כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    לפעמים אני מאושר

    לפעמים לא

    0

    פרק ראשון

    0 תגובות   יום שני, 11/11/19, 18:50

    "אתה אוהב אותי?"

    היא שאלה אבל לא ציפתה לתשובה.אהבה הייתה הדבר האחרון שהסתובב לו בראש."מעלה הגרדום" ננטש. רוב החבר'ה עזבו, הנדנדות היו ריקות מילדים, על הדשאים לא נראה שום כדור בשעה שאריק ושירלי,בניגוד לחוקי הטבע, החליטו לחזור ולהיות. שם, בקיבוץ. הוא רצה להמשיך לעסוק בשיווק ובמכירות, והיה נכון להתפשר על מקום מגורים שאליו נמשך כמו מגנט למקרר אבל עכשיו, לפניהכול, חיכה לו ריאיון העבודה השני בחייו. הוא נקבע למחרת בתשע בבוקר בבניין המזכירות, מול מנהלת משאבי האנוש של הקיבוץ, תפקיד שלא היה קיים אלא רק באגדות עבור מי שנשם חומה ומגדל. בקיבוץ של הבולשביקים המקוריים קראו לזה "סדרן עבודה", והוא תפקד כמו סדרן של חניות על בסיס מקום פנוי.העובדה שהוא החנה אנשים הייתה שולית וחסרת כל משמעות.מנהלת משאבי אנוש קיבלה את פניו בברכה.

     

    "אתה רוצה שאכין לך לשתות משהו?" הציעה, ואריק ענה,

     

    "כן. נס קפה, שניים סוכר. תודה."

     

    בזמן שהיא פנתה למטבחון הוא סרק היטב את החדר שהיה פעם החדר שלו בבית התינוקות. הוא נעצר רגע ובהה באוויר,בעיני רוחו רצפת הלינוליאום הישנה ונקודת אור בלתי מובנת שדרכה הבחין במבט האחרון של אמו אחרי ההנקה. היא פנתה לאחור וחזרה לעבודה במטבח. את האימהות הזעיקו דרך קירות וקווים מאולתרים, ואחרי ההנקה הן חזרו למעדרים, למגרפות,לסירים ולשיטה. קו טלפון מאולתר יחבר מעכשיו בין אריק לאמו,יעבור מצדו האחד של הקיר בבית התינוקות, דרך העצים אשרבשדרה ועד חדר ההורים. זה היה התפקיד של האבא, למתוח אתהחוט, והאבות יישרו קו.

     

    "אני מקווה שזה בסדר,"

     

    אמרה הסדרנית מהדור החדש והניחהאת הכוס על השולחן המשרדי. חוט הזיכרון נמחק, ואריק התנחם בנס.

     

    "אז מה אני אמור לעשות?" שאל כמי שמוכן לקבל כל גזירה.

     

    "יש מקום במפעל," אמרה מנהלת משאבי אנוש.

     

    מה פתאום מפעל? חשב לעצמו.

     

    ומי זאת המנהלת הזאת?מאיפה היא הגיעה, לעזאזל?היא הייתה עוד אחד מסממניו של תהליך השינוי שניכר כעתבכל פינה במעלה הגרדום. מתחילים לא להכיר בעלי תפקידימפתח בקיבוץ. תולים את כל העקרונות בארון, והם גוססים לאטם בעוד החברים נושאים עיניים לאנשים שכבר עשו דברים בעולם האמתי. הלא הבולשביקים, מטבעם, מחפשים תמיד את מי להעריץ. פעם זה היה מנהיג המעצמה, יוסף סטאלין, אחר כך מנהיג הקיבוץ, סבא יוסף בן חורין, היום זאת מישהי ממשאבי אנוש, מחר זה מנהל קהילה או מרכז משק שאף לא אחד מהם גדל במעלה הגרדום. היו מהם קיבוצניקים שכבר עברו שינוי, אחרים כבר שמעו על הטרף שהולך להתפגר לו אט־אט מנכסיו,מערכיו. הקיבוץ פושט רגל, שקוע בחובות כבדים, והחברים מבינים שהמצב הולך לעבר חורבן. הם מוכנים לוותר על כל דבר בשביל לצאת לדרך חדשה. חבר לא יכול לפטר חבר, אז מביאים מנהל חיצוני שחותך בבשר החי והחרב במעלה הגרדום מונחת על הצוואר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      tonneysoprano
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין