כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יומני הנסיכה

    מאז שהיא נכנסה לחיי...

    ארכיון

    מה הקשר בין '365 ימים' לשייקספיר, אלמדובר ודיסני?

    0 תגובות   יום רביעי, 1/7/20, 07:10

    אזהרת ספויילרים (אם מישהו חושב במקרה שהעלילה חשובה...)

     

    אפשר להגיד על הסרט החדש של נטפליקס '365 ימים' הרבה דברים, אבל יצירת מופת הוא לא. העלילה לקוחה מרומן רומנטי בעטיפה רכה, שבו צעירה מגיעה בניגוד לרצונה לאחוזה של נסיך מסתורי (נסיך, גנגסטר, מה זה משנה) העונה לתיאור tell, dark and handsome בעל מבטא זר (איטלקי, סיציליאני, מה זה משנה, במילא הוא אומר בערך 20 משפטים בכל הסרט) ושם הוא "נותן לה הזדמנות" להתאהב בו במהלך 365 ימים ולצופות –הזדמנות להגשים כמה פנטזיות במהלך 116 דקות.

    מוטיב חוזר באותם רומנים זה שהגיבורה בהתחלה לא סובלת את הכוחניות של אותו גבר גבוה כהה ונאה, אבל נמשכת אליו בסתר ליבה ובגלל זה מתנהגת אליו בקרירות שאפשר להחשיב בטעות כהתנהגות 'טיזרית' או 'קשה להשגה'. לא בטוחה שהיא קראה את הלהיט הנשי מלפני כמה שנים 'למה גברים אוהבים ביצ'יות', שכן, גם אני חטאתי בקריאתו בתור רווקה שלא הבינה למה גברים לא רוצים נשים מתמסרות ונחמדות (אולי אשלח לדנית מ'חתונמי' עותק?) אבל כמו בכל רומן טוב לבסוף הגבר שמעורר אצלה אנטגוניזם ותשוקה (או גאווה ודעה קדומה)  'כובש' אותה, הסרט יכול להסתיים ואנחנו יכולות "לסיים".

    התהליך שבו הופכת האישה מסוררת לאישה מאוהבת וצייתנית ישר מקפיץ לנו את הפיוזים הפמיניסטיים ולרגע אפשר להתבלבל: האם מדובר בתהליך שבו לומדים להכיר ולאהוב אחד את השנייה, תהליך שיעיד כל זוג שהתמסד, הכולל בשלב מסוים וויתור על החופש האישי המוחלט או חטיפה אלימה? שייקספיר שכתב את הקומדיה 'אילוף הסוררת' (מעניין שהגדיר זאת כקומדיה) בחר להציג את אילופה של הנסיכה המפונקת כסיפור אהבה ולא שיער שיגיע למסך הקולנוע עם הזוג המוביל של הקומדיות הרומנטיות באותה תקופה, אבל בחיים ריצ'ארד ברטון לא הצליח לאלף את אליזבת' טיילור שהתגרשה ממנו פעמיים!

    ''

     

    ממש כמו בסרט הידוע המבוסס על המעשייה הצרפתית 'היפה והחיה', עלמת חן יפה ודעתנית מתעוררת בטירה אפלה ועוברת בין חדר לחדר כאשר משרתיו של אדון הטירה דואגים לכל צרכיה. בסופו של דבר ה'הפי אנד', כשהיא מתאהבת בחיה שכולאת אותה... כדי שתתאהב בו, נשמע מוכר?
    בכתבה "האם לנשים יש משיכה נסתרת לחיות?" (הארץ, 2017) מסבירה אווה אילוז: "לעתים קרובות האהבה משקפת ומאריכה את מאבקי הכוח בין גברים לנשים ומשאירה את האשה ביחסים פוגעניים ולא מספקים. זו הסיבה שאהבה והטרוסקסואליות מאוד מבלבלות עבור נשים. הנשים ספוגות בתרבות שמערבבת ומטשטשת את ההבדלים בין דאגה וכליאה, אהבה ושליטה, הקרבה עצמית וכניעה, גבריות ואכזריות, חיה ואביר חלומות, סדיסט ומאהב, גבר שתוקף נשים וגבר שמספק להן ביטחון חומרי וחברתי."

    ''

     

    עיבוד קולנועי נוסף לרומן רומנטי, כנראה הרומן המצליח ביותר בכל הזמנים, הוא 'חלף עם הרוח', אותו נהגו עקרות בית לקרוא בחדר הכביסה, מחזק את הנרטיב הרומנטי המפוקפק, כמו הרגע שבו רט באטלר לוקח בכוח את סקארלט היפיפייה והבלתי מאולפת לחדר השינה, תוך הצהרה כי "זה לילה בו לא תוכלי לסרב לי". האם היא מסרבת, נכנעת לו או נכנעת לרגשותיה? המסר עובר ברור, היא אכן מתאהבת בו בסופו של דבר, אבל רק כשהוא עוזב אותה (מישהו אמר מקרה ניר והגר?)   

    ''

     

    ובחזרה ל-365, כמובן אפשר לומר שזו ארוטיקה או 'פורנו רך', רומן רומנטי קולנועי, אבל הופתעתי מכמה תגובות שקראתי על "אלימות מינית", "דיכוי ניצול והשפלת נשים" והיו כאלה שגם דיברו על אונס... קראתי את התגובות האלו עוד לפני שראיתי את הסרט, (אגב, מבחינת באזז הן עשו לו שירות מצוין כי עובדה שהסתקרנתי לראות אותו בעיקר בגללן) ואני חייבת להודות, שהתאכזבתי. אולי הסתירו את זה טוב מידי, אבל לא ראיתי ממש אלימות מינית ובטח שלא עברה מחשבה בראשי "אלוהים, הוא אונס אותה". גם אם דעתי לא תהיה פופולארית במיוחד, אולי אפילו אחטוף גם תגובות נאצה (שכנראה יעשו שירות באזז טוב לפוסט שלי), המחשבה שחזרה והדהדה בראשי, זה פשוט סרט פורנו לנשים וכן, גם את המחשבה הזו אני עומדת לנתח.

    '365 ימים' מוכיח שאין כמעט פורנו לנשים (כי אחרת מה מצאנו בו?)

    תנוחו בנות! מהספה שלי נראה שמדובר בסרט פורנו לנשים ובכלל לא רע מבחינת מייצג ז'אנר שכמעט ולא קיים. הסרט מציג כמה פנטזיות נשיות שמותאמות למידות של נשים רבות אפילו בתקופה הקפיטליסטית פמיניסטית (אולי למעשה הפוסט-פמיניסטית). לכל אישה כמעט יש פנטזיה שיכבשו אותה, ולא בקלות.אבל יותר מכך, לנשים יש פנטזיה לכבוש את ה"ילד הרע", למשל כשמסימיליאנו המפיונר מציג בפני ההורים שלה את עיסוקו "גאנגסטר" אפילו אמא שלה נמסה.. אולי כי כש"הילד הרע" או ה"אלפא מייל" רוצה אותך, מפתח כלפייך אובססיביות על גבול הסטוקר, רק כי ראה אותך לשבריר שנייה ומאז התמונות שלך תלויות על קירות הבית שלו (או שהוא מציץ כל הזמן בתמונות שאת מעלה בפייסבוק), אולי כל זה גורם לך להרגשי מיוחדת, "האחת" וזו המשמעות של אהבה בעינינו, לא?

    פנטזיה נוספת שעלולה להצטייר בעייתית היא פנטזיית האונס. לכן הסרט מוגבל לצפייה לנשים בוגרות שיודעות להבדיל בין פנטזיה לגיטימית למציאות אלימה. עם כל הדעות החלוקות לגבי הסרט, אין כאן הצלפות או סדיזם וגם הקשירות הן מינוריות.

    אבל הפנטזיות הנשיות באמת הן: גבר שלוקח אותך לקניות סטייל 'אישה יפה' (עוד אגיע לרפרנס התרבותי הזה) של בגדי מעצבים עם כרטיס פתוח ושני גברתנים שבימים שבשגרה רגילים לחבוט בקורבנות ופחות רגילים לסחוב עשרות שקיות שופינג... או הפנטזיה האולטימטיבית של שני הומואים שעושים לך סטיילינג ושיער לפני יציאה למועדון, ממש אפשר לגמור מ'לק ג'ל'.

    אז מה כל כך מסוכן בפנטזיות?

    הרעיון של 'לקשור מישהי למיטה ולהכריח אותה להתאהב בך' נשמע לי מוכר ואז נזכרתי בסרט די מוקדם של אלמדובר 'קשור אותי אהוב אותי' מ-1990, שבו גבר שמשתחרר מבית חולים לחולי נפש חוטף שחקנית (שחקנית פורנו בזמנים קשים) וכולא אותה בדירתה עד שתלמד לאהוב אותו. בסצנה מסוימת בסרט הגבר יוצא מהדירה ושואל אותה אם היא תברח לו והיא עונה לו 'עדיף שתקשור אותי'... אממממ...הגבר אגב הוא אנטוניו בנדרס הצעיר (לפני שהכיר את הוליווד ומלאני גריפית). להבדיל אלפי הבדלות, גם הסרט הזה חטף תגובות קשות ועורר סערה כשיצא בזמנו בארה"ב וסווג כסרט עם תכנים פורוגרפיים ועדיין אם תצפו בו היום, 30 שנה אחרי, כנראה שתגידו "מה כבר רואים שם" ו"כמה בנדרס היה חתיך". וכן, עדיין מדובר באחד מסרטיו המדוברים והמנותחים ביותר של אלמודובר.

    ''

     

    כמה שעות אחרי הסצנה האפלה והגנגסטר הנדיב לוקח את החטופה לקנות בגדים לרגל האירוע. התמונה של העוזרים שלו סוחבים ערמות של שקיות שופינג ריפררה לי לסצנה המפורסמת מסרט הוליוודי מתקתק שיצא באותה שנה 'אישה יפה', שגם עליו היתה ביקרות על החפצת נשים ושימור סקסיזם ועדיין אנו נזכרים בו בחיוך, אולי בזכות כמה סצנות אלמותיות כמו אותה סצנה של מסע הקניות ב'רודאו דרייב', דבר שאף אישה לא יכולה לעמוד בפניו (וגם בפני גיר קשה לעמוד, יש שמועות שגם ג'וליה רוברטס לא הצליחה..) על האמת מאחורי 'אישה יפה' הסרט שלימד אותנו איזה כיף להיות זונה..הסרט הזה שוב מחזיר אותנו למסרים בעיתיים עם 'סיפור סינדרלה' ולתרבות שבה הגבר מציל את נסיכת דיסני, כי בלעדיו היא רק ליכלוכית...

    ''

     

    למה לא כתבתי כמעט אף מילה על '50 גוונים'?

    ולסיום התנצלות / הצטדקות: לא הזכרתי את '50 גוונים של אפור' למרות שהסרט משווק בכוונה כ'50 גוונים הפולני', כי במחילה מכבודו, לא קראתי את הספר, לא ראיתי את הסרט הראשון והשני, ובקיצור לא הייתי שותפה לחגיגה. ועדיין נראה לי שהאזכור מיותר ומובן מאיליו כי הסרט '365' הוא ממש מאותו ז'אנר של '50' והסיפור של ההיסטריה הנשית סביב הסרטים די זהה.

    בנושא של פורנו אמיתי, אני מסכימה עם כל פמיניסטית לוחמנית שזו תעשייה של ניצול נשים וגברים וכל מה שקורה שם הוא מבחינתי פסול ופוגעני. בנושא אלימות כלפי נשים, אני מזועזעת וחושבת שהמצב אליו הגענו, שכל יומיים נרצחת אישה ע"י חבר/בעל הוא מחריד ודורש התערבות מיידית. ובאמת לסיום, כנראה שהשחקן מיקאלה מורונה האטרקטיבי השפיע על התלהבותי מהצפייה בסרט. זו הסחת דעת טובה מזה מחוסר העלילה או מהגיחוך וחוסר האמינות שלה כשהיא כבר מופיעה... העלילה... ויכול להיות שכתבתי את כל החפירה העמוקה הזו רק כדי לא לצאת שטחית ולהודות בפני עצמי שנהניתי מפורנו רך, שאולי ראיתי 3 סרטי פורנו בכל חיי, אבל על אף אחד מהם לא כתבתי מאמר שלם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      לא נרדמת תל אביב

      ביקורות

      אינטרנט - מחשבות שנתפסו ברשת

      שיקופים - טור על סדנת פסיכופלייבק

      כמה שורות... דברים שפרסמתי במהלך השנים

      מייסדת קהילת תל אביב

      קהילת תל אביב