כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סוגשל בלוג

    אתמול זה נראה כמו רעיון טוב

    ארכיון

    זה נראה כמו שלווה

    2 תגובות   יום ראשון, 8/5/16, 22:53

    בינתיים עוד לא התחלתי אפילו לארוז למעבר. קצת קשה כשלא ברור לאן ומתי. מסתמנת איזו דירה חמודה מבין כל הסחלה הנדל"ני והנצלני שראינו עד עכשיו אבל היא תתפנה רק באוקטובר. מה אוקטובר. אני בקושי יודעת מה אני הולכת לעשות מחר בבוקר. בינתיים מסתובבת סביב הזנב של עצמי, מכריחה את עצמי לאכול בשעות קבועות, שוטפת כלים, מקפלת כביסה, פה ושם כותבת כדי שיהיה לי עוד קצת כסף. אין לי אשראי. אין לי טלפון כבר יותר משבוע. לא ראיתי חברים בתל אביב שלושה חודשים. אף אחד מאלה לא חסר לי. היו לי פעם תוכניות לגבי עצמי, יכול להיות שהיה דבר כזה. רציתי לכתוב דברים מצחיקים, אני זוכרת במעומעם. כמעט הייתי במסלול הנכון בשביל זה. רציתי לעשות מוזיקה. רציתי ללמוד כל מיני דברים מסביב. וואלה לא זוכרת כבר. היתה לי תקופה טובה. הבעיה שלא התממש שום דבר רציני בזמן אמת. אין בי כבר כעס, או תסכול או שום דבר מאלה. עשיתי מה שיכולתי. לא תמיד זה מצליח.

     

    הפסקתי להופיע. עוד אצטרך לעשות את זה מדי פעם כחלק מדברים שאני מחויבת אליהם אבל כבר לא קובעת מיוזמתי שום דבר חדש. רציתי לנסות את הבמה כדי לא להרגיש שאני מפסידה משהו והניסוי מיצה את עצמו בהצלחה מבחינתי. כך או כך אני לא אישה של פרונט. צריכה לכתוב וזהו. כל השאר הוא בזבוז זמן לעצמי ולאחרים וזה יותר מדי סטרס בחיים שהם מוצפי סטרס כשלעצמם. דווקא עכשיו, כשכלום לא קורה, זה מרגיש כמו הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי. שקט הוא פריווילגיה עצומה.

     

    השאיפות שלי מסתכמות כרגע בערסל בחצר. להתנדנד בשמש ולבהות בגגות. עייפתי מלנסות לפצח נוסחאות ולדחוף רגליים בדלתות. הייתי חייבת לעצמי קצת אקשן כשהייתי צעירה יותר, עכשיו אולי כבר אפשר לנוח. נראה לי. כבר שנתיים שאני חיה מינימליזם ונדמה לי שרק עכשיו אני מתחילה להבין אותו באמת כדרך חיים מעבר לפן הכלכלי. לנתק כל מה שהוא גירוי מיותר. לכבות כל תשוקה לא הכרחית. להגיד לא. להגיד די. בעיקר להפסיק לתדלק שאיפות מתות. יש חלום מקצועי שאני יושבת עליו שבעה כבר ארבע שנים. הרווחתי ביושר את הזכות לחלום אותו, הייתי ועודני ראויה, אבל זה לא קרה, כנראה גם לא יקרה. ובכן, כמו שאומרים אצלנו בתל אביב: פאק דיס שיט. לפעמים זה כל מה שאפשר להגיד.

     

    וכל הזמן אני נזכרת איך אז, בקורס קופי, שאלה המרצה מי מאיתנו עדיין מפתיע את עצמו מדי פעם. הייתי בין הבודדים שהרימו יד. ב-2011 זה עוד היה בבחינת טבע שני בשבילי. אני מקנאה בך על זה מאוד, אמרה לי המרצה. אני לא מפתיעה את עצמי כבר הרבה זמן.

    חשבתי אז שזה דבר עצוב מאוד להודות בו. היום אני כבר לא מפתיעה את עצמי ולא אכפת לי מזה בכלל. אין לי תוכניות מגירה, אין שום דבר שאני רעבה עליו וזה לא מטריד אותי אפילו קצת. אין לי מושג מה הלאה אבל אני לא מתכוונת לנסות להפתיע את עצמי בזמן הקרוב. אם תרצה להפתיע אותי לטובה, יקום, שיהיה לך בכיף. בית עם חצר וערסל במחיר שפוי יהיה התחלה טובה. אתה יודע איפה אני נמצאת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/7/16 10:10:
      הכי טוב מנוחה ושלווה.
        9/5/16 18:32:
      כתוב נהדר. "להפסיק לתדלק שאיפות מתות". כמה אנרגיה נחסכת כשיודעים להימנע מכך. "בית עם חצר וערסל במחיר שפוי"...Wishing you (:

      פרופיל

      noa angel
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין