כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כמו צמח בר

    מה לא יהיה כאן: פילוסופיות, הגיגים, על מה שהיה ועל מה שיהיה, כל השאר יכול להיות כאן

    סערה בתחום החינוך 3: החינוך המקצועי

    1 תגובות   יום ראשון, 9/11/14, 10:44

     

    ''

    בלוג זה נכתב בחודש אוקטובר כאשר עתונות והטלוויזיה עסקו לא מעט ב"אנטי" כלפי החינוך המקצועי.

    קצת רקע: בעבר היו בתי ספר מקצועיים ברמת מסמ"מ, מסמ"ר ומסמ"ת - בשפה פשוטה- רמה נמוכה , רמה בינונית ורמה גבוהה- עכשיו- כמעט ואין!!!

    למה?  כי עוד בשנותה-70 הוחלט כי בתי הספר המקצועיים הם ברמה נמוכה מדי, כמעט כולם מאכלסים תלמידים מעדות המזרח וברוח האינטגרציה

    צריך שכולם יעשו בגרות. כולם?

    כן- אחד הפוליטיקאים שהתראיין אתמול בטלוויזיה - כולם!

     וסילבן שלום  התריס כלפי  נתניהו : "שהבן שלך יהיה פחח".  ללא ספר לרבים מבני עדות המזרח יש זכרונות מרים מבתי  ספר המקצועיים של פעם.

    מיקמו אותם בפריפריה ובשכונות נחשלות, היו לומדים שם מקצועות שלא נדרשת בהם מיומנות טכנולוגית גבוהה ושלא היו כל כך נדרשים במשק. אבל- באותם בתי ספר גם לידו מקצועות "גבוהים" יותר שאיפשרו לתלמידים לרוז מקצוע  ולקבל תעודת בגרות מקצועית.

    ההרגשה של בני עדות המזרח היתה שלא נותנים להם הזדמנות ללמוד לימודים עיוניים וכי מראש מפנים אותם לבתי ספר מקצועיים. עובדה זו אומתה  דרך אגב בעבודת המסטר שלי שעסקה בהכוון תלמידים על ידי יועצים חינוכיים בשנות ה-80.

    אני אתייחס לרגע למושג "כולם" שפוליטיקאים מרבים להשתמש בו.

    לפניכם התפלגות תיוני אינטלגנציה באוכלוסיה - התפלגות זו מכונה "התפלגות נורמלית".

     

    ''

    מה אומרת התפלגות זו? שיכולת האוכלוסייה נעה מפיגור עד מחוננות כאשר רב האוכלוסייה נמצאת באמצע.

    ובכן- כאשר למדתי על מבחני אינטלגנציה נאנר לי שבוקר תיכון צריך מינימום של 110 IO שזהי מנת המשכל שהיא קצת יותר גבוהה  מהממוצע. וזה אומר שזכרות לבגרות מלאה צריכה להגיע ל35 עד 40% מהאוכלוסיה. שמו לב- אני מתייחסת לבגרות ברמה העיונית בלבד.

    ןבכן מה קרה מאז?

      פוליטיקאים ואנשי חינוך לחצו להגדיל את הטווח- לא מדובר על תלמידים בעלי יכולת שלא מיצו את יכולתם אלא מדובר על תלמידים בעליי יכולת נמוכה יותר- ( בעקומה למעלה מ-110 IQ ועד 85 IQ שזה נחשב "תת משיג")

    ואיך עושים זאת? קודם כל מורידים את הרמה של בחינות הבגרות - אם פעם נדרשו התלמידים לקרוא ולהבין טקסט של בובר או להראות בקיאות בפרשנות בספרות או בתנ"ך הרי היום כותבים להם באיזה פרק ובאיזה שורה נמצאת התשובה והשאלות הן על רמת ידע והבנה בלבד. אין שום דרישה לחשיבה ברמה גבוהה יותר.(חוץ מ-5 יחידות מתימטיקה) ומדעים

    דבר שני- נפתחו כל מיני סוגים של כיתות  לתלמידים חלשים - מב"ר אומ"ץ ועוד שמות אחרים. לכיתות אלו הוקצו הרבה מאד שעות לימוד (כלומר תקציבים) ולכן תלמידים שבקושי מחזיקים מעמד 4 שעות עם חומר עיוני ממשיכים לשבת עוד 4 כי הרי המערכת מאפשרת זאת.

    אני חייבת להודות - הכיתות האלו הצילו לא מעט תלמידים שהיו בשלב משברי כזה או אחר ועברו אחר כך לכיתות בגרותיות רגילות.

    אבל בגדול- יושבים עשרות תלמידים עם יכולת קריאה של כתב ד./ה כאשר המורות לא יכולות ללמד את מה שנראה להם כמתאים לאותו תלמיד- הן חייבות ללמד את החומר לבגרות.

    בארץ. אין הרבה נשירה של תלמידים בשל חוק ההתמדה- החוק לפיו תלמיד חייו להשאר במערכת עד סוף כתה י"ב אבל יש הרבה מאד נשירה סמוייה- תלמידים שלא מגיעים לבית הספר באופן סדיר או כאלו שמגיעים חלקית  ולא לומדים..

    בארץ פשוט לא מוכנים לקבל את העובדה שלא כל התלמידים מסוגלים לקבל בגרות עיונית.

    בשל כל הדברים שפרטתי אני חושבת שצריך להחזיר את החינוך המקצועי לבתי הספר- אבל- להחזיר עם ראש אחר.

    לפתוח מגמות מקצועיות מכובדות בהם לומדים גם לימודים עיוניים.

    בצרפת תלמידים במגמות מקצועיות גאים להיות בבתי ספר אלו - כי יש שם כבוד לCRAFT לעבודה ידנית או בעזרת מכשירים שרק מומחים יודעים לבצע.

    שמתי למעלה תמונה- התמונה היא של בית הספר הלאומי (לא פרטי!) לקונדיטוריה בצרפת. בית הספר פשוט נמצא בתוך ארמון- הדרישות המקצועיות הן בשמים- ואם לומדים כך אין רגשות ותסכולים שמלווים את התלמיד לאורך השנים..

     

    ''

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/12/14 16:28:

       

       

      שלום נעמי בר-זיו,     

       

      מה נחוץ לנו ? 

       

      נחוצים לנו פחות אחידות -- פחות הומוגניות -- והרבה יותר גיוון בבתי הספר שלנו

       

      בעל טור בעיתון ביכה לאחרונה את חוסר הידע המדעי אשר קיים אצל המבוגר הישראלי הממוצע, חוסר ידע שבא כנראה כתוצאה מהמצב הירוד באופן תהומי של החינוך במדינה. כפי שקורה לעיתים קרובות, הטור נחתם ברמיזה שהפינים יכלו ללמד אותנו דבר או שניים כיצד לתקן את המצב.

       

      אינני חושב שאני היחידי שכבר התעייף מלשמוע כמה שעלינו ללמוד מהפינים בתחום החינוך. ראשית, מעולם לא ראיתי מחקר רציני משווה את הידע האמתי של המבוגר הפיני הממוצע עם זה של המבוגר הישראלי הממוצע. אין לי מושג מה מחקר כזה היה מגלה, כפי שאיש איננו יודע זאת; עובדה זו, לעצמה, היתה צריכה להביא את האנשים לחשוב, בטרם הם מפצירים בנו לגרום לבתי הספר שלנו להדמות לבתי הספר הפינים. שנית, השוואות כאלו תמיד משמיטות את הנקודה העיקרית: לאמור, שלחינוך הפיני יש מטרות מאד שונות ממטרותיו של החינוך הישראלי. המבוגר הפיני האידאלי, כפי שנתפס על ידי חברתם, דומה במעט לאידיאל של המבוגר הישראלי, כפי שמתארים אותו לעצמם רוב האנשים פה. בטרם  נעתיק את בתי הספר של מישהו אחר, מוטב שנהיה לגמרי בטוחים שאנחנו רוצים להעתיק את התרבות שלהם בכללותה, ואני מאד מסופק אם לרוב הישראלים היה נוח לחיות כפי שהפינים חיים. לבסוף, ראוי לציין שבישראל עצמה נמתחת ביקורת גוברת והולכת על בתי הספר שלנו, ומספר גובר והולך של מבקרים משקיע זמן ומאמץ רבים ללמוד את בתי הספר הפינים ולנסות לעצב את בתי הספר הישראלי על פי הדגם של בתי ספריהם!

       

      אולם הטיעון העיקרי שלי נוגע עמוק יותר. מדוע שמישהו יחשוב כי חשוב למבוגר הישראלי הממוצע לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים? היכן מסתיימת צורה זו של נכונות למלא רצון אחרים? האם מבוגר חייב להיות בקיא בכלכלה ובכספים, כדי שכל אחד יתמצא בתיאורית הכספים (התאוריה המונטרית), מימון החוב, בנקאות וכספים, יצירת הון פרטי וציבורי, וכד'? האם על כל אחד ואחד מאיתנו להבין את התאוריה של מוליכי העל, אלקטרוניקה, בנייה ותחזוקת מחשבים? האם זה חשוב לכל מבוגר להיות מומחה בכימיה אורגנית, בביוכימיה, בכימיה הפיזיקלית של החומרים הרדיואקטיביים,  בתיאורית הפטרוכימיה? האם על כולנו להיות מסוגלים למצוא את דרכנו במבוך של נושאי המזרח התיכון, הפוליטיקה של האזור הבאלטי, של הלאומנויות האירואסיטיות, של תולדות השבטים האפריקניים? כל אחד מהנושאים האלה, ובפירוש מאות נושאים נוספים, משחקים תפקיד מפתח בהתפתחותה של החברה המודרנית, במדינתנו ובכל העולם כולו. לדרוש מכל אדם שיהיה בעל ידע, ואפילו התחלתי, בכל הנושאים כולם, פירושו לגבור על היכולת האינטלקטואלית של אחד כמו אריסטוטלס, או אחד כמו ניוטון, או כל אחד מ"אנשי (או נשות) הרנאסנס" הדגולים הידועים.

       

      אנשים אשר מסנגרים על ההנחה, על התיזה, כי בחברה כמו שלנו, חברה דמוקרטית, על כל אדם מבוגר להיות בעל ידע המתאים לביצוע העבודה, במגוון רחב של נושאים, אינם מבינים כיצד תרבות דמוקרטית מודרנית ונעלה פועלת. במרכז הכל נמצאת מערכת אחסון המידע שלנו, מציאת והבאת המידע, והפצתו, אשר מאפשרת לנו לצבור כמות עצומה -- למעשה אין סופית -- של ידע, של חשיבה יצירתית, ושל נסיון אנושי, ולהשתמש בה באופן יעיל. הגורם הראשון שהוא מפתח בתהליך זה הוא תוצר העבודה של כל יחיד בתרבות, כאשר הוא או היא עמלים בגן הקסום והמיוחד של הנפש. כל אחד מאיתנו, ללא יוצא מן הכלל, יכול לתרום את התרומה היחודית שלו להתפתחות המדינה והתרבות האנושית. מה שמערכות המידע המודרניות עושות, הוא לאפשר לנו להתמחות ולהיות יצירתיים בשטח ההתעניינות המסוים שלנו, ועדיין להיות מסוגלים לפנות אל כל הידע האנושי כאשר הוא נחוץ לנו. התרבות מתקדמת על ידי צבירת כמויות מדהימות של יצירות יחידניות ומקוריות,  שהן זמינות לכל בחברה המסויים שלנו, עדיין להיות מסוגלים לפנות אל כל הידע האנושי כאשר הוא נחוץ לנו. התרבות מתקדמת על ידי צבירת כמויות מדהימות של יצירות יחידניות ומקוריות, שהן זמינות לכל בחברה באמצעותה של רשת התקשורת. למעשה, ככל שכל אחד מאיתנו כפרט ישקיע יותר אנרגיה בפיתוחם של כשרונותיו הייחודיים, כך גדולים יותר הסיכויים שהמדינה והעולם ייצאו נשכרים מהאנרגיה היצירתית שלנו. הדבר האחרון בעולם שאנחנו רוצים לעשותו הוא לעמוד בדרכה של ההתמחות היחידנית, או להגביל את היצירתיות האישית על ידי העמדתה בפני איזשהו תהליך כללי ואחיד של הומוגניזציה. 

       

      לכל אדם, לרבות ילד, אשר אי-פעם הכרתי, יש שטח התעניינות יחודי לו, משהו שהוא או היא באמת טובים בו. זה הניצוץ המיוחד הזה אשר קיים אצל כל בן אדם העושה אותו למעניין, ומביא אותנו לרצות לחפש את חוכמתו ועצתו. אינני רוצה לחיות בחברה בה אנשים יותר דומים זה לזה מאשר שונים זה מזה, בה המבוגרים הורסים את השנים הראשונות של חיי ילדיהם בניסיונם -- שהוא תמיד בלתי מוצלח, אפילו בפינלנד או ביפן!! -- לתחוב כמות בסיסית גדולה של ידע משותף לתוך כל אחד ואחד מהם, ויוצרים מבוגרים צייתנים, נוחים ואחידים, שכולם מסוגלים, למשל, לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים. הקיפו אותי בבקשה, במקום זאת, באמנים גדולים, בלי להתחשב באם הם יודעים להפעיל מחרטה או לאו; במכונאים בעלי כושר המצאתי, ללא כל קשר אם הם יודעים כימיה; במדענים מבריקים, אפילו באלה שאינם קוראים שירה; בחוואים יצרניים, ללא כל קשר אם הם מתמטיקאים באם לאו. הבה ונציב לעצמנו כמטרה להפיק אומה של יזמים יוצאי דופן של המוח ושל הנפש, הניתנים למדידה לא על ידי איזשהו מבחן סטנדרטי של ידע אחיד, אלא על ידי הדרגה שבה כל אחד מאיתנו מסוגל לתרום תרומה מקורית קטנה כלשהי לקידום המדינה והתרבות האנושית.

       

       

      איננו יכולים לנצח, אם כי בדרך כלל אנחנו מנצחים. ילדים חזקים, ילדים חלשים, ילדים טובים, "עושי צרות". הכול נובע מהיחס אל כל אחד באותה הדרך, כאנשים אחראים, הנושאים את משאם הם. אין נוסחת פלא, אין תחבולת ריפוי, אין טכניקת קסמים. לכל אחד בתוכו יש המשאבים הנחוצים להתמודד עם החיים. בית הספר הדמוקרטי סדברי ואלי, הם חופשיים לגלות אותם ולהשתמש בהם.

       

      המתכון הוא פשוט: מידה אחת של חופש, מידה אחת של כבוד, מידה אחת של אחריות, מידה אחת של תמיכה ומידה אחת של סבלנות. לערבב הכול ביחד ולתת לו לנוח עד שהוא מוכן. כל טבח ראשי יכול להעתיקו באותה מידה של הצלחה.