כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אלי אלון עיתונות ישראלית

    באתר זה מוצגים מקצת מאמרים וכתבות פרי עטו של אלי אלון שפורסמו בעיתונות הישראלית

    אלי אלון החל כתיבתו העיתונאית בגיל 15 כשכתב במדור"חדשות לנוער" בעיתון "מעריב לנוער" לאחר שירותו הצבאי היה כתב עיתון "הארץ" פירסם מאות רבות של ידיעות ,כתבות ,ומאמרים בעיתונות הישראלית
    בשנים האחרונות כותב במספר אתרי אינטרנט חדשותיים.

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    סיפורו של "קפה זיכל" בירושלים

    0 תגובות   יום חמישי, 7/9/17, 23:20
    ''

    בית קפה בשנות ה40 [צילום פריץ כהן -לשכת עיתונות ממשלתית לע"מ]

    סיפורו של "קפה זיכל" בירושלים

    אחד הנחשבים, מבין בתי הקפה שפעלו בירושלים בשנות ה-40 וה-50, אך מהפחות ידועים ומוכרים לציבור הרחב  היה "קפה זיכל" ששכן ברחוב בן יהודה 6 מול קפה עטרה(בן יהודה 7). כתבה זו באה לספר את סיפורו של "קפה זיכל" שנשכח עם השנים כמעט לגמרי וידוע רק למתי מעט.


    מאת:אלי אלון יום חמישי 07 ספטמבר 2017  12:32

    ▪  ▪  ▪

    רוב בתי הקפה בירושלים טרום הקמת המדינה וגם לאחריה בשנות ה-60, ה-70 ואף ה-80 התרכזו כידוע בסמוך למרכז העיר ובעיקר במשולש ההיסטורי של הרחובות יפו, בן יהודה וקינג ג'ורג'. די להזכיר שמות כמו עטרה, טעמון, ניצן, אירופה. אחד מבתי קפה אלה היה בית קפה זיכל (מבטאים את השם עם כ' לא דגושה) שבו נהגו לשבת יוצאי גרמניה. 

    קפה זיכל שכן בקומת הקרקע של "בית אוסטר" בניין בן מספר קומות, ברחוב בן יהודה 6 בירושלים. הבניין הידוע כיום כ"בית אוסטר" הוקם בשנות ה-20 של המאה הקודמת והיה בבעלות עו"ד דניאל אוסטר (1893 -1963) ראש העירייה היהודי הראשון של ירושלים מחותמים על מגילת העצמאות .כאן גם שכן משרד העו"ד שלו .הבניין כלל דירות ומשרדים וחנויות בקומת הקרקע. אוסטר השכיר אותם או חלקם לשוכרים שונים. 

    בשנת 1941 שכר הזוג אירנה וארתור זיכל בדמי מפתח מדניאל אוסטר חנות בקומת הקרקע בבניין בבן יהודה 6 ופתח בו בית קפה שנקרא, "קפה זיכל", כשם משפחתם. 

    מעיון בארכיונים אני למד כי לאחר פתיחת בית הקפה הגיש בעליו ארתור זיכל בקשה למועצת עירית ירושלים לתת לו רישיון למכירת משקאות חריפים. על הבקשה חתום "ארתור זיכל בתור מנהל קפה זיכל בע"מ". רבים מיושבי בית הקפה היו בני הדור הישן של העלייה הגרמנית אך לא רק, גם בריטים ובניהם חיילים וקצינים בריטיים נהגו לשבת שם. בין היושבים במקום היו עיתונאים. יש לציין כי בית הקפה זיכל שכן סמוך ל "בית סנסור" בהצטלבות הרחובות בן יהודה ויפו שכונה מרכז התקשורת הירושלמי, ובו שכנו בין השאר, מערכות עיתון "מעריב", "על המשמר" ו"ידיעות חדשות" (עיתון מקומי בגרמנית) ומשרדי סוכנות הידיעות עתי"ם. ב"זיכל" גם ישבה קבוצה של פליטים חסרי אזרחות ובהם נתינים פולניים  ששהו בארץ. 

    בין באי בית הקפה המשוררות אלזה לאסקר-שילר ו"זלדה" 

    בין באי המקום, הייתה משוררת והסופרת יהודייה-גרמנייה אלזה לאסקר-שילר ילידת גרמניה, הנחשבת אחת היוצרות החשובות בספרות הגרמנית. היא הגיעה לארץ ב-1938. עד מותה התגוררה בירושלים וניהלה חיים תימהוניים. היא נקברה בבית הקברות "הר הזיתים" בירושלים. 

    המשוררת לאה גולדברג מזכירה את בית קפה "זיכל" בספרה על אברהם בן-יצחק סונה (פגישה עם משורר, תל אביב, 1988: 44-43) וכך כותבת גולדברג: "הלכנו לבית קפה זיכל. ומיד בכניסתנו ראיתי את אלזה לסקר-שילר יושבת אצל אחד השולחנות. בית הקפה היה כמעט ריק, היא ישבה במקומה הקבוע אפורה כעטלף, קטנה, אביונה, מכונסת בעצמה... העניות הנוראה הזאת, הבדידות המטורפת של המשוררת הגדולה. האם לא הייתי גם אני חייבת להיות דלה, גלמודה וכמעט מנודה כמוה, אילולא עשיתי שקר בנפשי כל הימים, אילולא חטאתי לאמת, לטוהר לשירה? הלוא הייתה ישיבתה הנוראה הזאת סמל, לכל אותם החיים של אי-צדק, שחינו אנחנו, האחרים, הכותבים לעתים חרוזים מצלצלים?". 

    משוררת נוספת שהייתה בין דיירי המקום הייתה המשוררת שיינה זלדה שניאורסון-מישקובסקי המוכרת בשם "זלדה" (1914 - 1984) 
    זלדה נולדה בעיר יקטרינוסלב שבאוקראינה ב-1926, בהיותה בת 11, עלתה עם משפחתה לארץ והתיישבה בירושלים, למדה בבית הספר לבנות "שפיצר. הייתה מורה בבתי ספר. היא כתבה שורה של ספרי שירה. זכתה ב-1976 בפרס היצירה פרס ראש הממשלה וב-1978 - בפרס ביאליק לספרות יפה ובפרסים נוספים. 

    בבית הקפה זיכל ובחצרו נערכו מפגשים ואירועים שונים -ב1947 נערכה   "בגן של בית קפה זיכל  מסיבה חגיגית לסיום כסות החורף תש"ח בהשתתפות חברי הנהלת הסוכנות, הוועד הלאומי ."בחלק האמנותי  היו הקראות מפי  מרגלית לאופר ופרקי נגינה". 

    ב-1952 מדווח "הצפה" בגיליונו מתאריך( 16.7.1952) כי בקפה "זיכל" תיערך  הערב (16.7.52) אסיפת חברות של תנועת "המזרחי" שבה "ירצו ד"ר זרח ורהפטיג על מעמדה של החברה בתנועה והחברה מרים אליאש לקראת הוועידה הי"א. הפותחת החב' נחמה גבירצמאן " .

    הרצח בבית הקפה

     

    אולם לא רק אירועים חגיגיים התרחשו בקפה "זיכל" גם מספר לא מבוטל של אירועים "פלילים" התרחשו בו המשטרה הוזעקה למקום לבדוק ולחקור. 

    ב-8 בינואר 1948 רצחו אנשי לח"י אוקראיני נוצרי בשם מיכאל קליזיצין שעה שישב בבית קפה זיכל. הדבר היה סמוך לשעה 4 אחר-הצהריים. שני צעירים יהודים עקבו אחריו עד שהגיע לבית הקפה וכשהתיישב ליד השולחן, התקרב אחד מהם וירה כדור בראשו .שני הצעירים נמלטו. מיכאל נחשד כאיש גסטאפו שעבד עם הבולשת הבריטית והיה מדריך כנופיות ערביות. 

    גנבו מיושב בית הקפה 11.500 ל". בעיתון חרות מיום שלישי 17 במאי 1949 מתפרסמת ידיעה כי "מתוך מעילו של ד"ר פריץ גודשטיין (יתכן גולדשטיין א.א) נגנב ארנק שהכיל 11.500 ל"י בזמן שהותו בקפה זיכל ברחוב בן יהודה, בשעות הערב. לאחר חקירה נעצרו 3 נערים בני 12 ברשותם נמצא הארנק לאחר שכבר הספיקו לבזבז 1500 ל"י מהסכום הנ"ל".

    שריפה גדולה בבית קפה זיכל

     

    ביום א' 8 בינואר 1950 לפנות ערב, פרצה דליקה גדולה בקפה זיכל כתוצאה מהתפוצצות פרימוס. האש התפשטה לעבר החנויות הסמוכות וגרמה נזק של כמה אלפי לירות. כבאי אש שוטרים ועוברים ושבים חשו לכבות את הדליקה וכעבור שעה השתלטו על האש. עיתון הצפה, מיום שני, 9 ינואר 1950 שמדווח על האירוע; יודע לספר כי בעת השריפה ובמהלך כיבויה ו"בדוחק הרב שנולד ע"י הקהל, הצליחו כמה צעירים להוריד את כל הכסף המזומן מקופת בית הקפה ולגנוב כמה כלים ורהיטים יקרים. המשטרה פתחה בחקירה נמרצת לגילוי עושי הנבלה". 

    חיילים בריטים חטפו 4 צעירים והכום -עיתון המשקיף, מיום ראשון, 2 בנובמבר 1947; מדוח כי פלוגת חיילים בפיקוד של לויטננט נכנסה במוצאי שבת 1 בנובמבר 1947 בשעה 6 בערב לערך לבית הקפה זיכל והתעמתה עם 4 צעירים יהודיים שישבו בבית הקפה. הצעירים חיים שטרית, אליהו עגי, אליעזר תורג'מן ושם־טוב כהן נעצרו והוכו, כך מדווח העיתון. וזאת לדעת המשטרה הבריטית בירושלים נהגה לא פעם להתעמת עם תושבים בירושלים ולהכות אותם..

    דוד מונשיין על "זיכל"

     

    ביקשתי מדוד מונשיין מספר הסיפורים, איש ירושלים מהדמויות המוכרות ביותר בירושלים, לספר על קפה זיכל. וכך כותב לי מונשיין: "בית הקפה נפתח ביום שנולדתי. היה חביב על הסטודנטים והבוהמה של אז וגם ביקרו שם המשוררת זלדה ועולי גרמניה הוותיקים. הקפה נסגר והפך לחנות חשמל כך נעלמת לה תהילת עולם באבק הזמן .בינתיים בן יהודה הפך בחלקו לבזאר ענק. עטרה נסגרה, אלנו שבק חיים וקפה ניצן הלך פייפן בשריפה" 

    דני אביחיל יליד ירושלים לשעבר מבעלי מאפיית אביחיל מספר לי כי למד בבית ספר "במעלה" עם מרים זיכל בתם של בעלי בית הקפה זיכל ומכאן היכרותו עם בית הקפה. דני: זיכל לא היה בית קפה איני וזאת בניגוד לבית קפה עטרה ששכן מולו. דני מספר עוד, כי ליד בית הקפה שכנו תחנת מוניות אביב וממול תחנת מוניות "בן יהודה". אחד מנהגי המוניות במקום, נזכר דני היה נהג מיתולוגי בשם "גנדי" ועל המונית שלו היה כתוב שלט" סטלינגרד". 

    לא ברור מתי בדיוק נסגר בית קפה זיכל. יש אומרים בסוף שנות ה-60 תחילת שנות ה-70 אחרים אומרים כי לדעתם נסגר במחצית שנות ה-70 וקיבל שם אחר. כך או כך, במקום שבו שכן בית הקפה זיכל שוכנת כיום חנות למוצרי חשמל. היו זמנים. 

    תאריך: 07/09/2017  |  עודכן: 07/09/2017

     

     

    ''

     

     

     

    סיפורו של "קפה זיכל" בירושלים אחד הנחשבים, מבין בתי הקפה שפעלו בירושלים בשנות ה-40 וה-50, אך מהפחות ידועים ומוכרים, היה "קפה זיכל" ששכן ברחוב בן יהודה 6 מול קפה עטרה( בן יהודה 7  כתבה זו באה לספר את סיפורו של "קפה זיכל" שנשכח עם השנים כמעט לגמרי וידוע רק למתי מעט אלי אלון   |   לסיפור המלא

    דרג את התוכן:

      חדשות ומבזקים

      תגובות אחרונות