!

     

    ישראל איבדה את הרתעה - אומנם קשה לחזות את העתיד אבל הנזק העצום שישראל גרמה לחמאס להערכתי מאוד ירתיע אותם מלפתוח מערכה דומה בעתיד. לדעתי גם בלבנון רשמו הערות ולא רוצים לראות מגדלים מתנפצים בבירות. לדעתי לא רק שלא איבדה אלא מהרתעה אלא הגבירה אותה.

     

    החמאס ניצח - טענה משעשעת ביותר, המצב של החמאס מול ישראל ומצרים נשאר כשהיה אחרי 50 ימי לחימה,  ב50 ימי הלחימה האלו הם איבדו יותר מאלפיים אזרחים ולוחמים, אלפי פצועים, אלפי בתים הרוסים, מאות מסגדים הרוסים, הרס של כל מנהרות התקיפה. וכל זה בשביל כלום!

    אני מסתכל בתימהון על כל המתבכיינים ברשת שמתרשמים מהלוחמה הפסיכולוגית של החמאס, הרי חגיגות הניצחון בעזה היו מבוימות לחלוטין, על מה הם שמחים? שום דבר מהדרישות שלהם לא התקבלה. דברי הרהב של הדוברים שלהם נועדו שיצוטטו בתקשורת הישראלית ויעצבנו את הישראלים לגרום תחושה "אם העזתים מדברים כך סימן שהפסדנו". אזכיר שנסראללה "הגאון" בלוחמה פסיכולוגית נגד ישראל כל כך האמין לעצמו ולתקשורת הישראלית ב2006 לכמה ימים שהוא ניצח את ישראל, עד שהתבררו לו העבודות, והוא קיבל אלרגיה מלהילחם בישראל למרות שישראל כנראה חיסלה לו את המפקד הצבאי הבכיר שלו.

     

    לסיכום

    אני מציע לכולם להסתכל על העבודות, לחמאס ולתושבי עזה נגרם נזק חסר תקדים, שבעזה יזכרו עוד עשרות שנים.  הרקטות שהם השקיעו בהם עשרות מיליונים התגלו כנשק חסר תוחלת ותועלת שהמהלך 50 ימים ו4000 רקטות רק אדם אחד נהרג מהם, המנהרות שנועדו לחטוף חייל לא הביאו לכך, ונהרסו ועוד עשרות מיליונים ירדו לטמיון, כך תוכניות אחרות שלהם נכשלו כולם.

    אני מציע לכולם לזכור שאנחנו במזרח התיכון והמצב כאן מסבוך ונזיל, ולא כל מה שנראה בתקשורת הוא שיקוף של המציאות. כפי שהוכח במערכה הזו אין תחליף להנהגה בעלת ניסיון מדיני, התנהלות נתניהו הביא לחיסכון בדם, ולמצב יחסים טוב עם השכנים בשכונה כמעט ללא שום נזקים מדיניים חמורים, אפילו לא החלטה אחת של מועצת הביטחון.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/9/14 17:23:
      לראות את 3/4 הכוס המלאה :-) שנה טובה ומאושרת לך ולמשפחתך
        7/9/14 23:17:

      כמה הערות על הדברים שלך

      1. מה שאפשר לעשות ביהודה ושומרון בצורה קבועה אי אפשר לעשות בעזה, ואני לא מצטער על זה. בניגוד לרבים אני חושב שהיצאה מעזה הייתה דבר מבורך ונכון. מכאן שצריך להתיחס לעזה כמדינת אויב. ההרג מהתגובה של ישראל בעזה לא יצרה שנאה, כמו שהנסיגה מעזה לא יצרה הערכה. כל מה שישראל תעשה בעזה ייצר שנאה, כי זו האידיאולגיה, אני ואתה כמו הצלבנים וצריך לסלק אותנו. 

       

      2. אולמרט היה 8 חודשים בתפקיד מאז התמוטטות שרון, הוא היה שר בכיר בממשלות שרון, כולל שר אוצר, הוא היה שר בממשלת שמיר ובממשלת האחדות, היה ראש עיריית ירושלים, וחבר כנסת עשרות שנים, הוא רחוק מלהיות פוליטיקאי טירון או מקבל החלטות טירון. בכל אופן כמה אם הוא היה טירון זה לא תירוץ לקבל החלטות שגויות, וזה לא נסלח.

      אני בהחלט חושב שמערכת כיפת ברזל הייתה הפתעה טקטית חשובה, שאפשרה את המצור שישראל עשתה על עזה, ראה ממאר קודם שלי. אני לא כל-כך בטוח שזה היה משנה משהו במלחמת לבנון השניה, כי התפחות שלה הייתה שונה.

       

      3. לגבי אולמרט ב2006, יש זכרון די טוב ואני זוכר את התנהלות, לתקשורת השפעה רבה על אולמרט היה הייתה למעשה מעטפת החסינות שלו. זו דעתי ואפשר לראות זאת גם בציטוטים שהבאתי במאמר על דוח וינוגרד. מה לעשות לנוסות להבין מה עובר בראש של המנהיגים זה בהחלט עניין מעניין ולא רק אני עושה את זה.

       

      4. במקרה הזה כן היה ניסיון לחכות את התנהלות בלבנון רק בלי האמירות המתלהמות ובלי הכניסות והיצאות הקרקעיות חסרות ההגיון. אני נסיתי לשמוע אחרים מה היו עושים אחרת, לא שמעתי שום שוס מכל אלו שרואים עצמם המחליפים של נתניהו, האמת גם לא מן הפרשנים.

       

      תודה,

      דרור

       

      צטט: עצבן 2014-09-07 22:37:17

      צטט: dror99 2014-09-01 02:01:06

      יש כמה נקודות נכונות ויש כמה שלא.

       

      1. אני לא מסכים עם הנחה שיש הסתכלות חד ערכית על המצב, למשל אם ירו רקטות סימן שהמבצעים הקודמים נכשלו, אם יש הרתעה סימן שהמבצע הצליח. יכולות להיות שורה של סיבות שלא קשורת בישראל שהחמאס יורה רקטות, ויש שורה של סיבות שלא קשורת לישראל שחיזבאללה לא יורה לישראל. זה מתחיל מסגירת מנהרות מרפיח ממשיך במלחמה בסוריה ועוד ועוד. יש נטיה בישראל לראות כאילו המזרח התיכון מתנהל לפי מה שישראל עושה, זה רחוק מן המציאות. במקרה של המבצע הזה העילה לפתיחה שלו בכלל לא קשורה לישראל אלא לחסימת המנהרות מרפיח ע"י מצרים. כמו התעצמות של החמאס אחרי עמוד ענן הייתה בזכות שלטון מורסי

       

      כפי שהדגשתי - בעייני ההסתכלות על פעולה מבצעית במדדים של ניצחון או תבוסה - לא רק שטחית אלא גם מזיקה. אם הבנת מתגובתי שמלחמת לבנון השנייה מוצלחת יותר משום שהיא השיגה שקט לאורך זמן יותר - כנראה של קראת את התגובה בעיון. (היא בהחלט הייתה מוצלחת יותר בתוצאות הדיפלומטיות שלה - תוצאות שהלכו לפח האשפה באדיבותנו הרבה). אני הרבה יותר ממסכים עם הקביעה שיש הרבה פרמטרים לכך שיש שקט, ונדמה לי שהבאתי סיבה אחת לחוסר הירי של חיזבאללה שאינה קשורה בנו. אבל לטעמי לא צריך להרחיק עד לבנון - מספיק עם נסתכל על יהודה ושומרון ונראה שהרשות שבעבר עסקה בפעילות טרור משתפת פעולה עמנו כדי להקטין את התופעה. הבעיה המרכזית היא שאם יש מגוון סיבות לאלימות היה אמור להיות גם מגוון שיטות להפחית אותנו - ובפועל ממשלותינו משתדלות פעם אחר פעם להפחית את האלימות באותה שיטה. לשיטה הידועה של זריעת אימה יש חסרונות ידועים - מלבד העלות הכלכלית, מלבד חיי האדם אצלנו (והרשה לי לנחש שאיש ממנהיגנו לא רואה בקציר הדמים אצל שכננו הישג כשלעצמו), מלבד הנזק התדמיתי שלנו (ולחלופין יחסי הציבור שאנו עושים למי שמתמודד מולנו) יש גם את העניין הפעוט שאימה אולי יוצרת פחד - אבל באותה נשימה גם שנאה ומעודדת את הרצון לנקמה. מול כל הבעיות הקשות והידועות הללו עומדת מטרה צנועה - יצירת פחד שתוביל לשקט לתושבי ארצנו. אם המטרה הצנועה הזאת לא מושגת על ידי מלחמות האימה - תסביר לי אתה מה ההיגיון שעומד מאחוריהם.

       


      2. ישראל לא פתחה את העימות הזה וניסתה להימנע ממנו בכל דרך, אז הפסקת האש ומניעת הישג מן הצד השני זו מטרה סבירה במצב כזה. אזכיר לך שהמטרה במלחמת לבנון השניה היית בין השאר החזרת החיילים החטופים, והוצאת החיזבאללה מדרום לבנון, לא אני אומר את זה המטרות שאולמרט הציב בתחילת העימות. מטרות אלו לא הושגו במלחמה.

       

      אני יותר ממסכים שהאמירות המתלהמות (וגם היציאה החפוזה) למלחמת לבנון השנייה היו טיפשיות ומזיקות. (ונדמה שאמירות מתלהמות נזרקו לחלל האוויר גם הפעם). לא מסכים שניסינו להימנע מהעימות הזה (אבל לזכותו של נתניהו הוא ייצר מצג - ולמעשה אף טען כך - שהוא מנסה להימנע מהעימות). אפס יש כמה הבדלים מהותיים בין המלחמות - במקרה הראשון ניהלו את המלחמה אנשים שבקושי הספיקו להיות שלושה חודשים בתפקידם. בציבור (וגם בצבא) הייתה תחושה שצבאנו הוא כל יכול אם רק לא יכבלו את ידיו, למדינתנו לא היה ניסיון וגם לא מיגון למקרה של התקפת טילים, וגם לצבא לא הייתה תורת לחימה למקרה של תקיפת טילים על העורף. המלחמה הזאת באה לאחר כחמישה מיני מלחמות כאלו כאשר הצבא (וגם השלטון) עתירי ניסיון. לאחר ארבע כניסות לעזה לצבא הייתה תכנית די מדויקת מה לעשות במקרה שכזה. לישראל (בזכות ההחלטות של ההנהגה הקלוקלת של מלחמת לבנון) הייתה מעטפת הגנה שכמעט עיקרה את מתקפת הטילים, ובזכות מלחמת האזרחים בסוריה ועוד מאורעות אלימים באזורינו הזרקור לא הופנה במלואו על ישראל והיינו כמעט חופשיים לעשות את מה שאנו רוצים (ואכן מבצע עמוד ענן היה ארוך כמעט פי שניים ממלחמת לבנון השנייה). על הרקע הזה מאוד קשה להתפאר בהשיגי המלחמה


      3. התנהלות של אולמרט במלחמת לבנון השניה הייתה שעורריה הוא הביל למבצע קרקעי בגלל שהייתה נגדו ביקרות בתקשורת, פעולות צבאיות מיותרות שנהרגו בהם עשרות חיילים בלי שום מטרה רק ליצר לו שקט בזירה התקשורתית. אני כתבתי ניתוח גם לדוח וינוגרד כאן, בראיה אחורה אני חושב שהטקטיקה של הפצצות מסיביות על תשתיות אזרחיות הייתה משיגה תוצאות יותר יעילות ויותר מהירות מאשר המבצעים הקרקעיים 

       

      אחד הדברים שאני נזהר בהם הוא לא להכניס מילים לפיהם של אחרים. אפשר להתנגד במידה רבה של צדק למהלך הקרקעי שנעשה גם ללא האמירה העוקצנית (הרי תמיד אפשר לומר שהכניסה היבשתית לעשה נעשתה משיקולי רייטינג). באופן אישי (גם אם זה קשה) אני משתדל להוציא מחוץ לוויכוח את השאלה מה היה המניע הפנימי של מאן דהוא (גם אני וגם אתה לא בקרנו בראשו של אף אחד מהם). 

       

      4. אני מסכים, שהמצב הכי טוב לישראל הוא שלטון מצרי בעזה, אני מתאר לעצמי שהמצרים אומרים לעצמם כי המצב הכי להם שישראל תשלוט בעזה. בכל אופן בהחלט יש לשאוף להכניס את מצרים יותר ויותר לעזה.

       

      5. אני לא כל כך אוהב את הסיסמאות האלו חשיבה מחוץ לקופסא, כאילו שזו איזו מילת קסם שהייתה משנה את התמונה, אולי אפשר היה אפשר לעשות משהו שהיה מקצר את המבצע הזה, אני לא מאמין שהיה משהו שהיה משנה הרבה.

       

      כאן אני ממש חולק עליך. כאשר יש פתרון מוצלח שעובד - אדרבה לך איתו. אפס כאשר יש פתרון שבמשך שנים משיג תוצאה לא מי יודע מה - בהחלט שווה לנסות ולהניע את התאים האפורים. (בעצם נדמה לי שהצפייה לנסות למצוא פתרונות היא אחד מהתכונות ההכרחיות למנהיג - אחרת פשוט היינו יכולים לבחור מכונת שכפול - קצת יותר זול - אתה לא מסכים?).

       

      המזרח התיכון הוא מקום בעיתי, לא אנחנו קלקלנו אותו, וגם אין ביכלתנו לתקן אותו, צריך לשמור קר רוח של קפטן על ספינה בסערה.

       

      זה בדיוק מה שהמוסכניק אמר על האוטו שלי... אתה יכול להבין לבד שהחלפתי מוסך.

       

      תודה,

      דרור

       

        7/9/14 22:37:

      צטט: dror99 2014-09-01 02:01:06

      יש כמה נקודות נכונות ויש כמה שלא.

       

      1. אני לא מסכים עם הנחה שיש הסתכלות חד ערכית על המצב, למשל אם ירו רקטות סימן שהמבצעים הקודמים נכשלו, אם יש הרתעה סימן שהמבצע הצליח. יכולות להיות שורה של סיבות שלא קשורת בישראל שהחמאס יורה רקטות, ויש שורה של סיבות שלא קשורת לישראל שחיזבאללה לא יורה לישראל. זה מתחיל מסגירת מנהרות מרפיח ממשיך במלחמה בסוריה ועוד ועוד. יש נטיה בישראל לראות כאילו המזרח התיכון מתנהל לפי מה שישראל עושה, זה רחוק מן המציאות. במקרה של המבצע הזה העילה לפתיחה שלו בכלל לא קשורה לישראל אלא לחסימת המנהרות מרפיח ע"י מצרים. כמו התעצמות של החמאס אחרי עמוד ענן הייתה בזכות שלטון מורסי

       

      כפי שהדגשתי - בעייני ההסתכלות על פעולה מבצעית במדדים של ניצחון או תבוסה - לא רק שטחית אלא גם מזיקה. אם הבנת מתגובתי שמלחמת לבנון השנייה מוצלחת יותר משום שהיא השיגה שקט לאורך זמן יותר - כנראה של קראת את התגובה בעיון. (היא בהחלט הייתה מוצלחת יותר בתוצאות הדיפלומטיות שלה - תוצאות שהלכו לפח האשפה באדיבותנו הרבה). אני הרבה יותר ממסכים עם הקביעה שיש הרבה פרמטרים לכך שיש שקט, ונדמה לי שהבאתי סיבה אחת לחוסר הירי של חיזבאללה שאינה קשורה בנו. אבל לטעמי לא צריך להרחיק עד לבנון - מספיק עם נסתכל על יהודה ושומרון ונראה שהרשות שבעבר עסקה בפעילות טרור משתפת פעולה עמנו כדי להקטין את התופעה. הבעיה המרכזית היא שאם יש מגוון סיבות לאלימות היה אמור להיות גם מגוון שיטות להפחית אותנו - ובפועל ממשלותינו משתדלות פעם אחר פעם להפחית את האלימות באותה שיטה. לשיטה הידועה של זריעת אימה יש חסרונות ידועים - מלבד העלות הכלכלית, מלבד חיי האדם אצלנו (והרשה לי לנחש שאיש ממנהיגנו לא רואה בקציר הדמים אצל שכננו הישג כשלעצמו), מלבד הנזק התדמיתי שלנו (ולחלופין יחסי הציבור שאנו עושים למי שמתמודד מולנו) יש גם את העניין הפעוט שאימה אולי יוצרת פחד - אבל באותה נשימה גם שנאה ומעודדת את הרצון לנקמה. מול כל הבעיות הקשות והידועות הללו עומדת מטרה צנועה - יצירת פחד שתוביל לשקט לתושבי ארצנו. אם המטרה הצנועה הזאת לא מושגת על ידי מלחמות האימה - תסביר לי אתה מה ההיגיון שעומד מאחוריהם.

       


      2. ישראל לא פתחה את העימות הזה וניסתה להימנע ממנו בכל דרך, אז הפסקת האש ומניעת הישג מן הצד השני זו מטרה סבירה במצב כזה. אזכיר לך שהמטרה במלחמת לבנון השניה היית בין השאר החזרת החיילים החטופים, והוצאת החיזבאללה מדרום לבנון, לא אני אומר את זה המטרות שאולמרט הציב בתחילת העימות. מטרות אלו לא הושגו במלחמה.

       

      אני יותר ממסכים שהאמירות המתלהמות (וגם היציאה החפוזה) למלחמת לבנון השנייה היו טיפשיות ומזיקות. (ונדמה שאמירות מתלהמות נזרקו לחלל האוויר גם הפעם). לא מסכים שניסינו להימנע מהעימות הזה (אבל לזכותו של נתניהו הוא ייצר מצג - ולמעשה אף טען כך - שהוא מנסה להימנע מהעימות). אפס יש כמה הבדלים מהותיים בין המלחמות - במקרה הראשון ניהלו את המלחמה אנשים שבקושי הספיקו להיות שלושה חודשים בתפקידם. בציבור (וגם בצבא) הייתה תחושה שצבאנו הוא כל יכול אם רק לא יכבלו את ידיו, למדינתנו לא היה ניסיון וגם לא מיגון למקרה של התקפת טילים, וגם לצבא לא הייתה תורת לחימה למקרה של תקיפת טילים על העורף. המלחמה הזאת באה לאחר כחמישה מיני מלחמות כאלו כאשר הצבא (וגם השלטון) עתירי ניסיון. לאחר ארבע כניסות לעזה לצבא הייתה תכנית די מדויקת מה לעשות במקרה שכזה. לישראל (בזכות ההחלטות של ההנהגה הקלוקלת של מלחמת לבנון) הייתה מעטפת הגנה שכמעט עיקרה את מתקפת הטילים, ובזכות מלחמת האזרחים בסוריה ועוד מאורעות אלימים באזורינו הזרקור לא הופנה במלואו על ישראל והיינו כמעט חופשיים לעשות את מה שאנו רוצים (ואכן מבצע עמוד ענן היה ארוך כמעט פי שניים ממלחמת לבנון השנייה). על הרקע הזה מאוד קשה להתפאר בהשיגי המלחמה


      3. התנהלות של אולמרט במלחמת לבנון השניה הייתה שעורריה הוא הביל למבצע קרקעי בגלל שהייתה נגדו ביקרות בתקשורת, פעולות צבאיות מיותרות שנהרגו בהם עשרות חיילים בלי שום מטרה רק ליצר לו שקט בזירה התקשורתית. אני כתבתי ניתוח גם לדוח וינוגרד כאן, בראיה אחורה אני חושב שהטקטיקה של הפצצות מסיביות על תשתיות אזרחיות הייתה משיגה תוצאות יותר יעילות ויותר מהירות מאשר המבצעים הקרקעיים 

       

      אחד הדברים שאני נזהר בהם הוא לא להכניס מילים לפיהם של אחרים. אפשר להתנגד במידה רבה של צדק למהלך הקרקעי שנעשה גם ללא האמירה העוקצנית (הרי תמיד אפשר לומר שהכניסה היבשתית לעשה נעשתה משיקולי רייטינג). באופן אישי (גם אם זה קשה) אני משתדל להוציא מחוץ לוויכוח את השאלה מה היה המניע הפנימי של מאן דהוא (גם אני וגם אתה לא בקרנו בראשו של אף אחד מהם). 

       

      4. אני מסכים, שהמצב הכי טוב לישראל הוא שלטון מצרי בעזה, אני מתאר לעצמי שהמצרים אומרים לעצמם כי המצב הכי להם שישראל תשלוט בעזה. בכל אופן בהחלט יש לשאוף להכניס את מצרים יותר ויותר לעזה.

       

      5. אני לא כל כך אוהב את הסיסמאות האלו חשיבה מחוץ לקופסא, כאילו שזו איזו מילת קסם שהייתה משנה את התמונה, אולי אפשר היה אפשר לעשות משהו שהיה מקצר את המבצע הזה, אני לא מאמין שהיה משהו שהיה משנה הרבה.

       

      כאן אני ממש חולק עליך. כאשר יש פתרון מוצלח שעובד - אדרבה לך איתו. אפס כאשר יש פתרון שבמשך שנים משיג תוצאה לא מי יודע מה - בהחלט שווה לנסות ולהניע את התאים האפורים. (בעצם נדמה לי שהצפייה לנסות למצוא פתרונות היא אחד מהתכונות ההכרחיות למנהיג - אחרת פשוט היינו יכולים לבחור מכונת שכפול - קצת יותר זול - אתה לא מסכים?).

       

      המזרח התיכון הוא מקום בעיתי, לא אנחנו קלקלנו אותו, וגם אין ביכלתנו לתקן אותו, צריך לשמור קר רוח של קפטן על ספינה בסערה.

       

      זה בדיוק מה שהמוסכניק אמר על האוטו שלי... אתה יכול להבין לבד שהחלפתי מוסך.

       

      תודה,

      דרור

       

        7/9/14 00:16:

      אני לחלוטין לא מסכים, אני לא חושב שצריך להפריד בין החמאס לרצועת עזה, רצועות עזה התקיפה את ישראל, אז כל רצועות עזה צריכה לשלם את מחיר. לא קונה את הבכי של תושבי עזה, הם בחרו בחמאס החמאס בחר במלחמה וזו התוצאה.

      אגב, אני חושב שצריך לנוהג כך אם נותקף מלבנון, לפגוע קשות בתשתיות שם בלי קשר למי שירה, צריך להיות להם בתודעה שהם ישלמו מחיר כבד על התקפה לישראל.

       

      הניתוח שלי לנתניהו די מפורט, אני לא מקבל את האמירות האלו שאין מאחוריהם הסבר. אשמח אם תסביר כיצד הגעת למסקנה שהוא היה משותק?
      האמת, שאני חושב על זה לא עולה קו התנהלות אחר טוב יותר.

       

      צטט: התרנגול 2014-09-06 19:55:32

      השקט והזהירות מכיוון נתניהו לא הוכיחו שיול דעת וזהירות ומתינות. הוא כרגיל היה פשוט משותק. והעיקר: הרסנו את עזה אבל פגענו בעיקר בעזתים, לא בחמאסניקים.
        6/9/14 19:55:
      השקט והזהירות מכיוון נתניהו לא הוכיחו שיול דעת וזהירות ומתינות. הוא כרגיל היה פשוט משותק. והעיקר: הרסנו את עזה אבל פגענו בעיקר בעזתים, לא בחמאסניקים.
        1/9/14 02:01:

      יש כמה נקודות נכונות ויש כמה שלא.

       

      1. אני לא מסכים עם הנחה שיש הסתכלות חד ערכית על המצב, למשל אם ירו רקטות סימן שהמבצעים הקודמים נכשלו, אם יש הרתעה סימן שהמבצע הצליח. יכולות להיות שורה של סיבות שלא קשורת בישראל שהחמאס יורה רקטות, ויש שורה של סיבות שלא קשורת לישראל שחיזבאללה לא יורה לישראל. זה מתחיל מסגירת מנהרות מרפיח ממשיך במלחמה בסוריה ועוד ועוד. יש נטיה בישראל לראות כאילו המזרח התיכון מתנהל לפי מה שישראל עושה, זה רחוק מן המציאות. במקרה של המבצע הזה העילה לפתיחה שלו בכלל לא קשורה לישראל אלא לחסימת המנהרות מרפיח ע"י מצרים. כמו התעצמות של החמאס אחרי עמוד ענן הייתה בזכות שלטון מורסי

      2. ישראל לא פתחה את העימות הזה וניסתה להימנע ממנו בכל דרך, אז הפסקת האש ומניעת הישג מן הצד השני זו מטרה סבירה במצב כזה. אזכיר לך שהמטרה במלחמת לבנון השניה היית בין השאר החזרת החיילים החטופים, והוצאת החיזבאללה מדרום לבנון, לא אני אומר את זה המטרות שאולמרט הציב בתחילת העימות. מטרות אלו לא הושגו במלחמה.

      3. התנהלות של אולמרט במלחמת לבנון השניה הייתה שעורריה הוא הביל למבצע קרקעי בגלל שהייתה נגדו ביקרות בתקשורת, פעולות צבאיות מיותרות שנהרגו בהם עשרות חיילים בלי שום מטרה רק ליצר לו שקט בזירה התקשורתית. אני כתבתי ניתוח גם לדוח וינוגרד כאן, בראיה אחורה אני חושב שהטקטיקה של הפצצות מסיביות על תשתיות אזרחיות הייתה משיגה תוצאות יותר יעילות ויותר מהירות מאשר המבצעים הקרקעיים 

       

      4. אני מסכים, שהמצב הכי טוב לישראל הוא שלטון מצרי בעזה, אני מתאר לעצמי שהמצרים אומרים לעצמם כי המצב הכי להם שישראל תשלוט בעזה. בכל אופן בהחלט יש לשאוף להכניס את מצרים יותר ויותר לעזה.

       

      5. אני לא כל כך אוהב את הסיסמאות האלו חשיבה מחוץ לקופסא, כאילו שזו איזו מילת קסם שהייתה משנה את התמונה, אולי אפשר היה אפשר לעשות משהו שהיה מקצר את המבצע הזה, אני לא מאמין שהיה משהו שהיה משנה הרבה.

       

      המזרח התיכון הוא מקום בעיתי, לא אנחנו קלקלנו אותו, וגם אין ביכלתנו לתקן אותו, צריך לשמור קר רוח של קפטן על ספינה בסערה.

       

      תודה,

      דרור

       

      צטט: עצבן 2014-08-31 22:53:18

      1. נדמה לי שאתה בוחן את נתניהו משל היה טכנאי מחשבים ובודק האם הוא הבריג כל בורג על פי "הנחיות היצרן". על אף שזו בהחלט שיטה טובה ומעניינת בסופו של יום השאלה הנהוגה למדידת ראש ממשלה היא מה הוא השיג (ובדרך כלל בהשוואה למה שהוא התיימר להשיג). מכיוון שכמו כל שאר מערכות ההרתעה הקודמות שלא הסתיימו ב"נוק אאוט" התוצאה היא בראש ובראשונה פרשנות - ותכף ניכנס עליה.

       

      2. למעשה יש מספר מכנים משותפים למלחמות ההרתעה.

      מצד אחד מדובר במלחמות לא סימטריות בין צד חזק (אנחנו) לבין צד חלש. ולכן כל המערכות הללו מאופיינות בפגיעה לא פרופורציונלית (לבנון כ-120 הרוגים בצד שלנו מול בערך 1400 הרוגים בצד הלבנוני, עופרת יצוקה - כ-13 הרוגים בצד שלנו מול כ-1200 הרוגים בצד העזתי, צוק איתן כ-70 הרוגים אצלנו מול כ-2200 הרוגים בצד העזתי - וכמובן ששכחתי את עמוד ענן גשמי חורף וחורף חם). הפגיעה הזאת שמשתקפת גם בהבדל בכמות הפצועים ובהרס התשתיות הייתה אמורה לייצר הרתעה מוצקה - אפס לפחות במקרה העזתי היא לא לגמרי מצליחה.  

       

      מצד שני מראש אנחנו מנהלים מלחמת "הפסד הפסד" - גם משום שהרוג ישראלי הוא הישג לחמאס, והרוג עזתי הוא גם כן הישג לחמאס. אבל הסיבה המרכזית היא אפקט סטאלינגרד - בעוד המלחמה מראש מתאפיינת בחוסר סימטריה (שלא לדבר על הציפיות חסרות ההיגיון מצבאנו), ובעוד ידוע שבסיום המלחמה צה"ל ייסוג מהרצועה - עצם ההישרדות הופכת להיות מנוע מרכזי לתעמולה החמאסית כאילו הם ניצחו בקרב סטאלינגראד.

       

      אלו הם כאמור תנאים ידועים שאיתם נכנסים למערכות הללו והשאלה (אחרי כ-5 מערכות - שלהוציא את מלחמת לבנון - הניבו פירות דומים) היא האם מנהיגנו למדו משהו מסבבי הלחימה הקודמים או כלשונו של איינשטיין הם עושים שוב ושוב את אותו הניסוי ומצפים לתוצאות שונות? 

       

      3. ויש כאמור את עניין הפרשנות. אין ספק שברמה הבסיסית הצד הערבי ניזוק הרבה יותר מהצד שלנו בכל אחת ממערכות ההרתעה הללו. אפס כאמור זו רק שיטת מדידה אחת - שמקוזזת בהבדלי הכוחות. יש כמובן את שאלת הציפיות, יש שאלת המדיה (והרי ידוע שהמטרה המרכזית של טרור היא השגת תשומת לב תקשורתית\ אהדה\ תקציבים\ השטנה של מי שמגיב לטרור) - בפרמטרים הללו נראה שדווקא לצד השני יש הישגים לא רעים. החיזבאללה הפך להיות מכתיר המלכים בלבנון (ואולי דווקא הכוח הפוליטי הוא שמנע מהם להיכנס איתנו לעוד מעגל אלים). החמאס שעמד לפני פשיטת רגל לפני העימות האחרון הצליח למצוא שוב את הדרך לעטיני המפרץ הפרסי.

       

      אבל מעבר לשאלות הטקטיות מי השיג מה, יש את העניין של דעת הקהל. למעשה כאשר אין ניצחון מוחלט והעניין נתון לפרשנות לדעת הקהל יש תפקיד מכריע בשאלת הניצחון (שממנה נגזרים שאלות אחרות כמו איזו רוח גבית יקבל החמאס, כמה ניתן יהיה לגרום לו להתפשר ולהתמתן...). לכן הציבור הישראלי צריך יצר התאבדותי של ממש כדי לשים על עצמו שק אפר - להזיל דמעות על הכישלון ולדרוש את ראשו של ראש הממשלה. אפשר ואולי צריך לבקר את מהלכי הממשלה - אך הבכי והנהי לא רק שהם מופרכים - לטעמי הם מאוד מאוד מזיקים.

       

      ועתה שווה ללכת 8 שנים אחורה להיזכר במופע ההתאבדותי (לטעמי) של הציבור הישראלי. למלחמה ההיא שהייתה גם היא כפי שהוזכר בלתי פרופורציונלית, היו תוצאות צבאיות לא מספיק מרשימות (120 הורגים בצד שלנו וחוסר יכולת לעצור את מתקפת הטילים של החיזבאללה). מאז היכולות הצבאיות שופרו בהרבה (במיוחד בעופרת יצוקה בה יחס ההרוגים היה כמעט 1 ל-100) - אפס התוצאות היו מאוד מאוד דומות. למעשה המלחמה היחידה בה רשמנו הישג כלשהו היה מלחמת לבנון השנייה - עם החלטת האו"ם הקוראת לפרק את חיזבאללה מנישקו - עם כוח או"ם שנפרש כדי למנוע הקמת בסיסי חיזבאללה בדרום לבנון, עם התחייבות של ממשלת לבנון לפרק את החיזבאללה מנשקו ולמנוע הברחת נשק מסוריה. ההסכם הזה כידוע לא מומש - וקרדיט גדול לכך מגיע לציבור הישראלי שהיה שקוע בפסטיבל התבוסה, שעיקר את היכולת של ממשלתנו (שמאותו רגע עיקר פעולתה היה לשרוד) לאיים ולתבוע שההסכם יתקיים. אבל אם כל הביקורת לציבור הישראלי - המחאה של אותם ימים לא הייתה ספונטנית, מי שיזם תמך ומימן את הנזק הנורא הזה (שוב לטעמי) הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה המכהן - אותו בנימין נתניהו.

      (ושווה להזכיר את השוני המהותי בין שני ההסכמים של אז ושל היום - בראשון ההישג היחיד של החיזבאללה היה שצה"ל נסוג מלבנון - מה שתוכנן למפרע, בשני החמאס קיבל על הסכמתו להפסיק ללחום - העברות תקציבים (שבעבר נמנעו ממנו), משכורות לאנשיו, פתיחת מעברים וכו'. במקרה הראשון כבר פורט מה ישראל קיבלה, במקרה דנן ישראל קיבלה את הזכות שבעוד חודש ידברו על דרישתה לפירוז הרצועה - כמובן לאחר שיושגו הסכמות על פתיחת נמל ימי ונמל תעופה... יחי ההבדל).

       

      ולמרות מעשיו של נתניהו בסוף מלחמת לבנון השנייה - אסור בתכלית האיסור לגמול לו באותה מטבע. אסור לחזור על הטעות הזו של מופע התאבדות קולקטיבי.

       

      4. לדעתי הנקודות שציינת לזכותו של נתניהו בהחלט עומדות. אני לא מספיק מומחה כדי לקבוע מה היה קורה לו חיסלנו את הנהגת החמאס - אך אין ספק שהיה כאן הימור די רציני (כאשר יש אפשרות סבירה שהג'יהאד האיסלמי או אל קאידה יתפוס את מקומו - או שתשרור אנרכיה שבה כל ארגון מתחרה במשנהו מי יותר קיצוני כלפינו). גם האפשרות שנכבוש את עזה ונטיל עליה משטר צבאי היא בחזקת הימור - ולכן נראה שנתניהו נקט במה שנראה פחות מסוכן. אין ספק שעניין המנהרות (בין אם ידעו עליו מראש או שהוא נפל כמן מן השמיים) הוא בבחינת הישג.

       

      מן הצד השני המבצע על תוצאותיו ממחיש את חוסר היכולת של מנהיגנו לחשוב מחוץ לקופסה.

       

      הדבר הבולט מכל הוא המנהרות. העלות הכוללת של המבצע מועכת בכ-18 מיליארד (עם הנזק לשוק והתקציב שצה"ל צריך לשקם את עצמו). גם אם נניח שבמלחמה חוסלו כל המנהרות (דבר שאיש לא יודע בוודאות) מה מונע מהעזתים להתחיל לחפור כבר עתה? בסמיכות מקרים מצמררת החליטו המצרים להשקיע 4 מילארד דולר (כ-15 מיליארד שקל) כדי לחפור תעלת סואץ שנייה (לעמוד בדרישות התעבורה הימית). שאר בנפשך שאת אותו הסכום שהשקענו במלחמה היינו משקיעים ב"תעלת סואץ" ישראלית מעזה לאילת? לא רק שסכנת המנהרות הייתה נמנעת - היה לנו גם מקור הכנסה שנתי של מאות מיליוני שקלים? 

       

      ושווה להיזכר בתפקיד הכל כך חיובי שמצריים מילאה במשבר הנוכחי. מדוע אף אחד לא הירהר באפשרות שעזה תהפוך לחלק ממצריים (לפחות רפיח שחצי ממנה נמצא ממילא בצד המצרי). תאר לך שמי שיפקח על הסדר בעזה תהיה המשטרה המצרית? 

       

      ושווה להיזכר בספונסרים של החמאס (לאחר שהאיראנים יצאו מהמערכה). מדוע לא ניסתה ישראל לנהל את משא ומתן מול הקטארים? מכיוון שהקטארים רוצים לתרום לעזה ולישראל יש יכולת לשים יד על הברז של מעבר התרומות, ומכיוון שהתרומות יכולות להצמיח בניינים ומפעלים ולחלופין מנהרות וטילים, ובלי קשר מכיוון שקטאר היא גם שכנתה של איראן לא היינו אמורים לנצל את שעת הכושר כדי לעשות משא ומתן מולם?

       

      נדמה לי שמי שיטלטל עוד קצת את תאיו האפורים יוכל למצוא עוד אפשרויות הגלומות במצב הבעייתי הזה - בטח יותר מאשר היצירתיות הפבלובית של "להכות יותר חזק" - שמנהיגנו מצליחים להגות פעם אחר פעם.

        31/8/14 22:53:

      1. נדמה לי שאתה בוחן את נתניהו משל היה טכנאי מחשבים ובודק האם הוא הבריג כל בורג על פי "הנחיות היצרן". על אף שזו בהחלט שיטה טובה ומעניינת בסופו של יום השאלה הנהוגה למדידת ראש ממשלה היא מה הוא השיג (ובדרך כלל בהשוואה למה שהוא התיימר להשיג). מכיוון שכמו כל שאר מערכות ההרתעה הקודמות שלא הסתיימו ב"נוק אאוט" התוצאה היא בראש ובראשונה פרשנות - ותכף ניכנס עליה.

       

      2. למעשה יש מספר מכנים משותפים למלחמות ההרתעה.

      מצד אחד מדובר במלחמות לא סימטריות בין צד חזק (אנחנו) לבין צד חלש. ולכן כל המערכות הללו מאופיינות בפגיעה לא פרופורציונלית (לבנון כ-120 הרוגים בצד שלנו מול בערך 1400 הרוגים בצד הלבנוני, עופרת יצוקה - כ-13 הרוגים בצד שלנו מול כ-1200 הרוגים בצד העזתי, צוק איתן כ-70 הרוגים אצלנו מול כ-2200 הרוגים בצד העזתי - וכמובן ששכחתי את עמוד ענן גשמי חורף וחורף חם). הפגיעה הזאת שמשתקפת גם בהבדל בכמות הפצועים ובהרס התשתיות הייתה אמורה לייצר הרתעה מוצקה - אפס לפחות במקרה העזתי היא לא לגמרי מצליחה.  

       

      מצד שני מראש אנחנו מנהלים מלחמת "הפסד הפסד" - גם משום שהרוג ישראלי הוא הישג לחמאס, והרוג עזתי הוא גם כן הישג לחמאס. אבל הסיבה המרכזית היא אפקט סטאלינגרד - בעוד המלחמה מראש מתאפיינת בחוסר סימטריה (שלא לדבר על הציפיות חסרות ההיגיון מצבאנו), ובעוד ידוע שבסיום המלחמה צה"ל ייסוג מהרצועה - עצם ההישרדות הופכת להיות מנוע מרכזי לתעמולה החמאסית כאילו הם ניצחו בקרב סטאלינגראד.

       

      אלו הם כאמור תנאים ידועים שאיתם נכנסים למערכות הללו והשאלה (אחרי כ-5 מערכות - שלהוציא את מלחמת לבנון - הניבו פירות דומים) היא האם מנהיגנו למדו משהו מסבבי הלחימה הקודמים או כלשונו של איינשטיין הם עושים שוב ושוב את אותו הניסוי ומצפים לתוצאות שונות? 

       

      3. ויש כאמור את עניין הפרשנות. אין ספק שברמה הבסיסית הצד הערבי ניזוק הרבה יותר מהצד שלנו בכל אחת ממערכות ההרתעה הללו. אפס כאמור זו רק שיטת מדידה אחת - שמקוזזת בהבדלי הכוחות. יש כמובן את שאלת הציפיות, יש שאלת המדיה (והרי ידוע שהמטרה המרכזית של טרור היא השגת תשומת לב תקשורתית\ אהדה\ תקציבים\ השטנה של מי שמגיב לטרור) - בפרמטרים הללו נראה שדווקא לצד השני יש הישגים לא רעים. החיזבאללה הפך להיות מכתיר המלכים בלבנון (ואולי דווקא הכוח הפוליטי הוא שמנע מהם להיכנס איתנו לעוד מעגל אלים). החמאס שעמד לפני פשיטת רגל לפני העימות האחרון הצליח למצוא שוב את הדרך לעטיני המפרץ הפרסי.

       

      אבל מעבר לשאלות הטקטיות מי השיג מה, יש את העניין של דעת הקהל. למעשה כאשר אין ניצחון מוחלט והעניין נתון לפרשנות לדעת הקהל יש תפקיד מכריע בשאלת הניצחון (שממנה נגזרים שאלות אחרות כמו איזו רוח גבית יקבל החמאס, כמה ניתן יהיה לגרום לו להתפשר ולהתמתן...). לכן הציבור הישראלי צריך יצר התאבדותי של ממש כדי לשים על עצמו שק אפר - להזיל דמעות על הכישלון ולדרוש את ראשו של ראש הממשלה. אפשר ואולי צריך לבקר את מהלכי הממשלה - אך הבכי והנהי לא רק שהם מופרכים - לטעמי הם מאוד מאוד מזיקים.

       

      ועתה שווה ללכת 8 שנים אחורה להיזכר במופע ההתאבדותי (לטעמי) של הציבור הישראלי. למלחמה ההיא שהייתה גם היא כפי שהוזכר בלתי פרופורציונלית, היו תוצאות צבאיות לא מספיק מרשימות (120 הורגים בצד שלנו וחוסר יכולת לעצור את מתקפת הטילים של החיזבאללה). מאז היכולות הצבאיות שופרו בהרבה (במיוחד בעופרת יצוקה בה יחס ההרוגים היה כמעט 1 ל-100) - אפס התוצאות היו מאוד מאוד דומות. למעשה המלחמה היחידה בה רשמנו הישג כלשהו היה מלחמת לבנון השנייה - עם החלטת האו"ם הקוראת לפרק את חיזבאללה מנישקו - עם כוח או"ם שנפרש כדי למנוע הקמת בסיסי חיזבאללה בדרום לבנון, עם התחייבות של ממשלת לבנון לפרק את החיזבאללה מנשקו ולמנוע הברחת נשק מסוריה. ההסכם הזה כידוע לא מומש - וקרדיט גדול לכך מגיע לציבור הישראלי שהיה שקוע בפסטיבל התבוסה, שעיקר את היכולת של ממשלתנו (שמאותו רגע עיקר פעולתה היה לשרוד) לאיים ולתבוע שההסכם יתקיים. אבל אם כל הביקורת לציבור הישראלי - המחאה של אותם ימים לא הייתה ספונטנית, מי שיזם תמך ומימן את הנזק הנורא הזה (שוב לטעמי) הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה המכהן - אותו בנימין נתניהו.

      (ושווה להזכיר את השוני המהותי בין שני ההסכמים של אז ושל היום - בראשון ההישג היחיד של החיזבאללה היה שצה"ל נסוג מלבנון - מה שתוכנן למפרע, בשני החמאס קיבל על הסכמתו להפסיק ללחום - העברות תקציבים (שבעבר נמנעו ממנו), משכורות לאנשיו, פתיחת מעברים וכו'. במקרה הראשון כבר פורט מה ישראל קיבלה, במקרה דנן ישראל קיבלה את הזכות שבעוד חודש ידברו על דרישתה לפירוז הרצועה - כמובן לאחר שיושגו הסכמות על פתיחת נמל ימי ונמל תעופה... יחי ההבדל).

       

      ולמרות מעשיו של נתניהו בסוף מלחמת לבנון השנייה - אסור בתכלית האיסור לגמול לו באותה מטבע. אסור לחזור על הטעות הזו של מופע התאבדות קולקטיבי.

       

      4. לדעתי הנקודות שציינת לזכותו של נתניהו בהחלט עומדות. אני לא מספיק מומחה כדי לקבוע מה היה קורה לו חיסלנו את הנהגת החמאס - אך אין ספק שהיה כאן הימור די רציני (כאשר יש אפשרות סבירה שהג'יהאד האיסלמי או אל קאידה יתפוס את מקומו - או שתשרור אנרכיה שבה כל ארגון מתחרה במשנהו מי יותר קיצוני כלפינו). גם האפשרות שנכבוש את עזה ונטיל עליה משטר צבאי היא בחזקת הימור - ולכן נראה שנתניהו נקט במה שנראה פחות מסוכן. אין ספק שעניין המנהרות (בין אם ידעו עליו מראש או שהוא נפל כמן מן השמיים) הוא בבחינת הישג.

       

      מן הצד השני המבצע על תוצאותיו ממחיש את חוסר היכולת של מנהיגנו לחשוב מחוץ לקופסה.

       

      הדבר הבולט מכל הוא המנהרות. העלות הכוללת של המבצע מועכת בכ-18 מיליארד (עם הנזק לשוק והתקציב שצה"ל צריך לשקם את עצמו). גם אם נניח שבמלחמה חוסלו כל המנהרות (דבר שאיש לא יודע בוודאות) מה מונע מהעזתים להתחיל לחפור כבר עתה? בסמיכות מקרים מצמררת החליטו המצרים להשקיע 4 מילארד דולר (כ-15 מיליארד שקל) כדי לחפור תעלת סואץ שנייה (לעמוד בדרישות התעבורה הימית). שאר בנפשך שאת אותו הסכום שהשקענו במלחמה היינו משקיעים ב"תעלת סואץ" ישראלית מעזה לאילת? לא רק שסכנת המנהרות הייתה נמנעת - היה לנו גם מקור הכנסה שנתי של מאות מיליוני שקלים? 

       

      ושווה להיזכר בתפקיד הכל כך חיובי שמצריים מילאה במשבר הנוכחי. מדוע אף אחד לא הירהר באפשרות שעזה תהפוך לחלק ממצריים (לפחות רפיח שחצי ממנה נמצא ממילא בצד המצרי). תאר לך שמי שיפקח על הסדר בעזה תהיה המשטרה המצרית? 

       

      ושווה להיזכר בספונסרים של החמאס (לאחר שהאיראנים יצאו מהמערכה). מדוע לא ניסתה ישראל לנהל את משא ומתן מול הקטארים? מכיוון שהקטארים רוצים לתרום לעזה ולישראל יש יכולת לשים יד על הברז של מעבר התרומות, ומכיוון שהתרומות יכולות להצמיח בניינים ומפעלים ולחלופין מנהרות וטילים, ובלי קשר מכיוון שקטאר היא גם שכנתה של איראן לא היינו אמורים לנצל את שעת הכושר כדי לעשות משא ומתן מולם?

       

      נדמה לי שמי שיטלטל עוד קצת את תאיו האפורים יוכל למצוא עוד אפשרויות הגלומות במצב הבעייתי הזה - בטח יותר מאשר היצירתיות הפבלובית של "להכות יותר חזק" - שמנהיגנו מצליחים להגות פעם אחר פעם.

      ארכיון

      פרופיל

      dror99
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין