כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המהפכה הבאה היא בחינוך

    אנחנו נכנסים לעידן חדש שבו כל האנושות תעבור חינוך מחדש שיעביר אותנו להרגשת קיום אחרת....

    0

    ההיסטוריה מתחלקת ל-4 תקופות

    0 תגובות   יום חמישי, 12/11/15, 19:48
    ההיסטוריה שלנו מתחלקת ל-4 תקופות: הראשונה פְרֶה היסטוריה, שזה בערך ממינוס חמישים אלף שנה, עד ארבעת אלפים שנה לפני הספירה. שבה אנשים היו חיים רק כדי לשרוד, שהרצונות שלהם היו מאוד ארציים, קטנים,  מה שהיה מעניין באותה התקופה, שכולם היו כמשפחה אחת כי הם היו מחוייבים מצד הטבע לעשות כך.
    היו ילדים משותפים, ציד משותף, אוכלים ביחד, הכל היה משותף. האדם לא הרגיש שהוא ואחרים שונים, גם החלק המוחי החושב היה הפוך, הוא היה ימני, במקום כמו אצלנו שמאלי. האנשים היו קשורים יחד עם הטבע בצורה בלתי נפרדת.
    האדם לא הרגיש שיש ריחוק בינו לבין האחרים, לא היה משהו ששייך לו אישית, אלא הכל שייך לכולם. כאמור זאת התקופה הראשונה, הפרה היסטורית שלנו, שהייתה קיימת עד ארבעת אלפים שנה לפני הספירה. בכל התקופה הזאת ההתפתחות היתה איטית מאד,
    מאותן ארבעת אלפיים שנה לפני הספירה עד בערך המאה החמישית לאחר הספירה, יש קפיצה לרצון לעושר. שזה כבר לא רצונות דוממים, רק להתקיים, זה שונה לגמרי. עושר זה כבר "אני לא שייך לשני", אני רוצה להיות עשיר, אני רוצה לרכוש, אני רוצה לקלוט, אני מרגיש שזה שלי, זה כבר לגמרי הפוך מהתקופה הקודמת, הפרה היסטורית, שבה כולם היו ממש כאחד, שלא היה שום הבדל שהכל היה קולקטיבי, ופתאום זה נעשה "אני רוצה להיות עשיר, לא אכפת לי שום דבר". כאמור הרצון הזה לעושר התקיים פחות או יותר מארבעת אלפים שנה לפני הספירה עד חמש מאות שנה לאחר הספירה, זה גם תלוי איפה, באירופה, באסיה או באפריקה, היו הרבה ציוויליזציות, אם אפשר כך להגיד עליהן.
    ואז אחרי העושר נוספו לנו, רצונות לשליטה. רצונות לשליטה אלה רצונות גדולים שגרמו מלחמות ללא הפסקה, מלחמות כיבוש מאוד מיוחדות, זו היתה תקופה היסטורית מאוד קשה, מאוד מתשת, היו בה בעיות קשות מאוד. 
    ואז, אנחנו מגיעים בערך למאה החמש עשרה, שמתחילה התקופה החדשה, הציוויליזציה החדשה. שנקראת ציוויליזייצת הפרט. לָמה? כי האדם מתחיל להיות הכוח המוביל. יבשות חדשות, יש גילויים של המדע, התפתחות הרנסנס, האדם יוצא לחופשי, הוא מתחיל לפרוץ מתוך הטבע, מתוך החברה האנושית, הפרט מתחיל להיות יותר מהכלל. מתחילים כבר לצמוח באדם רצונות אישיים, אינדיווידואלים, מה שלא היה אף פעם בהיסטוריה של האנושות, כי כאן זה כבר רצון לידע. רצון למדע.

    ובאמת אנחנו רואים בתקופה זו את ניוטון, לייבניץ, גליליאו גליליי, כל האבות של המדע המודרני. הופיעו הגילויים שכדור הארץ מסתובב סביב עצמו וסביב השמש וכו..., אלה לא היו סתם גילויים, אלא האדם היה צריך להשתנות כדי לתפוס בצורה כזאת, פתאום להתחיל לחשוב שזה יכול להיות אחרת ממה שהיה קודם, שיש הוא והעולם. בתקופה זו אפילו החשיבה לאט לאט הופכת ועוברת מהחלק הימני של המוח לחלק השמאלי.  

    ואז אנחנו מגיעים עד סוף המאה העשרים לציוויליזציה החדשה, הציוויליזציה הגלובלית האינטגרלית, שאנחנו מגלים עכשיו, שזו התפתחות חדשה. אחרי שהרצון היה רק להתקיים, כמו שהיה בתקופה הראשונה, אחר כך היה רצון לעושר, אחר כך לכבוד, לשליטה, ואחר כך למושכלות. ועכשיו אנחנו בתחילת המאה העשרים ואחת נמצאים בחיפוש אחר משמעות החיים, בשביל מה בכלל לחיות?. וזו התקופה שלנו.

    ואם נראה את כל ההתפתחות מעתה והלאה, ההתפתחות היא מעניינת מאוד. הטבע מחייב אותנו לראות שכולנו תלויים וקשורים זה בזה. למרות שאנחנו לא רוצים את זה, הרי צברנו את האגו שלנו, ברצון לכוח, לעושר, לשליטה ולידע. כל אחד נעשה אינדיבידואליסט, כל אחד נעשה בפני עצמו, לא רוצים אפילו לחיות במשפחה, לא רוצים להכיר זה את זה, כל אחד אחרי "מסך" משלו,
    ודווקא עכשיו הטבע מחזיר אותנו להכיר בכך שאנחנו תלויים זה בזה, שאנחנו קשורים, שאנחנו צריכים להרכיב מעצמנו פאזל, ולהגיע לחברה כמו שהיא היתה לפני חמישים אלף שנה. לחיות בחברה הגלובלית, האינטגרלית ,התלותית זה בזה, בהתחלה מאין ברירה, ואחר כך בהסכמה, אבל אנחנו נצטרך להגיע למצב שנהיה שוב כמשפחה אחת.
    תראו איזה סיבוב אנחנו עושים, כדי להגיע להרכיב מחדש את הפאזל שלנו ולא יהיה לנו מנוס,
    אנחנו נצטרך לעשות זאת. אבל כבר עם הבנה, עם הרגשה, עם השגה, התהליך הזה יחייב אותנו בכל זאת להרגיש את עצמנו בתלות הדדית, בקרבה הדדית, בערבות הדדית, עד שנגיע לאהבה.
    מה אנחנו מרוויחים? בשביל מה כל הסיבוב הזה?
    אנחנו מכירים את העולם ע"י השוואת ניגודים, חם-קר, שחור-לבן, אנחנו מרגישים את האחר על הרקע של השני, אם הכל היה לבן לא היינו מרגישים דבר, גם אם הכל היה שחור לא היינו מרגישים דבר,
    תמיד נדרשת ניגודיות הבדל,- בין צבעים, בין רגשות, בין מקומות, אנחנו מרגישים את ההפרשים שבין הדברים, ולא כל דבר בנפרד,
    "הטבע" זה אהבה ונתינה אבל לא נוכל להרגיש מה זה, אם לא נהיה מנוגדים לו, בשביל זה אנחנו צריכים את האגו, כי בהיותו נגד הטבע הוא עוזר לנו להכיר ולהרגיש אותו,

    אז כמו תאים אגואיסטים שנאספים לגוף אחד ובכך מבטלים את האגואיזם הפרטי שלהם למען קיום הגוף, וכתוצאה מכך מרגישים את חיי הגוף כולו, אז כך גם אנחנו חייבים להגיע לקשר כזה בינינו

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      רובינזוןקרוזו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין