כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מהלב, מהבטן ושאר ירקות

    השתקפויות אינסוף- המציאות בראי פנימי

    3 תגובות   יום רביעי, 20/6/18, 18:42

    אין אדם רואה נגעי עצמו

    אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים

    הפוסל במומו פוסל


    אין אדם רואה נגעי עצמו

    כמו שאומרים על גמל שאינו רואה את הדבשת שלו. לא בכדי זה ככה, אפילו מבחינה פיזית הראיה עובדת בשיטה הזו. החלל (מחוץ לאטמוספירה) מלא באור, מוצף בשמש, יש שם אור מוחלט, אין שום דבר שיסתיר את השמש.  אבל הוא חשוך לגמרי, נמצא בעלטה, למרות כל השמש, איך זה יכול להיות?

     

    דווקא מכיוון שאין שום דבר שיסתיר את האור. קרני השמש ממשיכות בדרכן ולא נפגשות בשום עצם, לכן הן בעצם נבלעות והופכות לשקופות, לא ניראות.

    מתי נראה אותן? כשהן יפגשו בעצם מסויים, העצם הזה אומנם יהווה חוצץ בינן לבינינו- יסתיר אותן אבל קרני השמש שיפגשו בעצם הזה ישברו ויפוצו לכיוונים שונים. הקרניים שנשברות על העצם וחוזרות חזרה ממנו הלאה (לצדדים או אחורה או לא משנה לאיזה כיוון) הן מה שעוזר לנו לראות את הדבר. אילולא הקיום של מה שמסתיר, הן היו נבלעות בריק.


    כמו דף לבן שיש בו הכל, אינסוף, כל הסיפורים בעולם יכולים להתקיים בו אבל הם נבלעים בפנים, אנחנו לא רואים כלום. מתי נראה? כשנסתיר חלק מהלבן עם דיו, האותיות האלו הן רק כתמים כהים בצורות שונות שמסתירים את הלבן אבל ההסתר הזה מאפשר לנו לראות את מה שקיים בלבן. הסיפור נמצא בלבן אבל אנחנו מסוגלים לראות סיפור רק כשאנחנו מסתירים אותו.

     

     

    כך גם המציאות שלנו, בנויה בצורה גאונית להפעים. קרני האור פוגשות את העיניים שלנו שמהוות מעין מסך, נשברות וחוזרות חזרה החוצה. הצורות שנמצאות על המסך *שלנו* הן אלו שמייצרות את הצורה שאנחנו רואים כלפי חוץ. מבלי שקרני האור יפגשו את הפנים שלי (תוכי) הן ימשיכו הלאה ויבלעו.
    העיניים הן ראי הנפש. זו לא אמירה רומנטית אלא פרקטית, אנחנו רואים מה שקיים בתוכנו.

     

    מספרים שהאינדיאנים לא ראו את הספינות של קולומבוס, איך הם לא ראו...? זה ענק וזה חריג ויוצא דופן והכי מושך את העין בנוף. איך הם לא ראו? כי זה לא היה קיים בעולמם. כי לא ידעו שיש צורך או במה להתבונן.

     

    פעם שאלתי את המרצה שלי לתרבות המערב, איך זה שיהודים לא זיהו מה עומד להגיע בגרמניה..? הנאצים לא צמחו יש מאין יום אחד, הם עשו דרך של שנים לא מעטות בהן נפגשו חבורות, עשו כנסים של שטנה ושנאה כלפי יהודים, פיזרו כרוזים בכיכרות שקראו בקול גדול בלי להתבייש את האג'נדה שלהם, אמרו בריש גלי מה הם רוצים, צעקו את זה אפילו. שנים לפני שהתחילה השואה (באופן רישמי) התרכזו בכיכרות העיר, היו תופסים יהודי שעיר לעזאזל והורגים אותו בידיים מול כולם. וזה עוד לפני שנבחרו בבחירות דמוקרטיות, אז איך לא ברחו משם??

    המרצה שלי הסתכלה עליי ושאלה אותי: תגידי, מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות בעולם, הכי נורא שאת מעלה בדעתך.. אסטרואיד יפגע בכדור הארץ? פצצת אטום? שואה?

    כל אלו דברים שאת מעלה בדעתך כי הם קיימים בעולמך, לכן את מסוגלת לדמיין אותם. מה שלא התקיים שם מעולם, איך תדמייני?

    שואה לא קרתה לפני זה. מעולם לא ריכזו עמים והרגו אותם בצורה שיטתית כזו, כמו מפעל. זה קרה בפעם הראשונה, לכן הם התקשו לראות את מה שהיה מונח להם מול העיניים.


    האדם הוא עולם קטן, המציאות משתקפת ממה שקיים בעולמי.

     

    זה מוזר, אני יודעת. המציאות היא מה שקיים בתוכי? לא נתעסק בזה כרגע, זה לתפוס משהו גדול מידי בבת אחת. מה שכן אפשר לאמר היא שהמציאות היא הדרך בה אני מפרשת אותה והדרך הזו היא נוף נפשי.


    אני מסתכלת על שני אנשים מדברים, מישהו לידי אומר לי שהם זוג מאוד חמוד, נראה לו שהם מסתודדים ברומנטיות, אני מסתכלת עליו בצורה מוזרה, הוא לא רואה שהם מדברים עליי/ו?

    תפיסות העולם שלי, הזכרונות שלי, המחשבות שלי- הם הצורות הקיימות בי שעליהם "המציאות/קרני האור" נשברים כשהם נתקלים בי ועל פיהם אני רואה את המציאות.

    הצורה שמשתקפת ממני זו הפרשנות שלי אותה.

     


    מה זה אומר, שהמציאות נייטרלית? זה מגוחך! מה זו התאוריה הזו, כמה מלחמות יש בחוץ, כמה אנשים לא נחמדים אחד לשני, כמה גנבים, כמה דורכים אחד על השני, אני כזה?!? זה שאני רואה משהו זה אומר שאני כמוהו?


    אולי לא כמוהו אבל שמץ מזה.

    איפה אני מתעקשת על דעתי ודרכי, איפה אני נשארת בנעליי ולא מנסה לנעול את נעליו של האחר, איפה אני לוקחת מאחרים בלי להתחשב שזה לא שלי, איפה אני שמה את עצמי לפני מישהו אחר?

     


    אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים

     

    זו גאונות לשמה.מאוד קשה להסתכל פנימה כמו שקשה לראות את האחוריים של עצמי. הרבה יותר קל להסתכל קדימה, ישר, החוצה, לראות את המציאות שמחוץ לי.

    היא שואבת, היא כובשת את החושים ומאוד קל להצביע החוצה ולהגיד זה הוא- הוא לא מתחשב באחרים, הוא חתך אותי בכביש. הוא מעצבן, היא מעליבה, הוא אלים, הם חצופים, בזבזנים, קמצנים וכו'

    אדם לא רואה נגעי עצמו. החברה בחוץ משמשת לו מראה ומשקפת לו את עצמו. 

     

    כמו אשה שבהריון הראשון בחייה פתאום רואה מלא נשים בהריון בכל מקום, מוכר? הן היו שם גם קודם, היא מבחינה בהן יותר כשזה תופס נפח בחייה. ככה המציאות הזו גאונית. 

    ככל שאתקל יותר ויותר באנשים או בארועים שיעירו בי רגש או מחשבה או תפיסה מסויימת, כך אדע שזה משהו שנובע מתוכי ותופס חלק גדול יותר בי ואין אדם רואה נגעי עצמו אז זה נראה כלפי חוץ, כאילו זה לא אני. כי אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים. מכיוון שקשה לי לשחרר את עצמי מהגבולות שלי עצמי,  מהזכרונות מהם אני בנויה ותפיסות העולם שמרכיבות את מי שאני, אז המציאות היא כלי העזר שלי, היא המראה שעוזרת לי דרך החוץ להתבונן פנימה ולהתיר את הקשרים בתוכי. היא הקואצ'ר שלי, שמצביע כל הזמן ואומר לי, רואה? עכשי צאי מהסרט ותתבונני פנימה, מה הניע אותך לראות את זה ככה ולא אחרת. איזה רגש, איזה מחשבה? קחי אחריות.

     


    הפוסל במומו פוסל
    אז איך מתירים את הקשרים, איך מנקים את הדברים בתוכנו שאנחנו סוחבים ולא נעימים לנו?

    משננים, עושים עבודה, מחליפים את התסריט, את המילים בסיפור. לוקחים אחריות.


    זה לא הוא שעצבן אותי, זה אני שמתעצבנת. 

    אם ראיתי מישהו חצוף, אשאל את עצמי מה זה חצוף עבורי, איפה אני מזהה בעצמי חוצפה בחיים? 

    הוא לא רואה אותי... איפה אני לא רואה אחרים?


    לא מדובר על סכנת חיים. אם מישהו רודף אחריי עם סכין, לא אעשה עכשיו עבודה עצמית. אם חיה עם בעל מכה, רצוי שקודם אאסוף את עצמי ואצא מהמקום ואגיע למקום מבטחים פיזי ונפשי.

     זמן ועת לכל חפץ. עת מלחמה ועת שלום (בתוכי).

     


    כל פעם שמתעורר בי רגש שלילי כלשהו- עצב, כעס, תסכול, פחד, כל דבר אסתכל על הדבר הזה, על הארוע שהעיר בי את הדבר הזה

    אצא מהסרט שמדובר פה באדם או במצב או במציאות לא בסדר, מעוותת, אשמה במה שקורה לי ואתבונן על זה מהצד.


    מישהו אחר בעולם יכול היה להגיב לזה אחרת.


    מה עורר *בי* את הרגש הזה. איזו מחשבה? איזו תפיסת עולם? 

    איפה זה נגע בי? 


    ובע"ה כשאפסיק לחפש בחוץ את המציאות שתתיישר לפי (עצמי) ואנקה את המקומות האלו בי, אז הקערה תתהפך על פיה והנגע יהפוך לעונג.

     

    עד העונג הבא.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/7/18 23:59:
      עולם הפוך .....

      יפה אמרת, היש לא בא מתוך ריק, בטבע אין ריק ואפילו לא בחלל שמעלינו, גם כשאנו לא רואים ולא יודעים הוא היש תמיד קיים ומשפיע.. אתה מה שאתה חושב.

        20/6/18 19:40:
      מחשבות והיגדים רבים במספר נושאים הקשורים לכותבת. הפילוסופיה מסווגת נושאים ורעיונות ומאחדת מספר עניינים על פי הנאמר בהם. החלוקה הזאת גם מבהירה את הנושאים, מציבה אותם על פי מהותם, ולעיתים מציגה עניין שלם כפי שהובא בנקודות בודדות ומפוזרות. אוסף רעיונות, כפי שהובא דלעיל, מקשה על ההבנה הכללית של הפרטים הנכללים בו. אייעץ לכותבת למיין את רעיונותיה לפי נושאים כוללים. בהצלחה!