כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קרוקי בלי הקרביים

    הקטעים האהובים עלי, פלוס כותרות למה

    כבוד

    21 תגובות   יום שישי , 10/1/20, 18:32

    (מוקדש ל "~~")

     

    כבוד עצמי זה לדעת את עצמך. את המגבלות. את היכולות. את החולשות. לדעת את הערך שלך מתוך הכרת עצמך. לא הערך היחסי. הערך המהותי. לכל אדם יש ערך מהותי. אם אתה לא מכיר את עצמך, ויש אנשים שהם במצב הזה, אתה לא יכול לכבד את עצמך. אתה יכול להציג החוצה גאווה, אבל אתה לא באמת יודע על מה. אתה משחק תדמית של משהו שאתה רוצה להיות, או שמישהו רוצה שתהיה, אבל זה לא אתה. וככל שאתה משחק יותר, אתה מאבד את עצמך יותר, ואתה מתערער. וזה יכול להגיע למחלות גוף ונפש, כמו סרטן, אלימות, שנאה עצמית, התמוטטות נפשית. כבוד למישהו אחר, זה אותו דבר, רק שהנשוא הוא מישהו אחר. יש לי כבוד למישהו שיש לו עוצמה פנימית שאני יכול להבין, או אפילו רק להרגיש. גאווה זה החצנה של כבוד. אני ואפסי עוד. לא קשור לכבוד עצמי. בדרך כלל מסתיר חוסר ביטחון עצמי. כבוד לזולת, זה משהו כללי. זה לדעת שבכל אדם יש גרעין של איכות, גם אם הוא לא בא לביטוי. גם אם אין לו כבוד עצמי. אז אתה לא הולך להשפיל מישהו אם הוא נניח מכור לסמים.  אתה לא מתנשא על מישהי בגלל שהיא זונה. מחנך אמיתי, והיכרתי שלוש כאלה כשהייתי צעיר, יודע לתת כבוד לילד "מופרע", שאין לו כבוד עצמי, ובזכות הכבוד לילד, והאהבה לדבר המהותי שהוא מגלה בו, הוא מצליח לבנות את הכבוד העצמי של אותו ילד, ומציל אותו לסוג אחר של חיים.

    אבל אהבה זה סיפור אחר...

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/1/20 14:27:
      לא התבטאתי טוב. אתה יכול לבחור לך איזה תפקיד שבא לך. תעשה אותו יותר טוב או יותר גרוע, זה עניין אחר. אתה לא יכול לבחור להיות מה שבא לך. בכל רגע נתון, אתה בדיוק מה שאתה:) כמובן שאתה יכול להציב מטרות ברות השגה, ולהשתנות, אבל זה כבר תהליך פנימי מהותי שהוא מעבר למשחק.
        13/1/20 14:23:
      ובקשר לזה שתפקידים משתנים... זה נכון. גם אנשים משתנים. מי שאנחנו היינו אתמול, זה לא מי שאנחנו היום, ולא מי שנהיה מחר. זה דווקא רעיון יפה של אלוהים, לא?
        13/1/20 14:21:
      קודם כל, כתבת יפה:) לשים מסיכה בידיעה זה לגיטימי. אתה לא צריך לחשוף הכל לפני כולם. הקטע היותר בעייתי הוא כשיש לך באמת חוסר מודעות. אף פעם אין זהות מוחלטת בין מי שאתה חושב שאתה לבין מי שאתה, אבל הבעייה היא כאשר המרחק הוא גדול. בקשר לתפקידים, לא נראה לי:) אתה לא יכול לשחק כל מה שבא לך. בטח לא אם אתה רוצה שהתפקיד ייראה כמו הלבוש הטבעי שלך. אתה גם לא בוחר תפקיד. אתה ברגע נתון, בדיוק מה שאתה. חלק גדול מזה זה מה שהוגרלת אליו, וחלק אחר זה מה שעמלת עליו. מה ששקספיר אמר, יותר מתאים לדעתי למשחק מסיכות מודע...
        13/1/20 08:28:

      ברור, יש הבדל.

      מי ששם מסיכה בידיעה - לפעמים אומרים עליו שהוא מתחזה מגניבהסנני

      מי שמאמין שהוא כפי שהוא מציג את עצמו -
      זה אולי חוסר מודעות לפנימיות שלו, אבל זו לא בדיוק מסיכה.


      טוב להיות אתה עצמך ושלם עם מה שאתה -
      מסיכות זה לאו דווקא דבר רע - זה משרת כל מיני צרכים נפשיים שלנו עם עצמנו ומול החברה.


      קהלת ושייקספיר השתמשו בביטוי "כל העולם במה" -
      "כל העולם במה ואנחנו רק השחקנים".

      על פי ספרים בנושא התודעה/נשמה ומי אנחנו באמת

      הבנתי שכולנו כאן במשחק תפקידים.

      כל אחד יכול לבחור איזה תפקיד הוא משחק - אחד או יותר

      וגם מול מי ועם מי הוא משחק את התפקיד שהוא בוחר בכל רגע נתון.
      .

      יכול להיות שאתה בטוח שעכשיו אתה מי שאתה באמת

      כי אתה מרגיש טוב ושלם עם התפקיד שאתה מגלם בעולם הזה.

      יכול להיות שהיית צריך לגלם תפקיד אחר בצעירותך כדי להבין שהתפקיד לא התאים לך.

      תובנות ושינויים הם חלק מהחיים.

        12/1/20 19:31:
      יש הבדל בין מסיכה שאתה שם בידיעה, לבין מסיכה שאתה שם, מתוך "אמונה" שזה אתה.
        12/1/20 19:06:

      נדמה לי שהרבה אנשים עוטים מסיכות

      מפגינים כלפי חוץ דברים שונים לגמרי ממה שהם מרגישים מבפנים

      מתחזקים את התדמית שלהם - התדמית שהם יצרו לעצמם או זו שאחרים יצרו להם.

      אחד הדברים הכי מתסכלים הם תדמית שאחרים יצרו לך - ואתה יודע שאינך כזה

      וכשאתה לא עומד בציפיות לתדמית שלך - אנשים כועסים עליך

      או בזים לך, או לא מאמינים לך.

      ..

      לא קל להיות מי שאתה לא - לא קל להשלים עם העובדה שאתה לא מי שאתה רוצה להיות

      ולא קל להיות מי שאתה באמת - כשאחרים מצפים ממך להיות מישהו/משהו אחר.

      .

      אם הצלחת להשלים עם מי ומה שאתה ולהיות עצמך ללא מסיכות וללא זיופים

      אז אולי באמת הגעת למנוחה ולנחה.

      .

      אני אני רק כשאני עם עצמי - וגם זה בספק כלשהו.

       

        12/1/20 17:04:
      הפרדוקס הוא שכגודל הסבל הנגרם מהזיוף, כל גודל הקושי לוותר על הדימוי שאתה בונה לעצמך. הסבל הגדול ביותר שחוויתי בחיי היה תחושת השפלות. זה היה המחיר הכבד על הזיוף המתמשך. לא יודע אם יצא לך לחייך, כשבפנים את מרוסקת, או להפגין משהו כשבפנים אתה כלום, או לא להיות מסוגל להיות בקשר כלשהו. מצד שני הקושי הגדול ביותר שחוויתי היה כנראה להודות במה שהייתי. יצור ריק, אומלל, וחסר חוט שדרה. בעצם זה היה עבורי האקט המשמעותי הראשון של איבוד שליטה. אני לא יכול להיות מי שאני רוצה להיות. אני רק מה שאני, וזה על הפנים... זה הפרדוקס הגדול שהוא לדעתי אוניברסלי. כלומר, כל אחד חווה אותו במידה זו או אחרת. כנראה הגעתי למקום האמיתי העלוב הזה, בגלל המשחק התמידי, שרוקן אותי מאנרגיות חיוביות. מצד שני, לא יכולתי אחרת. הייתי רק נער, והמסלול שהלכתי בו היה תוצאה של כל מיני דברים שקרו לי, ושל הגנטיקה שלי...
        12/1/20 16:39:
      התחלתי להכיר את עצמי, לא לרצות את עצמי. כל המושג הזה, של לרצות את עצמך, נשמע לי רע. מדובר בתהליך מכאיב של התפתחות, שכרוך קודם כל בהתפכחות מדימוי עצמי לא נכון, כלומר מזיוף. התחושות הטובות שלאט לאט מגיעות (לאט זה שנים על שנים), נותנות לך משוב, שאתה בכיוון הנכון. לפני הרבה שנים, להרגיש סתם ריקנות, היה עבורי שיפור גדול. קראתי לזה מחלקה גבוהה יותר בגיהינום... ה שאלה שלך לא הייתה רלוונטית מבחינתי, ובוודאי שלא היתה ה שאלה, וזה נכון גם להיום. אין קשר לכל מה שאמרתי, ולצורך בפשרות. בטח עושים פשרות. אף אחד לא מחזיק בצדק אבסולוטי. נראה לי שאני כן יודע איפה ה"אני האמיתי" שלי, ופחות חשוב לי איך בדיוק הוא נוצר, מעבר ליכולת השליטה שלי. כולנו מוגבלים על ידי כל הדברים שציינת ועוד, כל אחד והמגבלות שלו.
        12/1/20 13:38:

      כלומר, הפסקת לנסות לרצות אחרים

      והתחלת לרצות את עצמך - שזה מעולה.

      השאלה - מה קרה ביחס של האחרים אליך?

      האם קיבלו אותך כפי שאתה האם כיבדו אותך יותר ממקודם.

      או שנשארת ליהנות מעצמך לבדך?

      .

      מכירה את מצב הסמרטוטי והפתטי - אבל רק במבט לאחור

      בזמן אמת לא כל כך מודעים לזה.

      .

      אני עד היום לא יודעת איפה "אני" האמיתי שלי

      האם יש בכלל דבר כזה, או שכולנו תוצרים של חינוך, סביבה, גנטיקה,

      פרשנות אישית והפקת לקחים.

      .

      האם אפשר להתנהל בחיים באופן חברתי ללא איזשהן פשרות ?.... ?....?

      האם אפשר תמיד לרצות רק את עצמנו או שלפעמים צריך להתפשר ?
      .

        12/1/20 07:38:
      מה שאני מנסה לומר לך, זה שלפני עשרות שנים, כשנפתחה לי המודעות למי שהייתי באמת, והבנתי שאני אדם עלוב נפש, רק אז התחלתי לפתח את הכבוד העצמי שלי. כי באמת הייתי עלוב, אבל משהו השתחרר. ראיתי את עצמי, והפסקתי להציג לעצמי הצגות...ואז פתאום התחלתי לגלות את ההנאות הכי פשוטות. אני זוכר שהחזקתי אפרסק, ונדהמתי מכמה שהוא יפה, ואיך אכלתי אותו הכי לאט שאפשר...
        12/1/20 07:28:
      אומר לך משהו מנסיון חיי. כשאתה מנסה להציג דמות שהיא לא אתה, ושהיית רוצה להיות, ושאתה אפילו משוכנע שזה מה שאתה, נהיה לך ריק ורע, ברמות שקשה לתאר. ברור שהחוויה היא אישית, אבל העיקרון הוא אוניברסלי. העיקרון הוא שיש חוקים שצריך ללמוד אותם ולציית להם, ויש להם עוצמה. כמו למשל, שאם אתה מרגיש שפל, משהו באופן שבו אתה רואה את עצמך, ובאופן שבו אתה חי לא תקין. אז בטח לא כל אחד חווה את מה שאני חוויתי, אבל גם בטוח שאני לא היחידי...
        12/1/20 06:26:

      טוב, שכנעת אותי - כל אדם ראוי וזכאי  ויש לו את המקום הזה של כבוד עצמי.

      אבל מי קובע את הגבולות ואת הדרישות והציפיות של אדם מעצמו?

      רק האדם עצמו קובע איך הוא תופס את עניין הכבוד העצמי בעיני עצמו.

      גם אם לזולת נראה שלאדם אין כבוד עצמי - זו רק פרשנות של הזולת

      יכול להיות שלאדם עצמו יש אמות מידה שונות לגבי תפיסת עצמו וכבודו העצמי.

        11/1/20 23:37:
      ולסיכום... בעיניי כבוד עצמי, והכרה בערך עצמי זה אותו דבר. ולדעתי, לכל אדם יש את המקום הזה בחייו. מקום שהוא יכול להחמיץ, אם בגלל טראומות שחווה, אם בגלל לחץ חברתי וכו'. אדם יכול להיות ראש ממשלה, ומחוסר כבוד עצמי, ויכול להיות שוטף רצפות, או אפילו פושע, ובעל כבוד עצמי.
        11/1/20 23:33:
      נושא ההשפלה, גם כן מעניין. כשיש לך שלמות פנימית, ההשפלה היא חיצונית. קחי לדוגמה את השואה. על פניו זו ההשפלה הכי גדולה. מתעללים באנשים חסרי הגנה. הרבה אנשים איבדו צלם אנוש, וכך באמת הושפלו. ומצד שני היו אנשים ששמרו על קודים אנושיים של אהבה ליקיריהם, וחיים קהילתיים. בעיניי אלה הגיבורים הכי גדולים בתולדות האנושות.
        11/1/20 23:27:
      מילים לפעמים מטעות. אולי חשוב יותר להבין את מה שנסתר ביניהן. לכל אחד יש זכות לכבוד עצמי, אבל לא כל אחד מממש אותה. נניח אם אתה חותר לפרסום בכל מחיר, אני חושב שאיבדת את הכבוד העצמי שלך:) כבוד המשפחה זה מונח נורא. בעצם זה "נראות המשפחה" בתוך עולם שוביניסטי שמדכא נשים. הרי כל אשה אמיצה ש"פורקת עול" ראויה לכבוד הכי גדול, ובוודאי שיש לה כבוד עצמי.
        11/1/20 15:42:

      בקיצור, אי אפשר להגדיר כבוד עצמי כמקשה אחת,

      זו הגדרה ופרשנות סובייקטיבית.

      אפשר להגיד שכבוד עצמי זה לא להשפיל את עצמך במעשים או במילים,
      לא להתרפס בפני מישהו, ולא לאפשר למישהו אחר להשפיל אותך.


      איך אדם מגדיר את מצב ההשפלה? הגדרה סובייקטיבית.

      כל אדם עלול להרגיש מושפל בסיטואציה שונה ממישהו אחר.

       

      .

      כבוד עצמי כרוך גם בסוג של שיפוטיות - פלמוני אמר/עשה משהו ודבריו או מעשהו השפילו אותי = שיפוטיות.

      .

      הכרה בערך העצמי גורמת לאדם להגיב בצורה אסרטיבית בלי להרגיש עלבון.

       

      .

      פתאום נזכרתי שעל מזבח כבוד המשפחה - רוצחים נשים.

      אף פעם לא התחברתי למילה הזאת.

      .

      בחיים חייבים להתפשר - הכל בהתאם לסיטואציה.
      לפעמים אדם צריך לדעת לעמוד על שלו, ולפעמים צריך לדעת להתפשר.

      כבוד עצמי בניגוד להכרה בערך עצמי - מקשיחה ומקבעת את האדם.

      הכרה בערך עצמי - גורמת לאדם לא להיעלב/להיפגע שלא לצורך.

       

        11/1/20 13:02:
      סתם דוגמה. נניח שמישהו עכשיו קורא את מה שכתבתי, והוא חושב שאני קשקשן חסר תקנה... אז הוא חושב...זכותו:)
        11/1/20 13:00:
      אולי לא דייקתי. כבוד עצמי זה שאתה תופס איזה מקום במרחב שהוא שלך. משהו שאתה לא מוותר עליו בשביל לרצות מישהו, גם אם אתה אוהב אותו. משהו שגם אם מישהו מנסה לפגוע בו, זה לא ישנה, כי אתה מודע למה שאתה.
        11/1/20 12:37:
      לדעתי כבוד עצמי פירושו שאתה יודע מה נכון לך. שאתה לא מנסה לרצות, או להרשים מישהו שחשוב לך. לא בקטע של איך אני מול אחרים. אהבת אמת לדעתי, זה כשמישהו יקר לך. שאכפת לך מה הוא חושב, ושאתה רוצה שיהיה לו טוב. לא משהו בלתי אנושי:) ובטח לא משהו כמו נתינה אינסופית.
        11/1/20 11:42:

      תמיד היתה לי בעיה עם המילה הזאת "כבוד" בעיקר בנוגע ל"כבוד עצמי".

      להכיר בערך עצמך - זו פרשנות סובייקטיבית

      לפעמים אנשים בעלי רגישות גבוהה לכבוד עצמי - נוטים לחוסר סלחנות, ולפעמים להתנשאות ויהירות.

      אהבתי את ההסברים שלך לגבי כבוד לזולת - לא להתנשא מעל האחר, ולדעת שלכל אדם יש ערך מהותי כלשהו.

      .

      אהבה.... 

      יש הרבה סוגים של אהבה

      אהבה טהורה - כזאת שחפה מאינטרסים - היא הטבע בהתגלמותו

      רוב, אם לא כל בני האדם לא מסוגלים לזה

      אני למדתי שאהבת אמת היא נתינה ללא גבולות (זה כמעט בלתי אנושי)

      יש אנשים שמסוגלים לזה בדרגות מסויימות.

        10/1/20 20:00:

      *

      אהבתי את מה שכתבת ואת האיך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      CrokiByble
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין