כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אלי אלון עיתונות ישראלית

    באתר זה מוצגים מקצת מאמרים וכתבות פרי עטו של אלי אלון שפורסמו בעיתונות הישראלית

    אלי אלון החל כתיבתו העיתונאית בגיל 15 כשכתב במדור"חדשות לנוער" בעיתון "מעריב לנוער" לאחר שירותו הצבאי היה כתב עיתון "הארץ" פירסם מאות רבות של ידיעות ,כתבות ,ומאמרים בעיתונות הישראלית
    בשנים האחרונות כותב במספר אתרי אינטרנט חדשותיים.

    ארכיון

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      30/9/17 17:02:
    מעניין. תודה.

    זוכרים את שלמה ותרצה טנאי

    1 תגובות   יום שבת, 30/9/17, 15:57

     ''

     שלמה ותרצה טנאי  בחברת ילדיהם מיכל ויוסי [ צילום באדיבות המשפחה ]

     

            זוכרים את שלמה ותרצה טנאי 


    ברחבת הכניסה לבית בו התגוררו המשורר והמתרגם שלמה טנאי ורעייתו המאיירת והציירת תרצה טנאי ברחוב דפנה 20  בתל אביב, נערך (28.9.17) טקס הסרת הלוט משלט (לוחית) הנצחה לזכרם ופעלם שהוצב בחזית הכניסה לבית. בני הזוג שלמה ותרצה  טנאי התגוררו ויצרו  בבית זה במשך שנים רבות.


    מאת: אלי אלון  

     

    הטקס נערך במעמד ראש עיריית  תל אביב-יפו, רון חולדאי .בין המשתתפים בטקס, אנשי ספרות ושירה ובניהם  חוקרת הספרות פרופ' נורית גוברין וכמובן בני משפחתם  של שלמה ותרצה טנאי,  בתם עורכת הספרים מיכל גיל- טנאי והבן יוסף טנאי .

        

    "פרויקט הנצחת אמנים"   

    הצבת שלט הנצחה בחזית הכניסה לבית שלמה ותרצה טנאי, היא במסגרת  פרויקט "הנצחת אמנים", המתקיים משנת 2000, ובמסגרתו קובעת עיריית תל אביב-יפו שלטי הנצחה בחזיתות בתיהם של אמנים ואנשי רוח, שגרו, יצרו ופעלו בעיר. זאת מתוך מטרה להפוך את האמנות והאמנים לחלק בלתי נפרד מן הרחוב העירוני התוסס, אותו נוף של העיר העברית הראשונה שהיה להם מקור השראה.

    עד כה הונצחו במסגרת הפרויקט למעלה מ-200 אמנים ואנשי רוח. ובניהם: בני אמדורסקי, שייקה אופיר, נתן אלתרמן, רחל המשוררת, לאה גולדברג, אמיר גלבוע, חיים חפר,  אפרים קישון ,אברהם חלפי, חיים גמזו, דוד פרלוב והרשימה ארוכה .

     

    שלמה טנאי  - פרקי חייו   

    שלמה טנאי (קושיצקי) נולד  בשנת 1919 בעיירה ביליץ (בילסקו) שבשלזיה, פולין. אביו יוסף קושיצקי היה ציוני שומר מסורת  אמו פרל בת שלמה ליפא בוכנר, היא   ממשפחת צאצאי רבי אלימלך מליז'נסק, מאבות החסידות בגליציה. בהיותו בן 9 לערך, בנובמבר 1929  עלה שלמה טנאי  לארץ עם משפחתו. הוא למד בביה"ס העממי ברחובות, ואת לימודיו התיכוניים  סיים בגימנסיה "בלפור" בת"א.


    שירו הראשון "שעת הצלילים" פורסם בעתון "דבר" בשנת 1938 כשהיה בן 18 לערך .בהמשך פורסמו שיריו בעיתונים וכתבי עת שונים, ובניהם:  "הארץ" ''על המשמר", "דבר" וכתב העת "גזית". טנאי כתב  בעיקר שירה לירית, אך גם שירה ופרוזה לילדים.

     

    בראשית שנות ה-40 יזם וערך יחד עם משה שמיר את  כתב העת הספרותי (שנתון) "ילקוט הרֵעים" שיצא לאור בין השנים 1942-1946 ובו קובצו לראשונה מיצירותיהם של סופרים ומשוררים  שלימים יכונו משוררי "דור הפלמ"ח". בין הסופרים והמשוררים  שיצירותיהם פורסמו ב"ילקוט הרֵעים" :אמיר גלבוע, משה שמיר, בנימין גלאי, שלמה טנאי,  יגאל מוסינזון, נתן שחם דן בן-אמוץ, ע. הלל ואחרים.

     

    ב-1944 החל לעבוד בעתון "הארץ" , ושימש  בעיתון  זה בין השאר,  בתפקיד  כתב מיוחד, ועורך-לילה. בשנת 1947 הופיע ספר שיריו הראשון "פגישת האוהבים" .את הספר  איירה רעייתו  תרצה טנאי.

     

    במלחמת העצמאות שימש  סופר צבאי בעיקר בחזית הדרום והיה למעשה  הסופר הצבאי הכמעט יחיד, אולי אף היחיד ,שליווה במרץ-אפריל  1948 את הצבא במבצע כיבוש אום אל רשרש היא אילת. כתבותיו ודיווחיו מהקרבות לכיבוש אילת והאיזור  פורסמו בעיתונים רבים של אותה תקופה ובניהם  "הצפה", "הבוקר" ועוד . 


    עורך "במחנה" ו"דבר לילדים" 

    לאחר קום המדינה, מונה שלמה טנאי  לעורכו הראשי של השבועון "במחנה", עיתון חיילי ישראל, בדרגת רב-סרן וכיהן בתפקיד זה  בשנים  1954-1949. ביוני 1952 יצא בשליחות הצבא לארצות הברית ל"מטרת השתלמות". את מקומו  בשבועון ,כך דווח בעיתונות דאז, מילא ח.  לופבן.

     

    בשנים  1956-1954 היה שלמה טנאי עורך "דבר לילדים". שהיה  עיתון הילדים והנוער הנפוץ  בישוב והמדינה במשך עשורים רבים.

    נוסף על כתיבת שירים וכתיבה עיתונאית עסק טנאי בתרגום. הוא תרגם  שירים מאנגלית ומאידיש ובנוסף תרגם רבים משיריו וכתביו של המשורר היהודי-גרמני היינריך היינה.

     

    בשנת 1956 היה  שלמה טנאי עורכו של השבועון הסנסציוני "רימון", שראה אור בשנים 1956–1958,ביוזמת שירות הביטחון, (הש.ב.) ובמימון משרד הביטחון ומפלגת מפא"י  ומטרתו הייתה  לפגוע בהשפעתו ותפוצתו של "העולם הזה". כמו"ל העיתון נרשמה חברה בשם "עין-וספר" בע"מ, שבעליה היו אשר ודן (מקס) טנאי, אחיו של שלמה טנאי . השבועון לא שרד זמן רב  ונסגר באפריל 1958.

     

     

    הגה ויזם את "שבוע הספר העברי" 

    בהיותו חבר בוועדת העשור להקמת המדינה, הגה ויזם שלמה  טנאי  את   רעיון שבוע הספר העברי שנערך לראשונה ב-1959.


    שלמה טנאי היה חבר בחבר  השופטים  שמונה  על ידי משרד ראש הממשלה לבחירת השירים בפסטיבל הזמר והפזמון הראשון  , שנערך ביום העצמאות שנת 1960  ב"בניני האומה" בירושלים   וכלל שבעה מוסיקאים  ומשוררים: פאול בן־ חיים, יצחק גרציאני, שלמה טנאי, יהודה עמיחי,  שבתי פטרושקה, שלמה קפלן, שלום  רונלי־ריקליס,  ליו"ר חבר השופטים  מונה  שר הבריאות דאז  ישראל  ברזילי שהיה מוסיקאי.


    מנהל במרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות 

    ב-1968 מונה שלמה טנאי למנהל המחלקה להסברה במרכז לתרבות ולחינוך בוועד הפועל של ההסתדרות במקומו  של יוסף בורשטיין .תפקיד זה היה באותן שנים בעל עוצמה  והשפעה רבה על חיי התרבות ברחבי הארץ. ההסתדרות הכללית הייתה אז הכל יכול.  המרכז לתרבות וחינוך בהסתדרות  הופקד על   אירועי תרבות רבים ברחבי הארץ ובניהם  מסיבות ואירועי  תרבות בישובים ברחבי הארץ של מועצות פועלים השונות .

     

    בשנות ה-70  היה שלמה טנאי חבר הועד המרכזי של אגודת הסופרים העבריים , הוא הרבה להשתתף  ולהנחות באירועים  ספרותיים שונים,  כמו  ערבי ספרות ושירה, חוגים והרצאות. אירועי מחווה לסופרים ומשוררים  ועוד. במשך שנים רבות היה  טנאי יו"ר   הנהלת אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוזיקה בישראל).

     

    פרסים בהם זכה  

    שלמה טנאי עוטר  בשורה של פרסים ספרותיים. בשנת 1972 זכה בפרס קוגל לספרות יפה של עירית חולון על ספר שיריו "ניחושים". בשנת 1976 זכה בפרס מרים טלפיר על ספר שיריו "רגלי המבשר". בשנת 1985 זכה בפרס ביאליק לספרות יפה יחד עם חנוך ברטוב על מפעלו בשירה, ובשנת 1999 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים לספרות.

     

    ב-22 ביוני 1988 ערכה  עירית תל אביב בשיתוף אגודת הסופרים העבריים  ב"בית הסופר" בתל אביב אירוע "מחווה למשורר שלמה טנאי" ,בהשתתפות יעקב אורלנד שהיה אז יו"ר אגודת הסופרים העבריים והמשוררים ,איתמר יעוז קסט, יעקב בסר ,סנדו דוד, ע. הלל, עוזר רבין ,בן ציון תומר. קראו משיריו של טנאי השחקנית רחל גלאי וקריין "קול ישראל" בני הנדל.

     

    כמה משיריו של טנאי הולחנו. השיר "איילות" הולחן על ידי יצחק לבנון ומבוצע על ידי שמעון בר. שירים נוספים של טנאי "צליליו של השיר" ו"ביקשתיני כי יחד נמות" הולחנו על ידי בנימין ברעם ומבוצעים על ידי יהושע זוהר.


    בין ספריו: כוכבי דרך, עד שהגיע היום, רגלי המבשר, מתוך ההפיכה, מחר, בעוד נצח, מברק, ארץ החיים, אדם לעמל ועוד.

     

    שלמה טנאי נפטר בתל אביב ב-10 בינואר שנת 2000 והוא בן 81. נקבר בבית העלמין ירקון. הותיר אחריו את רעייתו המאיירת והציירת תרצה טנאי ושני  ילדים: מיכל גיל- טנאי, עורכת ספרים במקצועה  ויוסי טנאי  .

     

    .תרצה טנאי-פרקי חייה

    תרצה טנאי  (1920 – 2009)  איירה יותר מ-250 ספרי ילדים, וכן ציירה לעיתוני הילדים "דבר לילדים" ו"משמר לילדים". טנאי איירה את ספריהם של הסופרים והמשוררים קדיה מולודובסקי, אהרן זאב, מרים ילן-שטקליס, אנדה עמיר-פינקרפלד, משה שמיר, שלמה טנאי,   אוריאל אופק, אפרים תלמי, מיכאל דשא, בנימין טנא, מתתיהו שלם, זרובבל גלעד, דבורה עומר, גלילה רון־פדר- עמית  ואחרים. פעמים רבות חתמה על איוריה  "תרצה".


    תרצה טנאי נולדה בקיץ 1920 בהולנד להוריה יהושע ברנדשטטר  ורחל קטינקא שהיו שם ב"שליחות חקלאית" -יהושע  עסק באקלום הפרה ההולנדית ובהשבחת החלב  של הפרה הארץ  ישראלית  וביקש להשתלם בתחום זה בהולנד.  כשהייתה תרצה  בת שנה וחצי חזרה המשפחה לארץ ישראל והצטרפה  לקיבוץ בית אלפא. בשנת 1931 בגיל 10עזבה משפחתה את הקיבוץ  ועברה  לתל אביב. אביה יהושע ברנדשטטר היה במשך שנים רבות מנהל תיאטרון "הבימה"  וב-1948 היה שותף ליסוד אולפני ההסרטה הרצליה יחד עם מרגוט קלאוזנר ואף ניהל את האולפנים,


     אמה של תרצה טנאי ,רחל, לבית  משפחת קטינקא  הייתה אשת תרבות וספרות ,היא נמנתה על "מגורשי תל אביב "  ועברה לגליל ושם הכירה את יהושע ברנדשטטר  שלמשפחתו היה משק ביבניאל השניים נישאו והקימו משפחה . בהמשך התגרשו בני הזוג .יהושע נישא לאשה אחרת, ורחל קטינקה נישאה לסופר והמשורר אהרון זאב, מי שהיה  קצין החינוך הראשי של צה"ל.

     

    תרצה  למדה ציור אצל דוד הנדלר, משה קסטל ומשה מוקדי (בן-דודתה) וכן למדה פיסול אצל משה ציפר. משנת 1940 למדה ב"בצלאל" במשך שנתיים, וכבר בתחילת שנות הארבעים  במהלך לימודיה החלה לעסוק באיור ספרים  ובין השאר איירה רבים מספריו של בעלה  שלמה טנאי .


    בשנת 1956 זכתה ב"פרס יציב" לספרות הילדים מטעם "דבר לילדים". בשנת 1995 הנפיק השירות הבולאי סדרת בולי ספרי ילדים ובהם בול הכולל איור של תרצה טנאי לעטיפת הספר "אצו רצו גמדים" מאת מרים ילן-שטקליס

    .

    בשנת 1970 נערכה ב"בית סוקולוב" בתל אביב  תערוכת יחיד מציוריה של תרצה .

     

    תרצה הלכה לעולמה ב-1 ביולי  שנת 2009  והיא בת 89 ונקברה  בבית העלמין .ירקון  בתל אביב ב-.2009 .2.7 שהוא יום הולדתה!

    דרג את התוכן:

      חדשות ומבזקים

      תגובות אחרונות