כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החלום שלי

    החיים על הספקטרום.
    אני לא מאמינה שהם החיים שלי.

    פוסט טראומה

    14 תגובות   יום שישי , 17/10/14, 01:46

    פוסט טראומה-הפרעה פסיכיאטרית, מתחום הפרעות החרדה, המתפתחת בעקבות חוויית אירוע קשה מאוד (טראומה), מבחינה נפשית או גופנית ונפשית כאחד.

    הלוקים בהפרעה מגיבים לרוב, לחוויה זו, בתחושות של פחד וחוסר אונים כמו גם איבוד עניין בדברים אחרים בחייהם ואיבוד הסבלנות לזולתם

     

    חזרתי עכשיו הביתה.

    הפוכה להחריד.

    רוויית אלכוהול.

    וואו.

    איזה כיף.

    ותודה לאלוהי הסטלה שהיביאוני עד הלום.

    לא מכה על חטא.

    הרווחתי ביושר.

    אני עובדת כל כך קשה שמותר לי בערבים החופשיים שלי לשתות.

    אז למה פוסט טראומה?

    חחח

    יצאתי היום עם מישהו.

    פסיכותרפיסט.

    איך כל האינטליגנטיים האלה מוצאים דרכם אליי אה?

    כל המשכילים האלה עם האג'נדות המכובדות שלהם ועם סל העקרונות והערכים שכל כך טרחו למלא אותו בכל טוב .

    כל כך דאגו שיהיה נכון לייצוג שלהם.

    איך הם אוהבים אותי עם המילים שלי החריפות  והצולבות והאודם הפרחי שמזמין אותך לסיבוב לא מחייב בלונה פארק שהוא אני.

    וואו ראבאק.

    כמה אנשים מתעסקים במעמד שלהם.

    כמה מתעסקים בלחיות לפי האמת שלהם.

    הם שוכחים בדרך שכולנו חלק מאיזה סדר חברתי ענק שמישהו מנהל.

    נמאס לי מזה.

    גם אני נוברת כאחד האנשים להם אני בזה  אחר האמת שלי.

    מהי?

    מה האמת שלי?

    האמת שלי היא זיקוקים.

    אני רוצה להרגיש ואני רוצה לאהוב ואני רוצה לבעור.

    זו הפאקינג אמת שלי.

    אז נחזור לפוסט טראומה.

    אז יצאתי איתו היום עם הפסיכותרפיסט השנון והמדוד.

    נפגשנו בפאב  בגבעתיים.

    וואלה...

    נראה סבבה,מריח טוב,לא קמצן.

    מה עוד צריך אה?

    אני הזמנתי בירה מחבית והוא כוס יין.

    אני אוהבת לקבל את כוס הבירה העצומה הזו ולשתות לגימה ראשונה ארוכה כשהקצף חוסם לא חוסם את הנוזל חלושות מלהכנס אליי.

    אני תמיד מרגישה כאילו הייתי סמוכה לשולחנו של  גבר אימתני עם כפות ידיים ענקיות וכסות מעור לגופו.

    כזה שחי במאה ה12.

    חחח כמה התמוגגתי כשהמלצרית התבלבלה בין הכוסות והניחה את כוס היין אצלי.

    וואי,אם זה לא נצחון נשי אז מה כן?

    מעניין אותי אם גבריותו של הבחור נפגעה מעט.

    כמה עוד נאבק בסטריאוטיפים האלה?

    למה ברור שכוס היין המעפנה היא שלי?

    אז שוחחנו והייתה אוירה נעימה.

    אני כבר  הספקתי לרוקן עוד שליש בירה וללקק את המליחות של הנאצוס הטרי בטירוף שהזמנתי.

    אני אוראלית להחריד כבר כתבתי,אז אפילו פעולה של ליקוק אצבעותיי גורמת לי הנאה.

    הוא שאל אם הוא יכול להתקרב אליי.

    אני בנבכי מוחי אומרת.. למה אתה שואל את זה?....מה הקטע?

    עניתי שאני מעדיפה לקחת את זה לאט.

    ואז הוא במבט רציני ולשון מדוקדקת מקצועית התחיל להסביר לי שאני בפוסט טראומה מפ'.

    שאני סובלת מחרדת נטישה ולכן אני מלאה בהגנות ובחומות.

    שאני לא מסוגלת להכנס לאינטימיות ובגלל זה אני מרבה בשיחה ומלהגת.

    בגלל זה אני מסתתרת סביב שנינות ורוע כלפי גברים.

    חייבת את הקונטרות המילוליות.

    צריכה להוכיח אותו בכל מי נקודות בשיחה.

    להקטינו.

    ולכן מייבשת כל ניסיון התקרבות שלו ואני לא באמת מלכת  הקרח הרעה,אני סתם בחורה שפגעו בה ולכן אני מתגוננת.

    אני מפחדת מאינטימיות.

    הוא רוצה להתקרב אליי פשוט כי אני סקסית ומקסימה אבל אני לא נותנת כי אני מפחדת.

    אמר שהעסיסיות שלי הרבה יותר שווה מהשידפון המקומי.

    שזה עניין של אופנה שהגדירו אותה מעצבי אופנה הומואים.

    כיף לי אה?בזמן אחר במציאות אחרת הייתי מוצר נחשק ולא הייתי נזרקת רק לקטגוריית השווה זיון אבל לא כוסית מספיק כדי להתקשט בה.

    אז בכל אופן לפי מה שהוא גורס אני  בפאקינג פוסט טראומה ממישהו שפתח לי פצעים ישנים ונגע בהם ואז עזב.

     

    רציתי לצרוח שזה נכון.

    רציתי לצרוח שאני החלטתי לא להתייחס לגברים ברצינות יותר.

    הבטחתי לעצמי לא להפגע ולא להתמסר.

    על הזין שאין לי, כולם.

    אני רק משתמשת,מנסה לקבל את מה שאני צריכה לאותו הרגע ואז עוברת קדימה.

    לא זוכרת כלום.

    אף אחד לא יכנס לי ללב יותר.

    לא יחרוט בו.

    גבר שהיה פה כעובר אורח נשכח מליבי יחד עם מס הטלפון שלו שאני מקפידה למחוק.

    כאילו לא רוצה שישאיר חותם גם לא בקצה חרטומו של הגלקסי3 שלי.

    אז רציתי לצרוח.

    אבל רק חייכתי חיוך סטלנית חמוד והתחלתי לגחך.

    פוסט טראומה אה?...

    רק כי אני לא רוצה להתנשק פה איתך  ליד כולם?

    רק כי אני מעדיפה לקחת לאט?

    רק כי אני רוצה לחכות לדייט שני?

    זה פוסט טראומה אה... אני אומרת וכולי מחוייכת.

     

    הוא רצה להזמין לי מונית.

    סירבתי

    אני חוזרת לבד.

    נתתי לו נשיקה על הלחי ועליתי לאוטובוס.

    נהג האוטובוס הכריח אותי לכתוב את המס שלו.

    ירדתי לקיוסק למטה וקניתי תפוציפס,גם המוכר התחיל איתי.

    מה עושה אותי נגישה?

    זה לא שאני כוסית על וזה לא שאני הולכת עם כל הציצי בחוץ.

    אז למה אני כזאת?

    אולי החיוך המרוח לי תמיד?

     

    ראיתי אור בסלון ביתו של אחי.

    אני וגיסתי חברות.

    היא אחת הנשים המעניינות הבודדות שיצא לי להכיר בעולמי שלי.

    עליתי אליה והמשכנו לשתות עוד כמה כוסות.

    היה מדהים.

    אחוות נשים מושלמת.

    צחוק משוחרר ובוער.

    שנינות השמורה רק לנו.

    היה טוב.

    דרדרתי עצמי מביתה ומלמלתי בדרך הביתה פוסט טראומה.

    פוסט טראומה...

    פוסט טראומה...

     

    אני חרמנית מעט.

    הייתי רוצה להכנס למיטה עם מישהו שדמי בוער עליו ולגעת בו עם לשוני.

    לשמוע אותו גונח בשקט השמור רק לגברים שמחניקים את שירת ההנאה שלהם רק כי היא נחשבת לנחלת הנשים.

    להרגיש אותו מתפתל תחת הלשון שלי ופועם חם בתוך הפה  שלי מייחל לסגירתו עליו.

    אני מתגעגעת לתחושה הזו של הכניעה.

    של הרצון להשליך את כל העצמאות שלי מאחור ולהתמסר לקשר הארצי והקדום הזה בין גבר לאישה.

    והכי  הייתי רוצה להרגיש איך זה כשמישהו מחזיק לך את הידיים מעל הראש וחודר אלייך ברכושנות השייכות רק לכאלה שיודעים לקחת אותה.

     

    ידיד שלי ראה אותי היום ואמר לי שהתייפיתי בחודשים האחרונים שנהייתי רכה יותר.

    עניתי לו שכך נראית אישה שהחיים שברו אותה.

    הוא לא ממש ענה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/11/14 03:03:

      צטט: OFFLINE 2014-11-03 15:42:15

      ממש לא PTSD...מקסימום BDSM :*)

       

      LIKE

        3/11/14 18:42:
      ניסחת את זה בצורה הכי נפלאה שהדמיון יכול לתאר *****
        3/11/14 15:42:
      ממש לא PTSD...מקסימום BDSM :*)
        24/10/14 08:05:

      צטט: השוטה על הגבעה 2014-10-17 20:11:04

      כשרוצים אהבה לא שותים

       

      זה מעניין...

      כשרוצים אהבה לא שותים...

      אבל יש משהו מאוד משחרר בקצת אלכוהול.

      זה פורץ חומות.

        19/10/14 09:32:
      גם המים משייפים את האבן החזקה ביותר
        19/10/14 07:46:
      את לא יכולה להשבר אשה יקרה
        17/10/14 20:11:
      כשרוצים אהבה לא שותים
        17/10/14 19:50:

      אדיוט. במקום לאבחן אנשים בכסף בשעות העבודה, נותן שרותים בהתנדבות. הפסיכולוג. לא הידיד שלך שלא היה לו מה לענות. כמובן. 

        17/10/14 18:33:

      צטט: גילהסטחי 2014-10-17 11:57:09

      אשה יקרה. את כותבת באופן ישיר מוחצן וחד, מן הסתם את מדברת כך, ויש גברים לא רגישים שיפרשו את הדרך שלך כהזמנה.. המילים והמחשבות שלך מבעירות את השלכת, מסביב פזורה האמת שלך על האדמה, תיזהרי שלא תעלה באש...שפת הגוף שלך צועקת לחיבוק, לאהבה למגע עוטף, השקט הוא יריית הזינוק שלך לנבוט, והכתיבה היא צורה לתת שם לבכי. אוהבת אותך

      כמהה אני למגע עוטף.לא הייתי יכולה לנסח את זה טוב יותר.וזה נכון תמיד היה קשה להכיל אותי.אני מביאה את עצמי הכי אמיתית שיש ולא תמיד זה הדבר הנכון לעשות.

        17/10/14 18:30:

      צטט: יוסיפור 2014-10-17 03:15:15

      מניפסט לא שגרתי. איך הגילופין מריץ את הלשון. רק שלא תגנזי. נשמע שיצאת עם קלישאה של פסיכ'. מעורר רחמים ומביך. עם כל הדברים הבודדים שפה, כאילו שפכת דם אל המים. תתכונני לתוצאות.

      תודה... אין ספק שאלכוהול לצערי מוציא ממני את המיטב 

        17/10/14 11:57:
      אשה יקרה. את כותבת באופן ישיר מוחצן וחד, מן הסתם את מדברת כך, ויש גברים לא רגישים שיפרשו את הדרך שלך כהזמנה.. המילים והמחשבות שלך מבעירות את השלכת, מסביב פזורה האמת שלך על האדמה, תיזהרי שלא תעלה באש...שפת הגוף שלך צועקת לחיבוק, לאהבה למגע עוטף, השקט הוא יריית הזינוק שלך לנבוט, והכתיבה היא צורה לתת שם לבכי. אוהבת אותך
        17/10/14 08:13:
      כנראה ההוא מגבעתיים צדק. שנון ומדוד והצליח לאבחן אותך בול. הרי הוא לא טעה כלפייך באופן דרמטי. הוא ראה את הלהט ואת ניסיונות ההדיפה המגושמות. הטעות שלו היא במינון האלכוהול. במקום לבלבל את המוח על פוסט טראומה היה צריך להתרכז בעוד אלכוהול וחומרים אחרים. מזכרוני, זה הכל עיניין של מינון.
        17/10/14 07:38:

      חחחחח
      לאחרונה אני שומע פה על פסיכוטרפיסט
      ועל גברת אחת שבחרה להיות לו שיפחה.
      איפה הם לומדים את המקצוע?

      צירוף מקרים.

        17/10/14 03:15:
      מניפסט לא שגרתי. איך הגילופין מריץ את הלשון. רק שלא תגנזי. נשמע שיצאת עם קלישאה של פסיכ'. מעורר רחמים ומביך. עם כל הדברים הבודדים שפה, כאילו שפכת דם אל המים. תתכונני לתוצאות.

      ארכיון

      פרופיל

      מאריאנטואנט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין