כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    קטע מתגלגל ומתמנגל

    0 תגובות   יום חמישי, 23/4/15, 21:40

    בוקר
    השיטוט הסטנדרטי בווינט בבוקר יום העצמאות הותיר אותי משתהה ואפילו עם 0.00000025% אופטימיות שיהיה כאן טוב. אם בבוקר רגיל מקבלות את פני, ופני כל מי שעדיין אוויל מספיק לקרוא את החדשות, כ 2-3 דקירות, 2-3 יריות ופיגוע פלילי אחד, חשבתי שלאחר לילה של חגיגות, שיכרות, צפיפות ודוחק ברחובות, בליווי התחושה, המוטעית כמובן, הנובעת מיום העצמאות, של "איזה גברים אנחנו ומי יכול עלינו" ברמה הפרטנית והמדינית, יקבלו את עייני מספרים גדולים בהרבה. אם נוסיף את הנפיצות והרגישות אל מול בני דודיינו היקרים ביום זה, גם כמה תקריות בין דתיות לא היו מפתיעות אותי כלל ועיקר.

    נאדה, אכזבה. למעט דקירה באשדוד, נראה שהחגיגות עברו ברגיעה מוחלטת.
    הסתכלתי אל השמיים. שנים לא זכורה לי הסיטואציה שעם שלם מוחזק במתח "ירד או לא ירד גשם" במשך ימים ע"י האוחזים במקצוע, שהולך ומסתבר כמפוקפק מיום ליום ונקרא "מטאורולוג". במחשבה לאחור, רק מסיבה זו היו צריכים הלילה להידקר כמה וכמה אנשים ("למה דקרתי אותו? לרוב אני דוקר במריבה על שטחי קינון למנגל, אבל מכיוון שלא הייתי בטוח שיהיה מנגל, לא רציתי לפספס את הדקירה של השנה" יאמר הבבון המצוי בחקירתו במשטרה).

    באופן אישי, גם אני מוזמן למנגל איכותי בשכונה, על אחד הגגות, ואף קניתי מספר מתנות לבני הזוג המארח, שעברו אך בתחילת החודש לדירת הגג החדשה, כך שעושה רושם שמתח יהיה גם מנת חלקי עד לשעות אחר הצהריים המוקדמות.

    מה אני עשיתי אתמול בערב אתם שואלים? דקרתי. פעם באצבע המורה של יד ימין לבדוק סוכר לפני ארוחת הערב, פעם בירך הימנית להזרקת אינסולין ופעם בזרת ידי השמאלית כשלוש שעות לאחר ארוחת הערב כי כך ביקש הרופא. אותו אגב דקרתי שניות ספורות לאחר בקשה זו ("נו, זה נעים דוקטור, זה נעים?"), אבל זה היה לפני שנים ולא מן העניין לבלוג זה, ולפני שהבנתי שהוא בסה"כ דורש טובתי. ואתם לא רוצים לדעת מה עשיתי לרופא שהמליץ לי על בדיקת פרוסטטה, לאור גילי המתקדם.

    בוהוריים
    מזג האויר השתגע. לפני כרבע שעה היה שבר ענן שהמטיר גשם במשך כשתי דקות ועכשיו בהיר עם ענני נוצה. מה נהיה?
    בכל מקרה, אני מנסה להעסיק עצמי בכדי לא להיות טרוד בסוגיית "יהיה או לא יהיה", כך שהתכתבתי עם החברה בווטסאפ. מספר חברים הביעו אכזבה מעדינותו של הקטע בהדר יוסף ומכך שלא תיניתי אהבים עם הפרגית ק' או לפחות עם אחת הפרגיות שבלול.
    אז קודם כל אציין שמכיוון שקטעיי נאמנים אחד לאחד למציאות, מה שהיה היה ומה שלא לא ודבר שקר לא עולה על שפתיי, ושגם אם הייתי עושה מעשים בק' לא הייתי מעלה אותם על הכתב מטעמי "אין מלבינים פניו של אדם ברבים" ובוודאי ובוודאי לו הייתי מלבין את פניה ברשות היחיד. אני חושש שגם בן זוגה היה מוצא בכך טעם לפגם. מצד שני, כידוע לכם, הוא רופא, ואתם יודעים מה אני עושה לרופאים.
    בנוסף עלתה בי המחשבה שלו הייתי מתנה אהבים עם אחת מהפרגיות בלול, עלול הייתי חס וחלילה לאכול בייצת חופש שהופרתה בזרעי שלי!!! בררררר אני חושש שאפילו בשבילי זה יותר מדי.

    צהריים
    באנה, מאז של' שיחקה לי ברגשות לפני חמש שנים ("רוצה. בעצם לא רוצה. לא יודעת. רוצה, רוצה. די, לא רוצה". בוכה בכי קורע לב. "טוב ממי, אני אביא את הסוכר לשולחן ותשימי כמה שתרצי") לא חוויתי דבר כזה. רגע שמיים נקיים לחלוטין, רגע מעונן חלקית, רגע שקט, רגע רוח, מחלון דרומי אביב, מחלון צפוני חורף.
    ומחלון מערבי... מטס חיל האויר. הזדמנות מצויינת לבדוק את טילי ה GS 1 שאני עמל על פיתוחם מאז עמוד ענן, כשהבנתי שגם מדינת תל אביב אינה מוגנת מפני אוייבינו מבחוץ, ועמל ביתר שאת מאז הבחירות כשהבנתי שמדינתנו הקטנה אינה מוגנת גם מפני אוייבינו מבפנים. בכלל אני חושב להכריז על דירתי כמדינה, דוגמת הותיקן, מה שיפתור גם את בעיית החברים המתנחלים לזמן הרבה יותר ארוך ממה שהתכוונתי - ויזות יוענקו, בהתאם לשיקולי ביטחון, לטווחים שבין חצי שעה לקוויקי מזדמן שנאסף בפאב, עד ארבע שעות לחברים טובים ועד לילה לנערה שתהיה ראויה לעסקת B&B הידועה שלי. חיסונים כרגיל.

    טוב, אז ה GS 1 הראשון פגע במצדה 4 (אני גר ב 2), השני במצדה 8 והשלישי במגדל בזל, כך שניכרת מגמה של שיפור, אבל כנראה שיש עוד קצת עבודה ואקפיא את הניסויים החיים בשלב זה. לך תסמוך על manuals באינטרנט. טוב, ניכרת מגמה של שיפוד. אני הולך למנגל אצל החברים במצדה 6. אה... רואים את הבניין מכאן.

    ערב (בו יסופר על אחר הצהריים)
    הנוף שנשקף מדירתם של ע' וט' במצדה 6 היה נהדר. טילי ה GS 1 הותירו עיי חורבות בביניינים 4 ו 8 (למרבה המזל שהו תושבי שני הביניינים במנגלים כך שלא נרשמו אבידות בנפש ומשטרת ישראל סגרה את התיק בנימוק של חוסר עניין לציבור) מה שפתח אופק ראייה רחב יריעה לכל רוחות השמיים.
    "ביום בהיר רואים את דמשק" אמר ע', מסתכל מערבה, בעודו טורח על המנגל.
    "נפנף, נפנף" נפנפה אותו ט'.
    היא הוליכה אותי בידה לפינת הישיבה בקצה השני של הגג.
    סיפרתי לה על תוכנית הכרזת העצמאות שלי.
    "אתם מעניקים מעמד של פליטים?" היא שאלה, מנידה בראשה לעבר ע', "במידה וע' ימשיך לראות את דמשק".
    "פליטות" אמרתי, "ובמקרים חריגים נבדוק גם מקרים של מהגרות עבודה".
    ט' נרגעה. "אגב. איך תקרא המדינה הקטנה?" הוסיפה.
    "הוותיק כאן" אמרתי.

    על המנגל לא ארחיב. למה? כי לא בא לי.
    אציין רק שהיה מן המשובחים, הן מהבחינה הקולינארית והן מהבחינה החברתית, ושהמתנות שהבאתי, אותן ניתן לראות בצילום המצורף, זכו להצלחה כבירה, וקערת הסלט, עם הקעריות האישיות התואמות וכפות ההגשה אף שמשו כבר באירוע זה! היש הצלחה גדולה מזו? הרי כשאתה מביא מתנה שאינך בטוח אם היא מוצלחת, אתה מחפש בתגובתו של המקבל סימנים האם ועד כמה המתנה לטעמו. היש סימן מובהק יותר למתנה מוצלחת מאשר שבעלי הבית משתמשים בה כבר באירוע אליו הובאה?


    לילה
    טוב

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה