כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    0

    פורים בשידור חוזר

    21 תגובות   יום שישי , 21/3/08, 08:59

     

    את הפוסט הזה כתבתי עוד בישראבלוג, בפורים לפני שנתיים, 13 במרץ 2006, כשהייתי במעמקי המחתרת, וההילולה סביב זהותי הייתה בשיאה. הייתי מפוחדת ומבוהלת, לא כי עשיתי משהו רע, אלא כי לא רציתי שזהותי תיחשף. הייתי עמוק במשחק הזהויות.

    אני משדח"רת אותו כי הוא עדיין יפה בעיני וגם כי יש כבר דור החדש של קוראים, ובעיקר, כמובן, כי היום פורים (ויש לי סידורים).

     

    בלי כוונת זדון וללא טיפת מודעות טופחה בי בדלנות סביבתית. כשהתבררו למעצבי התודעה הקונפורמיים שלי התוצאות הרות האסון כבר היה מאוחר מדי. אחד האלמנטים המכוננים בעיצוב האישיות שלי (אם נשכח את הנחת הבסיס שהיא מעוצבת פיקס עד גיל שנתיים) היה ה-תח-פו-שת. בזמן ששאר הילדות זכו להיות מלכות אסתר, מלכות הלילה, נסיכות, בלרינות, מלכות יופי, בנות הוואי, ברביות, חתולות ונמרות, לוקטו התחפושות שלי מכותרות העיתונים, מקור בלתי נדלה לשלל רעיונות מורכבים לביצוע ולהבנה. ומכאן שהכל מכתוב, והרשות נתונה רק חלקית.

     

     

    לפיכך, בגן ובבית הספר, תמיד שאלו למה התחפשתי, וגם כשהסברתי, אף אחד, כולל הגננת והמחנכת לא הבינו. האם הפכתי לילדה משונה ומוקצה? כלל לא. הפכתי לילדה נושאת מסר, לא פעם לאומי מדי, אבל לא נורא. אהבתי את התחפושות האלו, ושמרתי עליהן בסוד עד פורים, בגאווה, כדי שאף אחד לא יחמוד את הרעיון. יש דברים שלא משתנים. ועוד משהו היה משותף לכל התחפושות שלי - הן לא כללו מסכות או איפור מיוחד, ותמיד אפשר היה לדעת שאני זאת אני.

     

    די מהר הגעתי לגיל שבו לא מתחפשים. וליתר דיוק, לא מתחפשים עם קרטוני ביצוע וכאלה. בשלב שבו כל הבנות התחפשו לזונה או לפאם פטאל (הוא נמשך מגיל 14 עד 84) והבנים המשיכו להיות קאובויז, או דראג קווינס ובלרינות באגם הברבורים, נטשתי את המערכה. תחפושות התחילו להפחיד אותי. כאילו, אם אעטה אחת שכזו, תאבד נפשי בתוכה. לכן גם הדרתי רגליי ממסיבות פורים כל השנים, אפילו שחיית ושכיית מסיבות ידועה לשמצה אני, ועברי בפלייה-רלווה עוד ניכר עלי אם מתאמצים להסתכל מבעד למראה העכורה ולקחת את הגלולה המתאימה קודם.

     

    לכן כל כך משונה ולא מתאים לי, ביי דפינישן, לנהל חיי יומיום בתחפושת, כאילו התממש חזון פורים פעמיים בשבוע. בכתבה מלפני כמעט שנתיים הסביר אורי ברוכין, ממייסדי "רשימות":

    "הבחירה בזהות נובעת ממתח בין שני רגשות עזים שחשים עם הכניסה לסייברספייס, שחרור וחרדה. שחרור, החופש שבאנונימיות חסרת גוף הוא הסיבה שאנשים מתחילים או מזדמנים בוחרים להישאר אנונימיים. אצל משתמשים יותר ותיקים, שנותנים לאינטרנט לגעת בהם, התחושה שמגיעה עם האנונימיות היא חרדה, הזרה, התפרקות של האני. אנשים מרגישים צורך למלא את החללים, ועושים זאת במודע או שלא במודע... זה אני, אבל זה לא אני".

     

    כן, זאת אני וזאת לא אני. זה מה שמעסיק אותי ביום יום, בזמן השיחות שלי עם אחרים עלי. בציר המתואר שבין שחרור לחרדה, אני קרובה יותר לצד החרדה, על כל הסימפטומים המעיקים הכרוכים בכך. רגעי השחרור עמומים ומטושטשים הרבה יותר. על השחרור המוחלט מעיבה כעננה שחורה השאלה הנצחית: תעמדי במה שאת כותבת גם כרומן גארי, או רק כאמיל אז'אר?

     

     

    גארי, בלוגר שהקדים את זמנו, המציא את אמיל אז'אר מתוך תסכול: נמאס לו מהתייחסויות המבקרים אליו. נמאס לו מהתדמית. הוא רצה להוכיח למבקרים שהם לא מבינים הרבה, אלא שבויים בפרה-קונספציה לגביו. הוא רצה להתחדש, להיפטר מנשל הנחש שאיתו נולד ככותב, ולהצמיח עור חדש ונוצץ. הוא ברא לא רק גיבור, ולא רק דמות של סופר, אלא שכנע קרוב משפחה שלו לומר שהוא-הוא אמיל אז'אר, ואותו קרוב גם נפגש עם עורכים בהוצאות ספרים ועם עיתונאים שראיינו אותו. אני כבר מאלפת אחת כזו. רק לפני שהתאבד, ב-81', שילח את המסמך "חייו ומותו של אמיל אז'אר" לחופשי (הוא מופיע כאחרית דבר ב"עפיפונים"). אבל אני, יש לי עוד זמן לאחד בין אמיל לרומן שלי. כל החיים לפני.

     

     

    וזה המקור, כדי שאפשר יהיה ליהנות מהטוקבקים.

     

    vlvtunderground@gmail.com

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/3/08 05:46:
      דוד ואודליה - חג שמח גם לכם, למרות שהוא נגמר. אבל שמרו את זה לפסח.
      עולילית - תודה
        23/3/08 23:21:

      מעולה. אהבתי גם את התחפושות וגם את הקטע עם אמיל אז'אר / רומן גארי.

       

      טוב, אינטליגנטי ורהוט. אבל הכוכבים רימו אותי.

        21/3/08 19:57:

      חג פורים שמח

       

        21/3/08 15:38:

       

      צטט: velvet 2008-03-21 13:35:52

       

      צטט: מטוזלם 2008-03-21 13:31:28

      http://www.tapuz.co.il/Communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=2986&msgid=27332990

       

      לאור העובדה שארקדי גאיידמק הוא הבעלים של רדיו 99. והוא המעסיק של אופי רע אסייג... אם הוא עומד לקנות את תפוז... זה אחד התרגילים הכי מסריחים שיכלתם לעשות לייגר מאיסטר.

      מאחר שחג היום, ואני רוצה לשמור על איפוק, אומר שרק: שאלוהים יעזור לך.

      לא בכדי אמר מי שאמר, שחג פורים הוא חג גדול לילדים...וולווט, אדרבא, ברוח פורים ובגלל שחג היום, משלוח מנות <כגון מנה אחת אפיים> היה עושה את העבודה ופוטר את אלוהים מקטיעת מנוחת החג שלו. 

      שיהיה שמח בחג.  

        21/3/08 13:42:

      אני אשמור את ההודעה הזאת.

      אם ארקדי יקנה את תפוז ( ובדרך כלל הידיעות בפורום שהובא הם אמיתיות) יש לי וואחד סומבררו... קצת רוטב צ'ילי... והרבה מים קרים ליד...

        21/3/08 13:35:

       

      צטט: מטוזלם 2008-03-21 13:31:28

      http://www.tapuz.co.il/Communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=2986&msgid=27332990

       

      לאור העובדה שארקדי גאיידמק הוא הבעלים של רדיו 99. והוא המעסיק של אופי רע אסייג... אם הוא עומד לקנות את תפוז... זה אחד התרגילים הכי מסריחים שיכלתם לעשות לייגר מאיסטר.

       מאחר שחג היום, ואני רוצה לשמור על איפוק, אומר שרק: שאלוהים יעזור לך.

        21/3/08 13:34:

       

      צטט: צברית 2008-03-21 11:05:56

      הפוסט יפה ורלוונטי. התגובה לעומת זאת...מכוערת ומיותרת.

      חג שמח ועליץ..

       תודה, וגם לתומיש

      וגם לשתוקית ואף לאסקלנטה.  

        21/3/08 13:32:

       

      צטט: דלישה 2008-03-21 10:54:44

      אף מילה על הכתבה על מלי שחם שהורדה כבר אתמול מהאתר של "הארץ"?

      כנראה לא שמת לב, מדובר בפוסט עבר על פורים, כתבים מהמרתף. אצבעות שחורות זה מחר. 

        21/3/08 13:31:

      http://www.tapuz.co.il/Communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=2986&msgid=27332990

       

      לאור העובדה שארקדי גאיידמק הוא הבעלים של רדיו 99. והוא המעסיק של אופי רע אסייג...  אם הוא עומד לקנות את תפוז... זה אחד התרגילים הכי מסריחים שיכלתם לעשות לייגר מאיסטר.

        21/3/08 13:31:

       

      צטט: סמוי מהעין 2008-03-21 10:22:52

      לא ברור מה הקשר בין תחפושתך בפורים בילדותך הרחוקה לבין ביקורת תקשורת.

      הפוסט שהבאת איננו חגיגי ואף איננו עליץ דיו.

      לא ברור מדוע בחרת לעשות כן, או שמא מתוך עצלות יום שישי כשאישונייך עוד דבוקים לריסייך והשפעת הוודקה אבסולוט ממסית פורים אמש עודנה מפעמת בעורקייך, כך בחרת לך עבודה קלה להעלות מהאוב פוסט שאיננו רלוונטי ואיננו לרוח המשתתפים המכובדים, אם המלאכה מכבידה עלייך אפשר לבקש תמיד מריקי שתמלא מקומך כפי שעשתה זאת השבוע לא בהצלחה יתרה, חבל שדווקא בפורים בחרת לחפף את עבודתך.

      חג שמח שיהיה לך למרות הכל.

       

       מאחר שאני יודעת בוודאות שהביקורת שלך באה ממקום בונה, אסביר לך:

      היום חג, אנשים לא עובדים, למשל? אז בחרתי להעלות טקסט שקשור לפורים. אוקיי?

      אני מוצאת אותו עדיין רלוונטי.

      ומה הקשר? באותו זמן זהותי לא היתה ידועה. אתה מבין? תחפושת, זהות אחרת?

      זאת ועוד, התחפושות שלי בימי ילדותי, היו לקוחות מכותרות העיתונים, כמו שכתבתי, וזה החיבור. ברור?

      "איננו לרוח המשתתפים המכובדים"? למהף הם פנו אלך? ערכת סקר? אתה יודע מה המשתתפים רוצים?
      נ.ב  - אני לא שותה וודקה כבר עשור ויותר. תודה על הבעת העניין, וגם לא הולכת למסיבות.
      אני סתם בנאדם שעובד כעשרה ימים בשבוע והחליט ביום שישי בבוקר, פורים, לעשות עוד כמה דברים.
      ומה צורך מצאת להשמיץ את ריקי?

        21/3/08 13:24:

       

      צטט: דודה מלכה 2008-03-21 09:59:07

      כתוב יפה.

      חג שמח ולווט.

       תודה דודה, למה התחפשת?

        21/3/08 13:12:

      יאללה לכל הסמויים והגלויים, למלכה אליזבט ולנסיכה אן, ולבית המלוכה כולו,

      מה זה כל הקטעים הפסיכולוגיים האלה,

      די, פורים!

       

      תקראו ותהנו, או שלא, ותמשיכו הלאה,

      למה להפוך כל דבר על ראשו ולחפש מתחת לאדמה,

      לפרגן קצת, הא?

        21/3/08 12:00:

      אוב דה רקורד:

       

       

      לא מעלים מהאוב.

      מעלים באוב.

       

       

      ובתנ"ך בכלל עושים באוב.

      או בעלי אוב.

       

       

       

       

       

       

        21/3/08 11:11:

       

      כמי שמכירה את הסיפור

      אך לא עקבה אחרי הבלוג ההוא- 

                      נשיקה

       

      סופ"ש נעים.

        21/3/08 11:05:

       

      צטט: סמוי מהעין 2008-03-21 10:22:52

      לא ברור מה הקשר בין תחפושתך בפורים בילדותך הרחוקה לבין ביקורת תקשורת.

      הפוסט שהבאת איננו חגיגי ואף איננו עליץ דיו.

      לא ברור מדוע בחרת לעשות כן, או שמא מתוך עצלות יום שישי כשאישונייך עוד דבוקים לריסייך והשפעת הוודקה אבסולוט ממסית פורים אמש עודנה מפעמת בעורקייך, כך בחרת לך עבודה קלה להעלות מהאוב פוסט שאיננו רלוונטי ואיננו לרוח המשתתפים המכובדים, אם המלאכה מכבידה עלייך אפשר לבקש תמיד מריקי שתמלא מקומך כפי שעשתה זאת השבוע לא בהצלחה יתרה, חבל שדווקא בפורים בחרת לחפף את עבודתך.

      חג שמח שיהיה לך למרות הכל.

       

       

      הפוסט יפה ורלוונטי. התגובה לעומת זאת...מכוערת ומיותרת.

      חג שמח ועליץ..

        21/3/08 10:54:
      אף מילה על הכתבה על מלי שחם שהורדה כבר אתמול מהאתר של "הארץ"?
        21/3/08 10:31:

       

      פורים שמח

       

      לפני חמש דקות הגיעו הילדים המקסימים של השכנים, היא בתחפושת, הוא לא, עם משלוח מנות ושמחה (שנובעת מפורים ושאריות יום הולדת).

       

       

       

      יפה לוואי נט על הבאת המגילה, הרעיון טוב, היישום, לפחות אצלנו, היה מייגע, קראנו לבד.

       

       

        21/3/08 10:22:

      לא ברור מה הקשר בין תחפושתך בפורים בילדותך הרחוקה לבין ביקורת תקשורת.

      הפוסט שהבאת איננו חגיגי ואף איננו עליץ דיו.

      לא ברור מדוע בחרת לעשות כן, או שמא מתוך עצלות יום שישי כשאישונייך עוד דבוקים לריסייך והשפעת הוודקה אבסולוט ממסית פורים אמש עודנה מפעמת בעורקייך, כך בחרת לך עבודה קלה להעלות מהאוב פוסט שאיננו רלוונטי ואיננו לרוח המשתתפים המכובדים, אם המלאכה מכבידה עלייך אפשר לבקש תמיד מריקי שתמלא מקומך כפי שעשתה זאת השבוע לא בהצלחה יתרה, חבל שדווקא בפורים בחרת לחפף את עבודתך.

      חג שמח שיהיה לך למרות הכל.

       

        21/3/08 09:59:

      כתוב יפה.

      חג שמח ולווט.

        21/3/08 09:22:
      לא הבנתי את דברייך. הבלוג הזה הוא בלוג על התקשורת. הפוסט המצוטט הוא מלפני שנתיים, כשזהותי עוד לא הייתה ידועה לקוראים. אני חוששת שדברייך נובעים מאי הכרת סיפור הבלוג.
        21/3/08 09:17:

      "היה משותף לכל התחפושות שלי - הן לא כללו מסכות או איפור מיוחד, ותמיד אפשר היה לדעת שאני זאת אני."

       

      להתחפש זוהי בהחלט משימה לא קלה ולעיתים אף מפחידה , הפחד בלשים תחפושת הוא לא כפי שאת כתבת שאנשים אשר פוגשים בי לא יזהו אותי, אלה הפחד הוא אילו חלקים שיש בי שאני מסתירה יראו דרך התחפושת האנשים שמכירים אותי.

       

      הפחד להיחשף באמת הוא פחד משתק הרבה יותר מאשר הפחד מלהיות אלמוני.

       

      אני חושב איך את הפחד שלך להיחשף באמת את מביא לכאן, הבלוג שלך הוא בעיקר קומניקט וחדשות על אנשים אחרים, אני כמעט ולא קורא ולא יודע עליך דבר .

       

      את בוחרת בעיקר לכתוב על אחרים.

       

      וגם היום, החשיפה שלך היא חלקית למרות שהבאת משהו אישי - פרטי הוא היה הוא לא עכשיו, ואולי דבר לא ישתנה ?