כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החלום שלי

    החיים על הספקטרום.
    אני לא מאמינה שהם החיים שלי.

    אוטיזם -גיבור של אמא

    20 תגובות   יום שישי , 28/11/14, 11:40

    אוטיזם-לקות תקשורתית,קושי לפענח את העולם,לפענח אנשים,בועה.

    דמינו לכם שמורידים אתם באמצע כביש מהיר,אתם עומדים באמצע ועשרות מכוניות צופרות נוסעות ומקיפות אתכם.

    זה מה שקורה להמון אוטיסטים,החברה מבלבלת אותם והם צריכים לעשות סדר ולחבר חלק חלק כדי ליצור לעצמם סדר הגיוני.

    זו הסיבה שבני לא יכול לשאת אירועים המוניים,הצגות קולניות.

    זו הסיבה שעליו לדעת את סדר יומו מראש וחלילה שלא יהיו שינויים.

    זו הסיבה שאומרים לי אנשי המקצוע"תמללי בעבורו את העולם".

    סאמק... נשמע פשוט.

    תמללי עבורו את העולם.

    כאילו אמרו לי לפתוח לו דף פייסבוק..

    זו הסיבה שכשהוא נכנס לבית לא מוכר הוא חייב לגעת ולחוש את הבית,להדליק אור,לפתוח ארון,לקפוץ על ספה.

    זו הסיבה שאני כבר שנתיים מתמודדת מלבד הטיפולהאינטנסיבי גם מבידוד חברתי.

    אני לא מוכנה להתמודד עם נרגנותם ועיקום פרצופם של מיטב מחבריי הטובים.

    אני הולכת רק למקומות בהם יש הכלה שלי ושל בני.

    לפחות עד שיגדל מעט ואז ילמד לווסת עצמו ושפתו תהיה טובה יותר.

    והוא ילמד והוא ישתפר ובאמצעות כישרונותיו האחרים והביטחון שאני אתן לו הוא ינסוק לגבהים.

     

    יצא לי לקרוא המון פוסטים של הורים לילדים עם אוטיזם.

    המון כתבות בנושא.

    הורים נהדרים,מופלאים.

    הורים עם תעצומות נפש שהם לא ידעו על קיומם.

    אבל שיסלחו לי כל אותם כותבים.

    אלה שקראתי לא הצליחו להעביר את הכאב האמיתי.

    אולי מה שכתבו היה צריך להיות מוגש בנייר צלופן ורוד למען אותו קורא מן הישוב.

    זה שלאותם רגעי קריאה עוזב את חייו הנורמטיביים לכאורה ומקדיש קצת זמן לכאבו והתייסרותו של האחר.

    של השכנה,של קרוב משפחה,של עמית לעבודה.

    הוא לא יכול לשאת עומס אמיתי של כאב מצד אחד אבל מצד שני הוא מרגיש שכן עליו לפנות זמן למען מצוקה חברתית של אחר.

    הרי זה מה שהופך אותנו לחברה מתוקנת הלא כן?

    חברה מתוקנת היא חברה חולקת ונושאת את מצוקתו של האחר.

    אז סילחו לי עכשיו אם אני עוזבת את מילותיי הנקיות והארוזות.

    יש שאוהבים את כתיבתי בשל הכנות הנוקבת והבוטה שלה ויש שמסתייגים ממנה.

    כך או כך זו האמת.

    אין לאנשים מושג עלוב על ההתמודדות האמיתית של הורה לילד אוטיסט.

    אין להם מושג על שיברון הלב.

    על ההתפוררות היומיומית.

    על התיסכול שאני חווה כשאני לא מצליחה להסביר למה היום לא יום שישי,למה נגמר הסוג הזה של הקרמבו בסופר.

    על הבכי שאני מחזיקה שבוי בגרוני כשבני מנסה לשחק עם ילד בגינה ואותו ילד אומר לי"הבן שלך לא מבין מה אומרים ".

    אני אישה בת 34 ,אקדמאית מתחום החינוך שתתבזה בעיני עצמה ותקלל את אותו ילד והוריו בליבה ותחבק את ילדה שלה ותמימותו.

    אחר כך בביתי שלי לבד,במקלחת כשהמים החמים זורמים עליי ומנחמים את נישמתי אני אשחרר את אותו הבכי ואצרח כאבי לשמים.

    אז אני פה כדי לכתוב על זה.

    זה פאקינג לב שמתנפץ לך כל יום  מחדש.

    וזו חברה ישראלית מחורבנת שלא מבינה מהו אוטיזם.

    וזו חברה סופר מחורבנת שלא מקדישה מספיק למען הסברה.

    אין ספור פעמים אני אצעק שאוטיזם זה לא פיגור.

    מבחני האינטיליגנציה של בני נורמלים.

    אני לא הולכת עם שלט ברחוב "יש לי בן עם אוטיזם".כי אני לא אהיה מוכנה לקבל את מבטי החמלה המשתתפים מאנשים שבטוחים שנגזר עלי גורל אכזר.

    בורים שכמותכם.

    1 מתוך 100 ילדים סובל מאוטיזם.

    אחריות חברתית היא על כל אחד להבין את התופעה.

    לא לתרום כספים יקרים ולא  להיות פעיל בסיוע אני מבקשת.

    אני מבקשת דבר אחר.

    אני מבקשת הבנה.

    מחקו את מבטי החמלה המרתיחים את דמי הבוער בשוטף וצבעו אותם באמפתיה.

    מלאו לבכם בסובלנות לילד תזזיתי חסר שקט שעודף גירויים מוציא אותו  מאיזון.

    התחילו בחינוך ילדיכם לקבלת השונה והאחר במקום להשקיע באיך אתם מפצים אותו בעוד אייפון רק כי אתם מבכרים לעבוד 14 שעות במקום לקבלו מבית הספר.

    ילדים זה עם אכזר כבר נאמר לפניי.

    החשש הכי גדול שלי זה הדחייה החברתית שאולי בני היקר יצטרך להתמודד איתה.

    שפתו העדיין לקויה ותמימותו,ראייתי האחרת את העולם,חוסר היכולת שלו להבין כרגע סיטואציות חברתיות וניואנסים יבדלו אותו.

    אני  מפנה אצבע מאשימה אל הורים שלא מקדישים מרצם וזמנם להניח אבני יסוד של חינוך חברתי לילדיהם,שצופים עם ילדיהם בליווי  קולה ותפוציפס בתכניות ריאליטי נבובות במקום  ללמד על מוגבלותם של אחרים שלא שפר עליהם מזלם.

    תיצפו באותם תכניות אבל אל תשכחו גם להקדיש זמן איכות חינוכי.

    הפסיקו לנסות להיות חברים של ילדיכם וחזרו לאותו מקום של הורים מחנכים.

    בחיי אני מוקירה סובלנות של בני אדם טובים.

    לפני כשבוע טיילתי עם בני ועצרתי מול חנות נעליים,בני נשען על מדף וזוגות נעליים נפלו בשרשרת ויצרו כאוס,המוכר העיר לו ובני שחשב שהוא מותקף כי לא הבין את הבעת הפנים. הוא דחף את דלת הזכוכית של החנות בחוזקה והרעיד רחוב שלם. ביקשתי סליחה,המוכר אמר"לא נורא" וברחתי משם.

    למחרת חזרתי לאותה החנות,התמודדתי עם הקושי שברכישת זוג מגפיים יקרות ופניתי לאותו מוכר.

    סיפרתי שחזרתי לקנות פה בשל הסבלנות בה נהג בבני,שיתפתי אותו בעובדה  שלבני יש נגיעות אוטיזם והרבה פעמים הוא חש מותקף שלא לצורך. ישר כוח אמרתי לו.תמיד תזכור שאינך יודע מי מולך,אינך יודע מה פניו מסתירות.

     

    אני לעולם לא אהיה אותה אישה מאושרת ואופטימית כשהייתי לפני האיבחון של בני.

    אשאר מחייכת ואוהבת את העולם,אמשיך להנות מאותם יצרים שיש בי.

    אך אחטא בכפירה מידי פעם והאשים את בורא עולם על שזימן לי קשיים.

    אזנח את ליבי הנאיבי של פעם ואחשל אותו בשלשלאות ברזל כדי שיהיה חזק וחסין.

    אהפוך לנמרה פראית ושולפת ציפורניים במגננה כשמישהו ינסה לפגוע בי או בבני.

    ולעולם אדאג לו.

    אדאג לשלבו חברתית,אדאג למקצוע בשבילו,אדאג לו למשפחה.

    אבל אני נשבעתי לי שאני אעשה הכל כדי לשנות חשיבתם של אנשים שאכיר.

    כל אדם שמראה שרירות לב וחוסר סובלנות יזכה לשבטה של לשוני הצולבת.

    אני אגרום לו להתבייש בהתנהגותו המקולקלת.

    אוטיזם זה לא מחלה.

    אוטיזם זה לא פיגור.

    אוטיזם זו שונות.

    ורק בני אדם מתנשאים וצרי מוח יחשבו שהם טובים יותר.

    כי מי אמר שלהיות שונה זו מסכנות?

    מי אמר שלראות את העולם אחרת זו אומללות?

    וואו  כמה הייתי משלמת כדי להיות בתוך עולמו של בני לעשר דקות.

    הייתי מוכרת נישמתי לשטן ואת גופי לחייליו המשוקצים בשביל זה.

    אני מאמינה שטוב לו שם עם הניתוקים הקטנים שלו.

    הוא יכול לחשוב על משהו לחייך לעצמו.

    לשמוע שיר מוכר ולהתמזג אל תוכו על חלומותיו.

    מי אמר שכולם חייבים להיות אנשי חברה רודפי פופולריות?

    מה רע בזה שאדם אוהב את הפינה הקבועה שלו והרגליו המוכרים?

    למה להפוך את האוטיזם לקללה במקום לעוד סוג של אנשים.

    יש שמנים ויש נמוכים ויש חכמים ויש תמימים ויש אוטיסטים.

    שמעתי את השיר הזה אתמול ובכיתי.

    לא בכיתי מאומללות.

    בכיתי מאושר וגאווה.

    אני גאה בבני בכורי.

    גאה בהתקדמות שלו.

    הוא בן חמש והוא מתחיל ללמוד לקרוא ,ללמוד אותיות.

    יש לו רצון מטורף להתחבר לאנשים והוא מבצע צעדיו בזהירות אך עם המון טעויות.

    מחבק חזק,לא עונה כשהוא לא מעוניין,נדיב יותר מידי בחלוקת חפציו.

    תמים להחריד.

    ואני פה כדי ללמד אותו ולהיות חומת מגן בצורה מפני העולם עד שילמד לעשות צעדיו בביטחה.

    והוא הגיבור שלי.

    והוא מלך העולם.

     

    "לך ילדי לך

    תיזהר מעט

    קח את ברכתי את תפילתי איתך

    אל תשכח בני אמא כאן איתך

    אז לך תגשים את כל חלומותיך"

    אל תפחד מעל ראשך יש מלאכים

     

    http://cafe.themarker.com/music/3171921/

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/12/14 13:43:
      פוסט מרגש מאין כמוהו. דרכך אימהית רגישה ואוהבת. המון עבודה קשה ממתינה לך אבל עם גישה אוהבת ומבינה כשלך, אני בטוחה שתצליחי איתו.
        5/12/14 10:35:

      צטט: 77777777 2014-11-30 00:02:22

      בספקטרום האוטיסטי יש המון רבדים, לקויות וכשרונות חבויים וגלויים יחד עם מכשלות וקשיי תקשורת. כמעט כמו העולם בחוץ. יש מקומות ואנשים שיש להם יותר מודעות ויכולת להכיל ויש כאלו שלא. זה כנראה תהליך אינסופי, סיזיפי משהו עם רגעי סיפוק על התקדמויות של מ"מ או ניואנסים ולפעמים קפיצות. הכי חשוב לבנך שיש לו אותך ואת האנרגיות להלחם עבורו ובשביל עתידו וגם לשלוף ציפורניים כשצריך.

       

       

      תיארת בדיוק את הניצחונות האלה שרק אני  מרגישה אותם וגם אבא של בני אני חייבת להגיד.

      ואני הכי נלחמת.מה קרה לך?

      נולדתי לוחמת

        5/12/14 10:33:

      צטט: נערת ליווי 2014-11-29 18:06:54

      דרלינג. לדעתי כבר כתבתי לך (ויותר מפעם אחת) מילים של חברה שלי חכמה נורא. היא אמרה מזמן, שרק לאנשים מיוחדים יש ילדים מיוחדים [או כמו שהם "נקראים" בז'רגון המקצועי ילדים עם צרכים מיוחדים] ואת יודעת איך זה עם שירים. כל אחד נתפס לשורה אחרת או למילים אחרות. ואנשים. הו אנשים. לא כולם בני אדם.

      חלק מצליחים ממש בלי קושי לראות רק את הדבשת של עצמם. ולמזלם היא מלאה כלום. או חיים של אחרים שעל אותם חיים הם קוראים בבלוגים של אנשים שכן משתפים מהקשיים האמיתיים שלהם עצמם - כמו שאת עושה כאן.

      אז לפעמים מותר לך לקחת ללב גם יצורים שבאים ולא יודעים לקרוא אותך, או חומלים / חומלות עם ארשת נפלאה ושופטים כי אין להם מושג על מה  הסנני אבל בסופו  של יום. חוץ  מזה שאת אמא. את גם אשה ומותר לך לעשות לעצמך חיים והכיטובים שאת יכולה. ולהיות גם וגם וגם כי את גם מסוגלת וגם יכולה. להבדיל מטיפוסים רדודים שלא מסוגלים לראות את התמונה המלאה.. את הרי יודעת שכאשר לך טוב ושקט, לילד שלך יותר טוב והוא זה שמקבל ממך כלים איך להתמודד בחרא של עולם. עולם מלא דעות קדומות שלא ישתנה כ"כ מהר. כי ככה זה. ורק שיהיה ברור. אני לא באה להגן עלייך כי הגנה את לא צריכה. את אחת הנשים היותר חזקות. פשוט קראתי גם את התגובות. ומי שלא יודע להבדיל בין אסרטיביות ואגרסיביות. אני אפילו לא אספק לה כתובת של מקום ששם מלמדים כלים לחיים. שבוע עונג ותספרי לי אם כבר נהנית מהשמלה החדשה 

       

      נשיקה

       

       

       

      אני מאוהבת בך לפעמים.

      תמיד יהיו רדודים.

      תמיד יהיו מבקרים.

      חלק מהרעיון שבו את חושפת את עצמך זה שאת גם חשופה לביקורת.

      אין מה לעשות.

      צריך לקחת רק את זו שבאה ממקום נקי.

      אני למדתי פה מאנשים לא מעט.דרך הסיפורים שלהם ודרך המילים.

      לוקחת רק את מה שנקי.

      ועוד לא לבשתי את המנומרת.

      אני אלבש ביום הולדת שלי שבוע הבא ואשלח לך

        30/11/14 00:02:
      בספקטרום האוטיסטי יש המון רבדים, לקויות וכשרונות חבויים וגלויים יחד עם מכשלות וקשיי תקשורת. כמעט כמו העולם בחוץ. יש מקומות ואנשים שיש להם יותר מודעות ויכולת להכיל ויש כאלו שלא. זה כנראה תהליך אינסופי, סיזיפי משהו עם רגעי סיפוק על התקדמויות של מ"מ או ניואנסים ולפעמים קפיצות. הכי חשוב לבנך שיש לו אותך ואת האנרגיות להלחם עבורו ובשביל עתידו וגם לשלוף ציפורניים כשצריך.
        29/11/14 18:06:

      דרלינג. לדעתי כבר כתבתי לך (ויותר מפעם אחת) מילים של חברה שלי חכמה נורא. היא אמרה מזמן, שרק לאנשים מיוחדים יש ילדים מיוחדים [או כמו שהם "נקראים" בז'רגון המקצועי ילדים עם צרכים מיוחדים] ואת יודעת איך זה עם שירים. כל אחד נתפס לשורה אחרת או למילים אחרות. ואנשים. הו אנשים. לא כולם בני אדם.

      חלק מצליחים ממש בלי קושי לראות רק את הדבשת של עצמם. ולמזלם היא מלאה כלום. או חיים של אחרים שעל אותם חיים הם קוראים בבלוגים של אנשים שכן משתפים מהקשיים האמיתיים שלהם עצמם - כמו שאת עושה כאן.

      אז לפעמים מותר לך לקחת ללב גם יצורים שבאים ולא יודעים לקרוא אותך, או חומלים / חומלות עם ארשת נפלאה ושופטים כי אין להם מושג על מה  הסנני אבל בסופו  של יום. חוץ  מזה שאת אמא. את גם אשה ומותר לך לעשות לעצמך חיים והכיטובים שאת יכולה. ולהיות גם וגם וגם כי את גם מסוגלת וגם יכולה. להבדיל מטיפוסים רדודים שלא מסוגלים לראות את התמונה המלאה.. את הרי יודעת שכאשר לך טוב ושקט, לילד שלך יותר טוב והוא זה שמקבל ממך כלים איך להתמודד בחרא של עולם. עולם מלא דעות קדומות שלא ישתנה כ"כ מהר. כי ככה זה. ורק שיהיה ברור. אני לא באה להגן עלייך כי הגנה את לא צריכה. את אחת הנשים היותר חזקות. פשוט קראתי גם את התגובות. ומי שלא יודע להבדיל בין אסרטיביות ואגרסיביות. אני אפילו לא אספק לה כתובת של מקום ששם מלמדים כלים לחיים. שבוע עונג ותספרי לי אם כבר נהנית מהשמלה החדשה נשיקה

        29/11/14 15:21:
      הורות זה המקצוע הכי קשה שאני מכירה, והורות לילד שונה על אחת כמה וכמה.הלב שלי נסדק כשאני חושבת על ההתמודדות שלך כהורה יחיד מול האטימות החברתית, התיוג, הדעות הקדומות והבורות. בעיני את אמא נהדרת שמחפשת את הסגנון לגידול בנך כדי לעצב אותו, לחנך אותו לעצמאות ולתמוך בכישוריו. את נלחמת באינטנסיביות בכל הזירות ואולי רצוי שתבחרי את המטרות החשובות ביותר במסע התובעני של החיים - הן בשבילו והן למענך, ועליהן תשימי את הדגש. שולחת לך חיבוק מחזק..
        29/11/14 11:42:
      כל הכבוד לך... את אמא נהדרת...ואני בטוחה שאת הגיבורה שלו... רק טוב...
        29/11/14 10:03:
      הכאב בעולם הזה הוא בלתי נמנע הסבל לעומת זאת אופציונאלי
        29/11/14 09:48:

      צטט: רפי הג'ירפי 2014-11-29 00:55:58

      אדם מוצא השקפת עולם נוקשה, מדלג מעל רבדים נוספים - ומגיב...
      כך נחסם כל נתיב תודעתי אחר שינסה לפלס דרך בסבך האנושי המתואר כאן, או אפילו בצורה שמתקרבת לניסיון להבין מה גדול הכאב.
      נקודת מבט כזאת היא סוג של אטימות כפייתית.
      אני קורא את התגובה של חןחן10 ... יומרה, יוהרה וחוסר הבנה מובהק משלבות ידיים ונכנסות בגסות וללא הזמנה אל ליבה של אישה מתייסרת. יומרה להבין את כל מה שמרכיב את חייו של אדם אחר.
      אומללים הם תמימי דרך.
      מי שאינו חי מפעם לפעם את כאבו ואת הסבך הנפשי של אדם אחר - ימשיך להגיב כפי הוא מגיב.


      תמיד יהיו אנשים כאלה.

      כאלה שדמם בוער בם ליירט מילים.

      הם לא שיפריעו למטרה שלי בעולם  הזה ואם יש סיכוי שליבם יראה דבר נוסף מעבר לזעם שלי אז ניצחתי.

      ועל כל אחד שפיספס אותי יש עשר שיבינו וזה הניצחון האמיתי

        29/11/14 00:57:

      https://www.youtube.com/watch?v=5lZYgBHVOYk

        29/11/14 00:55:

      אדם מוצא השקפת עולם נוקשה, מדלג מעל רבדים נוספים - ומגיב...
      כך נחסם כל נתיב תודעתי אחר שינסה לפלס דרך בסבך האנושי המתואר כאן, או אפילו בצורה שמתקרבת לניסיון להבין מה גדול הכאב.
      נקודת מבט כזאת היא סוג של אטימות כפייתית.
      אני קורא את התגובה של חןחן10 ... יומרה, יוהרה וחוסר הבנה מובהק משלבות ידיים ונכנסות בגסות וללא הזמנה אל ליבה של אישה מתייסרת. יומרה להבין את כל מה שמרכיב את חייו של אדם אחר.
      אומללים הם תמימי דרך.
      מי שאינו חי מפעם לפעם את כאבו ואת הסבך הנפשי של אדם אחר - ימשיך להגיב כפי הוא מגיב.


        29/11/14 00:01:
      חן-אין לי מושג איפה ראית תוקפנות.התוקפנות תצא אם מישהו יפגע בבני.לא בצורה אלימה.יש לי דרך להגיד את מילותיי.במקרה שבו ילד זה או אחר מפנה גבו לבני אני את זעמי לוחשת בשקט,קולי אינו נשמע.הבלוג הזה זו ההויה שלי.אני לא מתנצלת על מילה ממילותיי הכתובות.אני עובדת על מידותיי כל הזמן ואין רע מלצפות מהחברה לשפר עצמה.אבל תודה בכל אופן.
        28/11/14 23:03:
      מצבך לא קל, אין ספק. סבלנות והכלה הם דבר חשוב, אין ספק. אבל את מצפה שכל העולם יישר איתך קו, וזה לא יקרה. את מתבוננת על אנשים אחרים שאין לך מושג מי הם ומה הם, ושופטת אותם מבעד לראייתך הסבייקטיבית בלי לדעת מה עובר עליהם מבפנים. אולי אותם הורים שילדיהם מסרבים להתרועע עם בנך, יש להם שק משל עצמם להתמודד איתו. הם לא חייבים לך כלום, העולם לא חייב לך כלום, ואם גישתך כל כך תוקפנית כפי שאת כותבת כאן בבלוג, אל תתפלאי אם אנשים יפנו לך עורף. טוב שאת לא מאיימת שתפעילי אלימות פיזית כלפי אלה שמתנהגים שלא לפי הסטנדרטים שלך. יחס גורר יחס, אלימות מילולית איננה הדרך, וכאמור, יכול להיות שאותה אמא שלא הסבירה לבנה מה מצבו של בנך ומדוע עליו לשחק איתו למרות הכל, יש לה ילד חולה במחלה קשה כלשהי, או קרוב משפחה, או היא עצמה. נסי לחשוב על זה בפעם הבאה שאת מצהירה הצהרות לוחמניות ומשתלחות.
        28/11/14 22:49:

      צטט: n1free 2014-11-28 21:37:52

      אני גאה בך. אני גאה בכך שאת חברה שלי כאן, למרות שאיננו מכירות.

      אנחנו חיים בחברה לא סובלנית למי שחושב אחרת. קל וחומר מי שמתנהג אחרת.

      לכתיבה שלך, שחושפת אותנו להתנהלות של ילד אוטיסט ולמאבק של אימו, יש חשיבות גדולה מאין כמותה בחינוך הציבור ובהפחתת סטיגמות.

      הקהל כאן קטן מדי. יש צורך בעוד דוגמאות כמו שלך, ובחשיפה שלהן לקהל גדול יותר.

       

      את מכירה אותי הרבה יותר מכאלה שאני חולקת איתם חיים.

      את מכירה את הצבעים של הנשמה שלי.

      הלואי והייתי יכולה להביא את שכתבתי לידיעה של קהל גדול יותר.

      נשיקות יקרה שלי.

        28/11/14 22:43:

      צטט: שחר י 2014-11-28 18:13:49

      צודקת.

      לא מגיע לך לספוג שום דבר מאחרים, את צריכה יחס הוגן וקשוב.

      סובלנות וסבלנות. זה המינימום.

       

      תזכרי שבדרך כלל הם הרבה הרבה יותר חכמים מאתנו, זכרון פנומינלי ורגישות גבוהה מאוד לסביבה. זה גם חלק מהם וחלק מדהים.

       

       

      וואו רגישות לפרטים בסביבה כאלה שלעולם לא הייתי מבחינה בהם זה בדיוק הבן שלי.

      זה מדהים

        28/11/14 21:37:

      אני גאה בך. אני גאה בכך שאת חברה שלי כאן, למרות שאיננו מכירות.

      אנחנו חיים בחברה לא סובלנית למי שחושב אחרת. קל וחומר מי שמתנהג אחרת.

      לכתיבה שלך, שחושפת אותנו להתנהלות של ילד אוטיסט ולמאבק של אימו, יש חשיבות גדולה מאין כמותה בחינוך הציבור ובהפחתת סטיגמות.

      הקהל כאן קטן מדי. יש צורך בעוד דוגמאות כמו שלך, ובחשיפה שלהן לקהל גדול יותר.

       

        28/11/14 20:59:

      ''

        28/11/14 18:13:

      צודקת.

      לא מגיע לך לספוג שום דבר מאחרים, את צריכה יחס הוגן וקשוב.

      סובלנות וסבלנות. זה המינימום.

       

      תזכרי שבדרך כלל הם הרבה הרבה יותר חכמים מאתנו, זכרון פנומינלי ורגישות גבוהה מאוד לסביבה. זה גם חלק מהם וחלק מדהים.

        28/11/14 17:25:

      צטט: איש אחר 2014-11-28 12:55:11

      את משקפת כאן את הפנים האמיתיות והיפות של האמהות שלך וזה נושא שתמיד מפעים אותי.

       

      אבל מה שחשוב לי כאן יותר הוא שאת משקפת את הפנים האמיתיות של החברה שלנו וכנראה גם את הפנים שלי.  

      עוד אשוב לקרוא כאן ולהרהר על הדרך שבה אני מקבל את העולם שסביבי.

       

      השינוי מתחיל מלהשפיע על בן אדם אחד.

      אם השפעתי עליך תשפיע על הסביבה.

      תעלה את זה לדיון על קפה עם חבר.

      תספר לידידה.

      מפה זה מתחיל.

      ותודה לך איש יקר.

        28/11/14 12:55:

      את משקפת כאן את הפנים האמיתיות והיפות של האמהות שלך וזה נושא שתמיד מפעים אותי.

       

      אבל מה שחשוב לי כאן יותר הוא שאת משקפת את הפנים האמיתיות של החברה שלנו וכנראה גם את הפנים שלי.  

      עוד אשוב לקרוא כאן ולהרהר על הדרך שבה אני מקבל את העולם שסביבי.

      ארכיון

      פרופיל

      מאריאנטואנט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין