כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אריק גינזבורג מוזיקה, אומנות, ארכיטקטורה הגות ספרות ובכלל

    כותב על ומשמיע מוזיקה בעיקר קלאסית,, ג'אז אבל לא רק . הגיגים על אומנות , ארכיטקטורה אבל לא רק.

    0

    Sustructive Architecture

    0 תגובות   יום שבת, 12/12/15, 00:52

    זהות כהעדר                                         

    אדריכלות של גריעה                     ((Architecture of Substruction  צורות פלטוניות וחללים חסרים         

     

    הקדמה

    העין שלנו מחפשת בתוך שדה הראייה שלנו את הסדר, הרגולריות, את מה שמוכר לנו ובמילים אחרות את המובנות. אנחנו מנסים לזהות צורות מוכרות ואז למצוא בהן את ההמשכיות, את הרצף ואת השלמות. כאשר הצורות אינן מלאות, נוטה הדמיון להשלים את החסר.                                                                                                           הצורות הפלאטוניות הטהורות הן צורות פשוטות המוכרות לנו היטב; אנחנו מזהים את הקובייה, החרוט, הגליל, הפירמידה והכדור גם כאשר חלקים מהם חסרים;             הפשטות הגיאומטרית שלהן מקלה עלינו לזהות אותן ככאלו וגם גריעת חלקים מתוכן אין בה כדי לגרום לנו לטעות ולזהות אותן כצורות אחרות ממה שהן .

    לכלל זה יש מספר הסתייגויות: הראשונה היא ששינוי מסיבי של קווי המתאר המגדירים את כל אחת מהצורות הפלאטוניות.

    ההסתייגות השנייה היא במקרה של ריבוי חללים נגרעים ו/או גודלם שאכן עלול להביא לטרנספורמציה של הצורה הפלאטונית הראשונית המוכרת, לצורה אחרת.  

                                                                                                                                                                    להלן מספר דוגמאות לגריעה מתוך מסה :

    פטיו בבית מגורים צמוד קרקע (ר' תרשים של בית גורמן בניו-יורק, ג'וליאן וברברה נסקי).                               גומחת כניסה בבית פרטי (ר' תרשים של ווילה גוות'מי בניו-יורק, גוות'מי וסיגל) .                          מרפסת גג (ר' תרשים של ווילה סאבואה, לה-קורבוזיה).                                          חללים כפולים בתוך הבית (ר' 4 דופלקסים בת"א, אריק גינזבורג).                                   חלון או דלת בקיר גם הם בבחינת גריעה ממסה; פתחים בקיר אינם מפריעים לנו לזהות את הקיר כקיר  שבו נפתחים דלתות חלונות וכיוב' *

     

    *כאן מעניין להביא את הנקודה הבאה : ברנסנס ולמעשה במסורת הבנייה הנוצרית בכלל נחשב הקיר למרכיב הארכיטקטוני העיקרי. לתפיסתו של אדריכל הרנסנס אלברטי: " טור של עמודים הוא במהותו לא טור של עמודים אלא קיר שנפרץ ונקטע בכמה מקומות".                                                                                 אבל אמירה זאת אינה נובעת מהתפיסה שדלעיל, דהיינו, שגריעה מצורה פלאטונית אינה מפריעה לנו לזהותה ככזאת, אלא שאלברטי אינו רואה בעמוד אלא קישוט, או כדבריו "איזה חלק מחוזק של הקיר שנימשך באופן אנכי מן המסד עד לטפחות". (רודולף ויטקובר/"עקרונות הארכיטקטורה בעידן ההומניזם" תרגום ד"ר רון פוקס, הוצאת רסלינג).

     

     

                                                                2         

    פרוייקט: 4 דופלקסים בקומפלקס מגורים, תל אביב

    אדריכל אריק גינזבורג

    הקומפלקס שבתמונות נבנה בפרבר של תל אביב. על חלקה שגודלה 800 מ"ר תוכננו 4 דופלקסים צמודים, בעלי 4 מפלסים כ"א, המאורגנים סביב פטיו מרכזי. גודל החלקה מצד אחד, והשאיפה להותיר מקסימום שטחים פנויים לגינות חניות ו 2 דרכי גישה לדירות מצד שני הביאו להחלטה לאחד את 4 יחידות המגורים לתוך מסה אחת הומוגנית, מלבנית, שהיא צורה פשוטה בעלת מינימום פינות, שמאפשרת ל "ארוז" את כל החללים בבניין בצורה קומפקטית, חסכונית ובעלת תכסית קרקע קטנה יחסית .  

    "וואדי של אור"

    מסת הבניין, תיבה, שומרת על צורתה הפלאטונית המוכרת (למעט קו המתאר האלכסוני של הגג). בשלב הבא חולקה התיבה ל- 4 חלקים זהים, בצורה סימטרית, באמצעות שני צירים, הניצבים אחד לשני, האחד עובר לאורכה של המסה והשני לרוחבה.                                                                                                                                                  בשלב השלישי נגרעו חללים מתוך מסת התיבה שהפכה להיות מעין כוורת שבה מתקיימים לסירוגין "חדרים חיצוניים" נגרעים, לצד "חדרים פנימיים" נגרעים, לצד חללי מגורים.

    מסת הבניין נחצית ע"י "וואדי של אור" ; מ- 2 צידיו של ציר האורך של המבנה נגרע חלל ברוחב כ-6.00 מ', החוצה את הבניין לכל אורכו. חלק מהחלל הנגרע עובר בתוך הדירות וחלקו מחוץ להן.                                                                                                         (ראה תוכניות קומת מרתף עד קומת הגג. החללים מסומנים באותיות לועזיות: A, B, C, D).

    החללים הנגרעים שייכים בחלקם למרחב הציבורי – "חדרים חיצוניים" - ובחלקם למרחב  הפרטי - "חדרים פנימיים". הצורה, הגודל והגובה של כל אחד מהחללים הנגרעים משתנה ממפלס למפלס בהתאם לפונקציה, למיקום, ולחשיבות החלל במסגרת הקונספט הכולל.                                                       

    "חדרי חוץ" – חללים נגרעים חיצוניים

    הירארכיה של "חדרי חוץ"  

    "חדרי החוץ" הם החללים הנגרעים הציבוריים המשותפים לדיירי הבניין. מקומו של כ"א מה"חדרים החיצוניים" בסולם ההירארכי בא לידי ביטוי בכמה אופנים:                                                                                       

    מיקום                                                                                                                גודל                                                                                                                 צורה                                                                                                                 רמת מסוגרות/עטיפות Enclosure))

     

     

     

                                                            3         

    "חדרים חיצוניים" נגרעים –

    ה"ריאות" של הבניין

    תודות לפטיו,  ולחללים המסומנים באות 'B' בתוכניות (ראה להלן) , למרות שמדובר ב-4 יחידות דיור בעלות קירות משותפים, בכ"ז נהנית כל יחידה מ- 4 כיווני אוויר ואור.

    הפאטיו המרכזי ("חדרים חיצוניים" נגרעים) הוא החלל המשמעותי ביותר בבניין. במרכזו חוצים ציר האורך וציר הרוחב של הבניין האחד את השני. מיקום הפאטיו במרכז הבניין מצביע על החשיבות שיש לחלל זה בתפישה האדריכלית שעליה מבוסס התכנון.               במימד האנכי, תחילתו של הפאטיו במפלס המרתף והוא עובר לכל גובה  4 הקומות של הקומפלקס. גודלו וצורתו של הפאטיו משתנים בכל אחד מהמפלסים.                                                                                                                                 הפטיו משרת 2 מטרות:

    הראשונה: הרחקה והפרדה בין הדירות ומזעור שטח ההשקה של הקירות המשותפים  המטרה השנייה: הכנסת אור יום ואוורור ליבת מסת הבניין, דהיינו האזור הפנימי ביותר של כל דירה, זה המרוחק ביותר מקירות החוץ.

    אחת הבעיות הטיפוסיות בדירות ובבתים דו-משפחתיים, היא העדר חשיפה לאור יום ולאוויר צח בחלקן הפנימי של הדירות;  מאחר וחלק זה של הדירה הוא האזור המרוחק ביותר ממעטפת הבניין (שבה ממוקמים פתחי האור, דהיינו, החלונות והדלתות) מחד,  ומאחר והקירות המשותפים ליחידות הדיור הם כמובן קירות אטומים, המשמעות היא שאותו חלק בדירה נוטה להיות החלק הפחות מואר והפחות מאוורר בה. הפטיו על מקומו המרכזי, מקום שבו נפגשים כל 4 הדופלקסים, נותן מענה למגבלות האלה מאחר והוא בעצם מעניק לכל דירה קיר חיצוני נוסף או אם נרצה פשוט מאריך את המעטפת החיצונית של כל דירה ובכך מגדיל את האפשרות להגדיל את כמות פתחי האור של כל דירה ובמיוחד אלו האזורים החשוכים לאור יום ואוויר צח.  

    מפלס המרתף                                                                                                   המפלס התחתון של הפטיו הוא מפלס המרתף/גינת הפטיו (ר' איזור 'A' בתכנית מפלס המרתף). הנמכת החלל הנגרע של הפאטיו למפלס מרתפי הדירות יוצר מצב שבו קירות המרתפים הפונים לפאטיו הם קירות שקופים שמחדירים למרתפים אור יום ואוויר צח.                                                                                                              גרם מדרגות חיצוני המוביל ממפלס הקרקע למפלס התחתון של גינת המרתף מאפשר להיכנס לכל אחד מהמרתפים כאל יחידות מגורים עצמאיות המנותקות מהדירות שמעליהן  (ר' אזוריםB' '/  A'' בתכניות קומת קרקע והמרתף).                                                                                                          מפלס קומת קרקע                                                                                          לאורך ציר הרוחב של הבניין תוכנן רצף של 3 חללים נגרעים; האמצעי שבהם הוא הפאטיו. צמודים לפאטיו ממערב וממזרח לו 2 "חדרים חיצוניים" נגרעים סימטריים (מידותיו של כ"א מהחללים הן 7.50 מ'  X4.50 מ').                                                                 מהאספקט הפונקציונאלי, החללים יוצרים איזור מעבר הדרגתי מהמרחב הציבורי למרחב הפרטי:אזור מבואת כניסה מקורה לדירות ו-4 מקומות חנייה.

     

                                                          4

    למעט 2 קירות "חסרים" תחומים חללים אלה מכל הכיוונים: כ"א מ- 2 החללים מוגדר ע"י רצפה, 2 קירות מקבילים של הבניין ותקרה שיוצרים 4 חדרי השינה בקומה א' הבנויים כגשר מעל קומת הקרקע . תודות ל- 2 ה"קירות החסרים", נוצר יחד עם הפאטיו רצף של חללים נגרעים לכל רוחב הבניין,   דבר המאפשר לבריזות לחלוף דרך הבניין בחופשיות, ממערב למזרח. (ר' איזור B' ' בתכנית קומת קרקע).

    מפלס קומה א'.                                                                                            במפלס קומה א' יוצר הפטיו חלל שמידותיו 7.50 מ' X 5.50 מ' בלב ליבו של הבניין.                                                                                                                 חדר שינה אחד בכל דירה והמדרגות הפנימיות בכל דירה פונים לפטיו המרכזי.        המשמעות לכך היא שלכ"א מאותם חדרי שינה ישנם 2 פתחים ב- 2 קירות נגדיים: האחד                                                    בקיר החיצוני של הבניין והשני פונה לפטיו, מצב שבו נוצרת תנועת אוויר בחלל החדר.                                  אור יום החודר לחללים העוברים ממשיך ומאיר גם את קומת הקרקע. (ר' איזור     בתכנית קומה א' )

    קומת גג                                                                                                           שלא בשונה מקומת הקרקע, בקומת הגג נגרעים בצורה סימטרית -2 צידי הבניין 2 חללים אלה יוצרים רצף של חללים פתוחים יחד עם הפאטיו רצף של חללים ריקים ממערב למזרח המאפשרים מעבר חופשי של בריזות ממערב למזרח.                                                                                                    מהאספקט הפונקציונאלי יוצרים ה"חדרים החיצוניים" בקומת הגג מרפסות גג הצמודות לסוויטת הורים אך  לא פחות חשוב מכך בהתחשב בכך שגובה קירות הפאטיו הוא 12.00 מ'                                                                                             (4 קומות), גריעת החללים היוצרים את מרפסות הגג תורמת להנמכת גובהם של שניים מתוך ארבעת קירות הפטיו. הנמכת קירות הפאטיו מאפשרת חדירת אור יום רבה יותר למפלסים הנמוכים של הפטיו. (ר' איזור      בתכנית קומת הגג).                                                  

    "חדרי פנים" נגרעים  

    בתוך כ"א מהדופלקסים נגרעו "חדרי פנים": חללים עוברים בגובה 6.00 מ' היוצרים קשר בין קומת קרקע וקומה א'. דרכם של חללים נגרעים בתוך חלל הדירה שהם יוצרים אשליית גודל אך גם מאפשרים לאור יום החודר מבעד לפתחים בקומה העליונה לשטוף גם את קומת הקרקע מבלי לגרום לסנוור.   

    החללים העוברים נמשכים לאורך בקו אחד לאורך ציר האורך של הבניין, מחוץ לדירות, מ-2 צידיו של הפטיו ומתאחדים עם הפטיו המרכזי בצורה שהבניין כולו נחצה ע"י  "וואדי של אור", או לחילופין, הבניין כולו נבנה משני צידיו של ריק ובמילים אחרות הזהות של הבניין היא בהעדרו. כאמור הבניין נחצה עי וואדי של אור אך במקרה של חדרים חיצוניים חיוביים ניתן לעשות היפוך מוחלט ומשכנע. ניתן איפא לא לראות חללים אלה כחללים נגרעים אלא חללי מגורים הבנויים משני צידיהם של חללים שליליים ריקים גם בציר האורך וגם בציר הרוחב. למעשה מבחינת שטחים גרועים היחס הוא :

    סה"כ שטחים למגורים : 727.00 מ"ר  שהם  60 אחוז משטחי המחייה                                                                                                

    סה"כ שטחים נגרעים  : 540.00 מ"ר  שהם  40 אחוזים מהשטחים הנגרעים

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריק גינזבורג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין