כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הכל לכדי...

    למר ק' נגרם צער קל כאשר מוסך על ידה כי לא יוכל להמשיך לכתוב לה... ומי יכתוב לקולנל? לא פלא שאורסון וולס הוא בעצם קוסם... חרמנות או נמות!

    0

    בצער רב ובלב כואב אנו מודיעות...

    8 תגובות   יום שבת, 29/8/15, 13:08

     

    ''

     

     

    איזה כיף להסתכל ולא לראות!!!

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/9/15 15:01:
      כיף, זה לא... סוף שבוע של מזון מלכות ודבש טהור...
        12/9/15 11:56:

      אז היא שכחה {בסוף}

      או לא ממש.....

       

      ולא. זה לא כיף להסתכל ולא לראות !!

      גם ממרחק של מקום או זמן.

      ממש לא כיף.

      שנה טובה וסופש של דבש }{

        31/8/15 20:21:

      צטט: liat62 2015-08-31 15:13:30

      צטט: shimenben 2015-08-30 20:52:20

      צטט: liat62 2015-08-29 17:50:05

      שאלה לי אליך. כמה פעמים אתה מסתכל על דברים מכמירי לב לא פחות, ולא רואה אותם? אי אפשר לראות הכל. כל אחד בוחר לראות מה שהכי מפריע לו, בין אם מדובר בחתולי רחוב אומללים שמתים בצמא וברעב, או נדרסים ומושארים לגסוס באמצע הכביש ע"י אנשים שמסתכלים, אבל ממש לא רואים. או אנשים שחולפים על פני קשישים עריריים שבקושי מצליחים לסחוב שקית ובה מעט מצרכי סופר שהקצבה הדלה שלהם מאפשרת להם לקנות. או אנשים שמתעלמים מהורה שחובט בילדו הפעוט במקום ציבורי, מכיוון שהם פוחדים להתערב. או שכנים שמתעלמים מבכי של תינוק בלילה, בכי שלא נפסק, ומלווה בצווחות של אמו הנרגזת, ולא מזמינים משטרה, כי הם מעדיפים לשמוע, אבל לא להקשיב. יש כ"כ הרבה מקרים של סבל אנושי, וכל אחד עושה את הבחירות שלו לאלה מהם הוא יכול לשים לב, ולאלו לא. אז למה דווקא המקרה הזה חילץ ממך פוסט טרוניה על אדישות הציבור? כי יש מי שעושה לו יחסי ציבור אינטנסיביים בעיתון הארץ ובחוצות תל אביב? 

      היה שם ניצול, התעללות, לא מעט סבל אנושי - אשה שלא היתה יכולה להתגונן, ולבסוף התאבדה- הסחר במקומות הללו הוא מהיותר אכזריים שראיתי במו עיניי(והעניים האלו ראו לא מעט סבל אנושי) הרבה פחות יכול להישאר אדיש שילדים מנוצלים למטרה הזאת באכזריות שאין כדוגמתה, ושהם כבר לא יכולים לספק את הסחורה בגלל שהם קרסו תחת כל עומס אפשרי נפשי/גופני הם הופכים להיות לחלקי חילוף, וגם את זה אפשר למנוע אבל זה תעשייה שמניבה לבעליה הון, כוח ושררה- כך שהם יכולים להתגונן עם סוללות עורכי דין, ללעוג לכולנו בזחיחות, ולהמשיך לעשות את מה שהם עושים באין מפריע! (מצטער מטריף אותי כל פעם מחדש). אגב, עם אדישות הציבור אני יכול להתמודד אבל לא עם המחשבה שכל זה היה יכול להימנע, והעגום מכל שזה יקרה בעתיד הקרוב ואולי לא יהיה שם עיתונאי לסקר, ויושתק ויטוטא מתחת לשטיח, כי מי שיכול למנוע עסוק בדברים אחרים שהוא לא נדרש להם.... 

       

      נכון, מסכימה איתך שזה נורא ואכזרי.

      אבל שוב, א"א לתת את הדעת על כל מקרה אכזריות וסבל בעולם, אא"כ אתה אמא תרזה.

      איפה רשויות החוק במקרים הללו?

      ורשויות הרווחה?

       

      כל עוד הזנות לא תמוסד רשויות החוק ורשויות הרווחה תמיד יוכלו להתנער מהאחריות, ולומר שהם עושים מעל ומעבר.

      ברגע שתהיה חקיקה והיא תמוסד תהיה פחות פשיעה, הפרוצות תוכלנה להתארגן, וכנראה שיש יותר מדי אנשים שלא מעוניינים שזה יקרה, זו תעשייה שמגלגלת הון לא מבוטל, ומשחדת את מי שצריך לשחד כדי שהמצב שאר כפישהו

       

        31/8/15 15:13:

      צטט: shimenben 2015-08-30 20:52:20

      צטט: liat62 2015-08-29 17:50:05

      שאלה לי אליך. כמה פעמים אתה מסתכל על דברים מכמירי לב לא פחות, ולא רואה אותם? אי אפשר לראות הכל. כל אחד בוחר לראות מה שהכי מפריע לו, בין אם מדובר בחתולי רחוב אומללים שמתים בצמא וברעב, או נדרסים ומושארים לגסוס באמצע הכביש ע"י אנשים שמסתכלים, אבל ממש לא רואים. או אנשים שחולפים על פני קשישים עריריים שבקושי מצליחים לסחוב שקית ובה מעט מצרכי סופר שהקצבה הדלה שלהם מאפשרת להם לקנות. או אנשים שמתעלמים מהורה שחובט בילדו הפעוט במקום ציבורי, מכיוון שהם פוחדים להתערב. או שכנים שמתעלמים מבכי של תינוק בלילה, בכי שלא נפסק, ומלווה בצווחות של אמו הנרגזת, ולא מזמינים משטרה, כי הם מעדיפים לשמוע, אבל לא להקשיב. יש כ"כ הרבה מקרים של סבל אנושי, וכל אחד עושה את הבחירות שלו לאלה מהם הוא יכול לשים לב, ולאלו לא. אז למה דווקא המקרה הזה חילץ ממך פוסט טרוניה על אדישות הציבור? כי יש מי שעושה לו יחסי ציבור אינטנסיביים בעיתון הארץ ובחוצות תל אביב? 

      היה שם ניצול, התעללות, לא מעט סבל אנושי - אשה שלא היתה יכולה להתגונן, ולבסוף התאבדה- הסחר במקומות הללו הוא מהיותר אכזריים שראיתי במו עיניי(והעניים האלו ראו לא מעט סבל אנושי) הרבה פחות יכול להישאר אדיש שילדים מנוצלים למטרה הזאת באכזריות שאין כדוגמתה, ושהם כבר לא יכולים לספק את הסחורה בגלל שהם קרסו תחת כל עומס אפשרי נפשי/גופני הם הופכים להיות לחלקי חילוף, וגם את זה אפשר למנוע אבל זה תעשייה שמניבה לבעליה הון, כוח ושררה- כך שהם יכולים להתגונן עם סוללות עורכי דין, ללעוג לכולנו בזחיחות, ולהמשיך לעשות את מה שהם עושים באין מפריע! (מצטער מטריף אותי כל פעם מחדש). אגב, עם אדישות הציבור אני יכול להתמודד אבל לא עם המחשבה שכל זה היה יכול להימנע, והעגום מכל שזה יקרה בעתיד הקרוב ואולי לא יהיה שם עיתונאי לסקר, ויושתק ויטוטא מתחת לשטיח, כי מי שיכול למנוע עסוק בדברים אחרים שהוא לא נדרש להם.... 

       

      נכון, מסכימה איתך שזה נורא ואכזרי.

      אבל שוב, א"א לתת את הדעת על כל מקרה אכזריות וסבל בעולם, אא"כ אתה אמא תרזה.

      איפה רשויות החוק במקרים הללו?

      ורשויות הרווחה?

        30/8/15 20:52:

      צטט: liat62 2015-08-29 17:50:05

      שאלה לי אליך. כמה פעמים אתה מסתכל על דברים מכמירי לב לא פחות, ולא רואה אותם? אי אפשר לראות הכל. כל אחד בוחר לראות מה שהכי מפריע לו, בין אם מדובר בחתולי רחוב אומללים שמתים בצמא וברעב, או נדרסים ומושארים לגסוס באמצע הכביש ע"י אנשים שמסתכלים, אבל ממש לא רואים. או אנשים שחולפים על פני קשישים עריריים שבקושי מצליחים לסחוב שקית ובה מעט מצרכי סופר שהקצבה הדלה שלהם מאפשרת להם לקנות. או אנשים שמתעלמים מהורה שחובט בילדו הפעוט במקום ציבורי, מכיוון שהם פוחדים להתערב. או שכנים שמתעלמים מבכי של תינוק בלילה, בכי שלא נפסק, ומלווה בצווחות של אמו הנרגזת, ולא מזמינים משטרה, כי הם מעדיפים לשמוע, אבל לא להקשיב. יש כ"כ הרבה מקרים של סבל אנושי, וכל אחד עושה את הבחירות שלו לאלה מהם הוא יכול לשים לב, ולאלו לא. אז למה דווקא המקרה הזה חילץ ממך פוסט טרוניה על אדישות הציבור? כי יש מי שעושה לו יחסי ציבור אינטנסיביים בעיתון הארץ ובחוצות תל אביב? 

      היה שם ניצול, התעללות, לא מעט סבל אנושי - אשה שלא היתה יכולה להתגונן, ולבסוף התאבדה- הסחר במקומות הללו הוא מהיותר אכזריים שראיתי במו עיניי(והעניים האלו ראו לא מעט סבל אנושי) הרבה פחות יכול להישאר אדיש שילדים מנוצלים למטרה הזאת באכזריות שאין כדוגמתה, ושהם כבר לא יכולים לספק את הסחורה בגלל שהם קרסו תחת כל עומס אפשרי נפשי/גופני הם הופכים להיות לחלקי חילוף, וגם את זה אפשר למנוע אבל זה תעשייה שמניבה לבעליה הון, כוח ושררה- כך שהם יכולים להתגונן עם סוללות עורכי דין, ללעוג לכולנו בזחיחות, ולהמשיך לעשות את מה שהם עושים באין מפריע! (מצטער מטריף אותי כל פעם מחדש). אגב, עם אדישות הציבור אני יכול להתמודד אבל לא עם המחשבה שכל זה היה יכול להימנע, והעגום מכל שזה יקרה בעתיד הקרוב ואולי לא יהיה שם עיתונאי לסקר, ויושתק ויטוטא מתחת לשטיח, כי מי שיכול למנוע עסוק בדברים אחרים שהוא לא נדרש להם.... 

       

        29/8/15 17:50:
      שאלה לי אליך. כמה פעמים אתה מסתכל על דברים מכמירי לב לא פחות, ולא רואה אותם? אי אפשר לראות הכל. כל אחד בוחר לראות מה שהכי מפריע לו, בין אם מדובר בחתולי רחוב אומללים שמתים בצמא וברעב, או נדרסים ומושארים לגסוס באמצע הכביש ע"י אנשים שמסתכלים, אבל ממש לא רואים. או אנשים שחולפים על פני קשישים עריריים שבקושי מצליחים לסחוב שקית ובה מעט מצרכי סופר שהקצבה הדלה שלהם מאפשרת להם לקנות. או אנשים שמתעלמים מהורה שחובט בילדו הפעוט במקום ציבורי, מכיוון שהם פוחדים להתערב. או שכנים שמתעלמים מבכי של תינוק בלילה, בכי שלא נפסק, ומלווה בצווחות של אמו הנרגזת, ולא מזמינים משטרה, כי הם מעדיפים לשמוע, אבל לא להקשיב. יש כ"כ הרבה מקרים של סבל אנושי, וכל אחד עושה את הבחירות שלו לאלה מהם הוא יכול לשים לב, ולאלו לא. אז למה דווקא המקרה הזה חילץ ממך פוסט טרוניה על אדישות הציבור? כי יש מי שעושה לו יחסי ציבור אינטנסיביים בעיתון הארץ ובחוצות תל אביב?
        29/8/15 14:13:
      למה לא הוזמנו הקליינטים...ואפרופו זונות... מסופר על סרסור שנפתר... במובן שכל הזונות הופיעו ללוויה...בסיום הטקס עלתה זונה על הקבר ו"נתנה מימיה" {השתינה) על הקבר הטרי...מה את עושה שאלו הנוכחים? כל אחד בוכה מאיפה שכאוב לה! ענתה...
        29/8/15 13:39:

      שבוע. מהתאריך של העצרת. אקטואליה. תגיות. וזהו לעכשיו. תודה.

      ארכיון

      פרופיל

      shimenben
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין